“רומן "מחברת הזהב".
בגיל ההתבגרות המאוחר מצאתי את הספר במהדורה ישנה אצל אימי. קראתי קטעים ממנו ועזבתי. בינתיים הספר כמעט נשכח מזכרוני לפני מספר שבועות . הייתי במפגש חברתי הזכירו את הספר חזרתי אליו במהדורתו הישנה אותו הספר רק שהצהיב בינתיים.
לסינג ללא ספק סופרת גדולה. הספר נכתב בשנים שבהן כל נושא הפמיניזם היה בחיתוליו, נשים נאבקו על זכות לשיוויון.
הגלולה הייתה גורם די מרכזי במהפכה ששינתה את מעמד האשה לחלוטין.
אפשרה בחירה חופשית שעד אז הייתה בידי הגבר. כל ה"וולנטינו" וה"קזנובה" שלטו ולפתע צצו נשים שיכולות להרשות לעצמן
להנות ולחיות בדומה לגברים קזנובה החדש אינו עוד כל יכול-הוא הופך לשותף ומשכיב את הילד בלילה, רוחץ כילים לפני שמגיע למיטה וגם אז צריך רשותה של הפרטנרית שוות הזכויות לניהול רומן.
הספר מחברת הזהב היה בין פותחי השער לכך.
דוריס ליסינג כחד-הורית נתקלה בתופעות שידועות גם היום. להיות אשה בלי בעל תומך ולמרות זאת לא לנבול. להשתדל להיות אדם,
להנות מחיים של חופש יחסי כולל יחסים בין המינים כשהאשה מרשה לעצמה להיות מי שהיא על כל המשתמע מכך.
קראתי שוב די במאמץ היא סופרת טובה .

אבל חשתי שהזמן עשה את שלו והספר מיושן לעת הזו, טוב אולי כספר הסטוריה לפמניזם לא הייתי מממליצה לקחת לטיול או לנופש רומנטי.
מומלץ למי שכותב/ת עבודת גמר בנושא התפתחות הפמניזם במאה ה-20.”