אם חשבתם על פי הביקורות האחרות שהספר הזה נורא, אני שמח לבשר לכם כי טעיתם!
מדובר בספר זוועה.
נתחיל מיזה שהספר הוא חיקוי של דמדומים וכל השטיקים האלו של העל טבעי מתאהב בתלמידת תיכון, והיא סולדת ממנו, ואז היא מתאהבת בו ומגלה שהוא מושלם, נוצץ, מלא יסורי מצפון, ועם עבר מלא צלקות. וכרגיל יש את הבחורה שמנסה להפריד בניהם וכו'. מה שמוסיף לקיטשיות של הספר, שהילדה, כרגיל, איבדה את הוריה (במקרה הזה גם את אחותה).
אז העלילה מספרת על אוור, תלמידת תיכון בלונדינית ויפה, שהייתה מלכת השכבה, עד שההורים שלה נהרגו בתאונת דרכים (תזכירו לי כמה פעמים שמענו את זה?). רק שהפעם גם אחותה מתה, והיא הייתה איתם באוטו. היא בנס שרדה את התאונה, ולאחר מכן, היא רואה הילות צבעוניות מקיפות אנשים, ורוחות של מתים.
היא עוברת לגור עם דודתה העשירה (כצפוי) ועוברת לתיכון חדש שם המעמד החברתי שלה יורד, והיא מסתובבת עם שני ילדים לא מקובליים- אחת ילדה שמתיימרת להיות גוטית, והיא סובלת מהזנחה, והשני, הוא עוד ילד לא מקובל (שבמקרה גם הדמות הנורמלית היחידה בספר). וכרגיל היא נתקלת בנער עם שם יפה מהעבר (דיימן) שהוא יפה, מושלם, וכל דבר שתעלו על הדעת. אבל פה הוא לא רגיש כמו בשאר הספרים, פה הוא שחצן וצבוע.
אחרי שהבנו במה מדובר, נעבור לדמויות-
אוור- גיבורת הספר הכי גרועה שהכרתי. נתחיל מזה שהיא טיפשה. היא תמיד תעשה משהו מטומטם ותהיה מודעת לכך. בנוסף, היא כל כך לא אמתית. הדבר הראשון שהיא אומרת כשהיא פוגשת את אחותה המתה זה: "את לובשת את הסוודר שלי!". זה אומר הרבה. אין בה שום דבר מיוחד. היא סתם ילדה דיכאונית שבוכה על המצב החברתי שלה במקום על כל שהתייתמה.
דיימן- פשוט איכס. הוא כל הספר משחק באוור, וברגשות שלה. ואחרי שמתברר שהוא אוהב אותה (כלומר אחרי שהוא גורם לה לעבור מסע עינויים) הוא הופך לרגיש וסבלני.
החברים של אוור ששכחתי את שמם- אחת חסרת עמוד שדרה ופתאטית, והשני דווקא בסדר.
דרינה (תתקנו אותי אם לא קוראים לה ככה כי יש לי סלט בראש מכל הדמויות)- חיקוי עלוב של ויקטוריה מדמדומים. היא אפילו ג'ינג'ית! פשוט בושה.
לסיכום, לנצח הוא ספר פתאטי (לא כתבתי עליו יותר מידי כדי לא לעשות ספויילרים). הוא בנוי בצורה חובבנית, ואין בו רגע מרגש, עצוב, מצחיק, או מותח. הדמויות פשוט רעות. בקיצור, ביזבוז של זמן יקר.
