•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
1 הודעה
אין תגובות בפורומים
סידון לוקח נושא קשה ומורכב המייצג לא במרומז קונפליקטים יישראליים, עוטף אותו בשכבה אידיאולוגית ודוחף עמוק לתוך הפה של הקורא. חשיבה הייתה אפשרית אם הסוגיות הבעייתיות באמת בנוגע לזכויות מיעוטים היו נשאלות. לזכרוני, מספר הסיפור (דמותו של סידון עצמו), עוזב את האי הקטן בסופו של דבר ברוגז וחוסר סיפוק. אויל אני טועה לגבי סופו של הסיפור, אבל ערכים של קבלת האחר או עמידה על שלך נמצאים פה הרבה פחות מהמסר: או-או. סידון הוא עדיין סופר ילדים מעולה וזהו אחד הספרם האהובים עלי שלו.
לא. המינגווי היה חובב גדול של יין ואלכוהול בכלל והדמויות שבספריו מייצגות חיבה זו נאמנה. הרבה מהדמויות נמצאות במצבי דחק, כמו גם בזקן והים, בהם הן מסתפקות במה שיש "הכומר היה טוב אבל משעמם הקצינים היו לא טובים אבל משעממים. המלך היה טוב אבל משעמם. היין היה רע אבל לא משעמם. הוא המיס מעל שיניך את האמייל והדביק את התמיסה הזאת על תקרת החיך שלך" . המינגוו אהב יין לא כי הוא יקר או זול אלא כי הוא יין, והוא לא ראה ביין טוב סוג של מידה טובה או סמל ליהירות. המינגווי היה בעוד לא מעט מקומות גרועים מאוד חוץ מאיטליה של מלחמת העולם הראשונה ואני מאמין שגם במקומות האלו הוא שתה לא מעט יין רע כי ככה היה, אבל זו ההנחה שלי.
![הזקן והים [מהדורת 2001]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczAvMTYxNS5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjM4NCwiZml0IjoiaW5zaWRlIiwid2l0aG91dEVubGFyZ2VtZW50Ijp0cnVlfSwidG9Gb3JtYXQiOiJhdmlmIiwiYXZpZiI6eyJxdWFsaXR5Ijo2MH19fQ==)
אציין שהשנאה שלך לפילוסופיה נשמעת לי מעט כמו הכרזתה המאושרת של שרת התרבות כי מעולם לא קראה צ'כוב. כמובן, פרט לעובדה שאת כן קראת צ'כוב, ואפילו נהנת זה. יש בי ייצר כזה שדורש לשאול אותך מה עשו לך הפילוסופים שככה גרמו לך למיאוס, אבל לא אעשה זאת בכל זאת. עם זאת, אגיד כי פילוסופים לא יושבים בפריז ומזיזים את הידיים וזה בטח אל המקצוע שלהם (פילוסופים שונאים את פריז...) אבל הם כן תרמו באופן ניכר להתפתחות המדע המודרני ובמידה רבה תורת הפילוסופיה כולה בנויה על הגותם (אנחנו חייבים להם גם את ביטוח הבריאות שלנו ואת הזכות לחירות או בעצם את הדמוקרטיה כולה). עבודתם של פילוסופים זה לחשוב ולכתוב, שזה בעצם קצת כמו סופרים, רק שלפילוסופים יש את הרצון להיות מאוד לא מובנים כשהם עושים את זה. חוץ מזה, הפילוסופים לא פסקו, ועדיין יש כאלו שמנסים להבין מה יש ומה אין? (וגם לעשות דברים אחרים ממש חשובים כמו למשל להבין את האדם ו). שתי הערות קצרות לסיום: 1. פילוסופים הם בכלל לא צרפתים קשקשנים שמעשנים ומזיזים את הידיים, אלא יוונים שמנמנים שזוללים סופלקי ושוברים צלחות על הקיר. 2. ניטשה.
ובכל מקרה, כל ספר שיגרום לי לשאוג מצחוק, מקבל אצלי חמישה כוכבים, או לפחות ארבעה, בלי למצמץ... אבל אלה הסטנדרטים הנחותים שלי.
שאני בעצמי מתעניין בספרים של ארווין יאלום. רק אתמול כתבתי על "אמא ומשמעות החיים", אתה מוזמן כמובן לקרוא. קריאת חוות הדעת הזאת שלך פתרה לי התלבטות וכנראה שהספר הבא שלו שאקרא יהיה "תליין האהבה".
