אעעעעעע-
(כן, זו הייתה צרחת הפאנגירל שלי. כי ככה.)
וואוו.
אז נתחיל בספר הראשון-
קראתי. די התרשמתי, למען האמת. והמשכתי לשני. כי אם כבר לקחתי את כל הסדרה, למה לנטוש ספר בודד במערכה?
ואז הגיע השני.
והו, השני!
רותקתי אליו בחבלים (חבלים קסומים, כמובן).
חשבתי עליו בזמן האוכל, בזמן מתמטיקה (הארור), ובעצם בכל זמן אחר. ואני חייבת לציין שממש ניסיתי להתגבר על הפיתוי בשיעורים.
זה היה מדהים. אבל מה אני מקשקשת פה?
זה התחיל התיאורים הקולעים, בדיאלוגים המרתקים, (כבר יצא לי לקרוא לא מעט ספרים שמצאתי את עצמי מדלגת על קטעים שלמים סתם בטעות. כי זה היה משעמם)- אבל יותר מהכל.
בדמויות המורכבות, בעלילה המסובכת-לכאורה-או-לא שמלאה בקסמי אומנות, בינה עתיקה ואהבה...
וואו. אני נשמעת קיצ'טית ברמות. מדברת על התבנית הקבועה מראש של ספר פנטזיה.
אני חושבת שהתמכרתי.
אז טוב, לענייננו- הגעתי לסופו של השני.
זה היה באמצע הלילה. או שאולי לא. חוש הזמן הלך לי לאיבוד. רק ידעתי שאני חייבת. ממש ממש חייבת, לסיים אותו.
אה, וגם את העובדה שהיה לי לימודים למחרת.
וואו! רק וואו אדיר אחד.
דפקתי את הראש במזרן. והייתי ממש, אבל ממש- צריכה לדבר עם מישהו.
אבל כמו שציינתי לעיל, זה היה די מאוחר בשביל ילדה שאמורה לקום אחד בשש ורבע.
הנורא מכל הוא- שהילדה היחידה שהייתה מבינה אותי לא הגיעה באותו יום. נורא.
אתם יודעים?, ממש ניסיתי להתגבר על הצורך העז להושיט יד- ולקחת את השלישי.
אפילו תקעתי אותו בתיק שלי.
(לא שזה היה רחוק יותר).
אבל בחיים כמו בחיים- התולעות מנצחת. ואני הושטתי יש ושלפתי בשושו את הספר. שאמא שלי לא תשמע אותי מדפדפת בו.
התחלתי לקרא את הפרק השני כשממש הכרחתי את עצמי להכניס אותו לתיק.
לקח לי זמן עד שנרדמתי.
ועכשיו. סיימתי את השלישי.
מדהים. והמשפט האחרון... אני אפילו לא יודעת איך להגדיר את זה.
בקיצור- מי שלא סיים סדרה טובה כ"כ- לא סיים סדרה מימיו.
או משהו כזה^^
שנה טובה חברים!
חג שמח ומלא בספרים. ספרים טובים באמת^^
נ.ב.
תקראו.
לכל אהבי הפנטזיה, וגם אלו שלא כל כך- תקראו!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
