וואו. ואני בכלל לא מבין לרוב שירה.

עברתי משפט משפט וטרחתי ועמלתי וזה כל כך השתלם. הירונימוס בוש של המילה הכתובה. כל כך הרבה פרטים שהכל נראה כאוס מלמעלה עד שעושים זום אין והתצרף מתבהר.

"ארץ הישימון", רק השם מעביר צמרמורת אחרי שמסיימים אותו.
פורסם ב-1922 ונדמה לי שהיה אחד האסונות הארכיטקטוניים המפוארים ביותר של השירה במאה העשרים. וואו, כדי להבין את השיר באמת, נאלצתי לא להתייחס אליו כאל טקסט לינ

(לא קראתי את התרגום הנ"ל, מדבר על היצירה עצמה)

אז השנה ולמען האמת לפני שבועיים, צוינו 100 שנה לרומן שהביא הלם לכולם במאה ה-20 ועד היום - יוליסס לג'ויס. הרומן הגדול של המאה ההיא וכנראה עדיין הספר האהוב עליי, הצליח להראות לנו שהחיים הפשוטים ולכאורה בנאליים, הם סיפור גדול מהחיים. כל אחד מאיתנו עובר מסע אפי ביומיום, כמו אודיסאוס וכמו בלום. עד היום כאמור, הרבה משתגעים ומרימים ידיים כי המסע גדוש צורו