• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

מאת ריק ריירדן

הביקורת של סיגלית

תמונה של סיגלית
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

מאת ריק ריירדן

הביקורת של סיגלית

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של סיגלית
הוצאה לאור:מרגנית
שנת הוצאה:2016
סדרה:גורלו של אפולו #1
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
naomida1
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 9 שנים

“תמיד אהבתי את הספרים של ריק ריירדן. יש לי את כולם. ובזמן האחרון התחלתי להרגיש שאני קצת מתבגרת, והם נ”

6/11
ביקורות על גורלו של אפולו - האורקל הנסתר
הבאה
רובינה
לפני 9 שנים

“רקע קצר למי שלא מכיר את הסדרות הקודמות: האלים היוונים והרומים לא באמת נעלמו מהעולם. גם בימינו מסת”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•3 דקות קריאה

“קוראים לי אפולו. פעם הייתי אל.” כך נפתח הספר ואז אחרי פירוט של כל מיני אירועים עכשוויים שאת הצלחתם אפולו זוקף לזכותו: “אבל בכל חיי כבן אלמוות מעולם לא צללתי עם הראש למטה לתוך פח זבל…” ועוד קצת הלאה באותו עמוד “האם יש דבר עצוב יותר מקול התרסקותו של אל על ערמה של שקיות זבל?…” עמ’ 9.

אפולו הרגיז את זאוס ולא פעם הראשונה. אפולו כ”כ הרגיז את זאוס, שזאוס שולל את כל כוחותיו האלוהיים ושולח אותו לארץ כבן תמותה. בכיסו רשיון נהיגה של נער בן 16 עם שם חנוני לחלוטין (לטעמו) -לסטר פפדופולוס, שטר של 100 דולר ופנים של נער מתבגר. נדמה שזה העונש הגדול יותר עבור אפולו יפה התואר. יחד עם זאת הוא צריך למצוא מישהו לשרת אותו עד שאביו – זאוס יחליט שהוא מיצה את עונשו.

כבר בתחילת הספר אפולו מסתבך עם זוג בריונים והוא טרם הסתגל לשינויים. מי שנחלצת להגנתו זו מגי שבתמורה גוזלת את כספו והופכת להיות האדונית שלו. אפולו מבין שרצוי למען בטחונו שהוא יגיע אל מחנה החצויים, אבל את הדרך לשם מכירים רק אלו שיש להם כוחות אלים או חצויים ולכן הוא לוקח איתו את מגי אל פרסי ג’קסון שמוביל אותם גם אם באי רצון מסויים למחנה החצויים. אם אפולו חשב שהוא הגיע למקום בטוח טעות בידו. מחנה החצויים נמצא תחת איום ובסכנת השמדה. חצויים נעלמו ממנו ולא חזרו ורק אפולו גם אם נטול כוחות יכול להצילו, לשם כך הוא צריך להציל קודם את האורקלים שלו.

התגעגעתי לריק ריירדן ואפילו לא ידעתי עד כמה. יש לי את כל ספריו שכוללים את פרסי ג’קסון, את סדרת ההמשך את טרילוגיית משפחת קיין וגם את סדרת מאגנס צ’ייס בה יצא בינתיים רק הספר הראשון. עד עתה קראתי רק את הסדרה הראשונה ולא הצלחתי להתאפק וקראתי את האורקל הנסתר מיד עם הגיעו. אפשר לקרוא את האורקל הנסתר, אבל עדיף לקרוא לפחות את פרסי ג’קסון ואת סדרת ההמשך לפני שמגיעים אליו כי מוזכרים שם אירועים מהסדרות האחרות שקדמו לו.

כבר ממשפטי הפתיחה צחקתי כ”כ. ריק ריירדן בונה את דמותו של אפולו בציניות קלילה כמו הפוחז שהוא מייצג כאל. “…לעולם לא אבין איך אתם, בני התמותה, מסוגלים לעמוד בזה. אתם חיים את כל חייכם לכודים בשק של בשר, בלי לדעת תענוגות פשוטים כמו החלפת צורה ליונק דבש או התפוגגות לאור טהור…” עמ’ 11. הסיפור מתקדם והולך ונהיה אפל יותר מרגע לרגע, אפולו משתנה, אבל לא לגמרי. הוא עדיין לא מצליח לגמרי להתאים את עצמו לסביבה.

אני זוכרת כמה חיכיתי לכל אחד מהספרים של פרסי ג’קסון בזמנו. אני זוכרת את עצמי מפספסת את התחנות של האוטובוס ואז מוצאת ספסל כדי להמשיך ולקרוא “עוד פרק אחד ודי”. אני זוכרת את עצמי צוחקת באמצע הרחוב ואז בודקת אם אנשים מסתכלים. אהבתי מאד את הסדרה הזאת. אהבתי מאד את הספר הראשון של האורקל ובקרוב כשאחליט שהגיע הזמן להתחייב שוב לסדרה ארוכה, אני אקרא את ההמשך של פרסי ג’קסון וגם את משפחת קיין, כך שכאשר יצאו ההמשכים של האורקל, אני אגיע מוכנה.

זה ספר מצויין לנוער וגם לאוהבי פנטזיה מבוגרים שקוראים גם ספרים לנוער ונהנים מהם.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ריצ' רצ'
ריצ' רצ'
תמונה של Mira
Mira
תמונה של האופה בתלתלים
האופה בתלתלים
תמונה של Command
Command
4קוראים|גיל ממוצע37|75%נשים

על המבקרת

תמונה של סיגלית

סיגלית

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
67 ביקורות•72 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של סיגלית
סיגלית
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות67
לייקים שקיבלה72
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת17ספרות מקורית16מדע בדיוני ופנטזיה14

דיון על הביקורת

1 תגובה
Command
Command•לפני 9 שנים
ביקורת מעולה. אני מקווה שתהיה לי הזדמנות לקרוא ולהנות מהפר כמוך.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של סיגלית

אש וגשמי זעף

אש וגשמי זעף

ויקטוריה סקוט

אחיה של טלה הולווי חולה מאד. לא ברור מה היא מחלתו, אבל כשמתברר שהוא גוסס ושום דבר לא ישנה את מצבו או יתרום לבריאותו, הוריה מחליטים לעבור לגור במקום נידח בגלל האויר הצח. מקום מבודד ללא חברה וללא טלויזיה. טלה נאלצת להתנתק מכל חבריה ומאורח החיים שהכירה עד עתה. קשה לה להשלים עם זה, אבל עוד יותר קשה לה להשלים עם זה שאחיה האהוב גוסס ואין לה שום אפשרות לעזור לו.

יום אחד היא מוצאת על מיטתה חבילה מסתורית ארוזה באריזת מתנה ובתוכה מכשיר שמיעה שהיא בטוחה שהוא סוג של נגן עמוס במוזיקה עכשוית שהיא אוהבת. עוד לפני שהיא מספיקה להקשיב, אביה מגלה שהמכשיר ברשותה ומחרים אותו ממנה. היא לא מבינה ובטוחה שזה תעלול נוסף של אחיה, כי מאז שעברו לגור אותו מקום מבודד, עיקר התקשורת ביניהם מתבטא בעקיצות אוהבות ובתעלולים שונים שמעבירים את זמנם. אחיה משתף פעולה עם המחשבה הזו. לבסוף טלה מצליחה להחזיר את המכשיר לרשותה וכאשר היא מאזינה להודעה המוקלטת בו, היא מקבלת הוראות מסתוריות המכוונות אותה להצטרף לתחרות כופר הגופרית, שתאפשר לה להשיג את התרופה המיוחלת עבור אחיה החולה. היא עוזבת את ביתה מבלי להגיד דבר לאיש מבני הבית מהפחד שמא יעצרו בעדה. התחרות קשה מאד וטלה היא לא המתמודדת היחידה שממתין לה בבית קרוב משפחה חולה שמקווה לקבל את התרופה ולהחלים., אבל רק אחד מהתמתמודדים יכול לנצח ולזכות בתרופה, כך שבסופו של דבר היא תאלץ לוותר על כל בני הברית שיצרה עמם קשרים בדרך או שהם יוותרו עליה. גם אלו שהמטרה שלהם נעלה או לפחות כך הם מציגים את עצמם.

הספר דומה בסגנון שלו למשחקי הרעב. ספר קצבי ומותח. מערכת היחסים בין הדמויות של משתתפי המרוץ שומרת על מתח גבוה, סקרנות ועניין. טלה צעירה ומתגעגעת הביתה למשפחתה האהובה. היא רגישה לצרכיהם של אחרים, אוהבת בעלי חיים, מתחברת ונקשרת בקלות ולכן אורבות לה סכנות לא צפויות כמו גם התלבטויות רבות, חלק מהן עוסקות בשאלה מדוע כל-כך הרבה אנשים חולים ואם יש תרופה, מדוע לא מחלקים אותה בין כולם ומי קובע למי הזכות לחיות ולמי למות?

אהבתי מאד את הספר. הבעיה היחידה שלו בעיני שהוא ספר ראשון לא ברור מכמה והוא נגמר בדיוק באמצע הסיפור או כך זה לפחות נראה מאחר ולא ידוע אם מדובר בשני ספרים, בטרילוגיה או בסדרה גדולה יותר. אני נוהגת לקרוא סדרות ברצף. אני אוספת את כל ספרי הסדרה ורק כשיש לי את כולם אני קוראת אותם ברצף. עבורי היה מאכזב מאד לגלות רק בדף האחרון של הספר, שהסופרת רק עכשיו כותבת את הספר הבא. הספר הזה יצא באנגלית ב- 2014 ויכול להיות שהספר השני כבר נכתב וגם אם כן, אני עדיין נאלצת לחכות שיתורגם ויצא לאור כאן. אני מודה שקשה לי להבין למה זה לא כתוב בגב הספר במקום גלוי שכולם יכולים לראות. זה לא היה מונע ממני לרצות לקרוא או לקבל או לרכוש, כי למרות שאני ממתינה עד שיהיו בידי כל הספרים של סדרה (כל סדרה) אני לא מחכה עם הרכישות שלי עד שכל הספרים בסדרה יצאו לאור, אלא רוכשת כל חלק עם צאתו עד שאני אוספת את כולם. יותר קל לי בכיס לחלק את ההוצאה. אולי ההסבר שלי קצת טרחני ואני מאד מקווה שהוא לא גורע מההמלצה שלי, אבל הרגשתי חייבת להעביר את המסר הזה להוצאה. גם אם תהיו גלויים, אני לא אוותר על ספרים שמסקרנים אותי ואני מאמינה לתומי שאני לא היחידה.

סקירות נוספות בבלוג שלי: http://saloona.co.il/sigaliot/

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סיגלית
ספרי תמה תמימה

ספרי תמה תמימה

שרית גרדוול

הספר מתחיל אי שם בת’לת שבתימן ונגמר בבכי.

אי שם בתימן, חממה היא ביתם של דוד ואהובה אחות של רבקה, שרה וסעדיה הגדולים ממנה וגם של קדיה הקטנה. הוריו של חסן בן דודה נפטרו ואביה דוד מביא את חסן לחיות ביחד עימם. זו הפעם הראשוונה שחממה פוגשת את חסן וכאן גם תחילת הסיפור. חממה וחסן גודלים יחד כמו אחים. חסן בעל ידי הזהב תורם ככל יכולתו לרווחת המשפחה קשת היום. החיים לצד המוסלמים קשים, אבל יש גם סיפורים יפים המתארים איך השכנים המוסלמים מגינים על השכנים היהודים מפני החיילים. סיפורים של שכנות טובה ומעבר. המרחקים בתימן עצומים בהתחשב בתקופה ובהתחשב בצורת הניידות שהיא הליכה ברגל ממקום למקום. הסכנות אורבות לכולם, אבל ליהודיום יותר מאחרים. את הילדים משדכים בגיל מוקדם, כי תוחלת החיים קצרה וילדים יהודים יתומים נחשבים כאילו אין מי שיאג להם במיוחד הבנות.

חלומו של חסן הוא לעלות לארץ ישראל. החלום הזה מלווה אותו בגלל הסיפורים של אמו המנוחה שתארה את ארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש, אבל הוא מחליט שהוא לא עולה לארץ לפני שהוא מוצא שידוך. למרות העוני ולמרות שהיהודים כולם הורשו לעסוק אך רק בעבודות מסויימות שנחשבות בזויות בעיני המוסלמים עדיין גם בין היהודים היו עבודות שנחשבו בזויות או פשוטות יותר מעיסוקים אחרים וחסן מתקשה למצוא שידוך. מהצד השני חממה, שהגיע זמנה בררנית מאד. ברגע שרצו לשדך אותה לאחר מות אמה, היא ברחה מבית אביה ועברה לגור אצל אחותה רבקה וגיסה שמואל שם מתגורר גם חסן מזה מס’ שנים כדי למצוא את פרנסתו. כך נפגשים השניים שוב ומתנהלים זה לצד זה עד שמסתבר שהם השידוך המתאים ביותר זה לזו והאהבה פורחת.

לאחר קשיים ותלאות ב – 1942 הם מצליחים לגנוב את הגבול ולהגיע לארץ ישראל. חלב ודבש לא ממתינים להם כאן. הם מגיעים למחנה המעצר בעתלית ואחר כך למעברה. אנשי עבודה, חלוצים שהגיעו לארץ הרבה לפני מרבד הקסמים, עבדו קשה בפרדסים ובקטיף, בנו את ביתם בפרדס חנה ונלחמו כדי שתהיה להם ארץ ומדינה וכל זה שזור בתוך סיפור אהבה שנמשך אם אני לא טועה קרוב ל – 70 שנה. אהבה יפה כזו מהאגדות כמעט, לא רק בין בני זוג אלא אהבת אב ואם, אהבת אחים, אהבת העם ואהבת הארץ.

את תולדותיה של המשפחה מגישה לנו שרית גרדוול נכדתם של חממה וחסן ע”פ סיפורים אותם היא מקליטה שבוע אחר שבוע, כאשר חסן כבר מבוגר מאד וחולה מאד. לקראת הסוף יש גם ביקורת לא בדיוק מרומזת, אבל גם לא משתלטת על הסיפור היפה הזה. עיקרה של הביקורת שהנכדים של האנשים שהקימו את המדינה נלחמו ואיבדו את יקיריהם עבורה נאלצים למצוא היום את פרנסתם בחו”ל.

אני אוהבת ספרים שהסיפורים בהם מלפני קום המדינה, דרך הקמתה ומעבר. אהבתי מאד את הספר הזה והזלתי גם כמה דמעות עבורו במקום העצוב במיוחד. אני מזמינה אתכם לקרוא אותו.

סקירות נוספות בבלוג שלי: http://saloona.co.il/sigaliot/

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סיגלית
צדו המואר של הצל

צדו המואר של הצל

כרמית גלבוע

הסיפור הזה מתחיל באמצע. רונה ויצמן מתחתנת עם עמי. היא לא אוהבת אותו. מזהים את זה כבר במשפט הראשון של הסיפור היא מגדירה אותו ” מביטה בגבר המגודל, המזדקן, האיש שהערב נהיה בעלי.” ואז מתמקדת בכאב ברגליה אחרי ערב החתונה הארוך ובהמשך עוד משפט קצר וקובע שביתו הפך למשכנה הקבוע. ההווה של רונה נעוץ היטב בעבר שלה, היא איבדה את אביה האהוב בהיותה בת 20 ונסעה לניו יורק מותירה מאחוריה את כאב האובדן וגם את אמה ואת אחותה. בניו יורק רונה מוצאת חברים שמהווים לה תחליף למשפחה. בהיותה אומנית, היא מוצאת עבודה בתחום האומנות ומתקדמת עד שהיא מקבלת את תפקיד האוצרת במוזיאון המטרופוליטן. הכל מתנהל כשורה עד שהיא פוגשת את ג’ון, מתאהבת בו והוא הופך את חייה על פיהם. היא מחליטה לחזור לארץ ועד מהרה היא פוגשת את עמי שמתאהב בה עד כלות. רונה אוצרת בחובה סוד. הוא ידוע לנו הקוראים, אבל אינו ידוע לעמי (האמנם?).

עמי הוא גבר מושלם. הוא אלמן, יש לו שני ילדים בוגרים בן גרוש ובת שחיה בקנדה לשניהם ילדים משלהם. הוא מבשל, הוא מטייל והוא אוהב, אבל רונה? רונה חושבת שהנה שם ממתינה לה אהבה גדולה מעבר לפינה. היא מחפשת את האהבה שתסחוף אותה מעל רגליה ואינה רואה או מעריכה את מה שמצוי מתחת לאפה. היא מאמללת את שניהם תוך כדי שהיא נסחפת לזכרונות על אביה ומשפחתה, על חבר שהיה לה בצבא. אמה נפטרה והיא ואחותה נשארות לתמוך זו בזו, אבל תוך חיפוש מתמיד אחר מה שידה אינה משגת, היא אומללה ומאמללת את כל הסובבים אותה ויוצרת תוך כדי כך מערכת יחסים מתעללת גם אם לא במודע.

כרמית גלבוע ברומן הראשון שלה נוגעת. היא נוגעת במערכות יחסים מכל מיני סוגים. בינו לבינה, בין ילדים והורים, אחים ואחיות. ילדים להורים שמתחילים פרק ב’ ואהבה! אהבה זה הסיפור, הימצאה או העדרה של אהבה. הסיפור נע כל הזמן בין עבר והווה. העבר הוא זיכרונותיה של רונה. ההווה הוא חיפש אחד גדול.

כאן המקום להגיד תודה לכרמית גלבוע ששיתפה אותי בספר שלה. את הספר קיבלתי מהסופרת עם הקדשה חמה בפנים. חיכיתי לו זמן רב שיגיע בדואר, אבל הוא הצדיק את הציפיה. נהניתי ממנו. הוא קריא וזורם והסיפור בו רציף . לא אהבתי את רונה. היא הכעיסה אותי מאד, אם כי, אני יכולה להבין שלפעמים לוקח זמן ולפעמים זה כבר מאוחר מדי עד שאנחנו מבינים מה טוב לנו. רונה ניצלה את עמי, אהבתה לאביה עיוורה אותה ועד שהיא הבינה עד כמה היא אוהבת גם את אמה זה כבר היה מאוחר מדי ומעט מדי. אני רואה בספר הזה מסר. אנחנו צריכים להעריך את הקרובים לנו היום ועכשיו ולא לחכות עד שכבר אין עם מי לדבר. לא להכנע למרדף אחרי מה שאולי נוכל להשיג או לא אלא לעצור רגע ולהעריך מה יש לנו כאן ועכשיו, לתת לזה ביטוי בעיקר מול מערכות היחסים שלנו.

אני רוצה להתייחס גם לתמונת הכריכה: התמונה כל כך מתאימה והולמת את הספר ועתה לאחר הקריאה, היא מתארת את הסיפור בצורה מושלמת. אני רואה בה הרבה סיטואציות מתוך הסיפור. מרגישים שיש כאן הקפדה על הפרטים קטנים כגדולים.

אהבתי את הספר ואני אשמח לקרוא עוד כרמית גלבוע למבוגרים כמו גם את ספר הפנטזיה השני של סדרת יעודו של דן. שיוצא בימים אלו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סיגלית
הרוחות של בלפסט

הרוחות של בלפסט

סטיוארט נוויל

ביום העצמאות נסענו לסופ”ש אצל חברה שלי שגרה על ההר שבצפון. לקחתי איתי את הרוחות של בלפאסט אותו התחלתי עוד לפני הנסיעה. עכשיו שערו בנפשכם: יום שישי הצמוד ליום העצמאות היה גם ה 13 בחודש. הגינה בבית בו שהינו מוקפת בחורש חשוך משלושת צידיה (חבל שלא צילמתי להמחשה). השעה 1 בלילה, כולם פרשו לחדרים לישון, אני יושבת עם הגב לבית מלבד מנורה אחת דולקת מאחורי שמאפשרת לי לקרוא ואני? אני מלווה את את ג’רי פיגאן רוצח שכיר של ה- IRA, משוגע ו 12 הרוחות שמלוות אותו לאורך הספר. לקח לי יותר משעה של קריאה להבין בעצמי את הסיטואציה ולברוח לקרוא במיטה עם אור מלא בחדר כשבן זוגי לידי ליתר ביטחון :).

טוב, אל תברחו לי עכשיו עוד לפני שהתחלתי את הסקירה, זה לא ספר אימה זו היתה רק בחירה מקרית בנסיבות שצירפו את עצמן זו לזו. עובדה! לא קרה לי כלום ואני כאן כדי לספר על זה. הסגנון של הספר הוא ספרות נואר. ספר מתח עם דמות אפלה, עם צללים מנוגדים בחדות ופשע בעיקר רצח. לא מצאתי הגדרה מדויקת לספרות נואר רק ל- פילם נואר וזה מאד דומה.

לא חייבים להכיר את ההיסטוריה של הסכסוך באירלנד כדי להבין את הספר , יחד עם זאת בסוף הספר יש סקירה של ד”ר גיא ביינר מהמחלקה להיסטוריה כללית של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, שמאירה היטב את הצדדים המעורבים.

ג’רי פיגאן שכבר הזכרתי שהוא רוצח שכיר של ה- IRA, השתחרר מהכלא אחרי 12 שנה. הכל השתנה. יש הסכמים חדשים ומשתדלים לשמור את המצב הפוליטי מדיני באירלנד יציב, אבל מתחת לפני השטח הכל נשאר כמעט אותו הדבר. הדעות לא השתנו וגם אלו שמחזיקים בהן נשארו נאמנים לדרכם מימים ימימה, אלא שעכשיו הכל במסווה של שלטון מסודר. חלקם במסווה של פוליטיקאים מושחתים, חלק במסווה של כוחות הביטחון וחלק נשארו בריוני רחוב בעוד אחרים משתפים פעולה גם בדרכים שקטות יותר של מתן שרותים וצפיה מהצד בפשעים שמתרחשים לנגד עיניהם.

לפני שנכלא, ג’רי פיגאן חיסל 12 אנשים בעבור שולחיו. הוא נחשב לגיבור בעבור זאת ובעבור כך שריצה את עונשו במשך 12 שנים., אם כי גיבור מטורף, מאחר ורוחותיהם של האנשים שרצח חוזרות אליו בדרישה לנקמה והוא משוחח עמם כאילו הם קיימים באמת. הרוחות דורשות שינקום בכולם, בכל מי שציוה עליו לצאת ולהרוג. מסע הנקמה הזה מאיים לערער את תהליך השלום בצפון אירלנד, כמו גם לערער את מעמדם של נושאי תפקידים מושחתים. חבריו הופכים לאויבים ומצטרפים לאויבים משכבר . אלו וגם אלו ממנים את דיויד קמפבל להרוג את ג’רי פיגאן. אלו וגם אלו לא יודעים שלדיויד יש סיבות אישות להרוג את ג’רי ולכן הוא יוצא למלא את התפקיד ברצון. הרוחות חושבות אחרת והן מניעות למעשה את כל הסיפור יחד עם דמויות מפתח בשלטון של אירלנד וגם בצד של הבריונים בעוד ג’רי הדמות העיקרית של הספר מופעלת ע”י כולם ומעט מאד ע”י החלטות שלו עצמו.

הספר הזה הוא כמו סרט, אפשר לדמיין את כולו, לכן ציינתי את ההגדרה של פילם נואר וכאשר חיפשתי לקרוא אותה, היא התאימה לי במדויק גם לספר.

ספר מתח מצויין.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סיגלית
ז'וזפין

ז'וזפין

קייט ויליאמס

את הסקירה הזו אני מנסה לכתוב כבר זמן מה מאז סיימתי לקרוא את הספר. את הספר הזה קראתי לאיטי. מדובר בתקופה הסטורית עמוסה בשלל אירועים ותאריכים שכמו רודפים זה את זה ונושכים זה בעקבו של זה ואין רגע דל. תקופה מפחידה מדי לחיות בה לטעמי, אבל לפני כל זה, זהו סיפורה של ז’זפין דה בוארנה לימים ז’וזפין בונפארט. תמיד כשלומדים על התקופה הזו מי שממלא את התפקיד הראשי הוא כמובן נפוליאון בונפארט הקורסיקני נמוך הקומה בעל תאוות השליטה האינסופית ואילו כאן בספר הזה ההסטוריונית קייט ויליאמס מתמקדת בז’וזפין.

ז’וזפין היא אישה מרתקת בעיני. עוד כשהייתי נערה קראתי ספר שעמד שנים רבות על המדף בבית סבתי ושמו ז’וזפין רעיית הקיסר שנכתב ע”י פ. וו קניון ובחיפש ברשת מצאתי רק את הפרטים האלו: תרגום: חמדה אלון, ספרי גדיש, תל אביב, תשי”ט. לצערי, הספר הזה אינו ברשותי היום. כבר אז ריתקה אותי הדמות הזו – ז’וזפין.

ז’וזפין נולדה במרטיניק בת לבעל מטעים ועבדים בעל מעמד. בגיל מאוחר יחסית (ביחס לגיל הנישואים באותה תקופה) היא נישאת לאציל צרפתי שמאמלל אותה ויולדת לו שני ילדים אורטנז ואז’ן. היא נמצאת במאסר והוא מוצא להורג בזמן המהפכה, כמו רבים מחבריה. השלטון הפכפך הכלכלה לא יציבה והמהפכה אינה מובילה לתוצאות הרצויות שהיוו את הקרקע לה מלכתחילה. אביה מאבד כמעט את כל רכושו באי מרטיניק ושום עזרה לא יכולה להגיע מהכיוון הזה. ז’וזפין מבינה שעליה לדאוג לעתידה בעצמה וחותרת למעמד חברתי גבוה. בסבלנות ובשאפתנות אין סופית, היא מובילה את עצמה במעלה הסולם החברתי ורק כאשר היא הופכת לאחת הנשים הידועות והמבוקשות בפריז, היא מכירה את הקצין הצעיר נפוליאון בונפארט. הוא מוקסם ממנה ומחזר אחריה ללא ליאות.ככל שז’וזפין שואפת למעמד חברתי גבוה, כך גוברת שאפתנותו של נפוליאון לשלוט, אבל לא רק בצרפת, אלא הרבה מעבר לגבולותיה. הוא חם מזג ומתנהג לעיתים מזומנות בחזירות והיא פוליטיקאית מוכשרת בעלת גינונים ונימוסים מפלסת לו את דרכו היכן שלא היה מצליח להתמודד בעצמו. יחד עם זאת, ביזה ובזבוזים איפיינו את שניהם.
משפחתו של נפוליאון לא אהבה את ז’וזפין. לטעמם היא היתה זקנה מדי עבורו בהיותה מבוגרת ממנו ב – 6 שנים ואי יכולתה להעמיד לו יורש עמדה לרועץ בדרכה גם אחרי שהכתיר אותה בעצמו לקיסרית וזה גם היה מה שהפריד ביניהם לבסוף. הפרידה הזו גם סימנה את מפלתו ואת סוף שלטונו.

מלבד הזוית הנשית שהספר הזה מציג, אין בו שום עלילה. העלילה היחידה בו היא התקופה העמוסה שבה כל זה מתרחש זוהי ביוגרפיה שמסתמכת על אירועים, רכילויות , איזכורים ומראי מקום ביחד עם מערכת היחסים הסוערת של ז’וזפין ונפוליאון והדמויות הנוספות של אותה תקופה, אין ממש מקום לבנות עלילה נוספת כלשהי.

ביוגרפיות הן לא ממש ז’אנר שאני קוראת. אני משתעממת מהן בקלות זו גם הסיבה שקראתי לאט והתעכבתי בכתיבה, היה לי קשה לנסח, אבל כמו שכתבתי בתחילת הסקירה, ז’וזפין היא דמות מאד מרתקת בעיני ובכל זאת, אני מעדיפה לקרוא עליה ברומן ולא בביוגרפיה. זה כשלעצמו טעמי האישי בלבד. אני כן ממליצה על הספר הזה למי שחובב את התקופה או ביוגרפיות. עד עכשיו אני מדמיינת את מאלמזון הבית האהוב של ז’וזפין את הצמחיה והחיות שהיא הביאה לשם מכל העולם. משהו בספר הזה כן עשוי היטב.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סיגלית
ויטוריה

ויטוריה

דפנה ויטלה בן–בסט

קצר מדי!

רוב הסקירות שלי מתחילות בתאור הסיפור באריכות או בקצרה, אבל בספר הזה התחברתי כמעט לכל הדמויות אז ברור לי שלא כל ספר בין אם הוא סיפור אמיתי או לא חייב להיות סאגה משפחתי של 400 או 600 עמודים, אבל כאן יש סאגה משפחתית וככזו הייתי קוראת עוד ולא, זו לא ממש ביקורת, זה רק אומר שאהבתי את הספר.

אחרי ששפכתי את זה אל הכתב, הרי הגילוי הנאות: את הספר קיבלתי דרך מועדון הקוראות של סלונה כאשר הכותבת – דפנה ויטלה בן בסט פירסמה שם את רצונה לשלוח את הספר אל הקוראות ולאחר הקריאה בו גם שוחחתי איתה דרך הפייסבוק. אני מודעת היטב לכך שבמועדונים ובקבוצות השונות בפייסבוק יש רגישות יתר לקירבה לסופרים ולסקירות נלהבות מדי עקב כך, לכן עוד לפני הסקירה, אני מצהירה שאין לי שום קשר אל הכותבת, מלבד שיחה אחת שניהלנו לאחר שקראתי אותו. עכשיו אני יכולה לעבור לסקירה בלב חפץ מאד.

זהו סיפורה של אמא. אמא שהיא גם בת ואחות, דודה ואשת איש, אבל קודם כל אשת איש. אמא שנושאת איתה את כל קשת הרגשות ובהם גם רגשות אשם חזקים מאד. ויטוריה נולדה בוורצ’לי, עיר קטנה על אם הדרך בין מילאנו לטורינו לאנטה ואלפרדו בשנה שבה פגש מוסוליני את המאהבת היהודיה שלו. הפרט הזה של המאהבת היהודיה של מוסוליני, לא רק שהוא מוזכר מיד בתחילת הספר, אלא שהוא מסתמן כחשוב מאד מאחר ועיקר הסיפור מתרחש בתקופת השואה. עצם העובדה שלמוסוליני היתה מאהבת יהודיה, גרמה לאיטלקים (או לפחות לאיטלקים שבסיפור הזה) להאמין שמוסוליני לא יחבור להיטלר ולא יתן לאף אחד לזנב או לפגוע ביהודים האיטלקים.

הסיפור הזה הוא סיפור אמיתי של משפחת ויטלה שסחרה בבדים והוא מתאר את המסע שלהם כפליטים, כאשר הסתבר שגם על יהודי איטליה יחולו הגרוש והסבל של כלל יהודי אירופה. זה התחיל כאשר הם הוכרחו למסור את העסק המשפחתי המשגשג שלהם לאחד העובדים, כי ליהודים אסור היה להחזיק עסקים משל עצמם. כל אחד מבני המשפחה התנהל אחרת. אחות אחת היגרה עם משפחתה לאמריקה, גיס אחד פעל במחתרת, ויטוריה ומשפחתה שסרבו להגר לאמריקה, כשהם הבינו את הטעות שלהם, הם כבר היו צריכים להבריח בהחבא את הגבול לשווייץ עם הקשיים הכרוכים בכך ולכן חיו זמן רב במחנה פליטים ולבסוף עלו לארץ והתחילו מהתחלה.

מאד קשה לכתוב על ספר קצר כל כך מבלי שישאר לכם גם מה לקרוא בתום הסקירה שלי ולכן אסיים כאן את תאור הספר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סיגלית
בחברה טובה

בחברה טובה

זהר מנשס

חברת דייה היתה חברה כושלת לפתרונות לוגיסטיים. היא היתה כושלת עד שתומר אולסן לקח אותה לידיו ונתמנה למנכ”ל שלה. החברה הזו לא נמכרה לחברה מצליחה ממנה רק בגלל שהיא היתה הבייבי של יו”ר הדירקטוריון שלה ונקראה על שמה של ביתו המתה. תומר אולסן לא הגיע לבד, הוא הביא איתו את רונית ומינה אותה להיות המשנה למנכ”ל, סמנכ”ל פיתוח עסקים – יד ימינו. יחד הם חיברו חזון והצעידו את החברה קדימה והלאה לשיא ההצלחה כשהם מצרפים אליהם אנשי מכירות, כספים ולוגיסטיקה מובחרים ומצליחים שהגיעו מחברות מצליחות אחרות.

עשר שנים החברה מתנהלת היטב, ממריאה מעלה מעלה ומשרתת מגוון לקוחות מרוצים ומגוון עובדים מרוצים עם הטבות של חברת הייטק מצליחה . כל זמן שהצמד תומר ורונית צועד קדימה. הם תומכים זה בזה ברמה של חברי נפש ושותפים עסקיים במידה שווה עד שהחיים של רונית מקבלים תפנית טראומתית שגורמת לה לפרוש לדרך אחרת. הפרישה שלה היא הטריגר שמפעיל את כל הסגל הבכיר של החברה במרוץ אחר התפקיד הנכסף , אבל הטריגר הזה הוא רק השכבה העליונה והוא חושף מתחתיו את הטריגר האמיתי של כל אחת מהדמויות, אותו טריגר שנעוץ בילדות של כל אחד ואחת מהן, בדרך שהובילה אותם להיות באותה נקודה שבה הם נמצאים באותו רגע בו הם מתמודדים על תפקידה של רונית.

יש בספר הזה חברה שיכולה להיות כמעט כל אחת מהחברות בה אני הייתי מועסקת בעבר וכל אחד/ת מאיתנו. הוא מספר על הפרטים שמרכיבים את המכלול שמרכיב חברה שמעסיקה אנשים. רובם ככולם נאמנים לבאר ממנה הם שותים. כולם בלי יוצא מן הכלל נאמנים קודם כל ובעיקר לעצמם כאשר קידום או משבר עומדים על הפרק וחברויות מסוג כזה או אחר עומדות במבחן המציאות.

הסיפור כולו מתרחש במשך שלושה ימים בלבד. שלושה ימים שבהם חייהם של אלפי עובדים עומדים להשתנות או שלא. אין אדם או עובד שאין לו תחליף גם אם אתה מנכ”ל של חברה מצליחה.

גילוי נאות: קיבלתי את הספר מהסופר דרך מועדון הקוראות של סלונה. לא יכולתי להניח אותו מהיד. הסיפור של כל אחת מהדמויות כבש אותי. של כל אחת מהן באותה מידה בין אם זה הסיפור של הביצ’ית שלא רואה ממטר על מי היא דורכת כדי להתקדם ומורחת את שמה על מצגות ותחקירים שלא היא הכינה כמו גם הסיפור של כובש הלבבות או של העובד המסור שסותם את הפה ונותן לביצ’ית לטפס מעלה בעודה דורכת על ראשו ואלה רק חלק מהדמויות.

הפרקים בספר קצרים. את חלקו קראתי מחוץ לבית בעודי ממתינה שבן זוגי יסיים את עבודתנו וזה חשוב כי יותר מפעם אחת מצאתי את עצמי יושבת על ספסל בצל מתרגשת מסיפורה של דמות זו ואחרת וכובשת את דמעותי כדי שעוברים ושבים לא יחשבו שקרה לי משהו. אני חושבת שאחת הסיבות שהיה לי קל כ”כ לקרוא את הספר הזה היא דווקא העכשוויות שלו. סיבה אחרת היא שעבדתי במקומות בעבר ויכולתי לדמיין לעצמי למי דומות הדמויות בספר במקומות שעבדתי בהם. היה לי קשה להפרד מהספר הזה בתום הקריאה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סיגלית
אהבת אב

אהבת אב

איתי יד שלום

את הסיפור מספר לנו אסף הבן הצעיר בין שלושה בנים. אחיו רון וגיל הם תאומים בעלי משרד חקירות ויוצאי יחידה עילית בצבא. אסף הוא מתמטיקאי ובעל חברת הייטק החנון שבחבורה. הם נפגשים בבית החולים לאחר שאביהם עבר תאונת דרכים קשה, אותה הוא אינו שורד. לפני מותו הוא אומר להם שמישהו חיבל בבלמים של מכוניתו, מה שמוביל למסע חיפושים אחר הרוצח, לזכרונות מן העבר, לגילויים מרעישים בהווה אודות האב והמשפחה ולמפגשים עם ארגון פשע אימתני. ספר מתח ולמרות שהתקציר שבגבו חושף הרבה פרטים, הוא מאד מסקרן לפחות אותי כחובבת ספרי מתח ומותחנים פסיכולוגיים.

הספר הזה היה לי מאד קשה לקריאה. בניגוד לספרי מתח אחרים לקח לי כמעט עשרה ימים לקרוא אותו (עבורי זה הרבה. המון אפילו). לטעמי מותחן טוב צריך שיהיה לו קצב. קצב מהיר אפילו ואילו בספר הזה מצאתי את עצמי ביחד עם המספר והגיבורים השותפים שלו מסתובבת סביב הזנב של עצמי פעם אחר פעם, כאשר בכל פעם מגיעים לאותו מבוי סתום ולאותה נקודת התחלה ללא שום התקדמות בסיפור. המון משפטים שחוזרים על עצמם, הרבה תיאורים של תנועות שחוזרות על עצמן בכל מהלך של שיחה. שיחות טלפון שמתנתקות בכל פעם שמידע חשוב עומד להמסר ועוד.

גם אם אתעלם מכך שהתקציר בגב הספר חושף ספויילרים, מה שלי מאד מפריע במיוחד אם מדובר בספר מתח, הספר הזה זקוק לעריכה צמודה ומהודקת מאד ואפילו לשכתוב. לנושא יש פוטנציאל, אבל לא הרגשתי פחד מפני ארגון הפשע האימתני. זה לא היה מספיק חזק לא רק הפחד שלי כקוראת אלא הגיבורים עצמם מאד בטוחים בעצמם, אין להם שום ספקות, שום התלבטות של אנשים בעלי משפחות שמישהו מאיים עליהם. התאומים רון וגיל…. אני אפילו לא מוצאת את המילים להגדיר אותם. ההגדרה שהתיישבה לי בראש היא: עפים על עצמם. שום דבר לא יכול לפגוע בהם. לא הצלחתי להתחבר אפילו למאיה שהיא כנראה הדמות הכי רגישה בספר.

אחד האלמנטים שמאפיינים מותחן טוב הוא התחושה שאי אפשר להניח אותו מהיד ואם כבר הנחתי אותו אני ארצה כל הזמן רק לסיים את מה שאני עושה ולחזור אליו. גם זה לא קרה בספר הזה ולמרות שאני לא קוראת במקביל אלא ספר אחד בכל פעם, עדיין בכל פעם שחזרתי לקרוא, נאלצתי לחזור אחורה כדי להבין מי הדובר ומה נאמר על ידו כדי שאוכל להמשיך בקריאה.

צר לי על הסקירה הזו. זה ספר ביכורים ולי אין כוונה לפגוע באיש. קראתי אותו עד הסוף כשאני נותנת לו הזדמנות להתפס ולהשתפר וזו הסיבה שהחלטתי לכתוב את הסקירה מתוך תקווה שכתבתי סקירה בונה. בעיקר צר לי כי מדובר בכותב ישראלי, אבל הספר הוא בוסר לגמרי ואני כן רואה בהוצאה ובעורך אחראים להוצאתו לאור של ספר כזה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סיגלית
סנטרל פארק

סנטרל פארק

גיום מוסו

אליס שפר מתעוררת על ספסל בתוך מה שנדמה כקרחת יער ומסתבר מעט מאוחר יותר כפינה די נסתרת בסנטרל פארק. לצידה ישן עדיין גבר שהיא אינה מכירה, אבל היא אזוקה אליו בידה. בכיסיה אין דבר מלבד אקדח והיא מלוכלכת בדם. היא אינה יודעת איך היא הגיעה לשם תוך זמן כ”כ קצר, כי למיטב זכרונה ערב קודם לכן היא עדיין היתה שוטרת בצרפת ורדפה אחרי רוצח סדרתי אכזרי. מהפתיחה הזו גיום מוסו רוקח מסע הרפתקאות וגילויים.

זהו ספר מתח חביב מהסוג של קריאה קלילה הטויסט לקראת הסוף מאד מעניין. הטויסט הזה הזכיר לי את הסרט המופע של טרומן. ספרים מהסוג הזה אני נוהגת לקרוא בתקופות עמוסות או כדי לשבור רעלת קריאה. נהניתי ממנו ואני ממליצה עליו בהתאם.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•סיגלית

ביקורות נוספות על "גורלו של אפולו - האורקל הנסתר"

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

ריק ריירדן

לא יודע מה נפל עליי פתאום, שלקחתי בסיפרייה ספר של ריק ריירדן - סופר שמאז גיל 15 לא קראתי יותר אף ספר שלו, אפשר לומר שנשטשתי אותו, מכיוון שהספרים שלו כבר פחות עיניינו אותי בשלב הזה של החיים, ובואו נגיד שכבר שבעתי מכל העניין הזה של חצויים, אלים, נבואות, מפלצות, וכתיבה כיפית ומשעשעת. אבל האמת היא שאל שנענש והופך להיות בן תמותה, נשמע דווקא נורא מעניין, אז... למה לא? צריך קצת גיוון בחיים. חוץ מזה, באותו יום בסיפרייה גם לקחתי את 'נוטות החסד' של ג'ונתן ליטל, ספר עב כרס המונה 941 עמודים העוסק במלחמת העולם השנייה - בואו נאמר שהזדקקתי לאיזה ספר קליל כזה שיאזן את בחירת הספרים שלי...

גם אפולו לא יודע מה נפל עליו פתאום. רגע אחד הוא אל חזק ובלתי מנוצח, ורגע אחר הוא פתאום נער מתבגר פשוט וחלש, שמוצא את עצמו נוחת פתאום מהשמיים, ישר על ערימת זבל מבאישה בלב ניו יורק. מסתבר שהוא עשה משהו שלא מצא חן בעיניי אביו זאוס, מלך האלים, והלה החליט להעניש אותו ולקחת ממנו את כוחותיו האלוהיים, אשר אפולו לקח אותם כמובנים מאליהם, וכעת, כשהם כבר אינם, הוא מתחיל להבין איך זה מרגיש להיות בצד השני של המיתרס. אבל ערימת הזבל הזו היא רק ההתחלה. לאפולו מחכים בהמשך הספר עוד שלל השפלות, נוראיות אפילו יותר מלהתרסק על ערימת זבל בלב ניו יורק בגוף של נער מתבגר - מה שנקרא, "מן הפח אל הפחת". בכדי לחזור, אולי, לדמות אל, הוא צריך להגיע למחנה החצויים. כלומר, לפגוש את פרסי ג'קסון. מאותו רגע שהוא פוגש אותו, העלילה של הספר הזה מצטלבת יחד עם שאר העלילות שכתב עד כה ריירדן בנושא המיתולוגיה, אשר כוללים מפלצות ממיתולוגיה יוונית, שעל חלקם מעולם אפילו לא שמעתי והיה נורא נחמד ללמוד עליהן.
בקיצור: אם יש סיפור סינדרלה, אז הספר הנ"ל הוא בדיוק ההיפך.

הופתעתי. מכירים את זה שאתם מפסיקים לקרוא ספרים של בני נוער או ילדים כי אתם ניסיתם כבר וזה לא הצליח, ואז פתאום, ברגע ספונטני, אתם מחליטים לעשות עוד ניסיון, והפעם, משום מה, הניסיון מצליח, ומשהו בספר מצליח ליזרום והכל כיף, למרות שזה ספר נוער? זה גם מה שקרה לי כאן: ריק ריירדן הצליח לשעשע אותי מאוד בסיפרו. האל אפולו, בדמותו של נער מתבגר, אשר מיילל על מר גורלו ועל העונש הקשה מדי לטעמו שזאוס הטיל עליו, הצליח להקסים אותי ולכבוש את ליבי, ואפילו להתאהב בו (אגב, היה כיף לגלות שאפולו בספר הוא ביסקסואל, למרות שזה לא כתוב במפורש, אבל כן כתוב שהיו לו בעבר מאהבות נשים ומאהבים גברים). גם שמות הפרקים המקוריים, שבהם אפולו מתמצת בקיצור את הרגשות שהוא מרגיש והחוויות שהוא חווה באותו פרק, בלשון לא מצונזרת ומאוד כנה, מאוד שיעשעו אותי.

ועכשיו, קצת סיפרות: לא מזמן למדנו בשיעור סיפרות את המחזה היווני של סופוקלס, 'אנטיגונה'. במסגרת הלמידה למדנו על סכימת הגיבור הטראגי, המתארים מאפיינים שמאפיינים גיבורים טרגיים בטרגדיות יווניות. עיינתי בהם, ומצאתי שאפולו הוא אכן גיבור טראגי. להלן 7 המאפיינים:
1. בדרך כלל הוא מלך ולא אחד מפשוטי העם - טוב, הוא לא מלך, אבל הוא בהחלט לא אחד מפשוטי העם.
2. מאוד כריזמטי וסבלו נוגע ללב - מאוד כריזמטי (למרות שעכשיו, בדמותו החדשה, הוא קצת פחות - אבל מה זה משנה?) וסיבלו נגע מאוד לליבי (אני לא בטוח אבל שהוא נגע לליבו של זאוס - אבל מה זה משנה?).
3. חוטא מתוך סערת נפש, יוהרה וגאוה "חטא ההיבריס" - כן, אין ספק שהוא מאוד יהיר וגאוותן, ועשה משהו שלא מצא חן בעיני זאוס.
4. מביא על עצמו את אסונו - במודע או שלא במודע, אפולו כאל עשה המון טעויות קטלניות, שאולי בשבילו כאל הן משהו קטן, אך בשביל האנושות שלמטה זה משהו ענקי.
5. דבק במטרתו מתוך עקשנות. דמות עקשנית ובעלת גאווה ומוסריות - אין ספק שאם לאורך ספר של 300 עמודים אתה מיילל על מר גורלך ותובע להפסיק את העונש האכזרי, מלמד על עקשנות.
6. לוחם נגד כוחות גדולים ממנו בצורה מעוררת כבוד - גם כשהוא אדם קטן, הוא לא מוותר ולוחם במהלך הספר גם נגד כוחות גדולים ממנו.
7. מרגע שביצע את המעשה המביש נגזר עליו גורלו - אכן.

מכאן אני למד, ש'הגורל של אפולו', של ריק ריירדן, הוא לא באמת ספר נוער קליל על אלים ומפלצות על פי המסורת של ספרי פרסי ג'קסון, אלא יותר מזה - הוא טרגדיה יוונית (עם קצת קומדיה). ואולי בגלל זה נורא אהבתי אותו, אף על פי שבגלל חזותו החיצונית חשבתי בהתחלה שלא.
מומלץ.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

ריק ריירדן

טוב, מצאתי את הספר הנ"ל בשבת שעשינו אצל בני דודים והוא היה שייך (למרבה הפלא) לבן דוד שלי, שכל זמן שקראתי עמד לי מעבר לכתף והלחיץ אותי לקרוא מהר כי הוא לא יתן לי לקחת אותו ואיך עוד לא עברתי דף נו. (התשובה היא, אגב, זה שמהירות הקריאה שלי יורדת בחצי אם עומדים לי מעבר לכתף >< ) אז בכל מקרה, קראתי בלחץ ובמהירות המרבית שהייתי מסוגלת אליה וכל הזמן עברו לי בראש דרכים לשכנע את בן דוד שלי לתת לי לקחת אותו בכל זאת אם אני לא אצליח לסיים בשבת [החל מ"הוא לא נמצא אצלינו בספריהה" (= הוא בהשאלה מלא זמן) "בבקשהה!! אני אשרת אותך עד שאחזור שוב להיות אלוהית!" (חהחה כן זה היה סוג של ראפרנס אני קורעת) עד ל"אם לא תיתן לי אותו אני אתאבד ואשלח לך 13 קלטות מאשימות!" (אני בכלל לא מושפעת מהסדרה)] אבל בסוף כן סיימתי אותו אז זה היה מאוד מרגש ואני מקווה שכולכם שמחים.

***

אולי זה רק מה שאני רוצה לחשוב, אבל מרגיש לי שזאת פארודיה מסוימת. ואחת טובה. פארודיה על האלים - כי ב3 מילים, הדמות של אפולו. קשה לי לקחת את הדמות שלו כמו שהיא, מה שנכון לגבי הרבה דמויות אחרות בסדרות האלו אבל פה זו דמות ראשית, אז. (וחוצמזה, אתם יודעים, בגלל שבדמות של אפולו יש ניגודים כ"כ חזקים בין איך שהוא רואה את עצמו ובין איך שאחרים רואים אותו, לדעתי יהיה מגניב אם בספר הבא בסדרה יהיו עוד נקודות מבט חוץ משלו. ) ופארודיה על הגיבורים היוונים/רומיים ותהילת הניצחון שלהם - כי אפולו מדבר על לשלוח חצויים למות למען האלים או לזכות בתהילת נצח למען האלים כרגיל, ואז הוא פתאום נשלח בעצמו אז זה נחמד וכל זה. תראו, אני לא מנסה לומר שהכתיבה של ריק ריירדן "התבגרה" מאוד כי זאת לא בדיוק התחושה שקיבלתי, וכן היו מאפיינים דומים לשאר הספרים ולא נפלתי כשבא הטוויסט בעלילה, אבל אולי עברה לו בראש המחשבה שהילדים שקראו פרסי בגיל 12 בערך עכשיו בני 17 וחצי (אהמ אני! ופרסי עצמו אגב בערך בגילי פה, בי"ב כמוני, וזה משעשע כי הוא ילד קטן בתודעה שלי) ואולי כדאי לתת להם קצת תובנות מעבר לפיצוצים ומפלצות ועולם בסכנה. אז הוא הכניס תובנות כאלו, על אנושיות בעיקר, לא משהו ששמתי לב שהוא עושה בספרים קודמים שלו. החרטות של אפולו למשל. כשאתה חי 4000 שנה, אין מצב שתעביר אותן בלי לעשות טעויות קריטיות, אז אהבתי שכשהוא נהיה אנושי הוא מצליח להבין אותן יותר. הידד לאנושות. וגם בלי קשר זה ספר שונה מכל השאר. אין הקצבת זמן (זה רק אני או שמ"ס הימים הקבועים שיש לגיבורים תמיד די מציק?), אין "מסע חיפושים" ממש כי הנבואה נעלמה וכזה (קורע לב, אני יודעת) ואפילו אין אויב חדש! כאילו, יש. אבל הוא כביכול תמיד הזיק מאחורי הקלעים או משהו (כן, האויב קצת מאולץ הפעם. מה לעשות. המרכיב הבסיסי של הספרים עדיין לא השתנה כמו שהייתי רוצה). עוד שינוי מרענן הוא שהפעם הגיבור כ ן יודע דבר או שניים על המיתולוגיה וכ"ו והוא זה שמסביר ל א ח ר י ם (מג למשל). למרות ש, טוב, קשה לו להיזכר במידע כי מוח אנושי חסר תועלת אבל לא נורא. אז בגלל כל הדברים האלה אהבתי במיוחד את הספר הזה מבין הספרים של ריק ריירדן.

***

ויל וניקו. הם כאלו חמודים. אני יודעת שזאת המטרה שלהם בספר אבל לא אכפת לי. הייתי קוראת בלי להסס סדרה עליהם (ואני בכלל לא אופתע אם תהיה כזאת, אתם יודעים על איזה סופר אנחנו מדברים פה.). הרגשתי שמה שעבר לריק ריירדן בראש כשהוא כתב קטעים איתם זה "רק לא קיטשי רק לא קיטשי בוא נגרום להם להתווכח בחביבות ולעקוץ אחד את השני. הא אופס. זה מזכיר מדי את מערכת היחסים של אנבת' ופרסי! וואטאבר. כנראה שזה עובד." (ניקו הוא אנבת' כמובן).
וכל זה למרות שלהרגשתי הוא דחף את הדעות שלו לגבי להט"ב בכוח, שזה מקסים נורא אבל קצת משונה כי הוא נזכר שזה חשוב לו בשלב מאוחר בהשתלשלות הסדרות שלו, ואם בלעתי את זה בהתחלה כי זה איכשהו נשמע הגיוני (זה לא) אז פה זה משהו נוסף שהרגיש לי קצת יותר מאולץ בספר הזה, והמטרה לפעמים מאבדת את עצמה אם אתה מדבר בפירוש על המסר שאתה מנסה להעביר ("אתם תוהים לעצמכם אם הפריע לי שלבן שלי יש חבר ולא חברה? טוב, נאאא." – לא ציטוט מדויק כי אין לי את הספר כרגע כידוע). הקטע הזה נכון גם לגבי השני של מגנס צ'ייס, אבל שם זה נו מילא כי הוא נזכר בחשיבות העניין כבר בפעם הראשונה שהדמות מופיעה בסדרה, לשם שינוי, והוא לא דיבר רק על הלגיטימיות של להט"ב וכמה הזוי זה לא לראות אותה כמו פה אלא גם על פגיעות שפוגעים בהם ואפשר יותר להבין את החשיבות שבמסר.

בנימה אופטימית זו, לכו גם אתם לקרוא את זה. יש הייקואים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ריצ' רצ'
גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

ריק ריירדן

אני בת 19.
זה כלמה שעבר לי בראש כשהחזקתי בידי את הסר והתלבטתי האם לקנות אותו. סעמק, גם אם ריק ריירדן יכתוב לי על כמה דפים צמודים במסטיק בעתק הדבק את האלבום של בריטני ספירס ויקשר לי את זה איכשהו לפרסי ג'קסון אני אקנה את זה. עם הידיעה הברורה הזאת הוצאתי את מה שנשאר באותה תקופה מהמשכורת הצבאית שלי על הספר הזה... וגם השני בעודי מחייכת מקצה אחד של אוזן לשני.
אני בת כמעט 20 כל מה שעבר לי בראש כשפתחתי את הספר לקרוא אותו.
אבל לספר אין באמת גיל. ונוכחתי לגלות עוד פעם כמה שהכתיבה של ריק טובה. כן היא קלילה ומלאה בהומור הכי משובך שיש, אבל אל תתנו לו להטעות אותכם. העלילה קולחת ולא משעממת אפילו לשנייה, ואל תגרמו לי להתחיל לדבר על הדמויות כי אני לא הספיק. באמת.
אני באמת לא יודעת איך הוא עושה זאת אבל כל ספר יותר טוב ויותר מצחיק מהקודם. כן העלילה קצת חוזרת על עצמה וחלק מהדמויות גם כן.
אני באמת ממליצה לא לדלג, גם אם מישהו פה חשב שהספיק לו מריק, תאמינו לי שלא כדי לפספס.
הייתי רוצה להודות לריק בהזדמנות זאת על כך שכתב על דמויות עם מיניות שונה. הייתי רוצה לחשוב על כך שאם הספר היה יוצא לפני עשר שנים אולי היה לי יותר קל להתמודד עם היציאה מהארון ולאחרים קצת יותר קל להבין ולהכיל.
המלצה קטנה קחו את הספר לנסיעות ארוכות, אפשר לסיים בנסיעה או שתיים בודדות והספר ממש קליל אז כן להתרכז בו ולהעביר את הזמן בכיף. :))

לפני 6 שנים•
★★★★★
•valavala
גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

ריק ריירדן

אני ממש לא אהבתי את הספר, הכתיבה לא הייתה זורמת ונתקעה ובאיזשהו שלב מצאתי את עצמי מחפשת באינטרנט את התקציר של גורלו של אפולו כדי שאוכל לומר לחברה שלי שקראתי אותו ושנדבר עליו.
אה וכן, אני ממש אוהבת את הסדרות של ריק ריירדן מפרסי ג'קסון ועד 39 רמזים אבל את ה בכלל לא אהבתי.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•בנד'ה
גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

ריק ריירדן

תמיד אהבתי את הספרים של ריק ריירדן. יש לי את כולם. ובזמן האחרון התחלתי להרגיש שאני קצת מתבגרת, והם נהיים משעמים. זה היה בעיקר אחרי שניסיתי לקרוא את הספר החדש של מגנס צ'ייס, פשוט לא. אבל זה לא הספר שהביקורת זו עליו.

גם את הספר הזה קניתי, וציפיתי לאותה תוצאה, כי אני גם חייבת להודות, שאני כבר לא נהנת מהספרים הקודמים כמו פעם. אבל משהו בסיפור הזה מצליח.

אולי זה הבדיחות שהן קצת יותר עכשוויות, אולי זה אפולו, אבל משהו פה מצליח. קניתי אותו בדיוק שיצא, מה שעלה קצת יותר מדי לספר שהוא יחסית דק, לפחות לדעתי, אבל בדיעבד גיליתי שזה שווה כל שקל.

יש אנשים שאומרים שזה כמו פאן פיקשן (ומה רע בזה, תכלס), אבל אני חושבת שברוב החלקים בספר הוא הצליח. הספר מצחיק, בכל זאת משלב קצת אקשן, ומצליח להחיות את הדמות של אפולו. לא אכנס לפרטים מדוייקים, כי זאת לא ביקורת של ספויילרים.

רק דבר אחד שקצת עיצבן אותי, היה הכתיבה של מערכת היחסים בין ניקו לויל.

זה היה כאילו הוא כתב את זה כדי לרצות אותה, ואפילו לא מיצה את הפוטנציאל של מה שיכל לקרות בינהם. החלק שבו אפולו צופה בניקו וויל ומדבר על איך הוא לא הומופוב? בחלק שעל ויל וניקו- פשוט לא!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•naomida1
גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

ריק ריירדן

רקע קצר למי שלא מכיר את הסדרות הקודמות:

האלים היוונים והרומים לא באמת נעלמו מהעולם. גם בימינו מסתובבים ילדים “חצויים” שאחד מהוריהם הוא אל והשני/ה בן/ת תמותה. החצויים חיים כאן איתנו אבל בנוסף יש להם מחנה משלהם שאינו גלוי לעין אנושית – “מחנה החצויים” שם הם מתאמנים, לומדים ויוצאים להרפתקאות חובקות עולם. כל חצוי קיבל מההורה ה”אלי” שלו גם כוחות שקשורים כמובן לכוחות של האלים. פרסי ג’קסון למשל, הוא בנו של פוסידון אל הים ולכן הוא שואב את כוחו ממים.

רענון זיכרון קצר לסוף הסדרה הקודמת- אוקטביאנוס שהוא צאצא של אפולו עזר לגאיה לגרום למלחמה בין מחנות החצויים הרומים והיוונים, מה שכמעט והביא להשמדת המין האנושי.

הספר מתחיל ארבעה חודשים לאחר שהסתיים הקודם. זאוס מחליט להעניש את אפולו, הופך אותו לבן אנוש בדמות של נער בן שש עשרה, מגושם קצת ומלא חצ’קונים. הוא מושלך מהאולימפוס ללב ניו-יורק, שם הוא מתחבר לחצויה בשם מג ויחד הם יוצאים למחנה החצויים. למרות שאפולו עכשיו בן אנוש לחלוטין הוא עדיין נושא בתוכו זכרונות רבים מימיו כאל, והוא כן מצליח לראות את המחנה (שבדרך כלל לא גלוי לבני אנוש).

במחנה מסתבר לו שאמנם המלחמה נגמרה כבר לפני כמה חודשים אבל הדברים לא ממש חזרו לקדמותם. מערכת התקשורת – האיריסנט – אינה מתפקדת והגרוע מכל – אין נבואות חדשות.

למי שקרא את הסדרות הקודמות יודע שהחצויים לא יכולים לצאת למסע חיפושים בלי נבואה ואפולו שבין היתר הוא אל הנבואה מבין שעליו מוטלת המשימה הגדולה – למצוא את האורקל הנסתר ולשחרר את הנבואות חזרה לעולם.

אפולו נאלץ להתמודד עם גוף אנושי שמגביל אותו, עם חצויים שלא ממש סומכים עליו ועם יצורים חדשים שגם אנחנו הקוראים עוד לא הכרנו.

כמיטב המסורת של ספרי ריק ריידן, העלילה שופעת יצורים מיתולוגיים ומתובלת בסיפורי מיתולוגיה חדשים וישנים.

הספר מתאים לדעתי מגיל 10 – מיועד כמובן לכל אוהבי הפנזטזיה והמיתולוגיות השונות. הפעם לדעתי כן מחייב קריאה קודמת של הסדרות הראשונות אבל אם מישהו קרא רק חלק או ראה את הסרטים, אפשר להבין את הרעיון הכללי ולהתחיל בספר הזה.

הסדרות הקודמות של ריק ריידן (והמצויינות):

1. סדרת פרסי ג’קסון והאולימפיים – מתמקדת במיתולוגיה היוונית

2. סדרת גיבורי האולימפוס – משלבת בין המיתולוגיה היוונית לרומית

3. טרילוגיית משפחת קיים והאלים המצריים – מתמקדת כמובן באלים המצריים

4. מגנוס צ’ייס והאלים של אסגרד – מתמקדת באלים הנורדיים. יצא בינתיים רק הראשון בסדרה

לפני 9 שנים•רובינה
גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

ריק ריירדן

השבוע סיימתי לקרוא את הספר, ויש לי משהו אחד לאמר עליו: הוא מדהים!
נכון, יש בו הרבה אזכורים לספרים אחרים של ריק (לא מבינה למה אנשים חושבים שזה משהו רע, אבל אני יודעת שיש אנשים שפחות מחבבים את זה) ואין בו הרבה עלילה יחסית לספרים הקודמים, אבל הספר שנון ושומר על האווירה של מחנה החצויים.
תקראו!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•fangirl
גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

ריק ריירדן

כיף לכתוב ביקורת ראשונה לספר.....

קודם לכל אוהבי ריק רירדן חייבים לקרוא ספר מגניב וכייפי מותח.

ולכל השאר תשכחו את טרדות היום ותצללו לספר בין פנטזיה לבין מיתולוגיה. ריק רידן אלוף בלהכניס סיפור למשהו שמבוסס על המיתולוגיה היוונית
הפעם הסדרה מספרצ על אפולו ששוב "עשה" מעשה וזאוס מחליט לנקום בו שוב בכך שהופך אותו לבן תמותה בלי כוחות.

---- ספויילר קטן ------

כבר פעמיים נוספות זה קרה לו.


---- סוף הספויילר ------

למרות שהוא בלי כוחות הוא מצליח להסתדר פוגש את מג ומחנה החצויים שוב בסכנה.
מה קורה בספר תאלצו לקרוא.
ממליצה מאוד.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Mira
גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

גורלו של אפולו - האורקל הנסתר

ריק ריירדן

הביקורת מכילה רוטב, גבינה, וספויילרים.
"אתה מהמם וכולם אוהבים אותך".
שוויצר.
את הספר קראתי כשהייתי בחופשה בפראג(צ'כיה). גמרתי אותו ביום הראשון של החופשה כי כמו כל שאר הספרים של ריק ריירדן- הוא לא ספר כבד. הוא ספר קליל, מצחיק, ועם מספר דל של עמודים.
אז מה קורה לאפולו? ברוב טיפשותו הוא רב עם אבא שלו. וזה לא אבא רגיל. זה זאוס.
אידיוט.
ואחר כך הוא עוד יותר אידיוט(לא מפתיע). ולמה הוא אידיוט? הוא פשוט אמר למג שאם ההיא תגיד שהיא האדונית שלו, היא תהיה האדונית שלו.
קראתי את הספר לפני יותר משנה, אז אני לא זוכרת הרבה מהעלילה, אבל מה שאני כן זוכרת ההוא שהעלילה מצחיקה, סוחפת, ואם תשאלו אותי- הדמות הכי טובה שם היא מג.
עוד ספר מקסים מבית היוצר של ריק ריירדן.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פייג'