****




כתב היד של "הפיראטים" נמצא על מחשבו האישי של מייקל קרייטון אחרי מותו - כנראה בתוך תיקיית "לזרוק! לא לשימוש!". אם פרסמו את הספר הזה, ייתכן שבעתיד יפרסמו גם את רשימת הקניות האחרונה של קרייטון מוולמארט, או את השירבוטים שקשקש בפנקס בזמן שחיכה שיענו לו מחברת הכבלים, כי זה באמת מרגיש כמו תחתית החבית שהיורשים גירדו רק כדי לעשות עוד כמה דולרים לפני שתתקרר הגופה.

איפה "פארק היורה", "איש המ

הספר הזה נמצא על מחשבו של הסופר שנפטר ב 2008 מוכן לדפוס (כדברי ההוצאה על הספר). היות ואני מחבבת את הסופר - שחלק מספריו ריתקו אותי וניכר היה בהם התחקיר המעמיק לפני כתיבתם - מיהרתי לקרוא אותו.

הסיפור הוא על פרשה לא ידועה (לפחות לנו כישראלים שלימודי ההיסטוריה שלנו מתמקדים במה שקרה ליהודים...) שארעה במאה ה- 17 באיים הקאריביים ועניינה הקשר בין פיראטים, פריבטים (שייטים עצמאיים) ואוצר הממלכה. הוא כולל

הביקורת מכילה פרטים מהעלילה (לא שזה כזה נורא...).

הספר הזה הוא הוכחה נהדרת לכך, שחומרים איכותיים הם לא ערובה לעוגה מוצלחת.

את הספר הזה קראתי, בגלל הרושם העז שהותיר בי "שערי האש" של פרספילד. חיפשתי לקרוא עוד ספרים שלו, ובחרתי ב"אחי לנשק" (כנראה טעות. הייתי צריך ללכת על "להרוג את רומל"). פה חייבים מילה על תרגום שם הספר. איך ובעיקר למה "the profession" הפך ל"אחי לנשק"?? לא ברור.

יש לספר ה

עד ימים אלה ממש האמנתי, שאין אכזבה גדולה בחיים כמו זו שאתה עשוי לחוות מביקור חוזר במסעדה אהובה, שבמהלכו אתה מגלה פתאום שכל מה שזכרת - אינו עוד רלוונטי : המנות המוקפדות והעשירות בטעמים פינו את מקומן לאיזה מישמש הזוי בשם ה-nouvelle cuisine, השירות המודע והמפנק הפך לקטע נרגני של מלצרים-ילדים והמחירים, איך לא, האמירו לגבהים בלתי נסבלים כי "ככה זה, ימים קשים"... אז האמנתי. מסתבר שאותו כנ"ל עלול להתרחש

יש חוויות שמעצבות אותך. הספר אי המטמון על שלל גרסאות הסרטים שלו גרמו לי לחלום להיות שודד ים (כן, בנים והשטויות שלהם). מי שזוכר את הסדרה המופלאה "בחזרה לאי המטמון" כנראה מבין למה אני מתכוון. בזמן האחרון קרנו של המקצוע ירד. הגדיל לעשות ג'וני דפ שפשוט ביזה אותו בסרטים השערורייתים שלו.
לכן כשראיתי את הספר "הפיראטים" קצת חששתי להתאכזב שנית, אך אני שמח להודיע לכם שטעיתי.
מייקל קרייטון הותיר לאחר מותו

יש ספרים שהם כמו סרט אקשן, סנצה רודפת סנצה, פסקה רודפת פסקה, פרק רץ אחרי פרק, כך היה "הפיראטים" מבחינתי.
הוא תפס את עיני מכוון שנושא המסגרת מרתק אותי, תקופה שבה להיות שודד ים היה מקצוע ועוד מקצוע לגיטימי ונועז. על רקע תקופה זו רומן היסטורי זה מתרחש. בים הקריבי, בזמן שבו כל האזור נשלט על ידי ספרד מעצמת העל, ישנו אי אחד בודד שעליו חולשת אנגליה ושמו ג'מייקה. באי הזה ישנה עיר נמל ססגונית ששמה פורט רו

ספר המתח "אחי לנשק" (הוצאת אריה ניר, 2012) מאת סטיבן פרספילד, מתאר מציאות גיאופוליטית עתידנית בדיונית במזרח התיכון רווי האלימות והסכסוכים. אף שמבחינה גיאוגרפית חלק מהאזורים שבהם הוא מתאר מלחמות וקרבות שורר כעת שלום, אינה אומרת שכך יהיה בעתיד והתרחיש שהוא מתאר סביר בהחלט. מנגד, יש לציין כי הספר, שנכתב בשנת 2011, מתעלם ממהלכיו של הנשיא אובמה להבטיח לארצות הברית עצמאות אנרגטית ומניח כי למרות החיפוש ה

לספר זה מספר מגרעות, שעצוב לציין: ראשית, קיים חסך ניכר ברגשות - הכל סובב סביב אוצרות ותענוגות גשמיים והדבר הפריע מאד לעלילה. שנית, הדמויות הנשיות מוצגות באור חיובי- יפות ומשובבות לב אמנם- אך ניכרת רמיזה עוקצנית ביחס אליהן שכן לא לקחו חלק פעיל במיוחד בעלילה.
באופן כללי, פרט לחסר הרגשי - שאמנם מופיע בביקורת זו כמשפט קצרצר ותו לא - מאד מפריע למהלך הסיפור והעיק עליי במיוחד, שכן מהו ספר ללא פריטה על מ