אני חסרת מילים..איך להתחיל? איך אפשר להתחיל אפילו לתאר את הספרים הללו.. לפתע אני מתעניינת בכם. כאילו, קראתם את הספרים ואתם כאן כדי לשמוע מעריצה נוספת מתארת את תחושותיכם שלכם בקשר לספרים המדהימים או שאתם באמת בני מזל עדי כך שרק שמעתם על הטרילוגיה ונכנסתם לכאן כדי לקבל שכנוע נוסף להשקיע בה את זמנכם? בעצם, זה לא חשוב. מה שחשוב זה שאתם אוהבים לקרוא ואם אתם מאלה שאוהבים פנטזיה ורק מחפשים את העולם הדמיוני הבא שתוכלו לשקוע בו- הטרילוגיה הזו, וההמשך שלה -טרילוגיית האיש הזהוב,בשבילכם!!
ועכשיו לביקורת-מאתגר לשים את האצבע על המאפיינים המיוחדים בטרילוגיה הזו שמעלה אותה לרמה גבוהה מספרים אחרים מהז'אנר,אבל אנסה. מכיל ספויילרים!!
אז ככה: העולם הדמיוני מתקיים בממלכה בשם שש הדוכסויות והספרים מתרכזים בחייו של הממזר המלכותי -פיץ אביר- בנו של יורש העצר שפרש מתפקידו, הנסיך אביר. מהרגע שנולד,או יותר נכון, בגלל שהוא נולד , פיץ-אביר נמצא במרכזה של זירת היאבקות פוליטית - מלכותית ,בה הוא ניתפס כאיום בעיני אנשים מסוימים או ככלי משחק בעיני אחרים. אבל למרות היותו בן מעמד נמוך בעולם של מעמדות היררכיים פיאודלים , הוא חסר שאיפות ואנטי - גיבור קלאסי. הוא מלא תמימות ,כנות ופשטות (מצרכים נדירים גם בעולמנו) שרק רוצה את הדברים הפשוטים בחיים - שלא ינצלו את חולשותיו ואת הרקע ממנו הוא מגיע ושיעזרו לו לחיות בכבוד , כנער ולאחר מכן,כגבר. מהר מאוד הוא מגלה שהחסדים הקטנים הללו אינם בהישג ידו ועליו לדכא את החלום על שלווה ושקט כיוון שהוא אינו אדם פשוט ולעולם לא יקבל יחס של אדם פשוט אך בדיוק כשהוא מתחיל להסתגל לעובדה הבלתי נוחה הזו , הוא מגלה בעיה חדשה ,לא הוגנת אף יותר- הוא ניחן ביכולת קסם שנתפסת כתועבה. מגיל קטן, הוא חווה את השנאה והגועל אותם הוא מעורר באנשים רגילים, חסרי הקסם והוא מתאמץ לדכא את התשוקה להשתמש בקסם, על אף שההימנעות גורמת לו לסבל בל יתואר כיוון שהוא יודע שאויביו הפוליטיים,שרואים בו איום על אף חוסר שאפתנותו, ישמחו להוציאו להורג על קסם מתועב זה. אבל אם חשבתם שהאנטי גיבור בעל הנפש העדינה קיבל מספיק ניסיונות מנטליים קשים -אז טעיתם כי בנוסף לכל זה,הוא ניחן ביכולת נוספת של קסם, קסם ששואב ממנו כוחות נפשיים ופיזיים כמו סרטן הדם ומאיים על שפיות דעתו.. מי אמר שכוחות קסם לא יכולים להיות לנטל,הא??
ותנו לי לספר לכם את מה שבטח כבר ידעתם-הקרבנות האישיים שפיץ נאלץ להקריב רק הולכים וגדלים עם הזמן ואנו נגררים איתו, צופים בו הולך ונעלם בתוך חובתו או זכותו שניתנה לו מלידה (תלוי איך מסתכלים על זה) ותוהים-האם מה שאנחנו רואים ממרחק -טייטל,בגדים נאים,מראה חיצוני וכ'ו- האם זה האדם ותחושותיו? או שאולי יש דברים שאי אפשר לראות מרחוק כי יש הסתרות והצגות ומסכות וצרות ואף פעם אי אפשר לדעת מי מאושר ומי סובל. ראיתם מה היא עשתה כאן? גרמה לכם לחשוב קצת ואם כבר שמנו את האצבע על יכולת עקיפה נפלאה זו של הספרים,בוא נעבור ליכולת הבאה של הסופרת -לתת לדמויותיה אנושיות מוחשית.. הרי אם יש דמות אחת בכל העולם הספרותי בכלל ובעולם הפנטסטי בפרט, שמעניקה לנו, הקוראים , מראה אל נבכי המסכות והתפקידים האנושיים , הרי זהו פיץ. הוא מאגד בתוכו את הילד האבוד,את הנער המרדן ,את הגבר הצייתן, את המאהב הלוהט והעקשן, את הלוחם המיומן, את המשרת החשאי,את האב המודאג, ולבסוף את הזקן מלא הזיכרונות.
העולם הדמיוני כל כך מפורט ועצום שלדמויות יש מודעות לעובדת היותם ברגים קטנים במערכת.הם יודעים שהכל ימשיך להתקיים גם בעדיהם. אני אמנם מתארת את זה כסיפור אישי של פיץ אבל זה עולם ומלואו.. בנוסף לכך, העלילה עצמה וכללי העולם הדמיוני, מעניינים, מקוריים ומקסימים. לסיום, אני מרגישה מחויבת לציין בקטנה שיש תיאורים ארוכים למדי שלפעמים מצריכים דילוג אבל אני אישית, דווקא נהניתי מהם כי התיאורים הוסיפו נדבך חשוב שקיים בכל חיי אנוש- אפרוריות , מטלות יומיומיות משעממות וצרות שחולפות עם מהזמן (דגש על הזמן). מי שיקרא את הספרים יגלה שזה קו פעולה שמאפיין את רובין הוב , שמתמידה בתיאור המציאות הקשה של גיבוריה בכל האספקטים הקיימים בחייהם. כאן לא תמצאו אהבה "בלתי אפשרית" אך כזו שבסוף מתממשת כי זה בנאלי מדי , פופולרי מדי,צפוי מדי. כאן לא תמצאו רגע שבו הכל נהרס ואז תוך שניה מסתדר כי זה לא לרמה של הסופרת (ובואו נודה , זה טריק משומש). כאן לא תקבלו פנטזיה כיפית של בני נוער, זה ספר כבד מהרבה בחינות וגורם לך לחשוב על הטבע האנושי-טבעו של הכוח מול החולשה,טבעו של הגורל מול הרצון האישי,טבעה של האהבה אל מול אילוצי החיים, טבעם של צפיות חברתיות מול תשוקות פרטיות,וכוחו המוגבל של אדם שפשוט מאוד- נולד - להסתגל לכל זה..אז למה אתם מחכים?
