קראתי באנגלית, זה התחיל בניסיון קריאת התרגום בעברית לאחר שהתפרסם. חשתי שזה לא זורם. אנגלית זו שפת אם שלי העדפתי לקרוא במקור. רכשתי את הספר ובמקור היה טוב הרבה יותר.
חמישים גוונים של אפור" מאת א. ל. ג'יימס הוא ספר רומנטי, ארוטי+סדו-מזו הרבה יותר משהייתם מצפים. (למי שלא קרא).
לא במקרה היה הספר המדובר ביותר בתחום מאז שפורסם. אמרו שהוא תת רמה, אמרו שהוא סוטה, לא נאמר עליו שבת חווה ובן אדם מטבעם שלא יוכלו להניח אותו מהידיים, לדעתי ספר טוב ומיטיב, הארוטיות שלו נפלאה. עובדה ארבעים מיליון עותקים! .לפחות ארבעים מיליון קוראים מדבר בעד עצמו.
אחר כך הקוראים החסודים נוהגים לומר שהספר גרוע, משעמם ובכלל למה קנו. לדעתי קנו וקראו ואפילו נהנו. עובדה גם הסרט שבר קופות למרות שנחשב ללא משהו. אם לא משהו למה הלכו?
זה על זוג מאוהב, הוא מציל אותה ומחתים אותה ונכנס למיטה די מהר והקורא איתם . אין הרבה מה להצניע לא בתחושות ולא בתנוחות. הנערה הצעירה התמימה ובהירת עור, מהממת והחתיך "שעף עליה" ומפתיע אפילו אותה. הוא עשיר ויפה והכל, וכדי לתבלן את הספור יש לו תאווה לשליטה ללא מעצורים.
באנגלית פשוטה לא מתיפיפת מובנת, בעברית נראה לי שהקטע קצת מפוספס.
הקטע הסדיסטי הם זוג אזיקוני מתכת וכמה מכות . תוך כדי האזנה לאופרה בפול ווליום בשעה שעושים אהבה וחזק.
אנה הגבורה מתחילה כאלו לא רוצה אבל לא מפתיע מצטרפת בחשק רב ומתפקדת היטב.
יש לנו ספר של קרוב ל-600 עמודים.
בלי פוליטיקה, בלי המצב הגלובלי של התחממות כדור הארץ. בלי דודה שצריך לבקר. בלי סכינים ברחובות. בלי כל מה שאנחנו לא רוצים לזכור. בלי בני הזוג שלנו רק אני-אתה-את והם.

רומן "מחברת הזהב".
בגיל ההתבגרות המאוחר מצאתי את הספר במהדורה ישנה אצל אימי. קראתי קטעים ממנו ועזבתי. בינתיים הספר כמעט נשכח מזכרוני לפני מספר שבועות . הייתי במפגש חברתי הזכירו את הספר חזרתי אליו במהדורתו הישנה אותו הספר רק שהצהיב בינתיים.
לסינג ללא ספק סופרת גדולה. הספר נכתב בשנים שבהן כל נושא הפמיניזם היה בחיתוליו, נשים נאבקו על זכות לשיוויון.
הגלולה הייתה גורם די מרכזי במהפכה ששינתה את מעמד האשה לחלוטין.
אפשרה בחירה חופשית שעד אז הייתה בידי הגבר. כל ה"וולנטינו" וה"קזנובה" שלטו ולפתע צצו נשים שיכולות להרשות לעצמן
להנות ולחיות בדומה לגברים קזנובה החדש אינו עוד כל יכול-הוא הופך לשותף ומשכיב את הילד בלילה, רוחץ כילים לפני שמגיע למיטה וגם אז צריך רשותה של הפרטנרית שוות הזכויות לניהול רומן.
הספר מחברת הזהב היה בין פותחי השער לכך.
דוריס ליסינג כחד-הורית נתקלה בתופעות שידועות גם היום. להיות אשה בלי בעל תומך ולמרות זאת לא לנבול. להשתדל להיות אדם,
להנות מחיים של חופש יחסי כולל יחסים בין המינים כשהאשה מרשה לעצמה להיות מי שהיא על כל המשתמע מכך.
קראתי שוב די במאמץ היא סופרת טובה .

אבל חשתי שהזמן עשה את שלו והספר מיושן לעת הזו, טוב אולי כספר הסטוריה לפמניזם לא הייתי מממליצה לקחת לטיול או לנופש רומנטי.
מומלץ למי שכותב/ת עבודת גמר בנושא התפתחות הפמניזם במאה ה-20.