ספרון נחמד, יש בו את אותו הומור טוב ומחודד של ברבש , אך חסר בו העומק של ״ מי פרסט סוני" . כלומר לברבש היה רעיון יפה אך הוא לא ממש הספיק לו לרומאן שלם.

יופי של ספר, כל כך רגיש ויפה. מומלץ בחום. ושוב, מה עושה סוד בתוך ובין אנשים שאוהבים זה את זה וכיצד בבואנו להגן על מי שאנחנו אוהבים , אנחנו לפעמים פוגעים בו.
אם כמות הדמעות שהזלתי משולה לאיכות הספר, אז זה בין הטובים שקראתי לאחרונה.

את הסרט ״שוקולד״ ראית לפחות שלוש פעמים בין היתר גם בגלל יופייה האין סופי של ג׳ולייט בינוש. אבל אין ספק שיש לסופרת כישרון לספר סיפור טוב,מרגש,מכאיב ואימתי מאד .גם בספר הזה לאוכל יש מקום חשוב ביותר למרות שככל שהמלחמה מתמשכת כך יש פחות ופחות ממנו. האוכל הוא כמובן הרבה יותר מאוכל בלבד, הוא גם תחליף לאהבה במיוחד לאהבת אם.

אני אהבתי. גם את "הכל מואר" אהבתי. זה לא אומר שלספר אין חסרונות- כמו גם לג'ונתן פויר בעצמו- אבל הוא נשוי לנקול קראוס המדהימה, ( "בית גדול", "תולדות האהבה" , "אדם נכנס לחדר") ולכן אני סולחת לו וגם לספר על כל חסרונותיו.
ובפניה ישירה- ג'ונתן סופר פוייר- נא לכתוב ספר חדש- ולא על צימחונות!

אין מספיק סופרלטיבים להלל את הספר הזה. התרגוש חדש ומשובח גם הוא. מי שלא קרא או רוצה לחדד את זכרונו ואת בלוטות ההומור הציני שלו שיקרא!

הספר כתוב היטב ובזכות התרגום החדש אין כל קושי לקרוא ספר שנכתב בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת

יותר מידי עובדות היסטוריות ופחות מידי עלילה. אין ספק שעין-גיל הוא אדם אינטיליגנטי ומלומד, אבל רומן אינו הזירה להוכיח זאת. זה לא ספר היסטוריה. יש מקום לעובודת היסטוריות אם הן חלק מחוויותיו ואישיותו של הגיבור אבל ככה דפים שלמים של סקירה מורחבת על ההיסטוריה של המאה העשרים- משעמם.

חבל... נגמרה הסדירה. אני אישית כבר מתגעגעת. מומלץ

ספר סתמי לחלוטין. כל גיבוריו הם אנטיגיבורים שחיים, מתאהבים, יולדים ילדים ומפרקים משפחות או מתים ממש בלי סיבה ובאופן סתמי ביותר.סתם