קראתי אותו בשקיקה , וואוו איזה ספר אחד הטובים שקראתי לאחרונה , ואחד הטובים של קובן, ספר מתח משובח ביותר וגם רומנטי , קובן הצליח לשלב בצורה מושלמת בין סיפור מותח ורומנטי כאחד, פשוט תענוג . ממליצה בחום לכולם לעצור לרגע ולקרוא ספר מעולה שכזה.

זה הספר השני של קובן שאני קורא, ונדמה שהדפוס חוזר על עצמו. לא עמוק מדי, לא צריך לחשוב יותר מדי, ואין מה לקחת הלאה בסוף הקריאה. את הספר שלו אפשר לגמור בשעתיים שלוש של קריאה (לא מאומצת). אמנם הוא מותח, אבל זה בגלל שיש יותר מדי תפניות (לפעמים הזויות...) שמשאירות אותך פעור פה ובמתח עד סוף העלילה.
מצד שני, החיסרון של קובן הוא גם היתרון שלו: אם אין לך כח לקריאה עמוקה, ובא לך קצת להנות ממשהו קליל וזורם, קובן הוא הכדור המתאים שצריך לקחת. הוא יודע לשלב קצת ציניות עם קורטוב של הומור, עלילה די הזויה ודמויות פלקטיות, ולהפוך את כל זה לספר מהנה שישאיר אתכם במתח עד העמוד האחרון...

קובן הוא כמו כדור אקמול: לקחת רק כשצריך ובמינון נכון...

העולם מתחלק לשני סוגים: אלו שאוהבים קינוח מתוק ואלה שאוהבים חמוץ. אלו שקוראים את הספר ואלו שהולכים לראות את העיבוד שלו בקולנוע. ואלה שאוהבים את הרלן קובן ואלו שלא. אני פעם השתייכתי לסוג הראשון, אבל אחרי הספר השישי שלו אני כבר שייכת לסוג השני.
במהלך 15 שנה הרלן קובן רשם לא פחות מ-18 ספרים. מצד אחד כל הכבוד לו, מצד שני לדעתי זה די מעיד על איכות הספרים שלו. הדמויות שטחיות מאוד, האלמנטים חוזרים על עצמם, והעלילה לרוב מתקדמת באותה צורה. פעם אמרתי שאם קוראים ספר מהר סימן שהוא טוב מאוד אבל הכלל הזה לא תקף לספרים שלו. הם נקראים מאוד מהר כי הוא לא מתעמק בשום דבר, הוא לא משתמש בכלל בדימויים כך שאם אעצום את העיניים לא אוכל לדמיין את הסצנה המתוארת בראש.
השאלה היא מה מחפשים? אם רוצים ספר טיסה טוב שיעביר כמה שעות בלי להשקיע יותר מידי זה אחלה ספר לקריאה. אבל אם מחפשים ספר מתח מעמיק, מעניין ובאמת מותח אז זה לא הספר.

פעם אהבתי מאוד ספרי בלש, מתח והרפתקאות.
כילדה וכנערה, בלעתי את ספרי שרלוק הולמס, אגאתה כריסטי, דורותי סיירס, אליסטר מקלין, ריימונד צ'נדלר, רות רנדל, פי די ג'יימס, קלייב קאסלר ועוד ועוד.

לשמחתי, גדלתי, טעמי הספרותי התפתח לכיוונים נוספים, ובשנים האחרונות גיליתי שגם אם שמורה לי פינה חמה בלב לספרים מהז'אנר, הסבלנות שלי אליהם הולכת ופוחתת.
המליצו לי על דיוויד באלאדצ'י - לא עניין אותי, ג'ון ורדון, ליעד שוהם, פיטר ג'יימס - כנ"ל, את יום שלישי כחול של ניקי פרנץ' צלחתי בקושי, מקרים אבודים של קייט אטקינסון חזר לספריה לאחר דפדוף קצר... הבנתם את הרעיון.

ועדיין, יש מספר מצומצם של סופרים מהז'אנר שאהבתי בעבר ואני עדיין נהנית לקרוא את הספרים שלהם.
אני עוקבת אחרי ספרים חדשים שלהם, וכשיוצא כזה, רושמת לעצמי לשים לב אם הגיע לספריה ולקחת.

אמנם את קובן אף פעם לא אהבתי במיוחד, ובכל זאת הוא נכנס לרשימה.
קליל-קליל (עד כמה שאפשר לקרוא "קלילים" לספרים המכילים מינון גבוה במיוחד של פסיכופתים רצחניים), מותח ומסקרן.
ספר טיסה קלאסי.
אז שמתי לב שיצא ספר חדש להרלן קובן, רשמתי לעצמי לשים לב בספריה, ויום אחד הוא אכן הופיע שם.
אז לקחתי.

מה אומר?
יש סיבה טובה שהמשפט "זה לא אתה, זה אני" הפך לקלישאה כה משומשת.
לפעמים הוא פשוט מגדיר במדוייק את מצב העניינים.
האם הספר הזה פחות מוצלח מספריו הקודמים של קובן?
לאו דווקא.
נראה שפשוט הגעתי לצריכת הקובן המקסימלית האפשרית לאדם.
העלילה מזכירה להפליא עלילה של ספר קודם של קובן (גם באיומי אקדח מוצמד לרקה ע"י פסיכופת שנשלף היישר מספרי קובן לא אצליח להיזכר בשמו), אולי אפילו של יותר מאחד.
יש שם גיבור נאה אינטלגנטי ספורטיבי וחזק להפליא, יש סיפור רומנטי-קיטשי-דביק מסופר באופן האירוני-מודע לעצמו החביב כ"כ על קובן, יש לכאורה התרחשות מסקרנת ומותחת להפליא: אהובתו של הגיבור נישאה בפתאומיות לחבר הקודם ונטשה אותו ללא הסברים.
האם היא באמת לא אהבה אותו כפי שהיה נראה לו?
או שמא, היתכן, שהסיפור מורכב יותר והתרחשויות אפלות שונות מסתתרות מאחורי המהלכים הגלויים לעין?
טוב, נו.
מי שכבר קרא ספר או שניים של קובן חייב להודות שהשאלות האלו לא יוצרות שום מתח ושום סקרנות.
יש טובים בסיפור, וברור מאוד מי הם מהרגע הראשון.
האם יזכו הטובים לסוף הטוב-הקיטשי והרומנטי שלהם?
חלילה לי מלעשות ספוילרים.
אם אתם מכירים את קובן - אתם כבר יודעים לבד.

צלחתי את הספר תוך תחושת שעמות ותפלות מסויימת שהלכה והתגברה לאורך הקריאה.
חלפתי על פני טוויסטים וגילויים מבלי לחוש שמץ של השתאות והפתעה.
הספר כנראה מומלץ לחובבי הז'אנר לא פחות מקודמיו.
כאמור, זה לא הוא, זו אני.

היי לכולם. זהו הספר הראשון של קובן אותו סיימתי היום. מזה מספר חודשים שקול התופים על ספריו של קובן מלווים אותי השכם

והערב. שאלתי את עצמי לתומי מה יכול להיות כל כך מיוחד בסופר הזה שהדפיס כבר רשימה מפוצצת של שמות ספרים?

האם באמת ובתמים זהו סופר מוצלח כל כך המלהיב מיליונים המחכים לספריו בשקיקה?

האם יתכן שכל ההמלצות על ספריו יובילו אותי להצית את הדימיון ולהסתער על ספריו כזומבי מהלך?

התחלתי לקרוא את תקצירי ספריו השונים והאמת? לא הייתי אומר שהיתה התלהבות עצומה מלבד: הספר הנוכחי , אל תגלה , הנשכחים ,

ביער. כל שאר התקצירים פשוט לא עשו לי את זה . אז כפי שרשמץי , שש שנים היה הספר הראשון אותו התחלתי , אודה שהציפיות מהסופר

גבוהות למדיי. התחלתי לקרוא ואני מגלה ספר נחמד , נחמד למדי ותו לא.

מודה ומתוודה קראתי , חשבתי שמשהו בעלילה יסחוף אותי יותר , וזה לא קרה , הספר נשאר בגדר הנחמד.

חייב לומר שבהחלט הספר הנו קליל ביותר , יכול היה להקרא בנשימה עצורה אחת. הסיבה שזה לא קרה הייתה שרציתי שזה ימשך קצת
יותר ממספר שעות.

יש משהו באופן שבו הסופר כותב , שכן גורם לך להזדהות עם הדמות , משהו שגורם לך באמת לחוש כפי שחש הגיבור עצמו.

אבל יחד עם זה , הדרך שבה מוצג הגיבור על שלל תאוריו על אהבתו הבלתי נגמרת לנטלי היה מעייף למדי , חוזר על עצמו

עד לעייפה , האופן בו הוא חוקר ומתקדם לו לקראת הפתרון באופן מהיר למדיי הופך את הדמות ללא אמינה בעייניי.

מילא ג"ק ריצר גיבור מסוקס שיודע לפתור הכל בדרך אלימה , אבל פרופסור פישר?? דווקא הוא הלפלף הזה מצליח באופן מהיר למדיי

להגיע ולעמוד מול קשיים כה קשים ולעמוד מולם בכזה גאון?? לא אמין בעיניי וזה מעט פגם בהנאה הכללית.

הסוף צפוי למדיי וגם זה דיי פוגם בעלילה של הספר.

אני נורא מקווה שספריו האחרים יהיו מעט יותר אמינים ומוצלחים בעיניי , ועדיין אחרים אולי יגידו שזהו ספר טוב למדיי.

הוא אכן ספר טוב , אבל קראתי טובים ממנו...

ג'ייק פישר, אחד הפרופסורים הצעירים המרצים באוניברסיטת לנדפורד מאוהב נואשות בבחורה בשם נטלי אייברי – אומנית, ציירת קצת מעופפת אשר לאחר 3 חודשי אהבה אינטנסיביים עם ג'ייק מודיעה לו כי היא חוזרת לאהובה לשעבר ומתחתנת איתו למחרת. ביום החתונה היא משביעה את ג'ייק שינתק איתה את הקשר לגמרי ומפצירה בו כי יעזוב אותה לנפשה. ג'ייק שבור הלב מבטיח ואף מקיים את ההבטחה. עד שעוברות שש שנים.

שש שנים לאחר החתונה ג'ייק נתקל בהספד אודות טוד ג'ונסון, בעלה מזה 6 שנים של נטלי אהובתו ומחליט כי הגיע הזמן לשבור את השבועה וליצור עימה קשר. אבל אלו אינם רצונות הגורל, או אם נדייק, רצונות האנשים ששולטים בגורל. כאשר ג'ייק מנסה למצוא את נטלי הוא לא מצליח למצוא כל זכר אליה – היא פשוט נעלמה מעל פני האדמה. לא רק שג'ייק מגלה כי נטלי כבר לא קיימת הוא מבין כי כל סיפור החתונה וכל האמת שהכיר – הינו בדיה. כיצד זה הגיוני? הרי ג'ייק עצמו נכח ביום חתונם של נטלי וטוד, הרי ג'ייק עצמו העביר 3 חודשים עם הבחורה הזו, האם הוא דמיין הכל?

כל עולמו של ג'ייק מתחיל להתפורר, כל מה שהוא חשב לנכון מתגלה כשקר או כסילוף האמת. הוא מתחיל להסתבך עם גורמים שונים – גורמים שרוצים במותו, גורמים שחושבים שהוא אחראי על מקרים מסוימים ואף מצליח להסתבך עם שלטונות החוק ואנשים נורמטיבים. הוא מגלה כי גם האנשים הקרובים לו ביותר משקרים לו. אז איפה האמת?

אנא מכם, אל תסקלו אותי באבנים – זהו הספר הראשון של הרלן קובן שיצא לי לקרוא ולמען האמת נהנתי מאד! מדובר כאן בעלילת מתח שנבנית בדיוק כפי שצריך, עם קורטוב של הומור וציניות, עלילה מהירה שמשאירה אותך במתח ממש עד קצה. מדובר ב342 עמודים שניתן לסיים בתוך שעתיים וחצי בקריאה מהנה. ובכל זאת הרגשתי שמשהו שם לא עובד. כל הזמן הרגשתי שקובן מנסה לעבוד עליי, מנסה למכור לי את מה שאני רוצה לשמוע ומנסה בכל מחיר להמתיק את סוף העלילה, מה שאכן קרה. מישהו צריך לעדכן את קובן שלא הכל פרפרים ושלום בית במציאות...

בשורה התחתונה, זהו ספר מתח טוב עם עלילה מעולה הבנויה בדיוק כפי שצריך ואולי זה מה שהפריע לי... כביכול הכתיבה מסודרת בתבנית כלשהי והולכת לפי שלבים. אני אישית אוהבת לרוב סופרים מבולגנים שכותבים ללא תבנית מקובלת מכיוון שזה נותן הרגשה שונה לגמרי בקריאת הספר. אבל אם יש ברשותכם שעתיים, שלוש פנויות ואתם אוהבים מתח זה בהחלט הספר בשבילכם.

ספר חביב, עם עלילה מתוחכמת כביכול, אבל מאולצת ולא אמינה.
אפשר להניח שקובן כותב את ספריו כתסריט הוליוודי ולכן הגיבורים צפויים, ללא שום עומק ואופי מפותח.
הטובים, ובראשם גיבור הספר, כמובן, הם צדיקים טהורים והשאר... נו, הם כבר יגיעו לגיהינום, כמובן.
מה אגיד לכם? לא השתכנעתי בהסבר לאותה העלמות בת 6 שנים. לא משכנע ולכן לא אמין, ואמינות היא בעיני אלמנט חשוב מאוד, אצל כל סופר ראוי לשמו. הגיבור שלנו מעורב בעלילה ששותפים לה עשרות אנשים וכולם מסתירים ממנו הכל, עד שהוא מגלה לאט לאט מה קורה. טוב, מי שקונה את ההסברים האלה אולי ייהנה. אני חושב שזה היה הספר האחרון של קובן שאקרא.
(הערה: אותה דעה יש לי על גרישם, אבל גרישם הוכיח שהוא סופר מצויין, כשהוציא ספר שהוא לא על עורכי-דין ומשפטים - "בית צבוע" ולכן, אם קובן יכתוב ספר שלא עוסק בתעלומה מסתורית, אולי בכל זאת אנסה אותו...)

סיימתי יחסית מהר כי הוא מאוד מותח. אני חושבת שמעולם עוד לא יצא לי לקרוא ספר ממש מותח כמו זה וזו הייתה חוויה מעולה בשבילי כי אני חסרת סבלנות בדרך כלל :)
אבל הוא לא בדיוק יצירת מופת כיוון שיש כמה חורים קטנטנים בעלילה. סך הכל ממש כיף להעביר איתו את הזמן.

הרלן קובן הוא מלך.

ללא ספק אחד הספרים הטובים ביותר שלו ביחד עם ה"נעלמים" ו"אל תגלה" המושלמים.

כשאתה קורא אותו אתה לא מרגיש שאתה קורא ספר אלא ממש חווה סרט מתח/ אקשן קומי אצלך בראש.

הנאה צרופה.