למען גילוי נאות הספר התקבל מההוצאה.
כל מי שמכיר אותי יודע שהז'אנר הזה הוא לא בדיוק כוס התה שלי.
הסיפור מגולל רומן כואב שמתחיל במקרה, כמו רוב האהבות שנקראות: "אהבה ממבט ראשון".
טייט קולינס בת 23 נרשמה ללימודי תואר שני בסיעוד בסן פרנסיסקו. לשם כך היא עברה להתגורר אצל אחיה קורבין, שמתגורר לבד ועובד כטייס בחברה אזרחית.
באותו יום שטייט מגיעה לבית אחיה, היא נתקלת בעלם צעיר ישן ליד פתח הדלת. לאחר בירור התברר שמדובר במיילס ארצ'ר השכן הטייס, והחבר של קורבין. מיילס נמצא מרוח על הרצפה, ליד פתח הדירה, מסטול מלגימות לא מדודות של אלכוהול.
המפגש בין טייט ומיילס פתח את הצוהר למסכת יחסים מורכבים.
שניהם נמשכו האחד לשני גופנית, כשלמיילס יש גיבנת טראומטית שהוא מסתיר אותה מכל הסובבים אותו.
העולם של השניים מתבסס על סקס עם כללים ברורים שמיילס העמיד בפני טייט:
1. לעולם לא לשאול על העבר.
2. לעולם לא לצפות לעתיד.
בתחילת הדרך, טייט מסכימה לכללים הללו, אך ככל שמערכת היחסים מתהדקת טייט רוצה "יותר" וקשה לה להסתפק רק במערכת שבנויה על סקס בלבד...ציטוט מעמוד 193: "כן, מיילס. אתה צודק. אני עושה את שניהם. כי אני מחבבת אותך, ואני יודעת שאתה מחבב אותי, וכשאנחנו יחד, זה פשוט נהדר, אז זה מה שאנשים נורמאלים עושים כשנהדר להם. כשהם מוצאים מישהו שמתאים להם, הם נפתחים אליו. הם מתמסרים לו. הם רוצים להיות איתו. הם לא מזיינים אותו על שולחן המטבח שהלם ואז מסתלקים משם כאילו הוא איזה חתיכת זבל."
קאפ, איש המעליות בבית הדירות, מטיב לתאר את הספר הזה במספר משפטים. ציטוט עמוד 164: "אהבה היא לא תמיד יפה, טייט. לפעמים את מבלה את כל זמנך בתקווה שזה יהפוך למשהו אחר. למשהו טוב יותר. ואז, לפני שאת שמה לב, את חוזרת לנקודת ההתחלה, כשאיפשהו בדרך איבדת את הלב שלך."
כל הספר כתוב לסירוגין על ידי טיייט ומיילס. טייט כותבת על ההווה ומיילס כותב על העבר בהפרש של שש שנים בין ההווה לעבר ובצורה יחודית.
כבר כתבתי שאני לא מתחברת לז'אנר, ובמקרה הנוכחי גם לא הצלחתי להתחבר לטייט, לרבות מחשבותיה והתנהגותה , שגרמו לי לעיתים לכעוס ולו רק בגלל שהיא ביטלה את עצמה כאישיות.
ספר רומנטי ואירוטי, עם כתיבה טובה ומיוחדת, מינונים מדודים בין הסקס למלל, שלדעתי אוהבי הז'אנר והמעריצים של הסופרת יתענגו עליהם, לרבות כל אוהבי הקולנוע, שירצו לצפות בסרט שצפוי להיות מוקרן בתחילת 2016.
אני מודה שהיה לי לא קל לכתוב על הספר הזה, וכמו שאי אפשר להכריח אותי לאכול בשר, אי אפשר להכריח אותי להתאהב בז'אנר הנוכחי, ולכן אשאיר את הקריאה לשיקולכם.
לסיכום: כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה (מסכת אבות ה' יט)
לי יניני
נתונים:
שם הספר: אהבה מכוערת/UGLY LOVE
שם הסופר/ת: קולין הובר/Colleen Hoover
שפה מקור: אנגלית
תרגום: מונה גודאר
ז'אנר: רומן
מספר עמודים: 316
הוצאה לאור: כנרת, זמורה-ביתן
שנת הוצאה: 2015

או שלא הבנתי או שהשם של הספר לא ממש מתאים לסיפור.
אם היו שואלים אותי מתאים יותר השם "אהבה כואבת" או "אהבה זה כואב".

טייט, בת 23, לומדת לתואר שני בסיעוד ועובדת כאחות בחדר מיון.
טייט פוגשת את מיילס, השכן שלה (מסתבר), כשהוא שיכור ושבור.
מסתבר שהוא בדרך כלל לא שותה או משתכר אבל שבור הוא שבור.
שבור וכואב.
נדיר למצוא גבר בוכה ואילו בספר הזה מיילס בוכה לפחות פעמיים.

אז, טייט נדלקה על מיילס ומיילס על טייט וזה בול מתאים להם כי היא והוא מאוד עסוקים ואין להם זמן או רצון למערכת יחסים רצינית.
אז הם שמו חוקים וגבולות מאוד ברורים לקשר בינהם והוא, הקשר, לפרקים, קורא תיגר על הגבולות והחוקים.

בסיפור אנחנו וקוראים פרק אחד על טייס ומיילס בהווה ואחריו פרק על האהבה הראשונה של מיילס, לפני שש שנים.
לא צריך להיות גאון לנחש שמאותה אהבת נעורים ראשונה ואפית באו הגבולות והחוקים והשבר והכאב.
העריכה של אותם פרקים קצת לא מקובלת: שפה/נוסח קצת שונה, שורות ממורכזות, גודל פונט משתנה.
לא ברור אם העריכה המיוחד תרמה לסיפור. אולי.

אז הספר בסדר.
אולי ארוך מדי, למרות שהוא דיי קצר, הרגשתי שהובר קצת "סוחבת" את הקורא והעלילה יותר ממה שצריך, הולכת סחור וסחור בלי להגיע לעצם העיניין - מהו השבר ומקור הכאב ואיך נתגבר להגיע לסוף הטוב.
וכמובן יש את הביקורת על שם הספר, זה לא התרגום אלא כך במקור.

רומן נחמד, לא יותר.

למען האמת, אני לא חושבת שמישהו יקרא את הביקורת שלי. במיוחד אחרי שלא הייתי כאן כל כך הרבה זמן. למרות שאתם צריכים לדעת, שזה שאני שוב כאן מעיד על סימן שאינכם יכולים לתאר לכם כמה הוא משמח.
שמעתי פעם מישהי שקראה לתופעה הזאת "תקופת יובש" וכשמה כן היא. התקופה הכי יבשה וקודרת שלי בעולם הקריאה עד כה.
עד שקראתי את הספר הזה.
אם להיות כנה, כשראיתי את הספר הזה על המדף בספרייה גלגלתי עיניים במחשבה שזה רק עוד ספר אחד מיני רבים. ז'אנר שחוק שעבר עליו הקלח ולא יכול להמציא את עצמו שוב מחדש יותר לעולם. הכריכה לא עשתה לי את וגם לא השם. ואפילו לא התקציר שמאחורה לא גרם לי לחשוב על "וואו" קטן בלב.
אבל לקחתי אותו. וזה היה הספר שסיים את תקופת היובש הזאת. אם לפני זה לקח לי לסיים ספר במשך חודש (!) הרי שאת הספר הזה סיימתי ביום אחד. זה היה מסוג הספרים שגרמו לי לרצות לחזור הביתה רק בשביל לקרוא אותם. שוב, אני לא יודעת למה.
העלילה היא פשוטה מאוד. לא מסובכת מדי ולא חכמה מדי. הקונספט הוא אותו קונספט. שני אנשים, עם שני סיפורי עבר שנלחמים באהבה שנראית חסרת סיכויי.
אז מה הוא בכל זאת שונה מספרים אחרים? היה בו רגש. זאת המילה. רגש.
הספר הזה גרם לי לבכות, לקוות, לחייך, להאמין. יש בו כמה משפטים מאוד חכמים ודמויות שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בהם.
ואולי הרגשתי את כל זה בגלל שזה התאים לתקופה שאני עוברת...
אבל אם אתם מחפשים ספר קליל, סוחף, ומרגש, תיקראו אותו. אל תירתעו מחוסר המקוריות של החיצוניות. יש לו הרבה מה להציע.

כשטייט עוברת לגור מס׳ חודשים אצל אחיה הטייס, קורבין, היא לא מדמיינת לאיזו הרפתקאה היא מכניסה את עצמה.
היא מגיעה אל דלת דירתו של אחיה ומגלה כי על הדלת נשען בחור שיכור כלוט שלא מוכן לזוז סנטימטר על מנת לתת לה להיכנס לדירה. היא רק לא יודעת שהבחור הזה הוא החבר הכי טוב של אחיה, גם הוא טייס ושמו מיילס.
המפגש הזה יסמן מבחינתם את הכל.
יום לאחר התקרית במסדרון מיילס וטייט מבינים שהם נמשכים אחד לשנייה וקובעים כלל - רק סקס. ולכלל הזה יש שני תתי כללים - לא ניתן לדבר על עברו של מיילס ולא לצפות לעתיד עימו.
והזכרתי כבר שמיילס לא נגע בבחורה כבר 6 שנים?

הכללים האלה והעובדה על כך שמיילס לא היה עם בחורה זמן כה רב מושכת את טייט לתוך הסיפור הזה עוד ועוד והיא לא מצליחה להפסיק למרות רגשות האהבה שצצים להם משום מקום ולמרות הכל היא ממשיכה בקשר הלא בריא. עד מתי?
האם מיילס וטייט יצליחו להגיע להבנה כי הם מאוהבים אחד בשנייה? או שמא זה באמת יגמר כאהבה מכוערת וריקה?

הסיפור מסופר לסירוגין בין ההווה של טייט לבין העבר של מיילס, התחברות העבר והווה הם בדיוק במקצבים הנכונים, הכתיבה ושילוב המידע בהדרגה בנוי בצורה מאד נכונה ומושכת. ובכללי העלילה מאד מאד נחמדה.
הרבה זמן נמנעתי מז׳אנר רומנטי עם גוון אירוטי, אולי כי פשוט זו תקופה שכזו, או אולי חשבתי שאי אפשר כבר לחדש ותודה רבה לכנרת זמורה ביתן שתרגמו את הספר הזה - תענוג לעיניים.
ספר קליל, זורם, אירוטי במידה הנכונה, רומנטי במידה הנכונה (בעצם, טיפה עובר את סף הקיטשיות) אבל הכל כמכלול פשוט נהדר!
נהנתי מכל רגע וממליצה עליו בחום למי שרוצה להתחמם מעט בימים קרים אלו.

אני אוהבת את הכתיבה של קולין הובר. היא גורמת לדמויות האמריקאיות המתקתקות להיכנס לך ללב, כך שבתום קריאת הספר תחושו געגועים ותרצו להפוך את הספר ולהתחיל לקרוא אותו שוב מהתחלה.

התקציר אינו עושה צדק עם הספר. כאשר נטלתי את הספר לידיי, ציפיתי לעוד רומן קיטשי וחסר מעוף. לא ציפיתי למהלומה שקיבל לבי תוך כדי קריאת הספר. לא יכלתי להתיק את עיניי ממנו עד לסופו, וגם אז הוא המשיך ללוות אותי בראשי.

טייט עוברת לגור עם אחיה הטייס בסן פרנסיסקו. ביום המעבר היא נתקלת במיילס, השכן. למיילס יש שדים בעברו, עליהם אינו מוכן לדבר, אשר מונעים ממנו לקיים קשר עם נשים או לחוש אהבה. הפרקים מחולקים כך שפרק אחד דן בטייט, ובהווה, ואילו הפרק הבא דן בעברו של מיילס, ומה שהביא לניכור הרגשי שלו.
סגנון הכתיבה הייחודי, העלילה מכמירת הלב והמתקתקות המאפיינת רומנים אמריקאים קיטשיים תגרום לכן להתאהב במיילס, כי כשהבחור אוהב, הוא מגדיר מחדש את המושג.

קיבלתי המלצה על הספר לפני שבועיים והייתי חייבת לבדוק אותו, אז כתבתי באינטרנט ׳אהבה מכוערת׳ וקראתי את התקציר. התקציר כשמו הוא אכן קצר- מאוד- אך ישר נדלקתי.
לא הייתי שקטה עד שקניתי את הספר לפני ארבעה ימים במחיר 69 שקלים.
האמת לא קראתי ספר הרבה זמן והיו לי צפיות נורא גבוהות מהספר- מההמלצה שקיבלתי עליו וגם כן מהתקציר. אך לא כך היה.... צר לי לומר שמאוד התאכזבתי

׳אהבה מכוערת׳ מספר על טייט קולינס אחות במקצועה שעוברת לסן פרנסיסקו, היא מתחילה ללמוד תואר שני .
טייט עוברת לגור בדירתו של אחיה הטייס שגר בבניין שכולו טייסים, שם היא פוגשת במיילס ארצ׳ר (גם טייס במקצועו) ומתאהבת ישר.
הוא מצידו לא מוכן ולא רוצה את אהבתה אלא רק יחסים אשר מתבססים על יחסי מין. כמובן שטייט מסכימה.
אז כמובן מתפתחת לה מערכת היחסים הגופנית הזאת וטייט רק נאחזת בהרגשה שאולי תצליח לשנות את דעתו ולגרום לו להתאהב בה. מיילס מצידו פגוע מאירועי עבר ונחוש בדעתו ששום שבר לא ישתנה.

ספוילר---- כמובן שדעתו משתנה לבסוף. ממש בסוף. בשני הפרקים האחרונים של הספר.
וזה מה שהרס....

ההתחלה ממש טובה שלא תטעו אבל ככל שהספר מתקדם העלילה עדיין מדכאת (לדעתי זה טוב) ואז רק פתאום בסוף של הסוף של הספר הכל מתבהר וניהיה פתאום טוב. את זה אני לא אוהבת.
סופרת שכותבת ספר אמורה ליצור משהו אמין שקוראים יכולים להתחבר אליו ולדעתי כאן הסופרת לא הצליחה, היא משכה את הבעיות והקשיים קצת רחוק מידי ואז רק עשתה תפנית בסיפור, זה גורם לכל תחושת החיבור בין הקורא לספר להתפוגג.
הסוף לגמרי הרס לי. כמובן שאני תמיד מעדיפה סיום טוב והכל טוב אבל כאן התפללתי שהסוף יהיה מר והם לא יוכלו להיות ביחד, הדך שבה היא פתאום פתרה להם הכל אכזבה אותי.
אני לא מתלוננת כאן על דברים אחרים שלא אהבתי כמו העובדה שמיילס טייס ( 0-0) או על העובדה שהסופרת מתעקשת שהוא לא יתאהב בטייט אבל כותבת את כל הדברים שגורמים לנו לחשוב אחרת ולהגיד ״על מי אתם עובדים?״
מה גם אני לא מתחברת לספרים עם כמה נקודות מבט למרות כמה שקראתי והיו מדהימים (הזאבים של גרייס... שלום), אני חושבת שספרים עם כמה נקודות מבט צריכים להיות מדהימים כי אם לא אז אנחנו סתם קוראים סיפור ללא מתח וציפיה וסקרנות לסוף- כי הסוף ברור מאליו מההתחלה.
לסיכום אני יכולה להגיד שאני ידי מתחרטת שקניתי את הספר (אפילו שאני ידי מחמירה) , אני לא חושבת שאקרא עוד ספר של אותה סופרת אבל ממליצה למי שרוצה להעביר את יום שבת עם קצת דיכדוך ואז פתאום (לפתעעע) אהבה לקרוא את הספר. מי יתן ותאהבו כמוני את ההתחלה אך להבדיל ממני גם את הסוף!

אני לא מאמינה שיש באמת אהבה מכוערת. כלאהבה שהיא היא אהבה יפה. וסיפורם של טייט ומיילס הוא בהחלט סיפור אהבה בלי כיעור. המציאות לפעמים מכערת את היופי ועדיין, אם נביט מעבר לכאב היופי נמצא.

טייט ומיילס גרים דירה מול דירה. הוא חבר של אחיה והיא גרה אצל אחיה עד שתמצא לעצמה דירה. המשיכה בין טייט ומיילס מיידית וברגע שאפשר הם מממשים את המשיכה הפיזית הזו.

אבל טייט רוצה משהו אחר. גם מיילס רוצה משהו אחר. אולי את אותו דבר הם רוצים, אולי לאותה תחושה שניהם משוועים אבל המציאות שהעכירה את חייו של מיילס מכתיבה את התנאים וטייט, שיודעת שמערכת היחסים הזו אינה נכונה עבורה לא מוותרת למרות הכל.

בין ההווה של טייט ומיילס מסופר העבר של מיילס. עבר עם אהבה צעירה ויפה, עבר שהיה בו הכל עד הרגע בו הכל השתנה. ברגע הנוראי הזה מיילס השתנה אף הוא ונסגר לכל רגש אהבה וחיבה והאמין שאהבה היא מכוערת.

דמות מקסימה שנותנת אור ותובנות בסיפור היא קאפ, איש המעליות בן ה-80 שאיתו מתיידדת טייט . לקאפ יש הומור, עיצות ובעיקר חוכמת חיים שעוזרת ברגע אחד למיילס להבין שי ש דרך לפתוח מחדש את ליבו רק עליו לנסות.

זהו סיפור אהבה קליל ויפה שנקרא במהירות ומשאיר אחריו טעם טוב, חיוך והבנה שכאב תמיד יישאר כאב גם אם לא חשים בו בכל רגע נתון וגם אם נותנים ללב להיפתח מחדש.

סיפור אהבה לא ברור של טייט ומיילס.
מיילס טייס, חתיך, מופנם וממש בדיכאון.
טייט צעירה, משעממת ולא מעניינת בשיט.
היא עוברת לגור אצל אח שלה וככה מכירה את מיילס שהוא גם חבר של אח שלה.
הסיפור ממש לא מעניין ולא זורם.
כמובן שהסוף טוב והכל ורוד אבל ממש לא מעניין לקורא את הספר.
לצערי לא שווה את כסף לקנות את הספר.
ספר קצר ולא זורם במיוחד.

למרות שטייט לפעמים עצבנה אותי שתנהגה כמו סמרטוט ריצפה, לא עמדה על שלה והעמידה את מיילס מעליה אני אהבתי, אהבתי איך שהרומן היה כתוב, שילוב של צחוק עם דרמה והיו כמה משפטים שממש אהבתי בעיקר מהעבר של מיילס. עד שגילו את מה שקרה למיילס אני ניחשתי אבל בסוף טעיתי באמת לא מדובר באהבה מכוערת אלא באהבה כואבת של מיילס ושל טייס למיילס. את הסוף ממש ממש אהבתי ואני כבר מנסה לתאר לי בראש איך זה יהיה בסרט. מקווה שהסרט לא יהיה פחות טוב מהספר!