לפעמים יש לי הרגשה שכבר הגענו לרוויה. אז אולי לאייפון 5S או 6 יהיה מנגנון לזיהוי טביעות אצבעות, ואולי בעוד כמה שנים הגלקסי S8 יוכל לקרוא את המחשבות שלי או משהו, אבל משום מה לפעמים נדמה לי שאנחנו לא מתקדמים לעבר חידוש משמעותי. שמישהו יבוא כבר ויטרוף את כל הקלפים! בואו תראו לי משהו מדהים, חדש, מעניין, שפשוט יתחשק לי להחזיק בידיים ולהתמוגג!
סטיב ג'ובס היה אחד מהאנשים שטרפו את כל הקלפים, ויותר מפעם אחת. הוא גרם למהפכות עצומות במגוון תחומים. גם אם אתם לא משתמשים במוצרי אפל, איכשהו יש לו השפעה על האופן שבו אתם תופסים את המחשוב. אני עדיין זוכרת שהייתי די קטנה, עמדתי עם אבא שלי ליד תצוגה של MacBook Air, והוא לקח את המחשב, הניח אותו בידיים שלי ואמר: "הנה, תרגישי כמה הוא קל.". המחשב שקל פחות מילקוט בית הספר שלי, או מהלפטופ הישן שלנו (טוב, הוא לא היה ישן במיוחד אז.). הייתי מוקסמת.
הביוגרפיה הזו ארוכה מאוד - יותר מ-650 עמודים - ועוקבת אחרי ג'ובס כל הדרך מהילדות להצגת האייפד, דרך האפל I, פיקסאר ושלל ציוני דרך אחרים, הן בחייו של ג'ובס והן בתעשייה. לפעמים יש תחושה שוולטר אייזקסון לא רוצה לכתוב רק דיווח יבש על מציאות או אירועים, אלא מבליט בכוונה דרמות. אין לי מושג אם כך הדברים היו ואני גם לא יכולה לשפוט (מן הסתם), אבל הוא גורם לספר לזרום כמו סיפור טוב. ממש קשה להתנתק ממנו, ולמען האמת בהתחלה עוד קצת קשה להאמין שכל זה קרה באמת. קשה לקשר בין שני התיכוניסטים שהרכיבו את אפל I לבין החברה עם התפוח, שהיום אי אפשר ללכת ברחוב בלי לראות את האייפון שלה בוהק מאיזה כיס.
ככל שהספר מתקדם אנחנו לומדים שכשהדברים נוגעים לסטיב, אין דבר שהוא בלתי אפשרי. הספר מיטיב להציג גם את המגרעות שלו, לצד כל המעלות, בשקיפות ולצד ראיונות עם אנשים רבים. אני עדיין משוכנעת שוולטר כיבד מאוד את סטיב וכתב מתוך הערכה לו, אבל ניכר שהוא התאמץ לאזן בין כל הצדדים באישיותו ולהראות תמונה שלמה ככל האפשר.
אני לא עומדת לשפוט את ג'ובס על פי הספר הזה, כי אני לא חושבת שאפשר. בסופו של דבר, מעניין לקרוא את סיפור חייו, טוב, כסיפור. וזה סיפור מרתק על אנשים יוצאי דופן, עם דמות מרכזית מעניינת ביותר.
מתוך הספר עולה תמונה של איש חזון פרפקציוניסט, שמוכן לעשות הרבה למען המטרות שלו, גם דברים שנויים במחלוקת, או שלא בהכרח מתאימים לנורמות החברתיות המקובלות. האנשים שעבדו תחתיו מעידים בספר כי אמנם היה מאוד קשה להתמודד איתו, אבל בסופו של דבר הוא גרם להם להאמין בעצמם ולעשות דברים שנראו בלתי אפשריים.
הסיפור של ג'ובס מעורר השראה, כי הוא מראה כמה רחוק אפשר להגיע עם רעיונות, כישרון ויכולת להבין דברים קצת לפני אנשים אחרים. הביוגרפיה גם לא פוסחת על חלקים אפלים יותר בעברו של ג'ובס, או כתמים. לכן מתקבלת ההרגשה שמדובר פה באדם, ולא באיזו דמות ספרותית שבמקרה נקראת "סטיב ג'ובס" ומישהו ברא לשם הביוגרפיה.
אהבתי לקרוא את הספר ובמשך כמה שעות רותקתי לסיפור שאם היה נרקח כספר מדע בדיוני היה סביר באותה מידה. הידיעה שהדברים קרו באמת, והעובדה שכל האנשים בספר מצוינים בשמותיהם המלאים והאמיתיים - אין "מקורות מקורבים לג'ובס" - הן הראיות היחידות לכך שזה לא ספר מדע בדיוני.
אני לא חושבת שאקרא אותו שוב, הספיקה לי פעם אחת (לקרוא ספר של יותר מ-650 עמודים בחצות הלילה זה לא תענוג גדול, לקח לי המון זמן למצוא את הדרך הנכונה להחזיק אותו כמו שצריך כך שאוכל לקרוא גם את העמודים הימניים וגם את השמאליים בלי להתאמץ יותר מדי. תחי תעשיית הספרים האלקטרוניים.). גם קראתי אותו מהר כל כך ששכחתי לגמרי מאנשים שהופיעו בתחילת הספר או שהופיעו רק בעמוד אחד או שניים. מזל שיש מילון אנשים בסוף.
בנוגע לתרגום - מצאתי כמה טעויות, אבל לא נוראיות. זה לא פגע בחוויה הכללית שלי, אבל בתור פרפקציוניסטית קטנה היה לי קצת חבל.
הספר הזה הוא בהחלט לא ספר חובה לאנשים שהם לא חובבי אפל (אני לא חובבת אפל, אבל אני לא סולדת מהמוצרים שלהם במיוחד), ואני חושבת שגם לא לסתם קוראים. לי היה מניע משלי לקרוא את הספר עד הסוף - ידיד אייפוניסט אחד - אבל האורך שלו יכול להרתיע, ולפעמים נדמה שהוא פשוט לא נגמר. אתם יכולים לקרוא אותו אם יש לכם זמן וחשק, או אם אתם חובבי ביוגרפיות.
בתחילת הספר מובא ציטוט מפרסומת "לחשוב אחרת" של אפל. "האנשים שמשוגעים מספיק כדי לחשוב שהם יכולים לשנות את העולם, הם אלה שעושים זאת."
ברוח הדברים, אני מאחלת לכולנו ששנת תשע"ד תהיה שנה שבה נלך אחרי החלומות שלנו ונאמין בעצמנו, שגם אם לא כל המשאלות יתגשמו נוכל לומר לעצמנו שהתקרבנו עוד צעד בדרך אליהן.
ולסיום, בתור חובבת ספרים מושבעת, שתהיה שנה של קריאת ספרים מעולים יותר ופחות (עדיף יותר מפחות), שנה של הרפתקאות בעולמות חדשים עם רגל אחת במציאות.
שנה טובה לכולם!
