אין על סימנון - מאז התרגום הראשון של יהושע קנז אני קורא כל תרגום שיוצא של סימנון. הפעם 2 סיפורים מתורגמים ע"י <mark>ערן צור</mark> והיה מעניין לנסות את התרגום שלו. הסיפור הראשון "החדר הכחול" נאמן לסגנון ולתיאורים של סימנון ומאוד מצא חן בעיני. הסיפור השני "בטי, - מוכרח לומר שזה סיפור ראשון של סימנון שלא הצלחתי לצלוח והפסקתי באמצע - משום מה זה לא התרומם ולא הצלחתי למצוא את העניין ואת הקצב - זה בטח לא סימנון - זה

צמד הסיפורים הזה מספר על הדמות החזקה יותר בסיפור, שכנראה רואה כבר בזווית העין את הסכנה, וגם רואה כנראה את הסוף העגום בתוך הבנתה הפנימית, אך בוחרת להיתלות בתקווה ובטוב, תוך התכחשות, על פני השטח, למצב הדברים הלא אופטימי בעליל.

עד הסוף, שבו במשפט אחרון אחד, מגלה לנו הסופר את נצחון החלש והאפל על החזק והמואר.
ובו נהפכו כבר היוצרות מבלי שאף אחד הרגיש, או חזה.
וזאת העובדה שנבנית לאט לאט ובסבלנות לאו

שני סיפורים שסובבים סביב תשוקה אבדנית מתחבאים בספר הזה.
העלילה מותחת כי היא מלאה סודות שמתגלים אט אט כמו סליל, או רשת קורים שבה גיבור הסיפור מוצא את עצמו.
הגיבורים סובלים, ולסבל שלהם יש היסטוריה שמובילה אותם ל"חטא" שהם מעוללים והקשר בין חייהם לחטאם אינו תמיד רציף ומשאיר הרבה מקום לתהייה. הסיפורים כתובים בשפה פשוטה ומרתקת וגם מעוררת מחשבה, מומלץ!