אלפבה נולדה ירוקה כמו החטא (אולי צאצאית של אֶלְפִים, לוחשות הלשונות הרעות). לא היו לה חברים. לא היתה לה ילדוּת. היא היתה סקרנית ומגושמת וקשה-לחבב וכנה יותר משכדאי לה. היו לה חוש צדק מפותח, אחות נכה וחֲבֵרָה לא כל כך טיפשה כמו שהיא נראית ולא כל כך נחמדה כמו שהיא מנסה להיראות.
היא ראתה עוול. היא התקוממה, אבל עושי העוול היו חזקים יותר. היא הוכרעה במתקפה משולבת של יאוש וזעם ואשמה, נחבאה במשך שנים בחיקה המנחם של האלמוניות. ואז התחילה האגדה לצמוח. אז התחילו לקרוא לה בשמות. נשים משכו את ילדיהן בין קפלי הסינר כשחלפה בכפר... ובאיזשהו שלב היא שאלה את עצמה, בעצם, למה לא?
דינג דונג, המכשפה נולדה.

ממה עשוי רוע, זו בעצם השאלה.
יהיו שיגידו לכם שרוע הוא טירוף, הוא פסיכוזה, הוא מתרחש בפלנטה אחרת.
יהיו שיגידו לכם שרוע הוא האדישות, שאת הדם יש לבקש מידי הרוצחים ומידי השותקים גם יחד.
למיטב הבנתי, "מרשעת" טוען שלפעמים רוע הוא אידאליזם שנואש.
(אני מאמינה לו.)

אנשים (כולל אנשים חכמים מאוד) שונאים את "מרשעת", מפני שעל פניו הוא הנרטיב של הרעים; הסיפור על איך היתה להם ילדות קשה והילדים בגן משכו להם בשיער, ולכן בעצם החֶבְרָה אשמה שהם דקרו למוות תשעה אנשים ברחוב ופצעו ילדה בת ארבע.
זה לא מה שהוא אומר, בעיני. הוא לא מצדיק את הרוע של אלפבה - והוא לא מציג אותה כקרבן של הנסיבות, כדמות שהכל קרה לה והיא לא עשתה דבר. הוא מציג אותה באור מאוד מפוכח ולא סלחני (מי יעמוד בפני יפיו של האור) והוא מעורר מחשבה ואפל ומורכב ויפהפה וכולם צריכים לקרוא אותו. ולאהוב אותו גם.
(אני חיה באשליות ולא אכפת לי. אני עייפה מדי.)

ממה בעצם עשוי טוב?
מאידיאליזם שעדיין לא התייאש? (מסוכן מדי; השעון מתקתק)
מתחושת חובה? (אף פעם לא טרקת דלתות, דודה פולי?...)
מאידיאליזם מפוכח? (יש חיה כזאת?)

כל פעם שאני מאבדת פוקוס אני מתיישבת על המיטה שלי ומסתכלת מולי בארונות הספרים שלי, ומרגישה אוטומטית מעט טוב יותר. אלה אחד עשר מדפים וכל ספר בהם נבחר בפינצטה. וכל אחד מהם יקר לי נורא. ומרשעת הוא אחד מהם. התחלתי לכתוב עליו ביקורת אולי עשרים פעם, ובכל פעם לא שלחתי, כי היא לא היתה מושלמת, היא לא היתה ראויה לו. ועכשיו אני מרפה. מרשעת הוא ספר נפלא. אני כנראה לא אצליח לכתוב ביקורת שתרגיש נפלאה עד כדי כך. אז רק תדעו: הספר הזה חכם ומורכב פי כמה ממה שהוא נראה. הוא ציני וסלחן בה בעת, הוא נוגע ללב ויש בו דמויות מדהימות שלעולם לא תסלחו להן. אם המלצה שלי אומרת לכם משהו, תקראו אותו.

החלטתי לכתוב ביקורות באתר על ספרים שאני קורא. את "מרשעת" קראתי ממש לא מזמן.
מאיפה להתחיל? נתחיל מזה: מרשעת זה לא ספר לנוער! זהו ספר למבוגרים בלבד! נכון, זה מבלבל - זה קשור לקוסם מארץ עוץ, ספר הילדים הנודע. אבל זה הקטע של הספר, הוא קטל כל מעט תמימות שהייתה לספר הילדים. מצד שני, כמה זה רע? אולי זה מה שמיוחד כאן? טוב, זה לא ספר לעשות איתו השוואה לקוסם מארץ עוץ בשום צורה.

אז כן, הרעיון גאוני, לכתוב ספר על המכשפה הרעה מהמערב. חשוב שתדעו: שמו המלא של הספר הוא "מרשעת - קורות חייה של המכשפה הרעה מהמערב". והספר הזה הוא באמת כולו קורות חיים. אין כל כך עלילה, אלא רק מה אלפבה (המכשפה) עוברת מהרגע שהיא נולדה. יש חלק שלם בספר שמספר על חיי התינוקות שלה ועל הילדות. ואז קופצים בזמן, לחיים שלה באוניברסיטה. ואז עוד קפיצה בזמן... אני לא אגלה לכם.

אני זוכר שקראתי וחשבתי לעצמי בזמן הקריאה, wtf... יש מין, אלימות ושפה בוטה. ספר מטלטל מדי וממש מצמרר. אבל מה שחשבתי הכי הרבה במהלך הקריאה הוא שיש יותר מדי תיאורים של פרטים לא חשובים, ואז קפיצה של איזה עשר שנים בזמן. נו באמת, לא עדיף במקום תיאורים של כיסא ושולחן לספר מה קרה בעשר שנים האלה, במקום שנבין לבד לפי שיחות של אנשים? זה היה מעצבן.

אבל עדיין, למרות הכל, אני ממש אוהב את הספר הזה. אולי בגלל שאני ממש אוהב את "הקוסם מארץ עוץ", וזה נחמד וממש מעניין לחשוב על הצד של המכשפה.
יש לי עוד הרבה דברים להגיד על הספר ואני יכול ממש להתעכב על כל פרט, אבל אני לא אעשה את זה כי כל דבר יכול להיחשב באיזשהו אופן כספוילר, אז בקיצור - תקראו, כי יכול להיות שגם לכם הספר הזה ייחקק בזיכרון. ואולי תשנאו אותו כמו הרבה אנשים אחרים. לפחות תבינו על מה כל המהומה סביבו. ועוד פרט מעניין: עשו על הספר הזה מחזמר ממש מצליח, ושינו קצת את העלילה כדי שהמחזמר יתאים גם לילדים; ואמור לצאת סרט קולנוע המבוסס על המחזמר בשנה הבאה או עוד שנתיים. סתם שתדעו.

בכל אופן, נתתי 5 כוכבים כי לפי דעתי הספר הזה הוא יצירת מופת - הוא כל כך ריגש אותי, התחברתי לדמויות ואני חושב שזהו ספר ייחודי מבחינת הרעיון שלו והמסרים שהוא מעביר על התנהגות החברה ועל החיים עצמם.

אני לא חושבת ששמעתי אי פעם על המחזמר הנודע 'מרשעת' שמבוסס על הספר עד שקראתי את הכריכה האחורית.
חיפשתי אותו בויקיפדיה, גיליתי שהוא מחזה מצליח בצורה ענקית, ומוזר שלא שמעתי עליו עד עכשיו.
יכול להיות הוא פשוט לא מוצג בארץ ולא זוכה כאן להרבה פופולריות כמו בחו"ל.
בכל מקרה, אני אשמח לראות אותו, כי לפי עלילת המחזה המפורטת ומפוצצת הספוילרים בויקיפדיה, הוא ממש ממש לא דומה לספר. ואני מקווה מאוד שהוא גם יותר טוב ממנו.

הכריכה, התקציר והז'אנר אומרים שהספר הזה הוא ספר נוער, אבל שלא תטעו, זה לגמרי ספר למבוגרים.
קשה לי להגדיר למה, הייתי יכולה לתרץ ולהגיד שזה בגלל הקטעים המיניים הרבים והמיותרים לחלוטין שהיו בו, שאולי לא היו הורסי תמימות, אבל בהחלט זיעזעו אותי קצת. אבל זה לא ממש בגללם.
אני מרגישה שהספר נכתב בנימה מבוגרת יותר, והוא פונה לקהל המבוגרים, וקטעי המין רק מאשרים את זה.
ובטח כפי שהבנתם מהדירוג, לא אהבתי את הספר, וכן, זאת הולכת להיות קטילה, לא עצבנית מאוד, אני מקווה לפחות, אבל קטילה.

לא אכחיש, הרעיון של הספר בעל פוטנציאל מטורף, לקחת סיפור ידוע ולספר אותו מצד של הנבל? שנים חלמתי לקרוא משהו כזה!
אוי, איזו אכזבה.

הספר הזה לא ברור
בכל מובן
הדמויות לא ברורות
הבחירות שהן עושות בספר לא ברורות
הדעות שלהן לא ברורות
העולם לא ברור
החוקים לא ברורים
סדר ההתרחשויות לא ברור
בקיצור, כל הספר אנחנו מעיין מגששים באפלה, מנסים להבין את הסיבות להכל, בזמן שהסופר כנראה ציפה שנבין את הכל בעצמנו, אז לא, אני כנראה לא כזו גאונה כמו שהוא חושב שאני, ואני לא קוראת את כל המחשבות שעברו לו בראש לגבי הסיפור וכנראה הדברים שנראו לו מובנים מאליהם לא היו כאלה בשבילי ואני כן זקוקה להסברים.

"כשאלפבה מתחילה את לימודיה באוניברסיטה הטובה ביותר במדינה, היא נערה מתבודדת ומושא ללעג"
אני אאשים כאן את ההוצאה לאור, כי זה לא נכון ולא מדויק בעליל.
אלפבה היא לא נערה דחויה וקורבן להצקות כמו שמציגים אותה בתקציר.
היא מגיעה לאוניברסיטה, כמה בנות צוחקות עליה פעם וחצי בדיוק, והיא כבר נהיית חלק מחבורה של סטודנטים.
נערה דחויה אמרתם, לא?

הדבר שהפריע לי הכי הרבה, יותר הכל מה שציינתי למעלה, הייתה הכתיבה.
היא נמרחת, מייגעת, שטוחה ומשעממת להחריד. לא הצלחתי להישאב לתוך הספר בכלל, כל הזמן חיכיתי שהפרק יסתיים כבר כדי שאוכל לעזוב את הספר.
כאן סיכמתי את דעתי

הספר היה אמור לחדש לי לגבי המכשפה הרעה מהמערב ולתת לי נקודת הסתכלות שונה עליה, להפתיע אותי, להשאיר אותי בהלם מהסיפור העצוב שלה.
אפילו בזה הוא נכשל.
לא הרגשתי שדעתי על המכשפה הרעה מהמערב משתנה במיוחד, וסיפור חייה לא הפתיע אותי או ריגש או או עניין אותי בכלל. ובסוף הספר, חיכיתי לאיזה טוויסט מפתיע, משהן שיגרום לי הזדהות עם המכשפה, משהו שיגרום לי להיות עצובה על המוות שלה.
ובכן, גם הטוויסט הזה לא הגיע, הספר מסתיים בסוף הידוע לכולנו, בצורה שלא מחדשת כלום, כמו כל שאר הספר הזה.

היה לספר הזה פוטנציאל, לפחות בהתחלה שלו, אבל הספר עצמו מאכזב נורא, וחבל.

ואוו, הרבה זמן לא ראיתי ספר עם התפלגות ציונים כלכך קיצונית. או שאוהבים אותו, או ששונאים אותו. ומכיוון שרוב הביקורות לא אוהדות בכלל אני רוצה להגן על הספר.
לפני בערך 15 שנה קיבלתי המלצה מבת דודה שלי לקרוא את הספר, הדברים מעט התעכבו והגעתי לקרוא אותו רק עכשיו.

לא ראיתי את המחזמר המדובר ואפילו לא שמעתי עליו. גם את הספר של פרנק באום אני לא זוכר לפרטיו. אבל, אני מרגיש שהספר מתאר בצורה מאוד אמיתית את הקורות של המכשפה הרעה מהמערב. לאורך כמעט כל הספר מתוארת ארץ עוץ (אוז) בצורה מאוד חיה גם שלטונו של הקוסם וגם כל המהפך שקורה במעמד של בעלי החיות מתוארים בצורה מאוד ריאלית למרות הפנטזיה שבה מתרחשת כל העלילה.
הדמות של אלפבה מרתקת בכל התהפוכות שעוברות עליהומעוררת הזדהות לאורך כמעט כל הסיפור.

קצת פחות אהבתי את הסוף של הסיפור, הבנת המניעים של הדמויות הולכת ומתערערת (לפחות מבחינתי) והעלילה נכנסת להתרחשות עמומה. היה חסר לי קצת פירוט על הפיכת אחותה ל"מכשפה הרעה מהמזרח" וכל מה שעובר בראש שלה אלפבה מול דורותי נשמע קצת מוזר. נשמע שלמרות שהמחבר מאוד סולד מהקנוספט של הילד כמציל העולם הוא נכנע לנראטיב של פרנק באום בצורה כזו שנראה שאלפבה תוכרח להודות שטעתה. וזה קצת מבאס אחרי שלאורך כל הספר יש איתה הזדהות כלכך טובה.

ספר מומלץ!

אוח, אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
אוקי, אז קודם כל אני אגיד שהוא מדהים! אבל ממש מדהים!
זה כל כך מעניין לקרוא על עולמה של אלפבה. זה פשוט מרתק!
הטוויסטים בעלילה הזאת בכלל לא צפיויים, אלה ההפך!
לא ידעתי מה עומד לקרואת בעמוד הבא, ואהבתי את זה!
לסיכום, פשוט תיקראו אותו.
הוא שווה את זמנכם.

לפני לא הרבה זמן גילתי שיש מחזמר על המכשפה המרושעת מהקוסם מארץ עוץ.
השקעתי הרבה בחיפוש המחזמר בעברית, שהתברר שלא הוצג בכלל בישראל. אבל נו, טוב, ישראל, מה אפשר כבר לצפות?
אך שגילתי שיצא תרגום לספר הזה, הייתי חייבת לקרוא אותו, כי סוף סוף יש משהו בעברית שקשור המחזמר! (לא ידעתי שיצא תרגום לפני זה...)

אבל לצערי, -ולמרות שהרעיון עצמו של הסיפור מעולה- הספר היה מייגע.
הכתיבה הייתה משעממת ויצא שדילגתי על חלקים רבים בספר, בעיקר תיאורים. ואפילו יצא שדילגתי בהתחלה על כמה פרקים שלמים...
ממש התאמצתי לקרוא אותו.
וכל העניין הזה שכל הזמן מוציאים את אלפבה (המכשפה המרושעת מהמערב) כמסכנה, שעברה הזנחה, וילדה שחסרה לה אהבה בחיים, היה ממש מעצבן.
זה היה נראה שהסופר ממש מתאמץ להמציא דברים שיגרמו לאלפבה לשנוא את העולם וסיבות שהיא הפכה למכשפה.
ובשלב מסוים הסופר פשוט מתחיל לקרוא לאלפבה מכשפה, אבל גם משתמש בשם שלה, אלפבה.
מה הרעיון? תבחר שם אחד וזהו.
ועצם זה שבאמצע השיחה היא הופכת ממכשפה לאלפבה היה מאוד מבלבל ולא קשור.
אבל נקודת האור היחדה של הספר הייתה גלינדה. אוי, כמה שאהבתי את הדמות הזאת.
גלינדה פשוט נערה מעצבנת ומתנשאת שאוהבת בגדים, ולאט לאט לומדת להכיר את אלפבה.

אזהרת ספויילר
והדבר שהכי עיצבן אותי הוא הסוף.
לפי מה שאני זוכרת שקראתי, המכשפה הרעה מהמערב ראתה את הנעליים של דורותי ואז ניסתה לקחת אותן מדורותי. ודורותי התעצבנה, אז היא שפכה על המכשפה מים.
הסופר ממש שינה את זה.
פתאום המכשפה רוצה שדורותי תבוא אליה, מרחיקה את כולם משתיהן, צורחת עליה שהיא רוצה לרצוח אותה ואז כמעט נשרפת ודורותי המסכנה מנסה לעזור לה בכך ששופכת עליה דלי מים.
הו, למה אי אפשר להשאיר את הסוף המקורי ופשוט לכתוב למה זה קרה? למה היא רצתה את הנעליים ולא ידע שדורותי מחזיקה בהן קודם?
סוף ספויילר

אז פשוט אל תקראו את הספר הזה. הוא לא שווה את הזמן שלכם.

אזהרה- אם אתם רוצים רק לקרוא ביקורת יבשה על הספר, תדלגו על כל מה שמסומן בכוכבית, או יותר טוב, תסתפקו בביקורת אחרת, אני מאוד חופרת כאן...

טוב, איך אתחיל? כשמדברים על מרשעת יש שלושה דברים שחייבים להתייחס אליהם- 1. המחזמר 2. העלילה ו-3. צורת הכתיבה (כמו בכל ספר, אבל במיוחד בספר הספציפי הזה).

אבל אני אתחיל במשהו אחר. מרשעת הוא ספר שונה משאר הספרים שלי. אני רק בת 14. ולמרות שאני יודעת הרבה יותר מדי דברים (מהסוג המיני) בגלל שאני כמו הרבה אחרים פה, החלטתי למצוא עוד מקום לפרדי לספק את תאוות הקריאה שלי, האינטרנט. אבל, אני בכל זאת בת 14, ובחיים האמיתיים אני לא אקרא מה שאני יכולה לקרוא באינטרנט, גם בגלל כוח השיפוט שלי, שפועל יותר במחוץ לאינטרנט וגם, כמובן לצנזורה שההורים שלי, כהורים עושים.

אל תטעו, אני לא מנסה לומר שמרשעת הוא ספר אירוטי. לא. שכן, יש בו סצנות, ואני מחוייבת לציין שאחת מהן היא מאוד WTF, ואני לא מדברת על החלק המיני בה, ולכן אני חושבת שאתם צריכים לפחות לעבור בין עולם הפאנפיקשן כדי לקרוא את זה אבל לא תמצאו את הספר הזה במדף הנוער.

שזה מאוד מוזר כי בספרייה במושבה שסבתא שלי גרה בה, שהשאלתי בה כמה ספרים בעבר, יש מדף ״נוער בוגר״. ויש בו את דמדומים. אני חושבת שכמה שדמדומים נחשב ספר נוער, בעיקר בגלל שילדות או בנות 12 או שיש להם את יכולת הקריאה של בנות 12 אוהבות אותו. ולמרות זאת יש שם סצנות שבדיוק כמו מרשעת לא כדאי שיגיעו לידי ילד תמים בן 12 לפני שנהרסה ילדותו על ידי עולם הקריאה של האינטרנט והחברה שאנחנו חיים בה כיום

טוב. נסחפתי בואו נגיע לעניין.

גם אני, כמו כל הקוראים פה שכנראה לא נולדו כשספר זה יצא, הגעתי לספר הזה בגלל המחזמר. אבל בדרך שונה, ומסיבה שונה.
אני רואה גלי. המחזמר מהיחידים שאני יכולה לסבול חוץ מהמחזמר המאוד פוטרי. שם הם פשוט עפים על מרשעת המחזמר והמוזיקה של המחזמר, מאוד טובה. אז רציתי לראות מה העלילה. בכל זאת המכשפה הרעה. אבל כמו שציינתי אני לא מתה על מחזות זמר. אז גיליתי שיש ספר. ורציתי מאוד לקרוא את זה.

בבית הספר שלי יש רשימת המתנה מטורפת לספר הזה. אז בפעם הראשונה בחיי, החלטתי לרשום אותי בתור. בגלל רשימת ההמתנה היה לי רק חודש לגמור את הספר. שזה המון זמן, אבל דדליינים והקצבות זמן רק מכניסים אותי לפאניקה שלא אצליח לסיים בזמן ואז אני בכלל לא קראתי אותו. מספר העמודים שכן קראתי הרגישו ארוכים ומהר החזרתי אותו.

קניתי אותו השנה בשבוע הספר כדי באמת לנסות אותו. והחלטתי להיפטר לפחות זמנית מההרגל שלי לקרוא פרק אחד לפחות, או את כל הספר בבת אחת, ופשוט לקרוא אותו לפני השנה, כמה עמודים בכל פעם.
ככה הכתיבה, שיכולה להרגיש כארוכה ומייגעת, יכולה פתאום להפוך ליותר מהנה.

העלילה בסדר לא משהו מדהים. מיליון דמויות מעצבנות, סוג הספר שבו את לא מבינה חצי ממה שהם מדברים עליו כי זה מונח שהסופר המציא, ולהפתעתי (כי אני חובבת סדרות טלוויזיה וזה לא קורה שם אף פעם, וגם לא הרבה בסרטים) הדמות הראשית, אלפבה היא דווקא מאוד מהנה לקרוא עליה. אבל זה קצת נהרס כשאת יודעת מההתחלה שלא יהיה לה סוף טוב.

זהו. חרא סיום לביקורת מספר 2.

הרבה מכם קראו את הסיפור הישן על אוז מנקודת מבטה של דורותי, אבל אי פעם יצא לכם לשמוע מה הפך את המכשפה המרשעת מהמערב למרשעת?
בעיקרון, כולם כבר שמעו על wicked, וזו רק הוצאה יפה ומחודשת שלו, אבל זה לא אומר שלא צריך לכתוב עליה ביקורת.
הספר כולו הוא על חייה של אלפבה, שמוכרת לנו בתור המכשפה המרשעת מהמערב.
לחיות בתור בחורה ירוקה, עם משפחה מתוסבכת כל כך (האבא הוא כומר איגודאי בשליחות דתית, אחותה חסרת הזרועות היא בכלל אחותה למחצה בלבד בגלל חבר משפחה מנוח, שאם זה לא מספיק, שני ההורים שלה היו מאוהבים בו, ומה לא, בעצם?) זו משימה קשה. ככל שהספר מתקדם ניתן לראות את השקפת העולם שלה, השאלה שהיא מתחבטת בה רבות- מה זה רשע, בעצם? ומה גרם לאישיותה להתעצב כך.
יש לי וידוי- לא באמת קראתי את הקסם מארץ עוץ, אבל הספר נראה לי טוב על המדף ולאחר שקראתי אותו, אני ללא ספק אקרא את הקוסם מארץ עוץ.

קראתי עד עמוד 50 והפסקתי
וגם לא כול כך התחברתי לכתיבה של הספר .
בקיצור בזבוז זמן היה לקרוא את החמישים עמודים -.-'