ביום שמש אחד, בלי רקע, ובלי עבר, הולך איש אחד, הולך ומעמיק אל פנים הארץ, אל הצפון ההררי והמבודד. הולך בין ההרים, אוכל לחם יבש וגבינת עיזים, שותה מי נחל, ובלילה שוכב לישון על העלים כשראשו על זרועו. כך הולך הוא ומעמיק אל פנים הארץ עד שבבוקר אחד הוא רואה לפניו שדות מרעה רחבים ואת היער, גבעות ירוקות, נחל מתנוצץ וארנבת מדלגת מעל המים.
כך מתחיל האפוס המונומנטלי על יצחק, האיכר, החלוץ, השתקן, איש העמל וה

כמעט לאורך כל קריאת הספר הזה הדהד בראשי השיר "שדות שבעמק, קדמוני הלילה וריח הזבל ניחוח חציר.." כאשר ברקע קולות דפיקות המכושים של חלוצי הארץ.
למעשה זהו ספר שמוקדש כולו לאתוס כיבוש האדמה.
אל אדמות נורווגיה, אל ההרים, הביצות, היערות והמישורים הולך לו יצחק, גבור הספר, גבר חסון ולא נאה במיוחד, על מנת להגשים את עצמו בכיבוש הישימון הצפוני. זהו איזור שאין בו תנועה מלבד חיות הבר והלאפים הספורים שעוברים

רוח של זמנים עברו, סיפור פשוט על איכרים, עבודה וערכים. הכתיבה קולחת ופשוטה. קנוט המסון זכה בפרס נובל על ספר זה, מצד שני היה נאצי מובהק וגם על כך שילם מחיר כבד.

שיר הלל לחיים הפשוטים של עובדי האדמה, לאנשים שמסתפקים במועט ואינם הולכים שולל אחרי הפיתויים הרבים של החיים המודרניים. גיבור הספר מוצא לעצמו מקום לגור באמצע השממה, ובעבודה קשה יוצר יש מאין.
זהו ספר אידאולוגי מאד, עם מסרים שמועברים בצורה מפורשת במהלך הסיפור, דבר שפוגם במידה מסוימת בעלילה השוטפת.
יש המון תמימות ב"ברכת האדמה", מה שהזכיר לי מאד את הסיפורים על ראשית ההתיישבות החלוצית בישראל, בתחילת המ