#
עשרה ימים בסוף ספטמבר 1963 מתוארים בסיפור הזה. מיום מותה של מנולארה, היא "קוטפת השקדים", שזכתה בכינוי כי עד גיל 13 התפרנסה ופירנסה את משפחתה הענייה מקטיף שקדים. מגיל 13 עד יום מותה היתה משרתת של משפחה עשירה, בעלת יומרות אריסטוקרטיות, שבניה עצלנים, בזבזנים רודפי-בצע, החיים על חשבון אחרים ואינם יודעים הכרת תודה מהי. לבית ספר לא הלכה והשמועה אמרה שהיתה אנאלפביתית. כמו שמועות אחרות בסיפור גם השמועה

קוטפת השקדים – סימונטה אניילו הורנבי

התקופה – ספטמבר 1963. המקום – עיירה קטנה בסיציליה, היכן שרחובותיה קטנים, פתלתלים וסמטאותיה צרות. תקופה בה מוכר הירקות, הירקן, הסתובב מבית לבית עם החמור ומרכולתו עליו.

באותה תקופה ובאותו מקום, בנות צעירות יצאו לעבודה על מנת להכין את הנדוניה לנישואין, לכשיהיה. כאשר האישה הצטרפה לעיירתו של הבעל ידעה, שזה המקום בו תחיה עד סוף ימיה. נשים תמימות. אחת שלא הייתה

בעיירה קטנה בסיציליה 1963 מתה משרתת של משפחה עשירה.
לה מנואלרה שמה, קוטפת השקדים.
שמה דבק בה מילדות בגלל הפרנסה שמצאה בתור נערה צעירה : קטיפת
שקדים כדי לפרנס את הוריה העניים והחולים ואת אחותה הצעירה.
ולמה הארוע כל כך חשוב, זאת סתם משרתת לכאורה.
ולמה כל כך הרבה אנשים באים ללוויה למרות שלרובם ישנה רכילות ולשון הרע ושמועות
שונות ומשונות לאמר עליה?
טוב, למען האמת זאת לא סתם משרתת כי אם מנהלת מש