יוזף זוסקינד אופנהיימר, הידוע כ"יהודי זיס", המשיך להכות גלים גם למעלה ממאתיים שנה לאחר מותו. שני סרטים הופקו על חייו: הראשון, בבימוי של מייקל בלקון (1934), נועד להזהיר מפני הסכנות שבאנטישמיות, ואילו השני בבימויו של פייט הרלן (1940), שהוזמן על ידי יוזף גבלס, היה סרט אנטישמי מובהק. סיפורו של זיס הועלה בתיאטרון הבימה בבימויו של צבי פרידלנד, על פי תרגום של מרדכי בן שאול (1935). שמעון פינקל גילם את דמ

לאחר תום הקריאה, נזכרתי במילותיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' "הכיבוש משחית". נראה לי שבספר זה הביע ג'וזף קונרד דעה דומה לזו שחרץ ליבוביץ' כשבעים שנה מאוחר יותר. "לב המאפּלייה" הוא כתב יד מהמם (במובן המקורי של הביטוי), סוחף ועוכר שלווה שיוצא נגד הקולוניאליזם האירופי בכלל, ובפרט נגד שלטונו הרצחני של המלך לאופולד השני, מלך בלגיה, בשטחים שנקראו אז (כמה אירוני), "קונגו החופשית", אבל הוא אומר הרבה יותר מזה

לספר הזה יש, אם אני זוכר נכון, ארבעה תרגומים שונים. בחרתי בגירסה עם התרגום הישן ביותר, בגלל חיבה לעברית מיושנת - ולא התחרטתי.

הספר עצמו דיי קצר (בגירסה הזו - 88 עמודים), ומכיל ברובו תיאורים ארוכים, מפורטים ודיי אפלוליים אודות הג'ונגל (דז'ונגל, כפי שמאויית בתרגום הזה) האפריקאי המשווני. הוא סיפור קלאסי, וממנו שאוב המשפט הידוע "הזוועה ! הזוועה !".
המסע שעובר המספר (יותר נכון, החבר של המספר) מציג