ילד קטן יושב בחדרו וקורא. הוא אמנם יושב בביתו אך ראשו ורובו בעולמות אחרים. הוא נולד בארמון, יתום, בודד, בלא אח ובלא חבר. הוא מתחנך כמרגל, מצוטט לשיחותיהם של מבוגרים, לומד להבחין בכל שמסביבו. הוא פגש כלב, ומאוחר יותר זאב, ולומד לשתף את זה בחייו, לומד לחיות בתוך גופם בקשר בל ינתק. הילד לומד לראשונה לאהוב, לומד תקווה מהי, לומד אכזריות מהי, לעיתים אף מבין פוליטיקה מהי. הספר, ספר הוא, בדיוני לחלוטין, מ

אני חסרת מילים..איך להתחיל? איך אפשר להתחיל אפילו לתאר את הספרים הללו.. לפתע אני מתעניינת בכם. כאילו, קראתם את הספרים ואתם כאן כדי לשמוע מעריצה נוספת מתארת את תחושותיכם שלכם בקשר לספרים המדהימים או שאתם באמת בני מזל עדי כך שרק שמעתם על הטרילוגיה ונכנסתם לכאן כדי לקבל שכנוע נוסף להשקיע בה את זמנכם? בעצם, זה לא חשוב. מה שחשוב זה שאתם אוהבים לקרוא ואם אתם מאלה שאוהבים פנטזיה ורק מחפשים את העולם הדמיו

אעעעעעע-
(כן, זו הייתה צרחת הפאנגירל שלי. כי ככה.)
וואוו.
אז נתחיל בספר הראשון-
קראתי. די התרשמתי, למען האמת. והמשכתי לשני. כי אם כבר לקחתי את כל הסדרה, למה לנטוש ספר בודד במערכה?
ואז הגיע השני.
והו, השני!
רותקתי אליו בחבלים (חבלים קסומים, כמובן).
חשבתי עליו בזמן האוכל, בזמן מתמטיקה (הארור), ובעצם בכל זמן אחר. ואני חייבת לציין שממש ניסיתי להתגבר על הפיתוי בשיעורים.
זה היה מדהים. אבל מה א

לדעתי הטרילוגיה ובמידה פחותה גם שתי הטרילוגיות המשלימות נמצאות על פסגת האוורסט של הפנטזיה. מסיבה זו כעת רק אני מבין את גדולתה לאחר שרעיתי בהרבה שדות זרים ומוזרים.

לפני כחצי שנה מצאתי את עצמי בפני שוקת שבורה כאשר לא נותרו ספרי מד"ב שלא קראתי בספרייה ובחרתי במקרה בסוחרי הספינות החיות.
הספר היה טוב ולכן לקחתי עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד... עד שסיימתי את שלושת הטרילוגיות.
עברתי לאחר מכן לסדרות נוספ

סדרת ספרים מרתקת שכתובה מעולה, ממליצה לכל מי שלא קרא אותה לקרוא.
גם עכשיו אחרי שקראתי את כל הטרילוגייה פעם אחת אני מתחילה אותה שוב ועדיין נהנית.

אי אפשר באמת להסביר את העולם המדהים שרובין הוב (שזה דרך אגב שם בדוי שרשמה הסופרת במקום לרשום את השם של עצמה) יצרה בספרים האלו.
כל הטרילוגיות שהיא כתבה מתחברות אחת לשניה ויוצרות מיימד אחר שתמיד כיף לגלוש אליו.

זה היה חודש בערך של היכרות. למדנו להגיב לדברים יחד, למדנו איך לחיות ואיך למות ואיך להילחם. חצינו מדינות, שיקרנו ונפצענו, ראינו הכול בצורה שלנו, הופתענו ביחד, שנאנו ביחד, אהבנו ביחד. חשבתי שאני מוכנה לזה, להיכנס פנימה ולחוש את רוח הים על פני, את מגעה של יד, קרירה או חמימה, את הלהב ננעצת בי ויוצאת, את השמיכה מעליי, את החושך מסביבי, ההתחככות של תודעה בתודעה. לא הייתי מוכנה לזה. חשבתי שזה יהיה ספר רגי

תכונה שלטת -'נאמנות'- (עיוורת) מלבד לעצמי (self).

תכונה חסרה -'גבריות'- (מלבד עיניי-לילה).

ולי היתה -'התמכרות'- (עיוורת).