אחד מספרי המלחמה הטובים שקראתי, וקראתי לא מעט.
ספרו של <mark>אורי אור</mark>, מפקד חטיבת המילואים של השריון שנלחמה ברמת הגולן במלחמת יום כיפור ונשאה בנטל הכבד של הלחימה מול "ציר הנפט", ציר ההבקעה הראשי של הסורים, אליו הזרימו מאות טנקים וחיילי רגלים.
חטיבה 188 הושמדה וירדה מהסד"כ הצהלי בראשית המלחמה, והכוח המרכזי בגזרה זו היה של חטיבת המילואים הזו.
כוחו של הספר במפקדים ובחיילים שמקבלים כאן במה על הלחימה הקשה

https://wp.me/p4kTCp-3ub

ביום הכיפורים האחרון קראתי את הספר "אלה האחים שלי" (הוצאת ידיעות ספרים, 2003). הספר, שכתב אלוף (מיל') <mark>אורי אור</mark>, מתאר את נתיב הקרבות של חטיבת המילואים שעליה פיקד, חטיבת השריון 679, במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. אור, קצין שריון. באוגוסט 73' מונה למפקד החטיבה, שהוקמה רק ארבע שנים קודם לכן, ואת אנשיה, ובכלל זה מפקדי הגדודים, פגש רק במלחמה עצמה. כשלושה חודשים לפני המלחמה,

אלה האחים שלי מתאר את קורות חטיבה אחת בקרב הבלימה ברמת הגולן במלחמת יוה"כ.
מנקודת מבטו של המח"ט, <mark>אורי אור</mark>, מתוארת החזית בבהירות מפתיעה - הלחץ בגיוס, העליה המקרטעת לחזית, ערפל הקרב והקרבות הקשים שהחטיבה הייתה שותפה לה - ביניהם הקרב על נפח, קרב הבלימה וקרב ההבקעה של החזית הסורית בחאן ארנאבה.
לטעמי הספר כתוב באופן צלול בצורה יוצאת דופן והוא אינו מפריז בשבחי כוחותינו, כמו ספרים אחרים בנושא, וגם לא