עדיין לא ברור לי איך לאכול את סדרת הבלש של דרור משעני.
זה לא באמת ספר מתח, כי הכל ידוע מראש. כבר בהתחלה מסופר על הקורבן ועל הפושע.
משעני מנסה לכתוב ספר בילוש קצת אחר. הפוקוס אינו על מציאת הפושע, אלא על תהליך התקדמות החקירה במקביל להלך הרוח של הפושע וסביבתו.
כל זאת מתואר בפרקים שכל אחד מהם שם את הזרקור על מישהו אחר: הקורבן, הפושע והגיבור של הסדרה, אברהם אברהם.
העלילה המשנית (או אולי הראשית) היא בעצם התהליך שעובר על הבלש תוך כדי החקירה. הן בהיבט המקצועי והן בהיבט האישי.
אברהם הוא סוג של אנטי גיבור שאינו הכי מוכשר או הכי חכם וגם בחייו האישיים יש בעיות.
הספר כתוב בשפה יומיומית, כאילו מסופר מפי אנשים פשוטים בתסריט לסדרה בטלויזיה, אבל זה די נחמד שהעלילה מתרחשת במקום מוכר עם רחובות אמיתיים - חולון, שם למדתי בתיכון.

המוטו של משעני (אליבא דגיבור הספר) הוא שספר בלש ניתן להתרה במספר דרכים ולא בהכרח הדרך המתוארת בספר היא הדרך היחידה האפשרית, למרות שלא ברור לי בדיוק מהספר באיזה דרך שונה ניתן היה להתיר כאן את הרצח.

נראה שעדיף לנתח את הספר כספר פרוזה ולא כספר מתח. בהיבט זה, ישנה היכרות עמוקה יותר עם הדמויות בספר והתהליכים הפסיכולוגיים והאישיים שעוברים עליהם לאורך העלילה. למרות שגם פה אין ממש פתרון דרמטי להתפתחויות נפשיות וגם לא ממש פתרון או מסקנה, אלא יותר הרגשה שפתאום נכנסת למישהו לחיים ולמדת עליו קצת ועל הדברים שמטרידים אותו ובשלב קצת יותר מאוחר (סיום הספר) אתה עוזב אותו עם אולי קצת יותר הבנה לאישיותו, אבל הוא נשאר פחות או יותר באותו מצב נפשי ופסיכולוגי ועם אותן בעיות.

לסיכום הייתי מסווג את הספר כפרוזה על רקע בלשי, אבל גם בסיווג זה אני מרגיש פספוס. יכול להיות שהפספוס הוא שלי בהבנתי את מטרותיו של משעני בספר, אבל זו תחושתי.
בהיבט זה, הספר זהה לחלוטין לספר הקודם בסדרה (אפשרות של אלימות). עלילה בלשית אמנם שונה, אבל בצד האישי ובעלילה המשנית מאוד דומה, עם קצוות לא לגמרי סגורים ופרטים שאינם לחלוטין ברורים במהותם ובהקשרם לעלילה. אולי משעני מפזר לנו כאן קצת ערפל שיספק לנו בשר במחשבה על פתרון חלופי לעלילה. אבל לא מספיק לטעמי.

עכשיו בא לי להיות שוטרת ולעבוד עם אברהם אברהם. הוא משלנו, הוא מחולון, הכל מאוד מוכר, אנושי ומותח.
ספרות ישראלית טובה, נעימה לקריאה. גם ספריו הקודמים טובים, לא חובה לקרוא את הראשונים כדי להבין את השלישי, אבל אם יש סופר טוב, ספרים טובים, אז למה לא לקרוא את כל הסידרה? :)

זהו הספר השלישי בסדרת החוקר אברהם אברהם. אין צורך לקרוא את הקודמים , אני קראתי אותו מבלי לקרוא את השני ונהניתי. ספר מתח ישראלי, בלי הרבה אקשן, סיפור נחמד לחובבי הז'אנר.
רב פקד אברהם התמנה למפקד אגף החקירות בתחנת משטרה בחולון ונקרא לפענוח מקרה הרצח הראשון שלו בתפקיד. הוא מגלה כי הנרצחת, אישה מבוגרת, מוכרת לו מכיוון שנחקרה בעבר כשנאנסה.
העדות היחידה היא ששכן של הנרצחת ראה שוטר יורד במדרגות לאחר הרצח.
במקביל מתנהל סיפור של משפחה, אב אם ושתי בנות. האם, מלי, עברה טראומה כשהיתה בחופשה באילת מטעם עבודתה ובעלה, קובי, עדיין כואב את כאבה ולא מצליח לשקם את חייו. הוא מובטל ובודד.
לכאורה, שני סיפורים לא קשורים אבל מטריה אחת מקשרת ביניהם. אברהם אברהם והעוזרת שלו אסתר והבה לאט לאט מפענחים את הרצח וקושרים בין שני הסיפורים.
גם הסיפור האישי של אברהם אברהם מסופר כאן. הוא הכיר שוטרת בלגית והיא באה לחולון לגור איתו. אברהם מנסה לתמרן בין חיי משפחה לקריירה הדורסנית שלו ומובאים פה רגשות האשם שלו כלפי בת זוגתו שעזבה את משפחתה ואת עבודתה והקריבה עצמה למענו.
סיפור חביב, זורם וקריא!

אחרי קריאת שני הספרים הראשונים בסדרה ואל אף שספרי מתח אינם חביבים עלי, אך מכיוון שאין כמותם להעביר נסיעה ארוכה וזכרתי את הראשונים בחיבה , המתנתי עם השלישי להזדמנות נאותה. כגודל הציפייה כך גם האכזבה . את הדבר היחיד שאני לפחות מצפה מספר מתח, שיהיה בו מתח והפתעה לא מצאתי בספר זה ולכן התאכזבתי. לגבי שאר הדברים קשה לי לומר משהו בעל משמעות .

אתחיל בגילוי נאות: אינני שוטר, אין לי במשפחה שוטרים וחוקרים. לא עשיתי בחמישים השנים האחרונות, וגם לפני כן, כל עברה הקשורה לרצח, אונס או כל דבר דומה, אפילו לא מעילה בכספי תאגיד שכל כך רווחת באחרונה אצל פוליטיקאים ובעלי תפקידים.
מכאן שאיני יכול להגיד כי ריציתי את חובי לחברה ואני יכול להבחר מחדש.
ומכאן, אין לי ענין בעבודת המשטרה לרמה יבשושית כמו "דוח הפעלה של חוקר, או מנהל יחידת חקירות".
מה נשאר? ספר בלשי צריך רוטב, דמות מיוחדת של החוקר, מתח בקריאה, שינוי בתהליך החקירה ועוד.
אולי צריך לחוש את הזיעה של החוקרים.
הספר הזה נקי מכל זה.
הרעיון כי הספר יכתב בגישה " משטרתית" יכול להיות נכון ומותח.
הוא יכול להכתב בגישה " עבריינית ". וזה נפלא.
הצירוף של החשוד המופיע לראשונה בעמוד הראשון, והמשטרה שהולכת וסוגרת קצוות כשהדמויות הן " נורמליות", מזיק לספר ממבטי כקורא.
אולי , דבר אחרון. עיסוקי היה בתחום המחשבים. גם שם כתיבה על פיתוח כלשהו, תוך פירוט תהליכי הפיתוח, היה משעמם אותי כקורא של ספרות יפה. אולי היה מענין אותי כי נתקלתי בבעיה דומה מניסיוני.
לכן אולי הספר יעניין חוקרים במשטרת ישראל, וכמובן , עבריינים שמתכננים רצח.