אחרי הרבה שנות עייפות מפרוזה המתפלשת להצמית בהגיגי עצמה, זו ששכחה בדרך את אמנות הסיפור הטוב, ומתיימרת להיות מסה פילוסופית או מאמר פסיכולוגי או טרקטט סוציולוגי, גיליתי לפני כמה שנים את הספרות, שנהוג לכנות אותה "ספרות מתח" - כדי להבדיל אותה, לכאורה, מהספרות ההיא, "היפה".לשם מה ההקדמה הקצרצרה הזאת? כדי לומר שתענוג לקרוא רומן שלא שכח שהוא קודם כל סיפור טוב, ובתור שכזה, אתה נבלע לתוכו ומתמוגג ממש מהתלת ממדיות של הזירה ושל הסיטואציות, ולא מהתלת ממדיות, אלק, של הדמויות עצמן. כמו בתיאטרון טוב, מה שמספר את הסיפור על הבמה זו הפעולה הנראית לעין, לא מה הדמות מהגגת לה בינה לבין עצמה.
במילים אחרות, "סנטינל" הוא סיפור משובח, שינעץ אותך במיטה ליומיים-שלושה.

התקציר בכריכת הספר מתחיל במילים"כמו ג'ון לה-קארה" לרגע אחד חשבתי שמדובר במותחן מהסוג שלו, אך הכוונה היתה ששניהם עבדו בעבר בשרותי הביון. הסיפור מדבר על "גיבור על" שמידי פעם קצת מזיע אבל מסתדר לבסוף. אם יש לכם כמה שעות פנויות, תוכלו לקרוא ספר קליל זה.
תהנו

את הספר "שם צופן: סנטינל" כתב מתיו דן, אשר שירת בשירות החשאי הבריטי, ה-MI6, יזם, תיכנן והשתתף במבצעים חשאיים, גייס והפעיל סוכנים, פעל במדינות אויב, וזכה על שירותו בציון לשבח. והוא ספר המשך ל"מגידו" שהינו, אולי, הספר הגרוע ביותר שקראתי מעודי. והוא ממשיך באותו קו.

ויל קוקרן , גבר חסון ותמיר, בנם של בריטית וסוכן CIA אמריקני, אשר התגייס ללגיון הזרים הצרפתי ושירת ביחידת הכוחות המיוחדים של הגדוד המוצנח. בהמשך התגייס קוקרן ל-MI6, עבר את תוכנית ההכשרה היייחודית "ספרטן" והיה לסוכן הקטלני והיעיל ביותר בשירות. קוקרן, הפועל בשירות מפקדה משותפת למבצעים מיוחדים שמפעילים ה-MI6 וה-CIA, נשלח לבצע חדירה לבסיס הצוללות המבודד במזרח רוסיה. שם עליו לאתר מפקד צוללת רוסי, אשר הינו נכס מודיעיני לארגוני הביון המערביים ששם הקוד שלו הוא "סוולט", אשר שלח ההודעה מוצפנת ובהולה: "הוא בגד בנו ורוצה לצאת למלחמה".

העלילה קלושה. הדמויות מקרטון והכל צפוי וחסר כל עניין. מתח גרוע. גם תיאורי הפעולה חסרי כל היגיון וסבירות.
בקיצור הרכישה הכי מיותרת שאפשר להעלות על הדעת. לא בל' רבתי.

הפסקתי כעת את קריאת הספר כ-25 עמודים לפני הסוף.

אני לא אגזים אם אומר שזה ספר ה"מתח" הכי גרוע שקראתי בחיי, וקראתי עשרות ספרי מתח.

לא ברור לי איך מתיו דן כתב ספר ברמה כל כך ירודה, אחרי שספרו הראשון "מגידו" היה לא רע יחסית.

הספר לא אמין בעליל, עלילה הזויה ולא ברורה.
התסריטאי הגרוע ביותר לא היה יכול לחשוב על עלילה כל כך לא מציאותית וכל כך לא מותחת.
לא כל ספר שהמילים CIA, MI6, קגב וכו' מוזכרות בו הופך אוטומטית לספר מתח ראוי- והספר הזה הוא דוגמא מדוייקת לזה.

במילה אחת- קשקוש.
בשתי מילים- קשקוש מוחלט.

בזבזו את הזמן שלכם על דברים אחרים.

ויל קוקרן הוא גיבור הספר, שלכד בספר הקודם את הסוכן האירני "מגידו"
יוצא פרוייקט ספרטן של הMI-16 שירות הביטחון הבריטי שעבר הכשרה מקיפה בלוחמה ובסדנות עינויים על מנת להפוך לסוכן על.
והפעם הוא הולך לסייע לקודמו סנטינל אף הוא יוצא הפרוייקט להכשרה סוכני על.
סנטינל הוא אכן סוכן על מתבגר בן כארבעים ומעלה שהיה בעל עשרה סוכנים ברחבי ברה"מ לשעבר כולם מהצמרת הצבאית המספקקים לו מידע, בעברו ישב בכלא ועונה קשות אך לא הסגיר את סוכניו. וכעת משהו רוצח את סוכניו.
המשהו הזה הוא אדם אימתני בעל יכולות שגם ויל מתקשה לעמוד בפניו.
האם אותו רוצח יכול לגרום לעימות בין המעצמות ולמלחמה ? ומי עומד מאחוריו?

ספר קליל וזורם ולא יותר מכך

סיפור חלש ומבולבל