• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שמי הוא אדום

שמי הוא אדום

מאת אורהאן פאמוק

הביקורת של מיכאל

תמונה של  מיכאל
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
שמי הוא אדום

שמי הוא אדום

מאת אורהאן פאמוק

הביקורת של מיכאל

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של  מיכאל
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
cujo
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 15 שנים

“אני לא בטוח איך לבקר את הספר הזה. זה ספר שני של פאמוק שאני מנסה לקרוא - את הראשון לא הצלחתי לסיים וע”

6/8
ביקורות על שמי הוא אדום
הבאה
רובי
לפני 11 שנים

“עד כה קראתי כ70 עמודים, צורת כתיבה מקורית, עם זאת הפרטים חוזרים על עצמם מזווית ראיה שונה, ויש את ה”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

הכריכה:מושכת תשומת לב - צבעונית ומתאימה לתוכן של הספר. התרגום מיטיב למרות שברור שישנו הפסד הנובע מתרגום, ואני משוחד כי הסופר הזה אהוב עלי, אני קורא את כל ספריו והתקשתי לסיים, התקופה שעוסק בה אינה מרתקת אותי. יש בספר הרבה תאורים "צבעוניים" כנראה נובע מנוסטלגיה לטוב ולרע של המחבר לעברה של ארצו,עוסק בסולטאן השולט ביד רמה באימפריה שבירתה איסטנמבול . פאר ממלכתו חשוב בעיניו הרבה יותר מחיי אדם. מגייס מאיירים לאייר באסלם זה אסור. הם מסתכנים מאד ואכן העלמות של אחד מהם פותחת פתח לספור מתח רומטי.
גם כאן התאורים מתרחשים בימים מושלגים - יש לסופר נטיה לתאר ימי שלג.
לדעתי הגבורים "מודבקים" לאווירת ימי הביניים, שלא מתוארת באופן מכנע. בכלל ספרים העוסקים בארועים שהתרחשו לפני דורות מחייבים מחקר מעמיק מהכותב וקרא לי לא פעם להתקל בסופר שכותב על העבר וממש טועה בעובדות.
עם כל רצוני הטוב לחבב את הספר לא הצלחתי, הספר לא לטעמי.קוראים אחרים אולי יהנו יותר יש כאן משהו. כמו שמורים נוהגים לומר "ישנה השקעה אבל... " יחד עם זאת על טעם טעם ועל ריח.......

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רץ
רץ
תמונה של צילה
צילה
תמונה של אנקה
אנקה
4קוראים|גיל ממוצע66|50%נשים

על המבקר

תמונה של  מיכאל

מיכאל

ותיק
חבר מזה 12 שנים
150 ביקורות•2 נבחרות•1,202 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ביוגראפיות
תמונה של  מיכאל
מיכאל
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות150
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבל1,202
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית32ספרות מתורגמת32ביוגראפיות6

דיון על הביקורת

6 תגובות
אנקה
אנקה•לפני 10 שנים

חן חן שבכל זאת כתבת עליו למרות שלא ערב לחיכך.

 akita
akita•לפני 10 שנים
ואני חשבתי שזה ביקורת מתוחכמת. או שאין מה לכתוב על הספר
 מיכאל
מיכאל •לפני 10 שנים

לאנקה ולעמיר ולמחשבות

כתבתי ביקורת לא משהו. כשהתחלתי לכתוב אמש הפריעו לי.לא ניתן להוריד אחרי שמעלים ביקורת לכן עשיתי "שעורי בית" היום. סליחה ומחילה על שיטחיות הביקורת אשתדל בעתיד יותר (-: סוף שבוע טוב ושקט.
•לפני 10 שנים

ביקורת טובה, סש"ד! היה מוזר למצוא דווקא ממך ביקורת שותקת בהתחלה !.

אנקה
אנקה•לפני 10 שנים

מיכאל ???

אין מילים :)
מורי
מורי•לפני 10 שנים

בסה"כ, כשהוא לא חופר הוא משעמם.

6 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של מיכאל

שתיקת השמים (השמיים)

שתיקת השמים (השמיים)

עמוס עוז

עמוס עוז רואה בעגנון סופר ספקן יש לזכור שהיה עד להכחדת יהדות ארופה כשהעולם ברובו צופה מנגד. היה עד למאבקים בתוך הציונות והיהדות לזרמיה . היה עד לשתי מלחמות עולם ול"פריחת" הנציזם הפשיזם והקומוניזם. תשובות לשאלות המרכזיות כמו אמונה באל, אמונה ב"איזם" כזה או אחר היו בעיניו תמוהות ואפילו נאיביות . הוא מאד סקפטי לגבי אידיולוגיות , ערכים ואמונות. בוודאי לגבי פולחן אישיות שבעת ההיא היה נפוץ. (לצערי גם בימינו). יש אצלו רחמים ואפילו בוז למאמינים תמימים. בספרו עמוס עוז מעמיד ראייה זו תוך כדי קריאה ביצירות עגנון. - הוא לא בהכרח מחדש - הוא יותר מסכם ומרחיב דעות של מבקרים נוספים ועושה זאת היטב. עגנון נהג להשאיר "חידות" ללא פתרון ביצירתיו לא רק כאמצעי אומנותי אלא כאמת כאובה מהחיים שישנן חידות אין ספור לא פתורות. עגנון משתומם על אלוהים? לא בטוח ! הוא משתומם על תמימותם של בני האדם וכל מה שנובע מכך! לחובבי עגנון או לכאלו שמנסים לפענח את צפונותיו מומלץ.

לפני 5 שנים•
★★★★★
• מיכאל
דרך צלחה נוח

דרך צלחה נוח

נועם זיו

עצוב מאד וצפוי ספור על דיכאון סרטן סופני התפתחותו ויחס בני המשפחה לצרה שנופלת עליהם. ניסיון למצוא נחמה לאחר מות הרעייה בהודו שמתברר שכל המתרחש שם ממוסחר ונחמה אין בו. לטעמי אפשר בקלות רבה לוותר..... בחלקו האחרון של הספר דילגתי על עמודים של תאורים מכאיבים שחוזרים על עצמם. לעניות דעתי ספרו הראשון של נועם זיו "יום הולדת שמח נוח" קריא, שני הספרים הנוספים שכתב מיותרים. הכותב, אינו מנסה ליפות ומתאר מציאות עגומה לא נראה לי שזו סיבה לקרוא עמודים רבים ומדכאים מאד.

לפני 5 שנים•
★★★★★
• מיכאל
בעיית שפינוזה

בעיית שפינוזה

ארווין (ארוין) ד. יאלום

קל מאד להעביר ביקורת על הספר, לטעון שהוא שיטחי, לטעון שהוא רדוד. זו באמת לא יצירה ספרותית גדולה. זה ספר שמעורר סקרנות. עוסק באישיותו ורעיונותיו של אחד מגדולי הפילוסופים היהודים שהוחרם על ידי אחיו לכל חייו- ברוך שפינוזה. ובאלפרד רוזנברג המסובך והמעוות אחד ה"הוגים" הנאציים שלקח חלק פעיל במפלגה ומאוחר יותר בהנהגה הנאצית בגרמניה בשנים הנוראות-הלך כעיוור אחרי היטלר והיה מגדולי מעריציו. עד כמה טפשות , עד כמה אווילות עלולה להיות מסוכנת. עד כמה היא מאפיינת את ההסטוריה האנושית. עד כמה בני אדם חושבים שעושים נכון בשעה שעושים מעשים נוראים בשם רעיונות חסרי בסיס שלדעתם חשובים מכל. הדברים הללו באים לידי ביטוי בספר - נותנים פרספקטיבה למציאות עגמומית המתקיימת במין האנושי לדורותיו. יש בספר הבהרות לתופעות חברתיות הסטוריות . אפשרות לקורא להתבונן מנקודת ראות מרוחקת מספיק היסטורית ופסיכולגית על תופעות מהעבר.החיבור בין שפינוזה לאלפרד רוזנברג די מאולץ . למרות זאת הספר מומלץ. לא פנינה ספרותית, כספר המעשיר בידע ומשאיר מקום למחשבה .

לפני 6 שנים•
★★★★★
• מיכאל
האיש שנטע עצים

האיש שנטע עצים

ז'אן ג'יונו (ז'יונו)

אספתי אותו בפתח ספריה בגבעתיים. היתה בו הקדשה לאריאל ליום הולדתו מטלי וגל מהחמישי ביולי אלפיים ותשע. ספרון קצר האיורים של סהר חופי הוסיפו חן למילים. הוצאת צימוק-על נייר אקולוגי-הדפסה ירוקה. לפני ובעת מלחמות העולם אדם שחי בבדידות מגדל עדר כבשים ושותל עצים מתוך מחוייבות פנימית לעתיד. סביבם יתפתחו חיים במקום שכוח בין צרפת לספרד. ספר שיש בו נשמה על תוכנו כתבו החברים. ישמר בספרייתי כל עוד אני כאן.

לפני 6 שנים• מיכאל
מדד הפחד

מדד הפחד

רוברט האריס

התלבטתי - לדעתי היה כאן במידה רבה ביזבוז של נושא טוב. עודף פעילות שפגעה באמינות של הספור-חבל.

לפני 6 שנים•
★★★★★
• מיכאל
עד שיצא עשן לבן

עד שיצא עשן לבן

רוברט האריס

אדם הבוחר בצעירותו להקדיש את חייו לתפקיד מחייב התמסרות טוטאלית. רואה בכך יעוד. מוכן להפסיד את הנאות החיים הבסיסיות. זוגיות, גידול ילדים, משפחה. מוכן לחיות במסגרת שמחייבת אותו להתנהג על פי כללים נוקשים בכל פעם שיוצא מפתח חדרו הפרטי-אם בכלל יש לו חדר. זה המחיר שמשלמים אנשי הדת-ככל שהשנים חולפות כך עולים הספקות אצל חלקם באשר לבחירה והיעוד כפי שראו זאת בתחילת דרכם. זה הופך יותר לאמביציה אדירה להתקדמות בתפקיד-ביוקרה. "במחנה האל" המסלול ידוע וקבוע. התחרות קשה, מורכבת מאד. יש לזכור שהנבחר לאפיפיור-זה שישב לבדו במושב הכס הקדוש אמור להיות אחד מהם! הספר מתאר היטב את המאבקים, הבריתות, התיסכולים. של קבוצת הקרדינלים שמגיעים לוותיקן בהתרעה קצרה ועליהם מוטל לבחור את האיש שיעמוד בראש הכנסיה הקתולית. בספר תאורים מפורטים של המתרחש בחצרות , בחדרים ובאולמות במדינת הוותיקן. הכללים מחייבים מאד. ברקע ההסטוריה ארוכת שנים שמלווה ומכוונת את התהליכים שמתרחשים שם עד שיצא העשן הלבן. לעניות דעתי הסופר עשה את עבודתו נאמנה הקריאה מחייבת התמסרות-שמות רבים. תאורים מפורטים לפעמים מידי של הריטואל של הבחירה, תאורים של מקומות, של האישים מכל רחבי תבל. ש"משחקים" את המשחק חייהם . רובם מבוגרים מאד וזו עבורם הזדמנות נדירה , אולי חד פעמית. יש חשדות , חוסר האמון, תיסכולים, ובדידות. מומלץ למתענינים בתחום. מומלץ לאלו שהבנת נפש האדם מעסיקה אותם. מומלץ פחות לכאלו שמחפשים ריגוש בכל עמוד.זה לא ספר מתח זה יותר. כתוב היטב אם כי לעיתים היתה לי תחושה שיכול היה לקצר מעט, להפחית בחזרות ובתאורים.הקטע המסיים לדעתי אינו משכנע.. בכלל נראה לי שסיומות ספרים במקרים רבים יוצרים תחושת אכזבה. נראה שסופרים מתקשים במציאת סיום שיהיה המשך לעלילה ובכל זאת יעשה איזה שהו "ואהוו" לקורא. בסך הכל אני רואה בקריאת הספר קריאה מעשירה . מקום למחשבה ולא דווקא על קרדינלים. מעבר לכך.

לפני 6 שנים•
★★★★★
• מיכאל
תימהון

תימהון

אהרן אפלפלד

מסע בעיקבות אירנה, צעירה כפרית נוצריה שצופה ברצח אכזרי של שכניה היהודים. יוצאת לדרך להשתחרר מהסיוט הנורא הזה ומבעל אלים שרואה בה "ספקית" למזונו ולתאוותיו. "מסע" במקומות שבהם ישנה אכזריות , רוע, סיכלות, בורות. מעט מאד אור . סיום צפוי ובילתי נמנע. מול נופים - טבע עוצר נשימה ביופיו. מעלה נושאים מורכבים בעיקר נוגע ביחסי נוצרים יהודים, יחסי גברים ונשים. מאד בוטה, טביעת אצבעו של אהרון אפלפלד נמצאת בכל שורה. לטעמי כתב ספרים טובים הרבה יותר.

לפני 6 שנים•
★★★★★
• מיכאל
הפסגה

הפסגה

אהרן אפלפלד

הספר מתמקד בנפשה של לוטה שלוס- שחקנית יהודיה מתוסכלת בערבו של האנשלוס-אחד משיאי החייתיות האנושייים . אי שם במוסד-בית מרפא, בית אבות-מרכז לחנוך מחדש מבודד מאד. קבוצה של יהודים עמוסים ברגשות אשם על היותם יהודים-על היותם שונים. התכנסו לחיים משותפים במטרה לעבור שינוי להיות כמותם... בחסות "מורה הרוחני" באלבאן הגדול שאמור ללמד את הדרך. הכישלון כצפוי צורם. בספר זה כבשאר כתביו תובנות ורגישות אנושית. הוא מצליח להעמיק לחדור לנשמת הקורא-להשאיר חותם שלא ניתן להסרה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
• מיכאל
סמוך ונראה

סמוך ונראה

ש"י עגנון

עגנון במיטבו-בגדולתו בלקט הסיפורים "סמוך ונראה". בספור: "אצל חמדת". עמוד 54. במהדורה הישנה משנת תשכ"ז חמדת "הנהנתן" " בעל הבשר" בשעת חשבון הנפש... בעת תפילת כל נדריי.

“ נתעטף חמדת בטליתו עד למטה מרגליו. ניגב את בתי עיניו ופתח את מחזורו. אפשר שדברים שאני מספר נראים כדברי הבאי, ובאמת אין כאן לא גוזמא ולא שום הפרזה, אלא דברים כהװייתם. חמדת התחיל מתמעט. ודומה שהוא מצטמק והולך. כריסו כאילו נבלעה וכולו כצרור מלבושים שפרשו עליהם טלית. כך עמד ולא זז, עד שנרתע פתאום ממקומו והתחיל זוחל בפישוט ידים עד לתיבה, והכל עושים לו מקום ובוכים ואומרים יהי רצון שתקובל תפלתך ברחמים. והוא עונה אמן ואומר, מתוך תשובה שלימה. וכיון שהגיע אצל התיבה תפס אותה בשתי ידיו וצעק אוי. כאילו היא אש אוכלת.
אימת פתאום נפלה על הציבור וכל הציבור עמד ורתת. חמדת עמד לפני התיבה מוקף קהל מסייעיו המשוררים, אבל לא השגיח בהם. כאילו הוא יחידי עם יחידו של עולם. כך עמד כמה שעמד בלא אמירה ובלא דיבור, ברכיו בלבד רעדו, כגבור שלובש גבורה וברכיו אינן עומדות עמו. אחז את התיבה וחבט ראשו עליה. נזדעזעו החלונות ונתלקחו הנרות, ומסוף בית
הכנסת ועד סופו נשמעה אנחה שהגיעה עד לעזרה ומן העזרה לרחוב ומן הרחוב חזרה ובאה לבית הכנסת. התינוקות עמדו ובכו ועמהם אנשים ונשים. הגביה חמדת את ראשו כשעיניו עצומות ודחוקות לתוכן, מישמש אילך ואילך ובתי עיניו משוטטות בדמעות.
עמד הגבאי ופתח את הארון, הוציא כמה ספרים ונתנם לזקני בית הכנסת. נטלו הזקנים את ספריהם ובאו ועמדו מימינו ומשמאלו של חזן. סילק חמדת את בתי עיניו והניחן על התיבה, שלשל טליתו על פניו עד למטה מלבו וקולו התחיל משתלשל ויוצא, כל פעם בניגון נאה מן הראשון. אותה שעה ירדתי לסוף דעתו של אבא שרגיל לומר מי ששמע כל נדרי של חמדת יודע מה זה כל נדרי.
אחר כל נדרי התחיל לומר ונסלח לכל עדת בני ישראל, פעם ראשונה דרך תחינה ובקשה, פעם שנייה דרך בטחון, פעם שלישית דרך בטחון והסכמה.
נסתכלתי לפני והייתי תמיה. כמדומה הייתי תחילה שכאן עמד בעל שש כנפים ולבסוף עומד לו אדם מישראל מעוטף בטליתו ימינו על אזנו ובאגודל של שמאלו תומך הוא את סנטרו. עד שאני עומד ותוהה חזר חמדת ופשט את ידיו וקרא, וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה. נזכרתי כל הנסיונות שניסו אבותינו את הקדוש ברוך הוא במצרים. נתמלא לבי רחמנות על אותו זקן שמכניס עצמו בתפילה להתפלל על עם שכזה.
נרות הנשמה התלקחו וקול כקול אחד נשמע, ויאמר ה' סלחתי כדבריו, כך פעם אחת וכך פעם שנייה וכך פעם שלישית. ושתי ידיו של החזן פרושות כלפי מעלה וקול מדבר מתוך גרונו של החזן ויאמר ה' סלחתי כדבריו. נרעש ונפחד עמדתי והבטתי על יהודי זה, זקן זה, שפל ברך זה, שליח ציבור זה, שהואיל הקדוש ברוך הוא לתת לו כח וגבורה להתפלל לפניו כל כך.
שוב התלקחו הנרות והעלו אורם יותר ויותר וריח טוב של שעווה עלה מן הנרות ומן השחת הפרוש על הרצפה, כריח של דבש וכריח של שדה. בבית הכנסת שרתה דממה, ומתוך הדממה נשמע קול אנחה כבושה. הגביה עצמו חמדת ובירך שהחיינו בקול ובשמחה, כאדם ששמח שזיכה אותו השם בחיים, כדי שיהא מסגל מצוות ומעשים טובים, וכל העם בירך עמו בלחש ובשמחה. ובאמת ראויים היו לאותה שמחה שנעשו כבריה חדשה, בזכות שמחתם על מצוות השם, שחמדת שלוּחם עורר את לבם בתפילתו, שהתפלל עליהם לפני המקום, שהיה חמדת מתפלל באימה וביראה וברתת ובלב שבור על ישראל עם קדושים הרוצים לשוב אליו בלב שלם.”

לפני 6 שנים•
★★★★★
• מיכאל

ביקורות נוספות על "שמי הוא אדום"

שמי הוא אדום

שמי הוא אדום

אורהאן פאמוק

ספרו המעניין של פאמוק עוסק בתקופה מכריעה בהיסטוריה של אמנות האיור האיסלאמית: קשרים מסחריים ופוליטיים עם ממלכת ונציה הביאו לחשיפת האימפריה העותמאנית לאמנות הציור המערבית. בעקבות זאת החלו מושגים כמו "פרספקטיבה" ו"פורטרט" לחדור אל השיח של מעגל האמנים באיסטנבול, ולסדוק את בטחונם המוחלט ב"צדקת" האסכולה האמנותית שלהם. לאוזן מודרנית זה נשמע אולי משונה, אבל רק תוך הקריאה הבנתי באיזו נחישות דתית-מוסרית התייחסו האמנים הללו לציוריהם. עבורם תפקיד האמן הוא לתאר את העולם האידאלי כפי שהוא נראה בעיני האל. אין מקום לריאליזם, פרספקטיבה, סגנון אישי. וודאי לא לציור פורטרט, אשר שם את האדם במרכז. ואף שכל זה מרתק, הרגשתי שפאמוק הפר מעט את האיזון ויצק יותר מדי דיונים עיוניים מסוג זה לתוך העלילה.

במרכז הרומן עומדת תעלומה בלשית של רצח כפול וסיפור אהבה. לא יצא לי לקרוא כמעט בכלל ספרות בלשית (מלבד אולי את אחד מספרי הרצח של בתיה גור בנעוריי), אבל נדמה לי שכדי שספרות מסוג זה תהיה מותחת באמת, על המרדף לגילוי הרוצח להיות הרפתקני, חי. פה, בגלל הדיון המתמשך של פאמוק בהבטים הטכניים והדתיים של אמנות האיור האיסלאמית, אפילו החיפוש אחר זהות החשוד משועבד לדיון האמנותי. אני צריך גם להוסיף, שבזמן הקריאה ב'שמי הוא אדום' חוויתי שוב את התחושה העמומה שקיבלתי ברומנים האחרים (שאהבתי יותר) של פאמוק, שיש בפסיכולוגיה של הדמויות שלו משהו קצת נאיבי, כמעט ילדותי. חבל, כי עם הפוטנציאל שגלום בנושא, ועבודת השחזור ההיסטורי המרשימה מאוד שעשה פה הסופר, היה לספר פוטנציאל להגיע גבוה יותר.

לפני שנתיים•
★★★★★
•עמית לנדאו
שמי הוא אדום

שמי הוא אדום

אורהאן פאמוק

חשבתי ששמי הוא אדום מלשון אדומי, אך התברר לי שקוראים לספר שמי הוא אדום, משמע הצבע.

טורקיה, שנת 1637, 1000 שנה למנין האיסלאם, סדנת מאיירים שטובי המאיירים נמצאים שם וקיבלו משימה מהסולטן להכין לו ספר המפאר ומרומם אותו וממלכתו ולאייר כפי שהפראנקים מונציה מציירים, כך נקראו הארופאים בפי העותמאנים, משמעות הדבר ציור ריאליסטי ועם פרספקטיבה.

האיסלאם מכבד את הציווי "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה" והמאיירים בהנחיית המורה הדגול שלהם ציירו תמיד בנוסח הישן, החד מימדי, ולכן הם שומרים בסוד את דבר הספר וכן את הפורטרט של הסולטן שגם את זה הוא הזמין. אך גם בתוכם נוצרת מחלוקת בעניין עד שמתחילות רציחות.

הספר מחולק להרבה פרקים אורך כל פרק שניים שלושה עמודים וכל פרק נקרא על שם מישהו, והדמות שעליה נקרא הפרק אומרת את מה שיש לה להגיד, אפילו כלב או עץ מצוייר, הצבע האדום בפרק שנקרא כשמו של הספר וזה לא במקרה.

בתוך כל זה מוצגת לנו טורקיה של המאה ה 17. בעיקר איסטנבול של אז, סימטאות מרופשות, אך גם רחובות רחבים, שדרות עצים ושוק תבלינים, עגלות וסוסים, ארמון הסולטן והרמון הסולטן וכמובן הסדנה שמחוברת לבית של מנהל הסדנה ובתו היפה שבעלה יצא למלחמה לפני 4 שנים ולא שב, וכמה מחזרים מחכים לרגע המתאים.

אורהאן פאמוק יודע לכתוב ונראה שהוא מצפה מהקוראים שלו לקצת סבלנות והכל יבוא על מקומו בשלום, או שלא.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
שמי הוא אדום

שמי הוא אדום

אורהאן פאמוק

בספרו שמי הוא אדום משרטט אורהאן פאמוק, סופר טורקי וחתן פרס נובל לשנת 2006 את טורקיה של שלהי המאה ה-16, תקופה בה באירופה המרוחקת האנושות השתחררה מכבלי הכנסייה ויצאה אל מה שידוע כ"רנסאנס" – תקופה של עושר תרבותי, המצאות וגילויים מרחיקי לכת (אמריקה מישהו?) ושינוי אדיר בתודעת האדם – מתפיסת עולם בה האל במרכז והאדם בצד, הרנסאנס פתח עת חדשה בה דווקא האל בצד והאדם הוא שבאמצע. האירופאים היו בטוחים וגאים כל כך בעצמם, אך למעשה איחרו בפריחתם זו – הסינים, היפנים, ההודים, וכמובן העולם הערבי ובראשו האימפריה העותמאנית – עשו זאת עוד הרבה קודם. הספר מספר על הרגע המיוחד, רגע לפני שהעולם המערבי עלה והעולם הערבי ירד – ומתמקד בעולם הציור הערבי שפוגש את הציור ה"חדש" של הצרפתים, ובעקרונותיהם החדשים: הפרספקטיבה והמימד. איסטנבול מזדעזעת והאמנות החדשה מוכרזת עד מהרה כדבר כפירה. ואולם, לאט לאט מבינות דמויות כי מה שלא יעשו, לא יוכלו להתכחש לכך שעידן חדש מגיע, ושהם, יחד עם תרבותם שהיתה עד כה התרבות אולי הכי מפותחת, יאלצו להישאר מאחור. הדרך להבנה זו רצופה במכשולים, ומגיעה לשיאה כאשר המורה הטורקי הזקן, שלימד וצייר בשיטה "הישנה" כל חייו, מביט בפעם האחרונה ביצירות המופת של האמנים הגדולים של עמו, ומעוור את עצמו כדי לא לחזות בעולם זורק לאשפה את כל מורשתו וממשיך הלאה. זהו קטע עוצר נשימה.

ספר מעולה, מכל הבחינות.

לפני 14 שנים•עידו
שמי הוא אדום

שמי הוא אדום

אורהאן פאמוק

אני לא בטוח איך לבקר את הספר הזה. זה ספר שני של פאמוק שאני מנסה לקרוא - את הראשון לא הצלחתי לסיים ועם זה נאבקתי.
הספר קריא וכתוב בשפה קלה. העלילה היא פרשית רצח במאה ה16 באיסטנבול ומבחינתי זו נקודת פתיחה מצויינת- גם פרק הפתיחה מאוד מבטיח אבל משהו בצורה שהסופר בחר לספר את הסיפור מעיק. זה לא ריבוי נקודות המבט אלא יותר חוסר האופי של כל הדמויות שנראה שלכולם יש אותו קול חמדני ואינטרסנטי ללא עומק אמיתי.
הסיבה השניה שקשה להתחבר לספר היא שרובו נוגע בעקרון האיור שהיה נהוג באותם שנים ובין אם יש רובד עמוק יותר לנושא ובין אם לאו - לא הצלחתי להתחבר אליו ואז נוצר חור שחור גדול ומשעמם בספר

לפני 15 שנים•
★★★★★
•cujo
שמי הוא אדום

שמי הוא אדום

אורהאן פאמוק

לפני כשנה, קניתי (דרך סימניה כמובן) אחד מספרי ג'ון לה-קארה. נפגשתי עם המוכר והוא אמר לי שהוא לא מתחבר עם ספרי סופר זה (הכינוי "סופר" הוא שלי) כי הם נמרחים (הוא יהנה מספרי לי צ'יילד) . אז ככה: יש להבחין בין ספרי פעולה וספרים שבעלילתם משתחזרת תעלומת רצח ריגול וכדו'. ואכן, הספר "שמי הוא אדום" הוא ספר מופת (לא בכדי זכה הסופר לפרס נובל לספרות). העלילה עצמה מעניינת, אך אנו נהנים משפה עשירה, ניחוח אנסטנבול של אותה תקופה, והעיקר: המאבק בין ההשקפה שהאל הוא במרכז או האדם, כפי שמתבטא בסגנון הציור המזרחי (סין, פרס והתורכי) לעומת המערבי - הפרנקי. אמנם ניתן לפענח בשלב מוקדם מיהו הרוצח, אך כאמור, הפיענוח עצמו הוא למעשה הרקע ליצירה זו. ולסיום - גם הסיום מעניין ומשתלב היטב ביצירה זו). חבל שיש רק 5 כוכבים.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•חזי
שמי הוא אדום

שמי הוא אדום

אורהאן פאמוק

עד כה קראתי כ70 עמודים, צורת כתיבה מקורית, עם זאת הפרטים חוזרים על עצמם מזווית ראיה שונה,
ויש את העניין של ריבוי פרטים, תיאור הפרטים ואנשים.
בכל זאת לא מתייאש ומחכה לנקודה שאתחיל להתחבר.

לפני 11 שנים•רובי
שמי הוא אדום

שמי הוא אדום

אורהאן פאמוק

ניסיתי לקרוא ומצאתי את עצמי מהרהר בנושאים אחרים.
לא הצלחתי לסיים.
לכן איני יכול להמליץ יתכן שהחלק השני טוב יותר אבל לא הצלחתי להגיע לשם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•