ארוך, מתיש, הרוב לא מהנה. שהעלילה מתחילה יותר להתקדם (טיפה אחרי חצי ספר) זה קצת יותר מעניין. אבל עדין ארוך. ומתיש.
ואני קוראת הרבה ספרי מתח, כך שיש לי נקודות השוואה.
זה ספר "אולד סקול" שכזה (כמו הקלאסים של ג'ון לה קארה), אז מי שאוהב את הסגנון הזה יאהב. כמו כן מי שאוהב ומתחבר לעלילות ולתחום הרוסי יהנה מאוד גם כן.
לכל השאר? לא ממליצה ממש.

קראתי את הספר הזה אחרי שסיימתי לקרוא את "מעוף העורב"(אן-מרי מקדונלד).
הארנב הוא בערך רבע מהעורב (235 למול 863 עמודים) ועם זאת, מצאתי שהספרים כמעט וזהים. אין לומר בכך שאפשר לוותר על אף אחד מהספרים האלו!
'כשאלוהים היה ארנב' נתפס בעיני קליל וזורם יותר אבל זה רק בגלל שקראתי אותו אחרי ספר כבד (תרתי משמע) ואין באמת לקחת את הספר הזה בקלות ראש.
בגב הספר כבר יש הסבר לשם הספר אבל הדבר לא מסתיים בכך והתמה הזאת חוזרת בצורות שונות לאורך הסיפור וצורה מאוד חכמה.
ואגב גב הספר, התיאור של הסיפור כפי שהוא מובא שם לא עושה חסד לעלילה. לי אישית הוא גרם כמעט לוותר על הספר אבל טוב שהקשבתי להמלצה של אדם ולא להמלצה של גב הספר (כמו הרבה סברים אחרים וטובים כמובן). כן, הסיפור לא תמיד נעים ונוח לקריאה אבל כתוב בצורה מאוד אינטיליגנטית וראויה.
שווה לקרוא בהחלט.

אני לא אוהבת ספרים המוגדרים כ"רומנים" ואני לא אוהבת ספרים ארוכים מתוך החשיבה שבטוח הם איטיים יותר וכבדים (תרתי משמע).
אחרי שציינתי את זה על עצמי אציין מה דעתי על הספר - ספר פשוט מצויין!
קודם כל ההגדרה של 'רומן' נכונה פה מהסיבה שבאמת יש פה סיפור שמגולל את קורותיה של משפחה קנדית נורמטיבית לאורך החיים שלהם, תוך התמקדות בשנה-שנתיים ספציפיות בחייהם. עם זאת נכנסת פה גם תעלומת רצח שהסופרת הצליחה לשלב בצורה כל כך מוצלחת ברומן שזה הכל נראה כסגנון אחד סוחף. וכמובן, אין פה שום דבר נורמטיבי באף חלק של העלילה.
שנית מבחינת האורך - נכון שיש מקומות שפה ושם קראתי את הפסקה נורא ברפרוף, אבל זה קורה בעיקר בתיאורי נוף או אווירה שהרגישו לי מעיקים ולא מקדמים. הספר מכיל אמירות ותובנות מאוד מיוחדות ומעניינות, ובעיקר גם רלוונטיות לימינו.
אישית הגעתי לספר דרך הזוית הלה"טבית שלו, אחרת לא הייתי שומעת עליו. עם זאת, הזוית הזאת כל כך מינורית ושולית בעלילה שאני שמחה שלא ידעתי את זה מראש כי אחרת אולי הייתי מוותרת על הספר הזה, וחבל.
מעולם לא ציפיתי שאהנה כל כך מספר כזה ארוך ובכלל, שאחשוב שספר של על 800 עמודים יכול להיות סוחף וזורם - אבל הספר הזה מצליח לעשות זאת, ונדמה שאפילו ללא מאמץ.

הערה לסיום - לא ספר קל מבחינת העלילה, אין ספק שגורם לזוז באי נוחות מספר פעמים לאורך הקריאה. עם זאת, זה לגמרי חלק ממה שהוא ולא שווה לפספס אותו בגלל זה.

לא ספר קל ולא ספר לכולם. כמו שמישהי רשמה פה, לוקח כמה עמודים טובים עד שמבינים את הקטע של הספר הזה.
אבל ברגע שמבינים - פשוט גאוני!
ספר שמגלם בתוכו הבנה פסיכולוגית מעניינת של בני אדם, מניפולציות שונות שאנחנו מעבירים אחרים ועוברים בעצמנו, וחשיבה עמוקה על משמעות השפה והמילה בחיינו.
שוב, ספר לא קונבנציונאלי בצורה שבה הוא בנוי, אבל הוא מרתק מאוד, מעניין, וברגע שעוברים את המשוכה של "מה לכל הרוחות קורה פה" גם נסחפים לתוכו בשניה!
מומלץ.

אני קוראת המון ספרי מתח. המון המון המון.
הספר הזה הוא אחד הספרים היותר לא ברורים ולא נחמדים לקריאה שנתקלתי בהם.
לא יודעת אם זה בעיה של תרגום או שסתם לא זרם לי (חושדת בראשון שהוביל לשני), אבל לא הבנתי כלום ממה שקורה בספר הזה חוץ מהתמונה המאוד מאוד גדולה. אפילו "פיתרון התעלומה" שלא היתה תעלומה בכלל וישר הבנתי על ההתחלה מי האיש אותו מחפשים, לא נתן לי שום סוג של קטרזיס לחווית הקריאה הנוראית.
כנראה אני הבעיה כי הביקורות אוהבות וזה נחשב כספר מאוד בסיסי ומוצלח בז'אנר. :\
עם זאת, מחשיבה זאת הזמן שקראתי אותו כזמן אבוד שהיה יכול לעבור לי בקריאת ספר הרבה יותר טוב. כל ספר אחר שהוא לא הספר הזה, למען האמת.

אני קוראת המון ספרי מתח. המון המון המון.
הספר הזה הוא אחד הספרים היותר לא ברורים ולא נחמדים לקריאה שנתקלתי בהם.
לא יודעת אם זה בעיה של תרגום או שסתם לא זרם לי (חושדת בראשון שהוביל לשני), אבל לא הבנתי כלום ממה שקורה בספר הזה חוץ מהתמונה המאוד מאוד גדולה. אפילו "פיתרון התעלומה" שלא היתה תעלומה בכלל וישר הבנתי על ההתחלה מי האיש אותו מחפשים, לא נתן לי שום סוג של קטרזיס לחווית הקריאה הנוראית.
כנראה אני הבעיה כי הביקורות אוהבות וזה נחשב כספר מאוד בסיסי ומוצלח בז'אנר. :\
עם זאת, מחשיבה זאת הזמן שקראתי אותו כזמן אבוד שהיה יכול לעבור לי בקריאת ספר הרבה יותר טוב. כל ספר אחר שהוא לא הספר הזה, למען האמת.

ספר לא קל לקריאה כלל, מסיבות שונות.
התלבטתי רבות איזה דירוג לתת לו ובכלל איזה סוג של ביקורת לכתוב..
הכתיבה - מצד אחד הכתיבה טובה מאוד, מעוררת חשיבה, סוחפת ומעלה מחשבות רבות. מצד שני, לעיתים יש תיאורים מפרכים ומעיקים, והסידור של הפרקים מאוד לא נעים וקשה - הרבה פעמים הפרק הינו מקטע שלם ללא פסקאות או רווחים. אישית, לי זה נותן תחושה כבדה במהלך הקריאה, שהספר מאלץ אותך לקרוא ולא נותן לך אפשרויות מנוחה, אפשרויות בריחה, במקרה הצורך (ובספר הזה צריך). אישית אני לא אוהבת סידור פרקים שכזה, גורם לי להרגיש שהקריאה בספר לא נגמרת (תחושבה טובה שהספר סוחף, פחות טובה שהספר לא טוב).
העלילה - מצד אחד מעניינת, מקורית, משחקת בין גבול המציאות (עד כמה הפרימאטים דומים לנו) לגבול הפנטזיה (שימפנזיה ש"נהפך" לבן אדם). מצד שני - עלילה קשה ובעיקר - מעוררת אי נוחות! ישנם דברים ותיאורים לאורך הספר שממש עוררו אצלי חוסר נוחות וקושי בקריאה.
רוב הקושי חבוי, מבחינתי, בעיקר בחצי הראשון של הספר, האם יש בזה טעם לפגם? טרם החלטתי.
אז איזה סוג של ביקורת נותנים? כזו שאומרת שצריך לבוא מוכנים לספר, הכריכה מאתרת בצורה יפה את הכל: "סיפור התבגרות מקורי שלפרקים הוא קומי ולפרקים אלים, לפרקים שובר לב ולפרקים פרברטי". וזה בהחלט נכון.

תהיתי איך יעבוד הקטע הזה של ספר שכתוב מהסוף להתחלה, בעיקר חשבתי שיהיה קשה לעקוב.
יאמר להגנת הסופר שהוא עשה את זה בצורה שמאפשרת מעקב אחרי העלילה אפילו שהולכים אחורה בזמן. בשלב מסויים עליתי על התפנית בעלילה אבל עדין ממש עד הפרק האחרון דברים המשיכו לקרות שהוסיפו המון עניין.
רמת הכתיבה לא מושלמת בעיני והופכת את הספר למאוד קליל ו'ספר טיסה' שכזה, וגם העלילה עצמה, לכל אורכה, לא כזו מרגשת. אם לא היה את הקטע של לקרוא מהסוף להתחלה העלילה היתה מאוד לא מיוחדת יחסית לספר מתח אחרים.
עם זאת - עדין מאוד נהנתי מן הספר. אם בגלל זה שהסופר צלח את הגימיק הסיפרותי, ואם בגלל הסוף.

קראתי ספרים אחריםשל ג'יימס פטרסון ולמרות שאכן כולם כתובים בצורה די בסיסית עם עלילה לא מסובכת מידי, עדין הספרים שלו הם מהנים לקריאה וקלילים, אפילו מותחים בצורה כזו או אחרת.

הספר הזה, לעומת זאת, פשוט כתוב גרוע. נתעלם שניה מהעלילה שאפשר להתווכח עליה אם היא טובה או לא (לדעתי - יחסית לספרי מתח העלילה מעניינת למרות שלא ממריאה יותר מידי), הכתיבה עצמה פשוט גרועה. ממש כתיבה ברמת כיתה ג'. חלק מהמשפטים שקראתי הייתי צריכה לקרוא פעמים רק כדי לוודא שאכן קראתי נכון. ואני לא חושבת שזאת בעיה של תרגום לדעתי פשוט זאת צורת הכתיבה.
את הספר הזה כתב פטרסון עם עוד כתובת, למרות שהקרדיט בעטיפה הוא רק לו. לפי עמוד הויקיפדיה שלו יש מספר סופרים שהוא עובד איתם בשת"פ שכזה וזה מה שגורם לו להיות מסוגל להוציא ספרים בקצב מסחרר כל כך.
יתכן שזה השילוב כתיבה המשותף הזה (למרות שיש סופרים שכותבים יחד ועושים עבודה מופלאה, ראו ערך ניקי פרנץ') שגרם לזה שהספר הזה הוא פשוט כישלון קריאתי.