ספר מעניין, לא תמיד נוח לקריאה לישראלים. הוא מציב מולנו מראה שלא תמיד עושה אתנו חסד.
סרי נוסייבה הוא אינטלקטואל, רהוט, כריזמטי ומרשים, בן למשפחת אצולה פלסטינית, ובעל חינוך וגינונים מערביים. רחוק כל כך מהדימוי של הפלסטיני שהציבור הישראלי מורגל אליו, אדם שרבים מאתנו היו מרגישים נוח ונעים במחיצתו ואולי אף היינו נשבים בקסמו.
בספר הוא מתאר את ההיסטוריה של הסכסוך דרך העיניים שלו- ולא תמיד דרך העיניים הפלסטיניות המוכרות, וזו הזדמנות להתוודע לצד הפלסטיני בסכסוך הדמים הישראלי- פלסטיני, על חולשותיו ועל החוזקות שלו- ויש כאלה.
קטע מיוחד בספר הוא זה שבו הוא מדבר על שנאתה היוקדת של אמו ליהודים, ועל הרגע שבו אחותו חזרה בוכייה מבית הספר וסיפרה לאימא שלה על אנה פרנק ועל גורלה המר, ואיך האמא הרגיעה אותה, ובעצמה הזילה דמעה. היה או לא היה, זה לא משנה, אבל תיאורים כאלה יכולים להיות חלק "ממלכודות הדבש" שיש לקורא הישראלי בספר.
כך או כך, הספר מספק הרבה חומר למחשבה לנו כישראלים, הגם שאני משוכנע, לצערי, שלא רבים יחשבו שצריך להכיר את הצד השני או לשמוע את דעותיו ואת זווית הראייה שלו בסכסוך.
דעתי כמובן- אחרת, ואני ממליץ על הספר בחום, מה גם שהוא כתוב בצורה קולחת ומעניינת, הוא בנוי בצורה כמעט מודולרית ולכן אפשר גם לדלג לפעמים על קטעים שפחות מעניינים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
