• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
נפילה

נפילה

מאת לורן קייט

הביקורת של ליאור

תמונה של ליאור
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
נפילה

נפילה

מאת לורן קייט

הביקורת של ליאור

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ליאור
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה:2013
סדרה:נפילה #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Drunk Reader
דירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

ייתכנו ספוילרים

אהבתי את הספר
הוא מותח ומעניין אבל היה כמה דברים לא מובנים
בסדר אז דניאל הוא מלאך וגם גבי ואריאן אבל איך
הגיוני שלוס היא אנושית אם בכול פעם שהיא מתה היא פוגשת את דניאל אחרי 17 שנה ??

סיכום:
טוב חוץ מזה אהבתי את הספר והוא ממש מומלץ ומזכיר מאוד את מלאך משמיים שגם אותו אהבתי ^_^

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רעות
רעות
תמונה של דנה
דנה
ר
רותם
3קוראים|גיל ממוצע22|100%נשים

על המבקרת

תמונה של ליאור

ליאור

חברה מזה 10 שנים
29 ביקורות•172 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של ליאור
ליאור
חברה באתר מזה 10 שנים
ביקורות29
לייקים שקיבלה172
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה8תרגום (נוער)8ספרות מתורגמת5

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ליאור

הנשים

הנשים

כריסטין האנה

הנשים מאת כריסטין אנה הוא ספר מרגש ועוצמתי המתרחש בתקופת מלחמת וייטנאם. הסיפור מתמקד בחוויותיה של פרנקי ובנשים בכלל, במיוחד באלו שנטלו חלק בשירות הצבאי או שסבלו מהשלכות המלחמה. דרך דמותה של פרנקי, מתוארות ההתמודדויות האישיות והרגשיות של הנשים, לצד מבט רחב על ההשפעות של המלחמה – לא רק על החיילים, אלא גם על הנשים שסבבו אותם, בין אם בעורף, בשדה הקרב או במערכות היחסים שהתעצבו בעקבות המלחמה.

הספר מחולק לשלושה חלקים מרכזיים: התקופה שלפני גיוסה של פרנקי, זמן השירות הצבאי, והחיים לאחר השחרור. כל אחד מהחלקים מעניק נקודת מבט ייחודית על חוויית השירות והשלכותיה, מה שמוביל לתמונה מקיפה ומעמיקה. הספר עוסק בשאלות כמו: מה מניע אנשים לתרום ולשרת? איך נראה השירות עצמו? וכיצד הוא משפיע על חייהם לאחר מכן? במהלך הקריאה, התחושה היא של מסע רגשי, מלא באהבות, פרידות, קשיים והתמודדויות.

הספר מתייחס גם להכרה הרשמית בפוסט-טראומה, שנולדה בעקבות מלחמת וייטנאם, ולראשונה הובנה בצורה רחבה יותר השפעתה על החיים לאחר השירות. אחת הנקודות המרכזיות בספר היא כיצד התייחסו לנשים ששירתו במלחמה: מה היה מעמדן, כיצד הן התקבלו, ואיך הן התמודדו עם האתגרים שהציבה בפניהן המלחמה, הן בשירות עצמו והן לאחריו. הספר בוחן את השפעת הפוסט-טראומה והשלכותיה על עבודה, שגרה, מערכות יחסים, והיכולת לשוב למעגל חיים תקין.

הנשים הוא ספר מרתק, עם עלילה קולחת שמעוררת סקרנות לגבי דרכה של פרנקי לאורך העלילה. עם זאת, חשוב לציין שהקריאה אינה קלה. הספר מלא בתיאורים שמזכירים סיטואציות מוכרות גם מהמציאות הישראלית, כמו התמודדות עם מלחמה, אובדן, ושבי.

בכל זאת, אני ממליצה עליו בחום. הספר מעניק נקודת מבט רחבה ומרגשת, ואם תתחילו לקרוא, תגלו שיהיה קשה להניח אותו בצד.

נ.ב: אם קראתם את הספר ואהבתם, אני ממליצה לצפות בסרט צ'רי. הסרט, כמו הספר, מתמקד בשלושה שלבים – לפני הגיוס, בזמן המלחמה (הפעם מלחמת עיראק), ואחריה, עם דגש על ההשפעות הפוסט-טראומטיות. אמנם הסרט חסר את נקודת המבט הפמיניסטית הייחודית של הספר, אך הוא בהחלט מעשיר את החוויה ומעורר מחשבה.

לפני שנה•
★★★★★
•ליאור
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

בוני גרמוס

הספר מתרחש בשנות ה-60 באמריקה. חלומה של אליזבת הדמות הראשית, זה לעסוק במחקר בכימיה בסביבה בה שולטים גברים. הספר בוחן כיצד היא מאזנת את חייה המקצועיים ככימאית, וכיצד הדינמיקה המשפחתית שלה משפיעה על הבחירות והאושר שלה.
אליזבת נאבקת למצוא עבודה יציבה ולתמוך בבתה, היא מפוטרת מהמעבדה לכימיה בה עבדה כתוצאה מכך שהיא לא הייתה נשואה והיא בהריון. כשהוצעה לה הזדמנות להנחות תוכנית בישול, "ארוחת ערב בשש" על ידי מפיק טלוויזיה. היא נעתרה להצעה, למרות שלא היה לה עניין בבישול, אלא כי היא הייתה זקוקה לכסף על מנת שתוכל לדאוג לביתה. הספר עוקב אחר מסעה של אליזבת כשפית בטלוויזיה, שם היא משתמשת בידע המדעי ובשנינותה כדי ליצור מתכונים חדשניים ולבדר את הצופים. היא גם מתמודדת עם אתגרים ודעות קדומות מהתעשייה הנשלטת על ידי גברים, ומנסה להוכיח את עצמה כאישה מוכשרת ומקצועית. בדרך היא פוגשת אנשים שונים שעוזרים לה או מעכבים אותה.
אפשר לראות בספר את הדינמיקות המשפחתיות. זה מתבטא בדמות הראשית שהיא מגדלת את ביתה לבד לאחר מות בן זוגה, וזה מופיע גם במערכות היחסים המורכבת של אליזבת וקלווין עם המשפחות שלהם בתקופת הילדות עד שמצאו אחד את השנייה והרגישו לראשונה את החשיבות שיש לאדם שקרוב אלייך. ציטוט מתוך הספר ״זה שאנחנו נולדים למשפחות לא בהכרח אומר שאנחנו שייכים להן״.
בסופו של דבר מדובר בספר שכתוב היטב ומציע תובנות מעניינות אך העניין לא נשמר לאורך כל הספר ובאופן אישי ציפיתי יותר להתלהב ממנו.

לפני שנה•
★★★★★
•ליאור
מכשפה עצלנית

מכשפה עצלנית

הלן הרפר

מכשפה עצלנית זה ספר קליל וקצר, שמאפשר לצלול לעולמם של המכשפים במסדר הקדוש ליום אחד ולברוח קצת מהמציאות הקיימת.

אייבי ויילד המכשפה המתולתלת בעלת החתול המדבר מסופרת כבטטת כורסא, דמות עצלנית במיוחד שרק רוצה לסיים את העבודה בפחות מאמץ ולחזור הביתה להתכרבל מתחת לשמיכה. המשאלה שלה זה לקבל חופשה ויום מנוחה כדי שתוכל לצפות בסדרה שלה.

אך בכל זאת מדובר במכשפה גאונה בעלת יכולות יוצאות דופן שתמצא את הדרך הקלה לבעיות שלה, טוב אולי חוץ מהפתרון שיעזור לה על הדרך במטלות הבית.
אייבי חוזרת למסדר לאחר טעות קריטית בזיהוי שגורמת לה להיכבל לרפאל וינתר ובכך גם החופש שלה לחיות בעצלנות נהרס.
במקום זה היא מבלה או יותר נכון להגיד מרמה בחדר כושר ופותרת תעלומות של המסדר. היא נחשפת לחוסר שוויוניות ביחסי הכוחות וההיררכיה בארגון, שגם היא בעצמה חוותה את זה בעבר על בשרה.

הספר הינו פנטזיה, בלשות וטיפה פלירטוטים אבל אי אפשר להגיד שהיה בו מתח, כל עניין התעלומה והתפניות שבסיפור לא היו מעניינים.
עם זאת הספר חביב, קומי ומומלץ בעיקר בגלל אייבי שהיא דמות שנונה שנקודת מבטה כתובה בצורה מלאת קסם והומור.

לפני שנתיים•
★★★★★
•ליאור
סנטרל פארק

סנטרל פארק

גיום מוסו

אליס לא זוכרת.
היא לא זוכרת למה היא אזוקה לגבר שהיא לא מכירה בספסל בסנטרל פארק שהיא בכלל גרה בפריז, לא זוכרת למה החולצה שלה מוכתמת בדם ולא זוכרת למה נמצא אצלה אקדח שלא שייך לה.
אבל אליס שוטרת והיא מתחילה בדרך שלה שאותה היא מכירה הכי טוב וזה לחקור את התעלומה של עצמה בעזרת כל הרמזים אשר היא מגלה בדרך.
אליס מטילה ספק בגבריאל הגבר שאזוק אליה שטוען שהוא פסנתרן ג׳ז ויוצאת איתו ביחד למסע לגילוי התעלומה המשותפת של השניים בדרך היא נתקלת בקשיים ונזכרת בטראומות שקרו לה בעבר ומנסה לגלות האם הקרובים אליה אכן דוברים אמת?
האם היא יכולה לסמוך על מי שחשבה שהם חבריה הטובים והמשפחה שלה?
האם גבריאל הוא מי שטוען שהוא?
והאם יש קשר לתעלומה החדשה שלה לטראומת העבר שלה?


הספר הוא ספר מתח קליל שהעלילה כל פעם מסתבכת ומשתנה יתרה מכך החשדות של הקורא משתנות בעקבות השינויים הפתאומיים בעלילה וקשה לעקוב מי אמין בסיפור ומי משקר.
אהבתי את הספר עניין אותי לדעת מה קרה האם ניתן לסמוך על גבריאל והאם באמת האנשים הכי הקרובים של אליס שבזכותם היא בחיים אכן היו יכולים לפגוע בה ולשקר לה.
אני יכולה להגיד שלא ציפיתי לסוף הזה והחזקתי את עצמי לקראת סוף הספר שהסיפור הפך להיות מותח במיוחד לא לדפדף קדימה בשביל לראות מה פתרון התעלומה מהסקרנות.
מה שכן רציתי שהטוויסט והשקרים בעלילה יגעו לפני הזמן שהסופר החליט לספר אותם כי אומנם בתחילת הסיפור הייתי במתח אך לאחר מכן הרגשתי ירידה קטנה במתח אך לבסוף בעזרת התפניות שחלו בעלילה הספר חזר לעצמו וקראתי במהירות בשביל לגלות את סוף התעלומה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ליאור
שפת הפרחים

שפת הפרחים

ונסה דיפנבאו

הסיפור מסופר על ילדה בשם ויקטוריה אשר עוברת חיים קשים בשל התמודדות היותה ילדה לא רצויה שנדחתה ע"י אמה.
ויקטוריה עוברת למספר בתי אומנה שבכל אחד מהם היא אוספת את הזיכרונות שלה משם.
הסיפור מחולק לפרקים בהם מסופר על ההווה של ויקטוריה כשהיא עובדת בחנות פרחים ומתחילה להרוויח כסף והשינויים במסלול חייה.
לבין החיים שלה בעבר שהייתה מאומצת ע"י אליזבת בתור ילדה קטנה.
בהתחלה כשקראתי לא כל כך התלהבתי מזה שיש שינוי בזמנים בכל פעם בפרקים ונהנתי יותר לקרוא את ההווה של ויקטוריה אך שהתחילה העלילה להתקדם עניין אותי יותר ויותר מה הסיפור של ויקטוריה ואליזבת מה שונה בה משאר המשפחות האומנה שמספרים עליה בעיקר, מה גרם לכך שהן לא נמצאות יותר בקשר ואיך גרנט מצטרף לכל העניין בסיפור.
נהנתי לקרוא את הספר היו בו רגעים מסקרנים ואיתם גם רגעים מסקרנים פחות אך עדיין זה לא משהו שגרם לי להפסיק לקרוא את הספר.
בנוסף אהבתי את זה שבספר מדברים שלכל פרח יש משמעות וזה גרם לי לתהות מה המשמעות של הפרחים שיש לי בגינה ולנסות לחפש אותם במילון שבסוף הספר.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•ליאור
בת הים

בת הים

קיארה קאס

ספר חמוד וקליל,
מעביר את הזמן מאוד מהר.
לקח לי קצת כמה פרקים בהתחלה עד שהבנתי את הרעיון של הספר אבל הקריאה בו זרמה והדמיות היו די מעניינות.
קצת מוזר היה להתרגל בהתחלה ולהבין שבעצם הים הוא דמות שיש לה רגשות ושמקרי המוות שקורים בו זה בשביל שיוכל להתקיים אבל זה משהו שלפי דעתי מאוד מיוחד בספר וגורם לעניין יותר גדול.

הספר מתעסק בקיילין הדמות הראשית שהדבר הכי חשוב לה זה אהבה ובכך שהיא "בת ים" זה די הורס את החלום שלה מכיוון שהקול שלה
הורג אנשים והיא נשארת באותו הגיל במשך מאה שנה עד שהיא חוזרת להיות אנושית ואז היא לא זוכרת דבר ולכן היא חושבת שלא אפשרי מבחינתה
שהיא תזכה באהבה.

בספר מנסים להראות שאהבה אפשרית גם אם אתה חושב שאין לך סיכוי בגלל המוגבלויות שלך.
והכותבת באה להראות בספר שאהבה יכולה להיות גם בזכות הפנימיות שלך ושיש אנשים שמסתכלים לתוכך ולא באמת חשוב להם "הפגמים"
שאתה חושב שיש לך.

על שאר הדמויות לא מסופר עליהן הרבה אך הן תורמות לסיפור וגורמות להבנה טובה יותר.

בקיצור מומלץ ומעניין.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•ליאור
הזיכרון היחיד של פלורה בנקס

הזיכרון היחיד של פלורה בנקס

אמילי בר

לפלורה היה גידול במוח. כשהייתה בת אחד עשרה הסירו אותו בניתוח חלק מהזיכרון שלה הוסר יחד איתו,
היא זוכרת לעשות דברים בסיסים ומה שקרה לפני המחלה אך היא לא מצליחה ליצור זיכרונות חדשים.

אבל בעצם יש לפלורה זיכרון שאותו היא לא שוכחת הנשיקה שלה... הנשיקה שלה עם דרייק שאותו היא לא ממש
זוכרת אבל את הנשיקה כן ומה שקרה ואמר לה באותו הערב גם נזכר במוחה.
וכבר אחרי הנשיקה שלה היא חושבת שזהו אותו היא אוהבת ומדמיינת אותו כבעלה לעתיד ואב לילדיה.
תחילת הסיפור מתחיל נחמד עד ש... נחשו שמגיעים לנשיקה שלה.
פלורה מאוד רוצה לזכור את זה ו"הפלא" זה הדבר היחיד שהיא זוכרת והסופרת רוצה להוכיח לנו שהיא זוכרת
בכך שכמעט רבע מהספר רשום בכל עמוד(אולי אני קצת מגזימה ~,~) "נישקתי את דרייק,אני אוהבת את דרייק,
חבר לשעבר של פייג לא להתקשר אליה היא כועסת".

גייקוב אח של פלורה חולה וההורים שלה נוסעים לצרפת לבקר אותו.
בסיפור פלורה קמה כל בוקר בבהלה שהיא לבד ולכן חוזרים כל הזמן על אותם פרטים שאנחנו הקוראים כבר יודעים
"ההורים שלה נסעו לגייקוב. הוא חולה זה נורא. אין לה דרכון היא נשארה עם פייג אך היא לא איתה היא כועסת עליה"
אומנם אני מבינה שכנראה זה חשוב לסופרת לרשום כך כדי להראות שפלורה לא זוכרת אבל זה הרגיש לי לא נכון.
אני בטוחה שהסופרת יכלה להעביר את המידע שפלורה לא זוכרת בלי לכתוב שוב ושוב ולציין כל הזמן את אותו
התוכן של הפתקיות שחוזרות על עצמן במשך העמודים.
התחלתי להתייאש בשלב זה כבר מהספר בגלל שהרגשתי שאני קוראת ועוברת עמודים אבל בעצם נשארת באותו מקום ובקושי נוסף
לי לספר מידע מעניין חדש. המשכתי לקרוא עוד קצת עד שהגיעה נקודת השיא שיכולתי להכיל מהספר הזה ההתכתבויות שלהם ביחד.
זה היה קיטשי מידי רק רבע יום היא זוכרת ממנו וכבר התוכן של ההתכתבויות הרגיש לי מוקדם מידי... בשלב זה קראתי עוד כמה עמודים אחדים לתקווה קטנה ואחרונה אך לבסוף ויתרתי ונטשתי את הספר כבר לא היה לי את הסבלנות והכוח להמשיך זה שעממם אותי.
ואולי אם הייתי ממשיכה לקרוא אותו אולי עוד קצת עד לחלק השני הוא היה יותר מעניין אך מחר הספרייה פתוחה והגיעו ספרי המשך חדשים לספרים שקראתי כך שאחזיר את הספר הזה בשביל שאקח כמה שיותר.

וכאן נגמר היכרותי עם הספר "הזיכרון היחיד של פלורה בנקס", לא מומלץ.

*איזבל*

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ליאור
מיועדים

מיועדים

אליסון נואל

מיועדים נשמע שם מעניין, התקציר נראה טוב וגם קראתי בעבר סדרת ספרים של אליסון נואל ואהבתי את זה מאוד.
זה מה שחשבתי לפני שלקחתי את הספר הזה והחלטתי לקרוא אותו ואת האמת ממש התאכזבתי מהספר.

נתחיל בעלילה, הספר מתחיל מעניין עד שלדיירה קורה התקרית עם ההזיות. בגלל ההזיות של דיירה כולם חושבים שהיא משוגעת שצריכה אשפוז.
אליסון, מתארת את המצב בהרבה תיאורים שלפי דעתי ממש מיותרים וגרמו לי להרגיש שאני קוראת את הספר אבל לא קורה שום דבר מעניין ושאני עוד מחכה למשהו שפתאום ישנה את העלילה למעניינת אבל זה לא קורה.
ג'ניקה, מחליטה שהכי טוב לדיירה יהיה לגור עם סבתא שלה בהתחלה דיירה ממש לא מרוצה מהעניין ושולחת לאמא שלה הודעות
ומתקשרת אליה וכמובן ג'ניקה לא זמינה ולא עונה לדיירה. ואז קרה לדיירה איזה תאונה ופתאום מהפך... היא אוהבת לגור עם סבתא שלה ומתחמקת מהשיחות עם אמא שלה.
פה שהיה צריך יותר תיאורים זה לא קרה וכמעט כל המהפך הזה מתרחש בעמוד אחד.

טוב באו לא נשכח שדיירה מיועדת לדייס שאיתו קורה משהו רק בסוף הספר הייתי מצפה שהיא תפגוש אותו ותדבר איתו קצת יותר מוקדם אבל זה לא קורה ושהיא כבר נפגשת איתו תוך שנייה שניהם מאוהבים אחד בשני.

ועכשיו אגיד את דעתי על הדמיות :
דיירה: ההתייחסות שלה לדברים ממש מעצבנת ואיך שהיא מבדילה בין קייד לדייס...זו הדרך הכי מפגרת שראיתי.
דייס: הוא הרגיש לי דמות פחדנית מכיוון שכל פעם שראה את אמא של דיירה הוא הרגיש תמיד לא בנוח ורצה ללכת.
ג'ניקה: אמא לא אחראית שלא ממש סומכת על הבת שלה וחושבת שהיא יודעת הכל.
קייד: את האמת הדמות הזאת הייתה הכי מעניינת,אהבתי את הקטעים איתו ובאמת הוא הציל את כל הסיפור.

לסיכום ממש התאכזבתי מהספר הרעיון שלו טוב אבל הביצוע גרוע.
אפשר לוותר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ליאור
נולדו בחצות

נולדו בחצות

סי.סי האנטר

הדבר שמשך אותי לקרוא את הספר הזה זאת הכריכה הממש טובה
לצערי חבל שהספר לא טוב מבפנים כמו שהוא טוב מבחוץ .
בערך עד עמוד 200 אני קוראת ומרגישה שאני קוראת סתם
שהעלילה לא מתקדמת לשום מקום,הקצב של הסיפור ממש איטי
ספר שלם אני קוראת ומה בסוף אני מגלה שהיא על טבעית נו ידעתי את זה כבר רשום
משהו דומה לזה בתקציר שהיא שייכת למחנה של העל טבעיים יותר מכולם
לא היו רושמים את זה אם היה לה בעיה בראש או שהיא משוגעת .
למה על זה מתבסס כול הספר שתעשה עוד משימות .
בסוף הספר היא גילתה שהיא על טבעית למרות "שכולנו היינו בטוחים שלא " והמשימה הבאה שלה זה לגלות
מה הסוג של העל טבעיות שלה אמממ אם גם המשימה הזאת תהיה כל הספר השני אז תדעו אני מוותרת לקרוא אותו
למרות שגם ככה אני לא אקרא את הספר השני כי הוא לא מתורגם וזה לא ספר שמגיע לו שאקרא אותו באנגלית.
טוב בואו נדבר על הכתיבה נו באמת מה זה הכתיבה הזאת הספר רשום בצורה כול כך שטחית וטיפשי
באמת הסופרת הזאת יודעת לרשום בכלל זה ספר נוער תרגיעי קצת ... קיילי רק בת שש עשרה אין לה מה למהר
טוב בואו לא נדבר גם על שרה שהרבה יותר גרועה מקיילי .
דמויות:
לא אהבתי אף אחת אולי רק את ברנט שבקושי מסופר עליו ובגלל זה הסופרת לא יכלה להרוס גם את הדמות הזאת
וגם בהתחלה אהבתי את לוקאס אבל אפשר להגיד שמאמצע הספר עד סופו הוא פשוט נעלם וחבל ...
את הדמות של דרק אפשר לתאר כך שהוא נוצר בשביל להיות סביב קיילי ולהציל אותה שבום טראח יש אריה על המיטה שלה
ודרק באותו זמן היה בחוץ והסתובב.
ולבסוף אני אספר לכם את הסוף של הספר שהסופרת כל כך רצתה שהקוראים שלה יסתקרנו ושסוף סוף יש משהו מלוקאס
היא החליטה לא לא ניתן להם לקרוא את המכתב של לוקאס שיסתקרנו ויקראו את הספר השני בשביל זה. אם אני הייתי
קיילי ולוקאס היה חבר ידיד שלי(אין לי מושג איך לקרוא לו כול פעם קיילי לא יודעת את מי היא אוהבת אותו או את דרק) ואיזה חצי ספר לא הייתי רואה אותו (אין לי מושג כמה זמן עבר בחצי ספר שהוא לא נמצא) הייתי פותחת את המכתב לראות מה הוא רשם לי זה רק כמה דקות לקרוא זה לא או המכתב של קיילי או ללכת למסיבה קיילי יש דברים שאפשר לעשות גם וגם .

טוב אם הגעתם עד לפה ובאמת קראתם הכול אתם יכולים להבין שלא אהבתי את הספר ואני לא ממליצה לכם לקרוא אותו בכלל אבל בכל זאת מגיע לו שני כוכבים בגלל הכריכה המהמת הזאת וכן זה גם משהו חשוב!!
אבל בכל זאת לא ממליצה לקרוא תעשו משהו יותר טוב עם עצמכם מאשר לקרוא את זה .

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ליאור

ביקורות נוספות על "נפילה"

נפילה

נפילה

לורן קייט

אפתח ואומר שהנפילה היחידה שתועדה בספר הזה הייתה הנפילה של האינטליגנציה של הקוראים.
כן, הגיע תורי לפתוח בבדיחות נפילה. עומדות להיות מלא כאלה בביקורת, והן עומדות להיות גרועות.
תתמודדו עם זה. כי, טוב -
Still a better story than twilight
and from this book. What a terrible book.

כי וואו – רגע – עצרו הכל, אם דיברנו כבר על שוביניזם ופמיניזם, בואו נדבר על יחסי בחור בחורה. וואו, רגע, אז – היא ודניאל נפגשו בפעם הראשונה ואז הוא חייך אליה (לאחר מכן מסתבר כמובן שזה כי הוא לא יכל לשלוט בעצמו, אוווו [NO]).
ואז הוא עשה לה תנועה מגונה.
ועל זה אנשים, אנחנו צריכים לקום ולמחוא כפיים! וברגע ההוא אשכרה אהבתי את הסופרת!
אבל אחר כך היא הרסה כל סיכוי של כל דמות כולל דניאל להיות דמות טובה ואיכותית וריסקה את הספר הזה לחתיכות.
סופרת גרועה.
ג
ר
ו
ע
ה.
^זה כל כך היה רפראנס (אזכור, ל-לא גיקים מבינינו) לביקורת שלי על אנשי הקירות^^'

מאחר והשאלתי את הספר הזה מהספרייה (תודהלאלשהואלאנמצאאצליבביתתודהתודה), והוא ממדור החדשים, אז כדי לא להיות אשמה בהריסתו הייתי חייבת לתחוב ניירות בין הדפים כדי לסמן כל רגע ורגע מטומטם.
כרגע הספר הכפיל את גודלו.
אספר לכם את הסיפור בחלקים.
אזהרה: בדיחות נפילה.
וספויילרים.
אבל אתם לא תקראו את הספר-זבל הזה ממילא, נכון?

אז, לוס, הדמות הראשית, נסיכתנו המתוקה, מגיעה לפנימייה לעבריינים צעירים בגלל פשע שהיא, כמובן, טהורה שכמותה - ומתוקה שכמותה ואוי כפרעעעע 100ממת - לא עשתה.
עכשיו היא באה לשם עם עוד ארבעה אנשים – בחורה (דיי פרחה) שקוראים לה אליאן, עוד בחורה (שאף אחד לא יזכור), בחור ששמו טוד (הוא ימות עוד מעט, אל תדאגו, פוסלים פה כל דמות בחור כדי שדניאל יהיה החתיך השפוי היחיד), וקאם (חתיך, במפתיע, שיתברר להיות חתיכת מניאק מסריח ממש עוד מעט).
אז עזבו את זה, ועזבו את כל השאר, נתתי מעט רקע למה שקרה פה, קלטו – הפנימייה לעבריינים צעירים נמצאת ממש ליד בית קברותXD
עכשיו, אני בטוחה שהסופרת עשתה את זה כדי לגרום לדברים להרגיש אפלים, אבל זה מרגיש קצת כאילו, טוב, הם כאילו "טוב, אם הרגתם מישהו קפלו אותו מהר ויאללה לבית קברות".
חה.
אני מצחיקה את עצמי.
הו, אגב מצחיקה, הגיע הזמן לבדיחת נפילה חדשה. כמעט סיימנו עמוד וורד!:
הוא נפל לקבר. ביחד עם המוח של הסופרת.
סטגדיש.
אז לוס מגיעה לפנימיה, מרוויחה חברות תוך חמש דקות (כי היא הו-כל כך מושלמת), מחוזרת בידי בחור אחד, עוקבת אחרי בחור אחר שלא סובל אותה, וזאת העלילה.
לאורך כל הספר.
עד שכמובן, מסתבר שהיא מאוהבת באובססיביות מסיבה טובה כי שניהם עברו כל כך הרבה ביחד. כלומר – הוא והגלגולים הקודמים שלה. מה שכמובן אומר שהם נועדו אחד לשני, היא ובחור בן אלפיים ומשהו? כלומר, זאת לא פדופיליה כל עוד הוא נראה צעיר.
אז הוא ועוד כמה מהחברים שלה מתגלים להיות נפילים, מלאכים שנפלו. אבל כמובן שזה לא מפריע להם להיות בצד הטוב.
אה, וכן, לוס דיי בטוחה שהיא משוגעת כי היא רואה צללים שנראים מרושעים, אבל אל תדאגו! אם אתם רואים צללים מרושעים זה אומר ש א' – לא הטבילו אתכם (איזה הורים כופרים!), וב' – אין צורך לדאגה, הם רק מלאכים שמתכוננים לקרב שיהפוך את העולם.

בכל מקרה, לוס חביבתינו היא המסכנה ביותר בעולם, אדם שבור ומסכן אך מושלם וגאון שיש לו ממוצע מאה – אני אפילו לא אדבר על זה, כי זה היה כל כך עצוב O_O כלומר, עצוב שהסופרת חושבת ככה >הא. אוקיי. הכל מובן עכשיו. אז אנחנו מגלים אחר כך שהוא מלאך ושבאמת היו לו כנפיים והייתה סוג של אשליה כזאת ש... אה, אוקיי. הכל ברור.

חמישים עמודים אחר כך:
זה נכון.
זה פאקינג נכון.
.
.
.
למישהו יש חבל?
אני יכולה להסתפק גם באקדח.


אוקיי, מה עוד לא בסדר בספר הזה – הקיטש. אבל זה לא סתם קיטש קטן כזה, לא מזיק. קיטש כמו יומני הערפד. קיטש כמו דמדומים. קיטש חולני. את מאוהבת במישהו אז את עוקבת אחריו. זה כל כך מובן מאיליו, זה כל כך הגיוני בשבילה. זה מופרע וחולני לגמריי. ברצינות. זה פשוט חולני. האהבה פה מובהרת בצורה מטרידה, מבעיתה, ומגעילה והדמויות מעליבות את האייקיו האנושי הממוצע O_O
אשכרה הייתה נשיקה בגשם בתוך הספר.
כן.
אני יודעת.
אגב.
דניאל וקאם הולכים מכות על לוס יותר מפעם אחת בספר הזה.
אתם מבינים מה זה אומר???
לא!
טוב, גם אני לא! אבל למה להם ללכת מכות על בחורה בלי אישיות!!

מה שכן, הסופרת חיה במחשבות שלוס היא דמות שטובה יותר מכל אחד, תמיד. דניאל אמר את זה איזה חמש פעמים אם לא יותר.
וול, אם היא טובה יותר מכל אחד אחר, הרמה המוסרית של האנשים בספר הזה שואפת לאפס.

אגב, מה עוד, נראה לפעמים כאילו הסופרת פשוט שוכחת את ו' החיבור, כמו: “רגשית, פסיכולוגית, רומנטית". כאילו היא עושה רשימה של "הו, במה לוס דפוקה עכשיו? אה, כן, רגשית, פסיכולוגית, רומנטית, ו--- אני בטוחה שיש עוד, אז לא אכתוב ו' עכשיו, אלא אחר כך!
השאלה היא, גברת סופרת, האם שמעת איי פעם על ו' החיבור? או, טוב, and? שכחו ללמד אותך את זה בבית ספר??

ויותר מפעם אחת בספר הזה – יותר מפעם אחת! מנסים להוציא את לוס צנועה, כמו בפעם ההיא שהיא שאלה: “איך אתה אוהב אותי? איך אתה בכלל מסוגל לסבול אותי?”
אז תאמיני לי, מותק, לאף אחד מאיתנו, הקוראים, אין שמץ!!!
ודניאל כל הזמן מחזיר לה תשובות מתוקות כאלה ומעצבנות ואווווווווווווווווך אני שונאת את הספר הזה!!!

המשפט היחיד שראוי לציון בספר הזה שאשכרה אמרו ללוס:“את המקבילה האנושית למיגרנה.”
תודה! תודה! אני אוהבת אותך! תודה!
סופיה, אני אוהבת אותך באמת סומכת על תחושת הבטן שלה עכשיו? כי אם התחושות בטן של לוס יובילו את הדמויות שלך לספר הבא תאמיני לי שבוא באמת יהיה מסכת ייסורים (חה. לספר הבא קוראים ייסורים. הבנתם ת'שנינות??)

סוף דבר
הספר הזה נוראי, מעצבן, וגרם לי להתקפי צחוק בלתי רצוניים עם רצון עז לדפוק את הראש בקיר. הוא יותר טוב מיומני הערפד, כי יומני הערפד זה פשוט... טוב, יומני הערפד - הוא המלך, האמאמא של הספרים הגרועים. בכל מקרה, הספר הזה דווקא כן מגרד ליומני הערפד את הקרסוליים.
ולא בצורה הטובה.
מגיע לו ליפול בכל המדרגות (^^' מצטערת~).
אז הביקורת הזאת היא ארוכה יותר מהביקורת של יומני הערפד, ואני מאמינה שחצי מהאנשים שהתחילו אותה לא באמת סיימו אותה, ולכן, לאלה שסיימו – שאפו. כל הכבוד, לגמרי. 5 עמודי וורד. כלומר, כמעט חמישה. משהו כמו ארבע וחצי^^
בכל מקרה, לסיכום: אם יאמרו שיכרתו לי את הרגל אם אני לא עומדת לקרוא את הספר המשך, הייתי אומרת להם לכרות את רגל שמאל, כי רגל ימין אחלה רגל.

וכמו שאומרים (ותודה לסיריס) the taller they stand, the harder they fall.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
נפילה

נפילה

לורן קייט

אינני
טיפוס
של
ספרי
נוער.
משהו
בהם
לא
מצליח
למשוך
אותי,
משהו
בכתיבה
עושה
לי
חשק
עז
להקיא.
(כמובן
שיש
כמה
ספרי
נוער
חריגים)
ובמיוחד
אם
אלו
ספרי
נוער
רומנטיים,
טינייג'רים,
ועם
ניחוח
ערפדי.
בכל
ספר
כזה,
יש
את
הבחורה
המאוהבת,
את
הבחור
החתיך
והמסתורי
ואת
מה
שביניהם.
הכתיבה
לרוב
היא
בגוף
ראשון-
דבר
שאינני
סובל
ברוב
המקרים.
לרוב
הכתיבה
גם
מתאמצת
יותר
מדי
לטעמי
במשפטים
מיוחדים
ומלאים
ברגש,
שירגש
אולי
רק
את
הנוער
הרדוד
של
היום.
לפני
שבוע
לקחתי
את
הספר
הזה
מהספריה.
הוא
נראה
לי
מעניין
וניסיתי
בכוח
להתעלם
מן
העובדה
שזהו
ספר
בסגנון
שאני
הכי
שונא.
ולמה
עשיתי
את
זה?
לא
יודע,
אולי
זה
פשוט
בגלל
שהחלום
שלי
הוא
למצוא
מתישהו
ספר
בסגנון
שיהיה
סביר
או
מעולה.
רק
לא
גרוע
בבקשה.
דרך
אגב,
הספרים
היחידים
בסגנון
שבאמת
אהבתי
הם
משחקי
הרעב
ועיר
של
עצמות.
כל
השאר
לא
ניתן
לקריאה.
אז
כאמור,
את
הספר
הזה
התחלתי
לקרוא
ללא
כל
ציפיות
אך
ללא
ספק,
עם
תקווה
חדשה
בלב.
אך
אבוי,
כמה
טעיתי!
אפשר
לומר
שמהרגע
שבו
לוס
פרייס
פוגשת
בדניאל
גריגורי
הזה,
אז
הסיפור
התחיל
להיות
הזוי
לגמרי.
כל
כך
משעמם,
כל
כך
בנאלי-
אין
לתאר!
הדמויות-
רדודות.
העלילה-
לא
מחדשת
דבר.
הכתיבה-
פשוט
כל
כך
מייאשת
ולא
נורמלית
(ולאו
דווקא
במובן
הטוב
של המילה)
אני
פשוט
מתבייש
לפרט
לכם
על
העלילה.
לטובתכם
ולטובת
כל
מי
שקורא
את
הביקורת.
כי
בכל
הרצינות,
זה
לא
מספיק
שלפחות
הודיתי
בפניכם
שקיוויתי
שייצא
משהו
טוב
מהספר
הזה?
זו
פאדיחה
לכל
החיים,
אני
רציני
לגמרי.
אני,
זה
שאין
לנקוב
בשמו
לשעבר,
הילד
הזה
הוא
אני
להווה
ולא
יודע
מה
לעתיד-
קרא
את
הזוועתון
'נפילה'
מאת
לורן
קייט.
כן,
אין
מילה
יותר
מתאימה
מזוועתון
לספר
הזה.
פשוט
שיא
הזוועה.
לא
פחות
ולא
יותר
מג'אנק
בוק
טיפוסי.
אני
שונא
את
הספר
הזה,
פשוט
ככה.
אם
הוא
היה
בן
אדם,
אז
הייתי
רוצח
אותו
בדם
קר,
ואף
אחד
לא
יגיד
לי
לא,
כי
לכולם
הוא
שבר
את
הלב
וגרם
לו
לחשוב
רבות
על
איך
נראו
הספרים
של
פעם,
ללבוש
על
הפרצוף
הבעה
נוסטלגית
חלומית
כזו,
ואז
מיד
להזרק
באכזריות
וללא
כל
אזהרה
אל
ההווה,
לקרוא
את
הנפילה
ולשכוח
לגמרי
מהדברים
הטובים
שקרו
פעם.
כי
עכשיו
זה
הדברים
הרעים
שקורים-
עכשיו!
וואו איזו נפילה. אני קצת מרחם עליו אפילו, אבל לפחות עכשיו הספר יוכל להתנחם בכך שהוא לא ימשיך ליפול יותר, כי תכל'ס- הוא כבר למטה למטה, בתחתית.

לפני 12 שנים•זה שאין לנקוב בשמו
נפילה

נפילה

לורן קייט

אוי אחרי שסיימתי וראיתי את השם של ספר ההמשך חשבתי לי "ייסורים -הולם" , זה היה רע, פשוט רע.

טוב אחרי משפט הפתיחה האופטימי הזה חייב לבוא סיפור קטן ,לא?
את הספר הזה לא שאלתי מהספרייה וקרה לי משהו טיפשי בדרך, לא גררתי חברה לקנייית ספרים אלא טם טם טם קיבלתי אותו ליום ההולדת שלי :-) (זה היה בסוכות אבל קראתי אותו רק עכשיו) .
חברותיי האהובות עשו לי מסיבת "הפתעה" (הן לא הצליחו להביא אותי לשום מקום והתירוצים שלהן היו פשוט איומים אבל אין כמוהן :-) ) שממנה יצאתי עם מטען של שקיות של סטימצקי .
באחת השקיות היה את הספר הזה . ספר שנקנה כי :
1. "איזה כריכה מגניבה"
2. ""הבחורה על הכריכה מה זה הזכירה לי אותך!"

טוב אז כן הכריכה לא רעה בכלל, אבל זה ממש לא מעיד על התוכן...
הספר הוא ספר מהתקופה המאוחרת יותר של טרנד המלאכים. וסופרים צריכים להבין שלא מספיק רק לרכוב על הטרנד הנוכחי אלא גם שהעלילה תהיה טובה ובעיקר לא אחת הממחזרות ביותר בעולם- בחורה שמגיעה למקום חדש , משולש אהבה , בלה בלה היא בוחרת ביצור של הז'אנר\ זה שבצד של הטובים\ הבלונדיני .ספויילר ברור מאליו בספר הזה זה כל השלושה! סוף ספויילר ברור מאליו.
אבל באמת כמה פעמים אפשר לקרוא את אותו ספר? כמה פעמים בחורה רק מגיעה למקום חדש וישר שני הבחרים הכי חתיכים ומקובלים נדלקים עליה? וזאת נחשבת לאהבת אמת??
ומשהו נוסף בכל הספר, כל כולו לא היה אדם אחד , אפילו לא אחד עם עיניים חומות! יש בחור עם עיניים אפורות-סגולות אבל אין אדם אחד מכל הדמויות משנה אפילו עם הצבע הכי נפוץ בכדור הארץ?? סתם הערה לסופרים עתידיים באשר הם, אם אתם לא ריאלים בשום דבר אז לפחות בדברים הקטנים. אפילו סטפני מאייר עשתה את בלה עם עיניים חומות...
עכשיו ספציפית לספר הזה- כמה מהר אפשר להתאהב בבחור?
אזהרת ספויילר
אז מה אם את מרגישה שהוא מוכר לך מאיזה מקום??, זה אומר שאת תתאהבי בבחור עד שיגעון ותעשי עליו מחקרים מעמיקים עם חברה? וממש לא אכפת לי שבסוף הוא אומר לה את הדבר הכי צפוי שאפשר- אנחנו כן מכירים ואני כל הזמן מתאהב בך...
סוף ספויילר
זה פשוט שוטף אותך בגל ענק וטובעני של קיטשיות! יש קטעים שכבר רציתי להקיא! ובאמת שהצלחתי רק בקושי!
לוסינדה הזאת היא אחת הבחורות שאפשר להגיד עליהן- "מה הוא מצא בה?" . היא לא חכמה, לא מצחיקה, מתה על המראה שלה, בכיינית ,אנוכית , לא יודעת להחליט וסוג של יוצאת עם שני בחורים בו זמנית . באמת שברשימת התכונות הטובות שלה יש אמממ... יודעת לשחות מעולה (לא יודעת מה אתכם בנים אבל לא נראה לי שהתכונה הזאת מספיק טובה בשביל לבחור אותה בתור החברה שלכם) . למה הבחורה לא יכולה להיות מישהי פחות רדודה , מישהי מופנת יותר, מישהי עם אופי? זה לא כל כך הרבה לבקש ...
בואו נראה... למה רציתי להקיא קודם? במשפט אחד "הוא כזה חתיך עם העיניים האפורות סגולות והשרירים ואני כל כך משתוקקת אליו" כמה פעמים אפשר לדחוף את אותו משפט בספר! ושאני לא אתחיל לדבר בכלל על "האהבה" בספר הזה. יש כמו במיליארדי ספרים את משולש האהבה הברור מהתחלה כלומר- הבחור שהיא תבחר בו והמסכן שדלוק עליה קשות. אז לא מספיק שאת מתרפקת לי על הדניאל הזה כל שתי שורות ועוד על מה? משפט מהספר – "דניאל קפץ בחבל בכזאת חינניות"- באמת? בחור שקופץ בחבל? זה מה שמושך אותך? אם הוא היה מרים משקולות- בסדר, עושה מתח- עובר אבל- הבחור-קופץ-בחבל! ועוד בצורה חיננית!
ותעשי לי טובה ותפסיקי להתנשק בבית קברות! נראה לי שהייתה רק נשיקה אחת שלא הייתה שם.
(תוספת אלגנטית) הדבר החשוב ביותר- יש התעלמות מהפנטזיה ! כל הספר פשוט בנימה של- "אני מלאך עם כוחות מגניבים ויש מלחמה אבל מה זה משנה בכלל אני אוהב אותך ובואי נתנשק ליד גופה של חברה שלך ופוצי מוצי" - אין צורך שארחיב את כל מה שפסול בדבר הזה....
טוב אני יכולה להמשיך ולהמשיך ורשימת המגרעות של הספר הזה ארוכה כמו מגילת העצמאות לפחות
אבל... זה לא הספר הכי גרוע מהסוג הזה שקראתי ובגלל קאם (הדמות היחידה בכל הספר שהיה דמות סבירה) הספר מגרד אצלי את השני כוכבים . בקיצור- ממולץ להימנע ,אין שום סיכוי שאני קוראת את ספר ההמשך של הדבר הזה ותהנו מהחיים רוב הסיכויים שבחיים שלכם היה או יהיה סיפור אהבה הרבה יותר טוב :-)

עכשיו יש לי לגמור את שני הספרים הנוספים שקראתי במקביל אליו. והערימונת החמודה של ספרים שקיבלתי ליום ההולדת והשאילו לי כי "אני פשוט חייבת לקרוא" זועקת שאתפנה אליה, אבל אחרי המבחנים וכל זה....

לפני 12 שנים•
★★★★★
•טל
נפילה

נפילה

לורן קייט

מה אוכל להגיד על ספר זה?
קודם כל, הוא לא גרוע עד כדי כך. (אך מובן, עדין תהיה קטילה קטלנית. לצערי הרב לורן קייט, לא ניצלת)
אז בואו נלך בצורה הזאת, אני אמנה את כל היתרונות והחסרונות שלו וננתח אותה, קפיש?
אבל רגע רגע! תספרי למה קנית אותו! בסדר בדר
1. לנערה היה שיער כהה ולא - ואני חוזרת ואומרת לא - שיער בלונדיני.
2. יער מסתורי זה מגניב
3. שמלה שחורה לא פחות מגניבה מיער מסתורי

אז, יתרון מספר אחד! המשפחה של הדמות לא נהרגת בתאונה קטלנית, לא ענייה ולא מרוחקת קרירה או מסתורית. היא פשוט משפחה. (השבח לריק רירדן... האם הגיעה הסופרת ששמה קץ לדבר המטומטם הזה?). אבל היא נישלחה למוסד לעבריינים צעירים (שזה חיסרון אבל לא נתעמק בזה עכשיו, וואו כמה סוגריים) כי היא משוגעת.

חיסרון ממספר אחד! היא רואה צללים שחורים והיא מיללת על זה, "אני רואה צללים שחורים וזה נורא! אויה לי אבויה לי! דניאל, הבא נעוף לעבר השקיעה עם כנפיך הכסופות והיפהפיות." כן, ככה זה בערך הולך כל הספר. למי יש ניחוש מה הצללים השחורים האלו הם? הו הו! אני אני! כן לואיז (אכן כך לואיז, אני מנדבת אותך בניגוד לרצונך לביקורת שלי! מוחעחעחע). הם צללים אמיתיים שהם בעצם צבא אופל וואו, איך ידעת?

יתרון מספר שתיים! הכתיבה הייתה טובה. לא ניתקלתי בהרבה "אומייגאד" (אני בספק עם היו) וצויין רק פעם אחת בספר את המילה "מושלם". מה שגם הופיעו מילים כמו "מרנין" ו-"שאנן". יי להוצאות התרגום (אהממ אמא שלי אהממ). אבל היו שם תיאורים ממש נדושים. ברמה שלא אוכל לכתוב אותם אחרת ישרפו עייני

חיסרון מספר שתיים! נדוש, אבל נורא. אוקיי, אז מסתבר שהיא מופיעה כל שבע עשרה שנה וכל פעם היא מתנשקת עם דניאל אהובנו החתיך ומתה מזה. אבל הפעם היא לא מתה מזה! יהו ויהו! אני רציתי לראות אותה מתה! אני יודעת, גם אני. אז בסך הכל ספר טוב, מה את רוצה ממנו, הו לא חבריי הקוראים, מגיעה הפצצה אחר כך וקבלו את.... גלגוליי חיים? באמת? יש גבול לרמת הפתטיות שאפשר להגיע אליה וחכו! היא גם נראית אותו דבר כל גלגול חיים. להעתיק מלנצח? אויה לי.


ובזה מסתכמים עיקר היתרונות והחסרונות של הספר. עכשיו הדמויות.

לוס - דמות חסרת אישיות, פתטית, מטומטמת, חושבת את עצמה, מאוהבת יותר מדי בדניאל ו.. מה שכחתי? נדושה וצפויה. דמות ראשית מאכזבת מאוד. והיא גם בוגדת בדניאל כל שנייה נתונה עם קאם.

דניאל - מר מושלמי מושלם. חתיך וחבר מושלם. הוא לא כועס על לוס שהיא התנשקה עם קאם, תזרוק את הבחורה כבר בן-אדם מטומטם שכמוך! תזרוק אותה! מלאך (והוא באמת מלאך) מושלם מדי ומחליא. כל כך פוצי מוצי ואני אוהב אותך.

קאם - מתה עליו! רשע ומגניב ולא מתרפס. תמיד הייתה לי נוסטלגיה כלפיי הבחורים הרעים. ואולי זה קשור בכך שאני כל כך שונאת את דניאל המושלם שאני אהיה פשוט מתענגת לראות אותו סובל. מוחעחעחעחעח! דמות מגניבה וכיפית. ואחת היחידות בספר.

סופיה - ניסתה להרוג את לוס, אז לא אכפת לי מהשאר.

אריאן - אובר משוגעת. מלאכית ו-"חברה הכי טובה" של לוס מהשנייה שהיא נוחתת במוסד ההוא.

פן - אוי זאת דמות מקסימה. אולי קצת רגשנית, אבל למי אכפת? כל כך חבל שהיא מתה.

ומה אומר לסיכום?
הספר נפילה היה חתיכת נפילה גדולה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Angel
נפילה

נפילה

לורן קייט

משולשי אהבה הם דבר צפוי ביותר, נדוש ביותר ורחוק לגמרי מהמציאות.
במציאות אתה לא תגיע למקום חדש, תמצא חברים במחיאת כף ותוך 5 שניות (או פחות, במקרה שלנו) שני בחורים, שני מלאכים (במלוא מובן המילה, אם יורשה לי לומר), לא יתאהבו בך, לפחות לא תוך זמן קצת כל כך.

מישהו צריך לקום, לקחת מחט ולנפץ לסופרי הנוער של ימינו את האשליה הזאת שהם חיים בה. כמה שיותר מהר - כך יותר טוב.
בגלל זה לספר שלכבודו התכנסנו היום, ירד כוכב וחצי, אבל בגלל שאני נחמדה (וגם בגלל שהציון לא יכול להיות 3.5) הספר הזה קיבל 4 כוכבים שלמים (!).

כעיקרון הספר מוגדר אצלי כ"חמוד" ותו לא. ספר מומלץ ביותר לימים האלה של "אין-לי-כוח-לכלום-חוץ-מאשר-להתכרבל-עם-השמיכה-מתחת-למזגן-המקפיא".
עלילה זורמת אמנם לפעמים יש קטעים צפויים מעט, דמויות שקל להתחבר אליהן וסך הכל מובטח לכם יום של הנאה אם תחליטו לקרוא את הספר!!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•תולעת ספרים מס' 1
נפילה

נפילה

לורן קייט

לוס- היא הנסיכה המושלמת, המתוקה, והמקסימה. משהו כמו הפיה הטובה- רק אנושי.
או, בעצם לא כל כך.

(אזהרת ספויילרים חמורה)
ספר עלוב.
כל כך קיטשי!
לוס, שהגיעה למוסד לעבריינים צעירים, שלא באשמתה, כמובן, פוגשת את אריאן, פרחה למדי, עוד בחורה בלונדינית, ובחור שמתישהו מת. כל הבנים בספר הזה מתים.
או מרושעים.

היא כל כך מושלמת ומתוקה, עד שהיא מוצאת לה חברים כבר בעשרים דקות הראשונות שהיא בבית הספר.
אם מישהו חדש בבית הספר הצליח למצוא לו חברים בעשרים דקות הראשונות שהוא שם, אני צנצנת.

וכבר בארבעים וחמש דקות הראשונות של הספר- היא מתחילה לחשוב על שני בנים שונים.
והם:
דניאל- בלונדיני, (כמובן) שרירי, (אלא מה?), לבוש כולו שחורים, (אין לי מה לכתוב חוץ מהמילה הפשוטה : איכס), ומפר את קוד הלבוש בגלל מטפחת או בנדנה שקשורה לו לצוואר.
מה הקטע?

קאם- הסופרת באמת אמרה ש"יש לו שפתיים בגוון וורוד טבעי"- אה, את בטוחה? זה לא בגלל שהוא מתואר ככל כך חתיך, עד שהבנות רוצות להתנשק איתו? אה, לא?
כי הייתי בטוחה שכן.
חוץ מזה, לאיזה בן שאתם מכירים יש שפתיים וורודות?!
וורודות?!

נטשתי את הספר הזב ברגע שבו חמישים עמודים הסופרת אמרה ש"שנצצו המים באור השמש, הוא כמעט נראה כאילו צמחו לו כנפיים.”
הם גילו שבאמת היו לו כנפיים.
אה, בעצם, אני בכלל לא מסוגלת להאמין שמי שכתב את הספר הזה היא סופרת, ולא איזו ילדה רומנטית וקיטשית.

לפני 11 שנים•סקיי
נפילה

נפילה

לורן קייט

אוקיי תהרגו אותי, אבל אני חושבת שהספר הזה ממש טוב.
~זהירות יהיו ספויילרים~
הספר מתחיל בצורה קצת מעורפלת, מוסד לעבריינים, צללים, שריפה, say wut??
כי בכל זאת, היא נשמעת ילדה טובה, ילדה שלא באשמתה נכנסה לשם, אחת שלא מתאימה למקום הזה..אבל המקום הזה, המוסד לעבריינים הזה שהופך לפאקינג עולם שם מלא במלאכים ואנשים שחברים בכתות, זה פשוט מדהים! היא הצליחה להסתיר את זה בצורה מדהימה לאורך כל הספר, בלי לתת יותר מדי רמזים, אך עדיין להשאיר איזשהו עניין של תהייה לגבי האנושיות שלהם.
עכשיו, אני לא מדברת על כל סיפור האהבה סטייל היי סקול מיוזיקל שהולך שם, הוא אוהב אותה, היא רוצה אבל לא רוצה ומצד שני היא אובססיבית לגבי איזה נער בלונדיני שבכלל לא שם עליה, ול-א מ-פ-ס-י-ק-ה ל-ה-ת-ב-כ-י-י-ן, לא מבינה את הרמזים (וטוב שכך).
אתם יכולים להגיד, ששבענו דיי מסיפורים על מלאכים נופלים (מלאך משמים וכו) אבל תהיו חייבים להודות שהסיפור הזה שונה ומרתק, מלא במתח בזכות האווירה הגותית והמיוחדת, אנישראלית הזאת, שהופכת אותו פשוט למה שהוא.
אני בהחלט אומר בלב שלם, שנהנתי.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•desperateReader
נפילה

נפילה

לורן קייט

הכריכה היפהפייה היא שגרמה לי לקנות את הספר, אבל כנראה הייתי צריכה כבר לדעת שכריכה יפה לא מעידה דבר על התוכן.
העלילה הייתה גרועה, מהסוג הממוחזר של סיפורי הפנטזיה: נערה יפה מגיעה למקום חדש, נוצר שם משולש אהבה שכמובן היא נוטה יותר מדי לצד אחד שלו ללא שום סיבה ובכל זאת נראה כאילו הצד האחר עוד איכשהו נחשב. יש בסיפור הרבה דברים לא מובנים שכמעט ברור מאליו שהם נכתבו כדי ליצור תחושת מסתורין, אבל היא משעממת מדי ואין ממש רצון לפתור אותה. גם הרעיון עצמו חרוש - אזהרת ספויילר נו, באמת? מלאכים? סוף ספויילר
אז לא, ממש לא אהבתי את הספר הזה. יש אמנם סיפורים עם רעיון חרוש אבל עם עלילה טובה, או לחילופין, אבל הספר הזה לא ממש מצטיין בזה.
למי שיודע שיתאכזב מעלילה גרועה ומרעיונות חרושים אני בהחלט לא ממליצה לקרוא. ולמי שמחליט לנסות בכל מקרה - נו, מילא. אבל לפחות אל תקנו אותו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•The Mad Hatter
נפילה

נפילה

לורן קייט

אולי שנים עברו מאז ששכחתי את הספר הזה, והשארתי אותו על המדף.
טוב, אז פחות, אבל בכול זאת, לא שמתי לב שהוא שם, עד שהגיע היום.
היום האפל שבו כול האמצעים הטכנולוגיים, כול התקשורת, פשוט נלקחו.
הכירו שני מכשפות בלונדיניות - אליסון נואל, ואימי חובבת שיעורי הבית.
הסתגרתי בתוך החדר, השתעממתי, כול הספרים נקראו לפחות פעמיים.
התחלתי לחטט במדף. זה מדף גבוה, אז פשוט שלפתי משם משהו, ומהר.
אותו לא קראתי. 'נפילה'. הגיע הזמן לקרוא. ועכשיו הגיע הזמן לתת ביקורת.

-
כמו שכתבתי, קראתי אותו בלית ברירה, כי אין כ"כ מה לעשות. עכשיו, זה שנערה נשלחת למקום חדש, זה דבר מאוד נדוש ולעוס. אבל בגלל שזה מוסד לעבריינים צעירים (או בגלל שאני כ"כ חביבה), הסתקרנתי והמשכתי לקרוא. ויש פה הרבה טעויות. החל מהעובדה שאין אנשים בעלי עיניים חומות (מבזק חדשות, סופרת לכאורה, זה דווקא יפה ותתפלאי, שלרוב האנשים בעולם יש עיניים חומות. לי יש עיניים ירוקות, ואני לא מתביישת להגיד את זה.) עד לעובדה שדניאל מלאך והם מאוהבים לנצח. אוי, תנוחו כבר.

קיטשיות. גם לאהבה יש גבול, לא מתאהבים במישהו תוך שתי דקות, אבל זה עוד מילא, אבל בטח ובטח שלא מעמיקים על העבר המשפחתי שלו מבלי לדעת עליו כמעט כלום. נמשיך לזה שלוסינדה היא דמות די רדודה, הסיפור עם קאם היה די שטחי. תגמרי את העניין הזה, וכן יקירתי - לא היה לעניין לנשק אותו. אבל חזרנו לדניאל, כי הוא באמת מפריע לי. והוא מלאך. במלוא מובן המילה. עם כנפיים והכול. ויותר גרוע, אידיוט שמנסה להתחמק מאהבתו למרות שהוא יודע שזה לא אפשרי. המזל שיחק לך שאתה רק דמות דמיונית. ואני אקצר לכם הכול - הספר כשמו כן הוא. נפילה. היה פוטנציאל, ואז אפופה (הסוסה שכמעט תלשה לילד את הראש כי הוא התקרב אליה? כן, הסוסה הזאת.) לקחה אותו וריסקה אותו בפרסותיה.


אבל זה לא חשוב. אני לא קוראת את ההמשך, תעשו לעצמכם טובה ואל תקראו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Wings
דירוג
דירוג
2.0
לפני 12 שנים

“אני התחלתי ליקרוא את הספר ממש מזמן,באוקטובר או ספטמבר,לא זוכרת כל כך.. אבל נתקעתי בחלקים ששיעממו או”

28/43
ביקורות על נפילה
הבאה
תולעת הספרים הצעירה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 10 שנים

“קראתי את הספר לפני כמה חודשים, הכתיבה אכן מצויינת, וחלק מהדמויות עניינו אותי מאוד. אבל! וזה אבל גדו”