את הספר הזה קראתי במלחמת איראן (הראשונה?) במנות קטנות בשעות הלילה המאוחרות בממ"ד, בהמתנה לאזעקה הבאה, או לאחריה, כשכולם סביבי נמו את שנתם הטרופה. שמעתי על הספר כבר לפני שנים, אך לא היה לי מושג במה הוא עוסק, ומה תוכנו. ידעתי שגמרו עליו את ההלל, אז אמרתי לעצמי: קצת אסקפיזם לא יזיק. אלא שהעולם שאליו שלח אותי אמיל אז'אר (שמו הספרותי של רומן גארי, כידוע) היה רחוק מאסקפיזם – הוא היה מזעזע, מטלטל, ואפילו

אני מן הסתם בעמדת מיעוט, אבל לא התחברתי.
לא לסיפור, לא לכתיבה, ולא לגיבור הראשי הדעתן.
מומו (מוחמד) ילד בגיל 10 הוא המספר הראשי בספר.
ילד צעיר שנאלץ להתבגר טרם זמנו בגלל שנולד במציאות חיים קשה ואכזרית.
גברת רוזה, ניצולת שואה יהודיה בת 65 מטפלת במומו ובעוד ילדים תמורת תשלום שיספק את מחייתה.

למומו נודע בגיל שש שמשלמים בשבילו והוא נשבר -
"חשבתי שגברת רוזה אוהבת אותי חינם ושאנחנו חשובים זה לזה

בשנים האחרונות חזרתי לקרוא כמה וכמה ספרים אשר כבר קראתי בעבר הרחוק ואותם זכרתי לטובה. תמיד מעניין אותי לראות מה השתנה במהלך הזמן והאם גם הפעם אחרי לא מעט שנים, אתרשם מהם באותו אופן.

את כל החיים לפניו קראתי לראשונה לפני כמה עשרות שנים עת הייתי בגיל צבא. זכור לי כי אהבתי מאוד את הספר, אך נראה לי עתה, נהניתי ממנו אפילו יותר. כל הנושאים בהם דן הספר, נותרו רלוונטים כשהיו והרי אין לה ליצירה מכל סוג

סיפור חייו של מומו (מוחמד) ילד ערבי בן 14. את מומו הביא אביו בגיל 4 לרוזה שתטפל בו מכיוון שהאם מתה והאב הוכנס לטיפול פסיכיאטרי. רוזה היא זקנה יהודיה, ניצולת שואה וזונה בעברה שכיום יש לה מעון בביתה לטיפול בילדים שהוריהם זנחו אותם או שלא מעוניינים לגדל אותם בעצמם, מדובר בעיקר בילדים של זונות.
רוזה מקבלת מהורי הילדים תשלום עבור טיפולה, אבל בשלב מסויים תמיד התשלום מפסיק להגיע ולרוזה אין לב להשליך את

יש עשרות סקירות על הספר הזה בגירסה אחרת של התרגום העברי שלו, אבל זו הגירסה והכריכה של הספר שאני קראתי, ולכן אני מכניסה את הסקירה לכאן. מי שמעוניין לקרוא עוד חוות דעת, שיידע ללכת לחפש במקום נוסף, כי יש הרבה.

מומו, הוא מוחמד, הוא ילד בן עשר שגר תמורת תשלום בהסדר לא חוקי של אומנה אצל זונה יהודיה מזדקנת. מומו לא יודע מי ההורים שלו, אלא רק שהוא מוסלמי, כי זה מה שנאמר לאם האומנת שלו, ושיש מישהו שמשלם

האמת את הספר הזה מצטערת שלא קראתי בגיל ההתבגרות, הזמנתי אותו בעקבות עבודתי בתיכון החדש בת''א לתלמידי כיתה י' הוא נחשב לספר שנמצא בתוכנית הלימודים שלהם.
כל התלמידים למעשה קראו אותו בעקבות לימודי רוח שלהם, שמעתי את תחילת הספר בתחילת השנה, הייתי סקרנית.
גם העטיפה מאוד משכה את עיני, בעיקר אחת ההערות של התלמידים.
היה תלמיד אחד שאמר לי:''רגע אם הדמות ערביה אך הוא עם עיניים כחולות?'' באמת בגרסה החדשה