החברה הכי טובה שלי ניסתה לשכנע אותי לקרוא את הספר הזה מאז שהיא סיימה אותו. מה שהיה לפני הרבה זמן.
ניסיתי פעם, הגעתי לעמוד שש עשרה, והפסקתי. באמת שאין לי מושג למה.
כשהיא המשיכה לנסות לשכנע אותי, תמיד אמרתי אחר כך, כי הוא פשוט לא נראה לי טוב במיוחד.
ואז, במבצע נדיר בצומת ספרים של אחד פלוס אחד, הוא היה הספר היחיד שעדיין לא קראתי ולא נראה משעמם, שהשתתף במבצע.
אז ב"לית ברירה" לקחתי אותו - כי פשוט לא יכולתי לוותר על הספר האחר שרציתי, ימים של דם ואור כוכבים.
הספר הזה היה מאוד (מאוד) טוב. אם כי יש בו פגם אחד שקצת הציק לי.
העלילה זורמת, לא נמרחת, לא נתקעת, הדמויות חמודות וקל להתחבר אליהן. הסיפור די מקורי, אם כי מה שהפריע לי היה שכמעט לא הרחיבו על הרקע שלו. פשוט זרקו לנו כמה פרטים על האתחול, פרט או שניים על המחבלים, ושום פרטים על הממשלה, ועל זה נבנה הסיפור. לא סיפרו לנו כמעט שום דבר על השומרים באפור ששכחתי איך קוראים להם.
עוד משהו שהפריע לי, אבל זה היה אישי יותר מאשר משהו שהיה צריך לשנות, הוא שלא התחברתי לבן. לא אהבתי את הדמות שלו - הוא היה חייכן וצייתן ודמות די שטוחה בכללי.
מה שכן ממש קיוויתי שהיא תהיה עם מאק. כי פשוט היה ביניהם מין ניצוץ רגעי לגמרי שלא התפתח לכלום. היחסים ביניהם היו יבשים. הוא הופיע בקושי פעמיים בכל הספר, אבל איכשהו פשוט הרגשתי שהם צריכים להיות ביחד.
הדמויות מדברות בשפה גבוה מדי לדעתי - אבל אי אפשר להתלונן על שפה גבוה, ככה שזה די שולי.
**אזהרת ספוילר לספרים הבאים**
מסתבר שניחשתי נכון. היא באמת עם מאק בסוף! שאלתי על זה את חברה שלי, ומסתבר שכן. אז יכול להיות שזה לא כזה נורא שלא חיבבתי את בן.
*סוף ספויילר
מאוד אהבתי את הספר - הוא היה קליל וקיילה הייתה ממש חמודה, אז היה קל להתחבר אליה. גם אהבתי את זה שהיא מציירת, כי בדרך כלל סופרים פשוט מסתפקים בזה שהדמות הראשית חיה חיים מעניינים ולא מוסיפים שום כישרונות אישיים ודברים כאלה.
אז כן, הפגם הזה של החורים בעלילה גרם לי לתת לו רק ארבעה כוכבים, כי חמישה נראה יותר מידי ושלושה פחות מידי.
מומלץ ביותר :) :)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
