אתי הילֶסוּם החלה לכתוב יומן בגיל 27. היתה זו שנת 1941, כשבחודש מרס, עשרה חודשים לאחר כניעת הולנד לגרמנים, היומן נגלה לפנינו בתחילתו.
על המתרחש בחוץ, באמסטרדם, לא נרמז כמעט דבר בתחילת הדברים. היומן עוסק רבות בחייה הפרטיים של הילסום, בעיקר בחיי האהבה שלה, ברצון בגבר שימלא את חייה, הגבר שילך אתה עד הסוף. בינתיים היא משתעשעת עם ס., הפסיכולוג שלה, הנאמן לחברתו שבלונדון.
הילסום מרבה לשתף אותנו באינסו

אילו הייתה רשימה מוסמכת ורשמית של ספרי "הדור השני", הספר הזה היה לבטח בצמרת הרשימה.
אלמוניותו הכמעט מוחלטת של הספר בארץ דורשת, לדעתי, ועדת חקירה.
הפיספוס הספרותי, האנושי, החינוכי, מקומם ממש.

קרל, בת(*) 9 בערך, אחיה הגדול מקס, וסימון הצעיר יותר - מעין "אני ומקס וסימון הקטן" - גדלים בהולנד של תחילת שנות ה-60' עם אב ניצול שואה שלא מסתיר מהם, הוא גם אינו מסוגל להסתיר מהם, את מה שעבר במחנה הריכוז.

בסביבות עשר בבוקר קיבלתי שיחת טלפון מאבא שלי (הנפלא) שדווקא נוהג להתקשר אליי בשעות ערב מאוחרות יותר. דיברנו קצת על הא ודא אבל למעשה הדבר המרכזי שחשתי שבער באבא שלי הוא לספר לי על הספר "השמים שבתוכי". שמעתי כבר את השם בעבר ואף הומלץ לי לקרוא אותו. אבל כשאבא שלי ממליץ, ועוד מתקשר בעשר בבוקר! רכשתי מיד!

הספר הוא יומן שנכתב על ידי אתי הילסום, יהודייה הולנדית שחיה בתקופת מלחמת העולם השניה.
בתחילה

לפני מאתיים ואחת עשרה שנה, במסגרת סמינר באוניברסיטת תל אביב, נתקלתי ביומנים של אתי הילסום, והתאהבתי. הסמינר נקרא "הגות יהודית לאחר השואה", ובמהלכו עסקנו בכתבים של ז'אן אמרי, הרבי מפיאסצ'נה, פרימו לוי וכיו"ב. מוזר היה לי לקרוא יומנים של אישה צעירה בתוך המכלול הזה, משום שהם אינם הגות - לא במובן שיטתי - ואף לא נכתבו אחרי השואה, אלא במהלכה. למזלי, שני עניינים פעוטים אלה לא מנעו מן המנחה להציג בפנינו א

אתי הילסום, שחיה באמסטרדם ונספתה באושוויץ בספטמבר 1943, בגיל 29, הבינה שהקול שלה חריג. היא עוסקת ביומניה בהתלבטויות אישיות שיכלו אולי, לפחות בהתחלה, להיכתב בלי קשר לתקופה הסוערת. בהמשך, באופן בלתי נמנע, היא מתעמתת בתהליך הפנימי שלה עם המציאות הקיצונית. היא מתעקשת לא לשנוא, והתגובה שלה לרוע מסביב, היא בעיקר בלאמן את עצמה לקבל את המציאות ולהתנהל בתוכה, ובלהיות ערה לקשיי האנשים שמסביבה על מנת להקל על

שמי אהבה בתוכי

אחרי שסיימתי את הזהו אדם, של פרימו לוי, התמלאתי בעצב מעיק ואפילו ייאוש מדכא. ספרו לקח אותי למעמקי מצולות הרוע האנושי, והתחלתי מעט להצטער על כך שבחרתי עבודה סמינריונית בתחום יומני השואה. אבל מצד שני אני ידוע כאחד שלא מוותר בקלות, ולכן החלטתי להמשיך למשימה הבאה שלי - ליומנה של אתי הילסום - השמיים שבתוכי, בין השאר בזכות השם הכל כך יפיפה בעיני (גם בגלל כריכת הספר המרהיבה) והסקרנות שה

קודמיי כבר כתבו כל מה שאפשר לכתוב על הספר הזה לכן בקצרה, מוסר ההשכל של הספר הוא שלא כל מה שנוצץ זהב הוא. פקיד אפרורי בחברה עוד יותר אפרורית מקבל הצעה מפתה להיות סוכן ראשי להפצת גבינת EDEM הולנדית. הוא מתפתה לקחת חופשה ארוכה מעבודתו ולאחר מספר ימים מקבל משאית עם 20 טון גבינה אותה הוא צריך למכור. מתברר שלא פשוט למכור מהר או למכור בכלל, במיוחד לאדם שכל חייו היה שכיר במשרד אפרורי. מכאן הדרך מטה קצרה ה

ספר שהשפיע עלי עמוקות.
אתי היא סטודנטית מבולגנת שמתמודדת עם בעיות רגילות של החיים, גברים, חרדות, לימודים, עתיד. בתוך החיים הרגילים והפשוטים מתחילה מלחמת העולם השניה, וחייה בתור יהודיה בהולנד משתנים לבלי היכר ככל שמתקדם היומן. וככל שמתקדמת המלחמה ומתקדמות ההגבלות על חייה עד שנעתקת למחנה עבודה- כך היא מתפתחת רוחנית, חושפת באומץ ובכנות תובנות עמוקות ומרשימות על החיים. זה בלתי נתפס איך בשיא ההדרדרות

את "השמיים שבתוכי" החלטתי לקרוא כדי לשכך הן את הבושה שכבר הרבה זמן לא קראתי ספר שואה והן את הבושה שכבר הרבה זמן לא קראתי ספר שנכתב על ידי אשה. עכשיו שמלאכת הקריאה הסתיימה, אני יכול לקבוע שלא תקראו ספר שילמד אתכם כל כך הרבה על נפש האשה כמו "השמיים שבתוכי", ואילו כספר שואה - הוא ההפך הכמעט מוחלט ממה שתוכלו לצפות ממנו.

אתי הילסום מתחילה לכתוב את יומניה ב1941, בהיותה בת 27, ו"לא רחוק ממסתורה של אנה