הספר מגולל לקורא על שלוש דמויות: לוסיה, ריצ'רד ואוולין. שלושתם שונים ולכל אחת מהדמויות דבשת עם עבר וזיכרונות.

לוסיה בת ה-62 הינה הדמות הראשונה שהקורא יפגוש בדצמבר 2015. לוסיה הגיעה מסנטיאגו לברוקלין הקפואה לסופה של שלג ורוחות עזות. היא מתגוררת בדירת מרתף בברוקלין. לפני מספר שנים היא הכירה את ריצ'רד באומסטר במהלך הרצאות משותפות. דניאלה –בתה עזבה את הבית, השתקעה במיאמי והתאהבה בביולוגיה ימית. לא

החלק הראשון מתעסק בילדותו של דייגו דה לה וגה, המקום – קליפורניה, השנה – 1790, תקופת השלטון הספרדי. האדם הלבן מתחיל להשתלט על הקרקעות של האינדיאנים ולהמיר את דתם, חלקם נכנעים במהרה, רבים אחרים בוחרים להלחם על החירות והזכויות שלהם. באחד הקרבות יכירו הוריו של דייגו. אנחנו נחשפים להבדלים הגדולים בין שני העולמות מהם מגיע דייגו ועל אופיו שעתיד להתעצב בעקבות מיזוג התרבויות השונות. מצד אחד אביו אלחנדרו, ס

התפלחתי לא מזמן לאיזה קורס באוניברסיטת תל אביב שדן באופן שבו מפתחים אצלנו, הקוראים או הצופים, רגשות ביחס ליצירות נרטיביות. בסך הכל מאד נהניתי, גם כי אופן הלימוד היום, כשכולם יושבים עם לפטופים מול מרצה שיכול להדגים בקלות את מה שהוא מדבר עליו באמצעות קטע מסרט או סתם מצגת, היה קצת זר לי בתור אחת שלמדה בעידן הפרהיסטורי בו מקרן היה מצרך יקר ערך, מה גם שהקורסים שלמדתי בזמנו היו מרובי נוסחאות ועסקו בנוש

צלה של הרוח, ספרו הראשון של סאפון, יצר כזה הייפ שכל ספר אחריו מאותו מחבר נחשב כחובת קריאה. וכך הגענו לספר הרביעי בסדרה: מבוך הרוחות. האם הספר הזה מצדיק את הילת הראשון? לא ממש.
לפנינו סוג של פילם נואר. סיפור בלשי בו מעורבים פרמין מהעבר, שדי מהר נעלם מהבמה, אחד שאף הוא הופיע בעבר, דוד מרטין, ואחר חדש, ויקטור מתאיש. הדמות בשלה נאספו כולם היא השר המכובד ואלס, איש תרבות מהחברה הגבוהה, שנעלם תוך כדי נש

התרגום לעברית של <mark>אביבה ברושי</mark> נהדר.
ההתייחסויות ההיסטוריות של בסיפור מרתקות ומעשירות את חוויות הקריאה.

האם תעלומת היעלמו של ואלס, השר המכובד והמהולל, נפתרת? ברור שכן וכלאחר יד. הוא עשה דברים לא מכובדים בלשון המעטה, וכשאלה התגלו, כבר לא היה מכובד שידעו על כך הנפגעים בפרט והעם בכלל.
פרמין נוכח בחלק השני הרבה יותר בדמות סטיב בושמי במיני סדרה. האם הפעם יש לו תפקיד חשוב יותר? בכלל לא. אבל פטור בלא כלום אי אפשר.
מה שכן, החלק השני בסדרה בא לקשור קצוות רבים, שנותרו פתוחים בספרים הקודמים. עכשיו ברור יותר

מבקשת לציין שהספר המסע אל החוץ כמו גם לילה ויום הם בתרגומי
משום מה לא צוין שם המתרגם, כנהוג!
אנא תקנו. בברכה
ד"ר <mark>אביבה ברושי</mark>

"רומן ביכורים שהפך לרב מכר ... שוזר תפאורה מסעירה ומסתורין לתופעה חוצת ז'אנרים" נכתב על כריכת הספר. יפה. אלא שמסתבר שעניין ה'חוצה ז'אנרים' זה סגנון של 'העתק הדבק' של כל מיני ספרים שיצאו לאור לפני הספר הזה. ובקיצור, קחו קצת מפרנקנשטיין, תשלבו עם שרלוק הולמס, תוסיפו מסיפורי אדגר אלן פו, עוד קצת מצופן דה וינצ'י ועוד מכל מיני ז'אנרים דומים אחרים, והרי לכם סיפור. אלה שהתוצאה יצאה משעממת. משהו בסגנון הכ

לכאורה הרעיון של הספר אמור להצליח. בפועל - לא נהניתי מהקריאה שלו בכלל וכבר באמצע הספר עברתי לשיטת הדילוגים (כלומר לרפרף על תחילת כל פיסקה ולהתעכב רק על מה שחשוב). חשבתי לעצמי מה הסיבה לכך, הרי הספר כתוב סך הכל בסדר (חוץ מפעמיים שגבר כלשהו- כל פעם גבר אחר- סיים את דבריו במילה "אשה!", וזה היה בהבדל של כמה עמודים!), והרעיון נשמע בסדר, אז למה לא נהניתי? אולי בגלל עודף תיאורים. אולי בגלל שהסיפור נע על