חמישה סיפורים קצרים, ישראליים מאוד וגבריים מאוד. עוסקים בגבריות, בגברים מסובכים ומתוסבכים, גברים במשבר מול עצמם, מול בת הזוג, מול הילדים או מול החברה הכללית. הכתיבה איטית ונוקבת, חסרת רחמים. הדמות הראשית בכל סיפור מעוצבת בצורה נפלאה, תמיד אמינה ונוגעת ללב, גם אם לא חפה מטעויות או נקייה מביקורת.
הסיפור הראשון הוא בינוני (לדעתי), אך האחרים טובים מאוד.
אם אפשר היה לדרג בארבעה וחצי כוכבים, כך הייתי מדרג.

אם תשאלו אותי מה ישראלי בעיניי אוכל למנות רשימה ארוכה של דברים, אבל הדבר הראשון שעלה לי לראש שראיתי את הכריכה של הספר הזה הוא ארוחת בוקר, ואיפה? אומר שהסמל המסחרי של אותה רשת הא כוס קפה (ולו כדי לא לפרסם את שמה). אתה מזמינים ואחרי כמה דקות קוראים לכם ואתם לוקחים את המגש ואוכלים להנאתכם מבלי שאיזה מלצר יסתובב סביבכם וישאל אם לא חסר לכם כלום ואם הכול בסדר במטרה לזכות בטיפ המיוחל, דבר שממנו מי לא רוצה להימנע. את ספרו של ויסמן אני מוסיף בשקט לאותה רשימה.

ויסמן שזהו ספר הפרוזה השני שלו בסה"כ מביא חמישה סיפורים לא פשוטים על גברים ישראלים שעוברים משבר על רקע אישי או מקצועי ומחפשים פתרונות לצאת מהם. לדמויות המשנה יש תפקיד והם לא משמשות רק כניצבים כמו בסיפור הראשון כאשר הסב עוזר לחולל את השינוי המתבקש. מתוך החמישה בחרתי להתייחס דווקא לראשון. כן, זה עם הסב ששבה אותי למרות שגם האחרים לא פחות טובים, אבל את זה אני ישאיר לכם לגלות לבד.

שמו של הסיפור "מֶענְטְשׁ" (תבינו בהמשך למה?) מספר על בחור צעיר שערק מהצבא בגלל התעללויות מצד מפקדו ומגיע לאחר שהות בנואיבה אל סבו האלמן. מן הסתם היה ראוי שאזדהה אם אותו בחור שערק אבל זה קרה לי דווקא עם סבו מכיוון שזה סבא שעומד על דעותיו, שנותן לך להרגיש בבית גם אם עשית מעשה שלא יעשה, ממטיר עליך חיבה ואהבה, מכבס את בגדיך ומכין לך ארוחת הבוקר כל כך טעימה שבא לך לנשק ולחבק אותו ובכלל לא מפסיק לומר לך שהכי חשוב הוא להישאר בן אדם ואם תרצו קבלתם גם רמז לסופו...

לא כל יום אני נתקל בספר שכתוב היטב, עמוק, מהנה וגורם לך לחשוב מה היה קורה בחייך אילו... בן הטובים שקראתי השנה.

זהו ספר המאגד חמישה סיפורי גברים ישראליים.
כל סיפור דן בפרשת דרכים של גיבור הסיפור והתמודדות עימה.
נהניתי מהספר, למרות שאין אני אוהבת ספרי סיפורים קצרים.
ישנם סיפורים בספר שאהבתי יותר והתחברתי אליהם יותר.
אהבתי בעיקר את מקדש כפרי.
וייסמן בונה כל סיפור וכל דמות בצורה חכמה ומעניינת כך שבכל סוף סיפור הקורא נותר עם תובנה.
בכל סיפור אנו נחשפים לדמות שבטוחה שהגשימה את היעוד שלה, שהגיעה למטרה שסימנה לעצמה, שמימשה את חלומה או לא, להיפך.
אנו נחשפים לאופן ההתמודדות שלה, לבחירות שהיא לוקחת.
כל דמות המצויה בפרשת דרכים מקבלת את ההזדמנות לקחת החלטה, לבחור אחרת ברגע המכונן שהגיעה אליו. מה יבחרו? איך יתמודדו? האם יצליחו לממש את מה שחלמו עליו?
זהו ספר ישראלי!
ישראלי בדמויות, ישראלי במצבים אותם הם חווים.
הכתיבה כנה, חדה ואיכותית.

אהבתי!

כמה נהניתי מארוחת הבוקר הזאת:) המרכיבים מאוד ישראלים, טריים ובריאים, השפע מעורר את התיאבון ואת ההשראה ונותן תחושת עושר אבל רחוק מחזירות. החומרים טריים ופריכים אבל כל נגיסה זורקת אותך לנוסטלגיה מתוקה או מרירה.
ויסמן מציג דמויות גבריות שמתמודדות עם החיים, עם הצבא, עם ההורים, עם האישה ועם הילדים ועם הפרנסה, כמובן. דמויות מאוד מפורטות, שקל להבין אותן ולהזדהות איתן. אהבתי מאוד את הגבר בסיפור השני, זה גבר שנכנס לעולם הזן והמדיטציה מהכיוון הלא נכון, הוא רוצה להיות מפורסם בצניעותו:) חסר סבלנות לשלוותם של אחרים, שיפוטי וציני. השיא היה בסיפור האחרון, שם מתהלך גבר בן 40 ברחובות אמסטרדם, בנויירוטיות שמעלה מיד לזכרון את הגבר של שבתאי בסוף דבר, וברור שהסופר מודע לכך. המקסים בסיפור הזה ובמחווה שלו לשבתאי, זה שאין שם שום סוג של חיקוי או של התבטלות מול סופר גדול, כי אנחנו כבר מלאי התרשמות מהאיכויות של הסופר הצעיר, וכעת, בסיפור האחרון, הוא כבר לא צריך להוכיח לנו כלום, ברור שהוא יודע לכתוב וברור שהמחווה לשבתאי היא מתוך אהבה לספרות ולגיבורים גבריים נוירוטיים. אז ההנאה היא כפולה, גם הסיפור הפרטי של מוטי שמתהלך ברחובות אמסטרדם עם בנו המתפתל ועם הצל של אביו שהיה גורם לו עצמו להתפתל, וגם האווירה של סוף דבר, שהיא מורבידית וכואבת ועם זאת מצחיקה, ומעל לכל - ישראלית.

תוך כדי קריאה התלהבתי מאוד מהסיפורים, איך שסיימתי את הדף האחרון, הבטתי בערגה בכריכה, דקה אחרי זה כבר חיפשתי את הסופר בפייסבוק, ואיזו התרגשות - הוא אישר אותי כחברה שלו:)

מוכרים 4 מבקרים, קרקאתינהנתי, בעיקר כי בזמן האחרון קוראת הרבה סופרות נשים שכותבות על נשים אז נחמד לחזור לגבר כותב על גברים ועוד בתוך הבית פנימה במציאות הישראלית הלא פשוטה בעליל.