אני לא זוכרת את עצמי אי פעם קוראת קומיקס, לא כל החוברות המוזרות האלה שאנשים עצלנים קוראים להם ספר..
אבל לפני שנתיים שלוש בהיותי בספריה בפעם הראשונה בחיי בקשתי מאחיי המלצות למה לעזאזל לקחת.
הם הביטו בי כאילו נפלתי מהחלל החיצון והחלו להתלהב, הם הביאו לי ספר מרוט עם הכתובת "הקומיקס המותח שכבש את ארהב"-אוקיי, טוב, אולי אני אקח אותו בסוף?
או זה מה שלפחות חשבתי.. רציתי לבדוק על מה הספר ועד מהרה סיימתי אותו-בעשר דקות רבע שעה?
הספר כיפי לקריאה אבל לא מומלץ לתולעי ספרים (אלא אם כן למישהו אין בעיה עם האי עובי)
הדמויות מתוקות ומושקעות ויש הרבה דיוק בפרטים.
הספר טוב, עלילה לא משהו אבל אחד ספרי הקומיקס היחידים שאפשר לבזבז עליהם זמן..
מומלץ בחום לקריאה פשוטה ונעימה עם אמילי, נאבין, טרליס וכל הרובוטים המדהים..

במסגרת העבודה באקטואליה שקיבלתי ניסיתי למצוא כל מיני רעיונות לנושא מעניין.
הזמן עבר ולא היה לי שום דבר... זה לא בגלל מיעוט רעיונות, אלא בגלל סבטוחה של דברים שרציתי לעשות. היו תלמידים שהגישו כבר את העבודה מול הכיתה ואני, מפוזרת שכמוני, נזכרתי רק שבועיים לפני מועד ההגשה.
אז כמו אחוזת טירוף חיפשתי בבית משהו עד שנזכרתי ב - ספר מאובק שנח לו בויטרינה בלי שאף אחד נגע בו בשנה האחרונה, ניגבתי את האבק והתחלתי לקרוא - "מכתבי יוני"
אומנם הספר הזה שונה מהספרים העלילתיים שאני בדרך כלל קוראת אבל הזכרתי לעצמי שזה חלק מחובת בית הספר ובאיזשהוא שלב כבר שכחתי את זה.
הספר הזה (או האדם המדהים) פשוט כבשו אותי!
היכרתי שם את יוני נתניהו, מנהיג מלידה, פילוסוף לא קטן, אחד שאוהב את הארץ בכל ליבו ונשמתו, קרבי עד הסוף, בן אדם של עשיה-
'אני מאמין שהסכנה בחיי יחידה היא היתפסות לשביעות-רצון עצמית. הייתי רוצה שאנשי הגדוד יסתובבו תמיד קצת מודאגים - שמא יש דבר נוסף שיכולנו להספיק, שיכולנו לשפר ולא עשינו אותו'- יוני, הספיק לעשות בחיים הקצרים שלו דברים מלאי משמעות, ולהשאיר בעולם חותם ענק הנושא את שמו.

הספר הבודד שלו נמצא עכשיו במקום מכובד במדף הספרים שלי...

מכירים את הקטע המעצבן הזה שאשר לזהות בכל ספר? 'הגיבור המושלם שיציל את כולם מהרשע מרושע הנורא הזה????'
זה מופיע בכל ספר, החל מ'הארי פוטר' וכלה ב'בני לוריאן' (שתי הסדרות הבולטות ביותר בשבילי עם פגם פיצפון ומציק שכזה, למרות שכל אחת היא מעולה בפני עצמה...)
לכן, כשקראתי את הספר הזה. הופתעתי.
הבחורצ'יק ההוא, קאל. צולע. אומנם הדבר הזה יכול להשתלב נהדר בנימה מאצ'ואיסטית כזו של "תרחמו עליי" וכולם יאהבו אותו והוןא יהיה מלך המגיסטריום, טוב בהכול, הבנות חולות עליו וכולי...
אבל!!!!!! לא, פשוט לא!

~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~

האויב, הוא לא אחר מאשר קאל! הדמות הראשית בסדרה. דבר שעושה את הסדרה פי אלף יותר ממה שהייתה יכולה להיות.
הוא גם לא מושלמצ'יקון, יש לו טעויות!

~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר;סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~

ומעבר לזה, הספר מנוסח בצורה כזו שפשוט גורמת לי לקרוא אותו שוב ושוב. ועדיין להיאנח בסיפוק בסיומו..
ממליצה ממש על הספר, הוא לא מושלם אבל מהםם
קיצר שוווהההה לקרוא את זה ואת השני ממש....
להית המורה שלי דיי נכנסה לכיתה... אןופפסס

אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו, אצל חברה שלי.
הכריכה הראתה לי שמשהו מעניין הולך לקרות שם, המובן הוא שבאמצע כשקראתי את התקציר היא הגיעה משום מקום וחטפה לי אותו מהיד....
יללתי לה והיא אמרה לי בסוף, בחצי פה, שהיא תביא לי אחרי שתסיים..
הזמן עבר לאט מדיי, אני מודה...
וכשסוף סוף אחזתי אותו בידי לא הייתה המאושרת ממני בעולם! רק הגעתי הביתה, סגרתי את החדר על מנעול ובריח שלא ממש יש לי, והתחלתי!!!!!!!!!
כשסיימתי אותו לא האמנתי. קראתי את הסוף כמה וכמה פעמים ולא האמנתי!!!
בכיתי ובכיתי הרבה, אם הייתי יודעת שהסוף של הספר הוא לא הסוף שחשבתי עליו, אולי לא הייתי קוראת. אבל אני שמחה שקראתי כי הספר הזה פשוט מושלם שבא לי לכתוב לקנדל קולפר מכתב תודה (לא שאני יעשה את זה אי פעם, אבל עדיין!)
הדמויות מהממות אחת אחת ורואים כאן פשוט יצירת שלמות.
אין, אחד הספרים היחידים שאין לי טענות כלפיהם...

האפילוג של הספר השביעי צף במוחי עוד הרבה לאחר סיום הסדרה האהובה וכאשר שמעתי שהספר הגיעה למדף הספרים בחנויות ירדתי על הברכיים לפני ההורים שלי שיודעים כמה אני שרופה על הסידרה הזו שהייתה אם אפשר לומר, חלק מחיי.
אבא שלי לא הכי התלהב בעולם "לא מספיק לך לקרוא אותו בסיפרייה? למה את חייבת לקנות?" אימא שלי הייתה דיי בעדי והזכירה לאבא שלי שלפני חודש עברתי ניתוח(כן כן) ואולי יהיה טוב לתת לי את זה בתור מתנה על ההתאוששות היפה שלי. עד שלבסוף אבא שלי התרצה, או בגלל זה או בגלל העובדה שאת תולעות ספריי ירשתי ממנו(הוא זה שהמורה שלו לקח לו ספר לפני שנים רבות ועדיין לא החזיר...)
כך שיום שיש אחד, באמצע ההכנות לשבת אבי הקפיץ אותי למטה וביחד עם כל תכולת הקניות מצאתי שקית של צומת ספרים ובתוכה משהו מלבני עם ריח נעים... מחצתי לאבא שלי את הצלעות והוא הזהיר אותי שאני יוכל לקרוא את הספר רק אחרי כניסת שבת...
ועד מהרה מצאתי את עצמי בתוך העולם הזה כלל לא שומעת את אמי או את אחותי...
אלבוס, לשמחתי הרבה היה שונה מאוד מאביו. הוא היה ציניקן, הולך נגד הזרם וכלל לא פופולארי.
ומשהו שעוד יותר אהבתי, זה שבשונה משבעה הספרים המדברים אך ורק על הארי ומעגל מעריציו, הספר הזה גם דיבר על הצד האפל, שלא שמעתי ממנו מילה. על משפחת מאלפוי, המונה - סבא, אבא ונכד
כשאמרתי לאחיי וחברותיי שאני לא סובלת את הארי ומתה על דראקו קיבלתי מבטים בסיגנון של 'מי זו חולת הנפש הזו?'
הספר הזה שיקף את כל רצונותיי, סקורפיוס(בנו של דראקו-השם המוזר כנראה עובר במשפחה..) ואלבוס הם חברים טובים מאוד ואם אפשר לומר ייתכן שהארי ודראקו כבר לא שונאים אחד את השני והחבורה משלימה.
מעשיו של דראקו מקבלים קצת יותר עומק ודראקו האמיתי מציץ ומגלה את עצמו.
אלבוס סקורפיוס נמשכים להרפתקה אפלה, אשר בה כל אחד נאבק בקשריו עם אביו והם מבינים דבר חדש לגמרי על עצמם. במיוחד אלבוס שרואה את עברו של אביו מול עיניו ומבין שכינויו של אביו לא ניתנו לו סתם כך.
הספר מלא הומור וציניות למרות שפרד וג'ורג' ממש חסרים לי שם בהמולה הצוהלת.
לצערו של מאלפוי הצעיר הוא מתאהב בביתם של הרמיוני ורון, שעקשנית כאימה ולא מוכנה אפילו לחשוב עליו בתור אופציה(אם כי נראה שהיא מתרככת...)
חלק מהעלילה, קטע וולדמורט גרם לי להתלונן ולתת לזה רק ארבעה כוכבים מפאת העובדה ש - היי אנשים! אתם לא יכולים לחשוב על רשע אחר חוץ מוולדמורט יקירינו, אין עוד רעים בעולם???
תכלס הספר יפה למרות הכל!

הלכתי עם החברה שלי לספריה ונכנסנו, דיי בגללה למדור ספרות יפה.
זה המדור שלרוב אני נמנעת ממנו, לא יודעת למה. היא המליצה לי על הספר והסרט כאחד, אז לקחתי.
הספר נראה בהתחלה דיי צפוי, שניהם יתאהבו, ילמדו לחיות את חייהם ואפילו יתחתנו..
אבל היה משהו שלא לקחתי בחשבון, הדיכאון של ויל טריינר.
הוא לא יוכל שוב ללכת, את זה כבר ידעתי. זה לא ספר דמיוני שהחיים בו יכולים להסתדר בהוקוס פוקוס פשוט ונחמד וכל המתח קיים לשם עניין.
זה ספר אמיתי על החיים האמיתיים שלא לפעמים הם הדבר הטוב ויש פעמים שהמצב באמת גרוע.
הייתי כל כולי עם לואיזה. מנסה לעשות תוכנית שתגמור לו לוותר על הדבר הזה ולהראות לו שישי אנשים שיחייכו אליו, יצחקו איתו, יכעסו עליו ויהיו איתו עד הסוף לא מתוך רחמים אלה כי הם אוהבים אותו. להראות לו שיש בחורה אחת, שלמרות היותו גבר מגודל בכסא גלגלים היא התאהבה בו ולגרום לו להבין שהוא בן אדם מדהים.
אבל הספר לא התחשב בי. ולואיזה ואני בכינו יחד כפי שאני והיא לא בכינו מעולם, יחד איתה הסתכלתי עליו, וקויתי שאולי למעלה באמת יהיה לו יותר טוב, וקצת כעסתי עליו שהוא משאיר אותה לבדה.
כשאני סיימתי את הספר דיברתי עם חברת אחרת שהרהרה בנוגע לספר."אני בטוחה שהם יתחתנו, הם יהיו זוג מתוק מאוד" לא רציתי להרוס לה את האשליות אז אמרתי 'חכי ותראי' בלתי מפוענח והלכתי (לנסות) לרצוח את זו שהמליצה לי את הספר כשהצרחות שלי מגיעות עד לחדר מורים.
הספר מומלץ מאוד וסחט ממני דמעות ששום ספר עוד לא הצליח בזה.
ממליצה מאוד אבל מי שקשה לה עם סוג ספרים כזה עדיף שתיקח אותו הגיל יותר מאוחר...

נכנסתי לספריית בית הספר שלי בחיפוש אחר התרחשויות מעניינות - הספרנית הודיעה לי על הגעתם של ספרים חדשים דנדשים ואני לא יכולתי שלא לקפוץ מהתרגשות ולטוס במורד המדרגות אל מקום משגני הקבוע...
הרבה ספרים במגוון צורות וצבעים שחיכו למי שיבוא ויקח אותם.
עברתי ביניהם והיו שם כמה שמשכו את ליבי וביניהם ראיתי אותו...
הכריכה נראתה מושכת, אך מי כמוני יודעת שהבפנוכוס הוא מה שמעניין. אז קראתי את התקציר שנראה דיי טוב אך גם הטריד אותי.
ספר על התנ"ך לא נראה כאופציה הטובה ביותר אך מה לעשות הסקרנות השתלטה עלי ולקחתי אותי, ולשימחתי הרבה החוש הפנימי שלי צדק!!!!
ארבעה צעירים, קרובי משפחה, בערך..
רועי-אדמוני ונטול רסן, הבחור שניתן לראות אותו כמפקד גיבורינו.
ונגה אחותו, היציבה בעלת העיניים השחורות.
בן דודם יונתן(סליחה, יהונתן) הארכיאולוג שחלק מעברו רודף אותו,
ואחותו מצד האמא, מיקה. שלא קשורה למשפחה-כפי שאומר רועי. שמוצאת את עצמה במחשבות שלגמרי לא חשבה שיגיעו אליה...
כולם עוברים חוויות שמשנות אותם ומלמדות אותם דברים חדשים על עצמם ועל האחרים.
למסע גם מצטרף חברו הטוב של רועי, אלישע וענקין. תושב הגוש שהתרחק מכולם וגם מעצמו.
רועי מנסה לעזיר לו ומצרף אותו לאחד ממסעותיהם...
הספר מאוד טוב ובלעתי אותו במהירות הרגילה והתבררו לי כמה פרטים שממש אהבתי.
לכל מי שלא יודע-ספר דתי עםפ תנ"ך והכל אומר לרוב שהכל יהיה קשור לקודש, הפרדה בין בנות לבנים ושום קשר דיבור...
הופתעתי לגלות(או שלא חלק מזה היה ברור על ההתחלה..) על רומטיקה בספר.
רועי ומיקה הם הראשיים, אולי בגלל ששניהם חלק מהארבעה או בגלל עובדת היותה חילוניה ואתאיסטית(לשעבר,כנראה) והוא שלומד בישיבה ודתי לכל דבר.
אחריהם נגה ואלישע, אהבה עדינה שמנסה לפרוח בליבו של אלישע שמנסה למצוא מחילה אל ליבו ונה שמנסה לעזור לו להבין שכולם איתו.
יהונתן שמקבל פתאום עמוד שידרה, דבר שלידיעת את חברותיו לכיתה ממש היה חסר לו ומשך את תשומת ליבה..
הספר מהמם ומומלץ בחום רב רב רב:-)

מודה ומתוודה לא אהבתי וככל הנראה גם לא ממש אוהב את ג'וני ג'ון שלנו.
אין מה לעשות, הבחור מושלם מדי (תסביך ג'ייסון גרייס לאלו המכירים..)
חברה מושלמת, אופי מושלם חיים מושלמים עד שהכל נהרס בבכי קורע לב ואנחנו מגיעים לספר השלישי!!!

~אזהרת ספויילר~
ככל הנראה העניינים מתחממים ודמויות חדשות נוספות, כגון:
אלה המתוקה עם כמה דברים שדי מחשידים אותה בעיניי (קרייטון, גם אני מספידה אותך!!!)
אלה היא אדם חסר פחד, כמה שאני אוהבת אנשים כאלה.
מרינה הדתיה(נצרות)
בדרך כלל בספרים שאני קוראת רובם אתאיסטים או חילונים, קצת התחדשות לא תזיק...
תשע-אאווווו, כמה שאני חולה על תשע-
תשע הוא מהדמויות שמכניסות עניין לסדרה (מסוג פרד וג'ורג', ליאו ואלדס וכו'...)
במקרה הזה פיטקוס לור מדהים ועשה את יצירת המופת שלו..
~סיום ספויילר~
אני חייבת למר אז תקראו דחוף דחוף!!!!!!

נכנסתי לחנות הספרים חסרת אונים, במטרה חדורה לצאת משם עם ספר טוב (דבר שלצערי הרב קשה מאוד למצוא) והתחלתי לחפש!
מובן שעד מהרה התגייס כל צוות החנות לעזור לי(לקוחה שכזו רואים רק בסיוטים..
הביאו לי ספר אחריי ספר אך לצערם ולצערי קראתי את רובם...
עד ש.. טוב, לא הרגשתי בומים, קולות וזיקוקים לא ריחפו מעצמם לשמיים. ראיתי ספר בכריכה יפה למדי ציבעונית ומלאת פרטים, אז מובן שהסתכלתי עליו!
בדקתי אותו מכל הכיוונים כמו שרלוק הולמס בכוונה לראות אם זה המיוחל ואפשר לומר שהתאכזבתי.
בתור קוראת הארי פוטר מושבעת הכל נראה לי מוכר למדי

הארי ואיידן שמגלים פתאום שהם מיוחדים והולכים לביה"ס כזה.
הרשע שמעוניין לפגוש אותם והדמיון שלהם לו.
המוזר/ה שלאף אחד אין מושג מה כוונותיו(סוורוס ודיאנה).
המצחיק עם הבדיחות שבהארי פוטר יש שניים כאלה(התאומים וליאו).

אבל..
הסיגנון יותר קולח, צעיר ומעניין.
יש יותר דמויות קשורות ועבר לא ברור ומעניין.
יש גם חסרונות בקסם הזה כמו ההזדקנות כך שזה יותר רגיל.
וזה במקום אמיתי עם דברים מבוססים כך שנשמע יותר הגיוני מהארי פוטר.

וזה עושה את זה כספר מעולה שכיף, לקרוא לפני השינה ואי אפשר להפסיק לאהוב!