ספר נחמד וארוך. כתוב יפה מאוד.
הסיפור משנות השישים במאה העשרים.
זלמן בן בכור למשפחה חרדית בירושלים, מתעקש לעבור וללמוד בבית ספר מזרחי בירושלים.
עם הזמן מחליט זלמן לחזור בשאלה ולהתגורר לבד. הוריו לא משלימים עם החלטתו ומנתקים עימו קשר.
באחד הימים זלמן פוגש נערה חרדית בשם שרה. הנערה הולכת בדרכו של זלמן, גם הוריה מנתקים עימה קשר.
שרה וזלמן מחליטים לעזוב את ירושלים ועוברים להתגורר בישוב בצפון. הדלתות נפתחות בפניהם, זלמן מקבל משרת מורה בבית ספר חילוני, ומלמד תולדות ארץ ישראל ותנ"ך, ואילו שרה פותחת גן ילדים ועובדת כגננת. חיי הזוגיות שלהם מוצלחת ושלווה, כמו כן גם גידול שלושת ילדיהם המקבלים חינוך תרבותי, והתושבים בישוב מקנאים במשפחה.
עם חלוף השנים היחסים בין זלמן ורעייתו מגיעים למשבר בעקבות חוסר אונות של זלמן. באותה תקופה מגיעה ראומה מורה למתמטיקה, צעירה, רווקה, יפה ועשירה ללמד בבית הספר. בין ראומה לזלמן נרקם רומן. הם נפגשים בסתר, ומגיעים למערכת יחסים אינטימית, וזלמן מאושר כאשר נוכח לדעת שעם ראומה הוא מתפקד כהלכה.
ילדיו של זלמן ורעייתו שרה שסירבה לתת לו גט חוזרים בתשובה ומנתקים עימו קשר. זלמן עובר להתגורר עם ראומה, ולאחר תקופה ראומה יולדת בת וקוראת לה הניה על שם אימה.
ראומה יוצאת לטיול שנתי עם תלמידיה, מועדת ונופלת מצוק. מחוסרת הכרה היא מובלת לבית החולים. לאחר שהכרתה חוזרת מבשרים הרופאים לראומה וזלמן שמצבה קשה והיא תישאר רתוקה לכיסא גלגלים, חייהם משתנים מהקצה אל הקצה. שרה שומעת את הבשורה, ולשמחתה אין קץ.
הדבר היחיד שהרגיז והרתיח אותי בספר, שהסופר כותב שכל הדברים הקשים והרעים שאדם עובר הוא עצם היותו חילוני, ואילו היה דתי ושומר מצוות לא היה ניזוק. אינני מסכימה עם ההחלטה הזאת, אני מכירה חילונים עם נשמה ולב זהב, וישנם דתיים שזורעים רוע בכל סביבתם. אדם יכול להיות טוב או רע וזה לא קשור לעצם היותו דתי או חילוני. אי אפשר לומר שכל הדתיים הם חסידי אומות העולם. תגידו לי אם אני טועה?











