#
אני מעריכה מאד את כתיבתו של לה-קארה. מתוחכמת, אינטליגנטית, מחייבת את הקורא להתמסרות ותשומת לב ואינה עושה לו שום הנחות. קניתי את הספר הזה בלי להתעמק, לפי שמו של הסופר. והופתעתי לגלות שהוא למעשה מספר בפרקים קצרים על חייו של דייוויד קורנוול שהוא שמו האמיתי של לה-קארה. אני לא אוהבת ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות, לכן התבאסתי כשהבנתי שהספר הזה אוטוביוגרפי. כלומר, לפני שנכבשתי.

קורנוול משחרר פה קצת את ה

https://t.co/E9oczmWdVi

באוטביוגרפיה "מנהרת היונים" (הוצאת כנרת, 2016), מאת ג'ון לה קארה, שם העט של דיוויד קורנוול, הכהן הגדול של ספרות הריגול, מכניס אותנו המחבר לעולמו הפרטי. אין זאת אומרת שהוא חושף בפנינו פרטים אינטימיים רבים מדי, שכן ההרגלים שרכש בימיו בעולם הסוד, השירות החשאי הבריטי, וכן היותו קנאי לפרטיותו מונעים מראש חשיפה שערורייתית של סודות. ניכר בו, במחבר כי עודנו נאמן לשירות בו עבד ול

ספרות ריגול ומתח אינם "כוס התה "שלי. אבל כשקראתי את הספר והבנתי שמדובר באוטוביוגרפיה שכתב דוויד קורנוול -שם העט ג'ון לה-קארה -והוא בן 85 כיום,אז עת לסיכומים על החיים ,לא? אז עדיף כנראה שהוא יכתוב אותם. אמרתי לעצמי :או-קי אולי אוכל "להרוג"שתי ציפורים" באבחת קריאה אחת :גם אוטוביוגרפיה וגם להיכנס סוף סוך ולדעת מה כל כך מרתק בספריו ובכלל בעולמות הריגול והמתח.

הספר עצמו נכתב באופן אסוציאטיבי ולא באו

הנאה צרופה!! כמי שקרא את כל ספריו של לה קארה (ויש לי את כולם) הספר הזה בו הוא מספר על מפגשים שונים לאורך הקריירה שלו הוא פנינה אמיתית. כמעט בכל סיפור הוא מפנה בסוף לאחד מספריו ומראה כיצד מפגש זה עזר לו לאפיין את הדמויות בספר זה או אחר. כיוון שכפי שציינתי קודם, קראתי את כל הספרים - זה היה מעניין פי כמה להבין מהיכן נלקחו הדמויות ובאיזה נסיבות. מעבר לכך, האיכות של לה קארה ככותב היא מופלאה, ולמעט מספר