אלוף.
סדרת אגדה #3.
מרי לו.
חמישה כוכבים.







ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...]
{הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי}



דיי אגדה.
יוני עילוי.
מי יהיה האלוף?
ככה זה מתחיל.
פחות או יותר.
בהתחלה באמת ניסיתי לחפש מי זה יהיה.
מי יהיה האלוף.
בשלב מסויים הפסקתי.
ועכשיו, סוף הספר, ויש כל כך הרבה דמויות שהתיאור הזה מגיע להן.
אבל,
מי שבאמת מגיע לו התיאור הזה הוא
הספר.
הספר הזה אלוף.
הוא מדהים.
מרתק ומותח.
מעניין.
לא כל כך צפוי.
מלא אקשן ופעולה (כמו כל סדרת אגדה של מרי לו).


הספר לדעתי, היה טוב מקודמיו.
הוא היה מיוחד.
אני אפילו לא יכולה לתאר במילים כמה אני אהבתי את הספר. כמה הוא מדהים בעיני ברגעים אלו.
אני לא יכולה להסביר כמה הסוף היה....
אחח אין לי אפילו את המילה הקטנה לתאר אותו.

כנראה שכדי להבין אותי, אתם תצטרכו לקרוא את שני הספרים הקודמים ואז את הספר הזה.
הספר הזה שסוגר לכם את הסדרה בצורה מדהימה, שבחיים לא הייתם רואים אותה באה.



⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂ספויילרים⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂

נקודות קלות:
- סוף סוף הצלחתי להבין את דיי ויוני. סוף סוף אני רואה את מה שלא ראיתי עד עכשיו. אני רואה אותם. אני מבינה את החיים שהם היו יכולים לקבל ולחיות. אבל אולי הם עדיין יכולים. כי אומנם הספר הסתיים, אין המילים לתאר את הסיפור שלהם. אבל בדמיון שלנו הם יכולים להמשיך לחיות מחדש.
- מעולם לא הצלחתי לדמיין את דיי עם שיער ארוך - כפי שהוא מתואר איתו מהספר הראשון. תמיד דמיינתי אותו שונה. הוא תמיד יהיה שונה. ואז הגיע הסוג של אחרית הדבר של הסופר - ודיי, הוא עם שיער קצר, פרוע ויפיפה. כפי שתמיד דמיינתי אותו. כפי שהוא תמיד יהיה.
- ועדן, הוא בריא ושלם וחכם ומדהים. והוא קיבל סוף פשוט מדהים. אני גאה בו כל כך.
- הרפובליקה VS. הקולוניות. זה היה צריך לבוא. היה צריך שיקרה משהו איתם. ומה שקרה היה כתוב בצורה מדהימה. אין ספק שמרי לו מתחילה לעשות את זה בכל פעם, להביא את התפנית האדירה, את הבעיה המקסימלית, ולפתור אותה בדרך שלא היית רואה כל כך מהר. אני שמחה שבסוף הכל הסתדר בין שני העולמות, שהרפובליקה והקולוניות הצליחו להגיע משהו חדש.

⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂סוף ספויילרים⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂

עוד משהו קטן:
יוני אף פעם לא הייתה דמות אהובה עליי בספר.
אבל משהו פה.
משהו מאיזה כמה פרקים לפני הסוף גרם לי לשנות את הדעה שלי אליה.
אני פתאום רואה בה משהו אחר. מישהי אחרת.
אני סוף סוף יכולה להגיד שאני לא שונאת אותה.
אני יכולה להגיד עכשיו, שלא רק שהדמות שלה בסדר וכתובה טוב, אני יכולה עכשיו גם להגיד שהדמות עצמה היא טובה ושיש לי חיבה אליה. אני יכולה להגיד עכשיו, שיוני היא דמות ששווה להכיר אותה עד הסוף.



אני אסיים בשני משפטים הקבועים שלי: ^_^
כל אלה שהיה להם את הסבלנות וכוח לקרוא את הביקורת שלי, תודה :)
נ. ב. מקווה שאהבתם את הביקורת XD

~אלוף / מרי לו / חמש כוכבים ~ ( מכיל ספוילרים)


אני אכתוב ביקורת על כל שלושת הספרים שמסתכמים בספר הזה.
אני יושבת וחושבת איך לנסח את המילים המתערבלות לי בראש עכשיו, אבל הראש שלי טרוד בכל כך הרבה מחשבות שאני מוצאת את עצמי בוהה במסך.
יופי, הרמיוני. תמשיכי ככה. את עוד תגיעי רחוק.

ובחזרה לענייננו.

מרי לו היא קוסמת. ולא מהקוסמות האלה עם הכובע המחודד ,הגלימה השחורה , והשרביט המתאים לה. ( למרות שגם אותן אנחנו מאוד אוהבים^^), אלא מהקוסמות האלה שהן אפילו לא יודעות שהן קוסמות. אין להן צבע שיער משונה, או כוחות מיוחדים, או מיליונתאלאפים מכתבים שיוצאים מהאח, לא. יש להן את הדבר החזק ביותר- הדמיון.
מרי לו הצליחה לשבות אותי בקסמיה כמו שלא חשבתי שאפשר לעשות לאחר שסיימתי לקרוא את הסדרה הארי פוטר. ( שימו לב לרפרנסים ^^)
העלילה מצוינת, הדמויות נפלאות ( למעט יוני- הרחבה אחר כך) , והכריכות מהממות. בעיקר אהבתי את הצבעים.
קצת הרחבה על הדמויות:( לא כולן כי אני עדיין רוצה לחיות מחר)

דיי(דניאל)- הוא מגניב. כל העניין של הפעולה והסאלטות והרובים- אני ממש נדלקתי על זה. הוא קשור מאוד למשפחה שלו, ולמרות שהוא לא הראה הרבה אבל על מות אמו ואחיו, שהוצא להורג במקומו, אני אוהבת את הקשר המשפחתי בינהם. הוא פגש את טס, עוד דמות מדהימה בעיניי, והגינוני טקס האלה ( עם הסוודר וזה ) כל כך חמודים. למרות דעות של רבים כאן, הייתי מתעצבנת אם היה רומן בין טס לדיי במקום בין יוני לדיי. אפילו שהוא נפצע קשה, הוא ממשיך לעשות כל מה שהוא יכול כדי להביס את הרפובליקה. כלומר, עד סוף הספר השני ( בערך). בספר השלישי הוא כבר תופס מקום ברפובליקה, והוא מתפרסם לטובה ולאו לרעה.

יוני ( יוניון איפריס)- היא כל כך חסרת טאקט אלוהים. היא הגיבה לא נכון כשדיי נתן לה את הטבעת מהדקים. הקטע שהיא שמה לב לכל פרט ומתעדת אותו, זה היה נחמד בהתחלה אבל זה שיגע אותי בסוף. בגלל המעמד הכספי שלה היא מפורסמת וחיה טוב עם 5000 נקודות משהו, ודיי, עם אותה כמות נקודות משהו, צריך לחיות בפשע בגלל המעמד הכספי שלו? איזה עולם מגעיל. לוצמזה, אני חושבת שהדמות שלה מאוד מאוד חיונית בספר.

הקטע בו דיי איבד את הזיכרון, והיא החליטה לא לספר לו מי היא ולא לעזור לו, היה כל כך מעצבן. אבל גם כל כך טוב. ( למרות שצעקתי/צרחתי על הדפים האחרונים ^.^)
הסיום הוא סיום פתוח, אך עם זאת הוא מצוין. אני לא חושבת שאפשר להמשיך את העלילה, לא משנה כמה אני רוצה שדיי יוני ועדן יחזרו לחיים שלי.

טיוב, זה בהחלט לא כל הדמויות אבל אני עייפה דו...
ולסיום-
בכריכה של הספר כתוב-

הוא אגדה.
היא עילוי.
מי יהיה האלוף?

הרבה אומרים ששניהם אלופים . אני אומרת שאנייייי האלוףף אניייי שהצלחתי לקבל על עצמי שנגמרה הטרילוגיה הזווו


וזהו^^

יש לי משהו לא ברור עם סדרת הספרים ׳אגדה׳.
את הספר הראשון לא אהבתי, לא התחברתי כמעט ובכלל פרט לקטעים אחדים שהיו מעניינים ולכן החלטתי בכל זאת בחרתי לקרוא את הספר השני.
בשונה מהספר הראשון, הספר השני היה מעולה. מרגש, סוחף ומותח, בדיוק כמו שאני אוהבת.
ועכשיו בנוגע לספר ׳אלוף׳-
בסך הכל הספר מצויין. ישבו מתח והוא לא נמרח. מרגש אבל לא קיטשי.
כל כך נהניתי לקרוא אותו והעמודים פשוט זרמו לי.
את דיי אני כבר אוהבת מהספר הראשון,והיחס שלו לאחיו וליוני במהלך הספר רק חיזק את זה.
הוא קצת מגונן מידי ומקבל החלטות שנוגעות באנשים אחרים במחשבה שזה מה שהכי טוב לכולם. כמו שבהתחלה הוא מסתיר מיוני את עניין החולי שלו, ומעדן את עניין הבדיקות לתרופה.
ביוני יש משהו שסקרן אותי כבר בספרים הראשונים-חדות ההבחנה שלה, אבל במהלך הספר האחרון הרגשתי שזה מעושה מידי, כל הערות הביניים הכאילו אגביות כשהיא חושבת.
אבל חוץ מזה היא אמיצה ולוחמת, שיודעת לשים את הקשיים שלה בצד ולנסות להמשיך בחייה.
ועכשיו כשסיימתי אותו הוא מרגיש לי קצר מידי, כאילו הוא הסתיים מהר וחסרים לי עמודים.
מרי לו כותבת נפלא. מחכה כבר לסרט וממליצה מאוד לקרוא את הספרים.

ספרים טובים דורשים סוף טוב. הבעיה היא האם הסוף מצליח להיות סוף מספק.
כשמדובר במרי לו, התשובה ברורה: ברור שכן!
מרי לו עשתה את מה שהרבה סופרים וסופרות לפניה לא הצליחו לעשות:
סיימה את הטרילוגיה בצורה יפה, מעוררת השתאות, והכי חשוב: עם טעם טוב.
הספר עוקב אחר המאבק האחרון בין הרפובליקה לקולוניות. דיי ויוני עושים
כמה שיותר על מנת להציל את ארצם.
כמו קודמיו, הספר עמוס אקשן, מתח בלתי פוסק ועלילה מרשימה.
לסיכום: אחד מספרי הסיום הטובים ביותר שקראתי. ספר מעולה שמסכם בצורה
מכובדת טרילוגיה מדהימה.

ביקורת ראשונה שלי D:


אז ככה
סה״כ מרי לו קידמה את העלילה יפה. היא לא ניסתה למרוח אותה יותר מדי, והכל היה די במקום. בחלקים מסויימים (המ כל הספר) היה קצת דביק, אבל היא ידעה לנתב מעולה את הקטעים הפוליטיים והמלחמתיים בתוך כל הדביקות הזאת.

~אזהרת ספויילר~

מה שכן, הכל היה די צפוי: די יבריא מהמחלה, ימצאו תרופה למגפה החדשה, ואחרי שג׳יימסון ברחה היה ברור שיוני תהרוג אותה. מה שהיה הרבה פחות צפוי הוא (מחדשת אזהרת ספויילר יורדת שורה)

שדיי ישכח את יוני. וואו. זה יכל להיות סוף מדהים, יוני שוכבת על הדשא בלילה, מביטה בכוכבים ובוכה על האובדן שלה, מקווה שמתישהו בעתיד, דיי ייזכר בה
אבל לא, היא הייתה חייבת אבל חייבת להוסיף אחרית הדבר (זמן מעולה לשכוח איך קוראים לזה באנגלית) ואני עדיין תוהה בשביל מה? לסגור קצוות? להראות שהרפובליקה והקולוניות חתמו על הסכם שלום אמיתי? בשביל לתאר את הסוף שהיה בין יוני לאנדן? את ההתחלה החדשה של יוני ודיי? היה הרבה יותר יפה אם לסיפור היה סוף קצת יותר פתוח, אז הוא באמת היה גורם לי לבכות.

מרי לו הצליחה פחות להפיח בספר הזה רגש ומבספרים הקודמים (בייחוד הראשון, שבו המשפחות של יוני ודיי נפטרו) וגם כשהיא כן, זה בעיקר היה בהקשר דביק. באמצע הספר היא נזכרה והרגה את ההאקרית של הפטריוטים שהיא בקושי כתבה עליה. חלק שכן הצליח לה היה כל הסיפור של תומס, על איך הוא הרג את מיטיאס ואיך הוא הגן על הפטריוטים

כשסיימתי את הספר נתתי לו 4 כוכבים. עכשיו אני מתלבטת בין 3 ל4. כנראה הייתי נותנת מיד 5 לולא האחרית דבר, אבל בסך הכל, הוא כתוב טוב והעלילה שאבה אותי לתוך הספר (עד כדי כך שהלכתי איתו לסרט. ברצינות).

מרי לו את פשוט סופרת נפלאה!!
קודם כל אחרי חיפושים ארוכים אחר הספר הזה סופסוף מצאתי אותו, ואני שמחה לומר שהחיפושים האלו לא היו לשווא.

את הספר הראשון קראתי כי "הכריחו" אותי חברותיי, כן זה היה קצת מוזר בהתחלה כי מאז אותו יום שקיבלתי אותו הן לא הפסיקו לשאול איך הוא ובאיה חלק אני נמצאת. בהתחלה קצת הזנחתי אותו אבל כשסופסוף קראתי אותו פשוט נסחפתי ולא הפסקתי לקרוא אותו.
יוני, היא דמות שקצת קשה לי היה להתחבר אליה אבל בספר הזה אני פשוט התחברתי אליה והתרגשתי איתה (לא האמנתי כשזה קרה כי כשיש דמות שאני לא מתחברת אליה רוב הסיכויים שלא אתחבר אליה עוד דבר שלא קרה כאן וזה פשוט מקסים).
דיי (דניאל), הוא הדמות שממש אבל ממש חיכיתי לקרוא את פרקיה כי דמותו מאוד סוחפת במחשבותיו וסיפור חייו.

*הספרים מסדרת אגדה, הם ספרים הכתובים מנקודת מבטם של דיי ויוני ובכל פרק יש נקודת מבט של אחת הדמויות האלה.

אז... "אלוף", הספר האהוב עליי בטרילוגיה, כי לדעתי למרות שהצלחתי לגלות על הדבר המפתיע לקראת סוף הספר, וכמעט רציתי לזרוק את הספר. לא הצלחתי לעשות את זה, כי הדמויות והסיטואציה פשוט מושכים אותך אל הספר ואתה לא מצליח להרפות וזה דבר שאני מאוד מעריכה בספרים ובכתיבתם של הסופרים שעשה זאת, כי לא כל ספר שקוראים מכניס אותך לעלילה וגורם לך להתחבר לדמויות (זאת דעתי), ולכן אני גם מאוד מעריכה את הספר ואת מרי לו.
בספר הזה, מה שמאוד הפתיעה אותי,לא הייתה מן הקדמה על מצב הדמויות ומה איתך הוא פשוט נכנס ישר אל האקשן והמתח והאדרנלין התחיל לזרום לי בעורקים.


אז לסיכומון, הסדרה/טרילוגיה היא סדרה שאני מאוד ממליצה עליה. אז קחו את הזמן, תנשמו עמוק, ותכנסו לעולם של יוני ודיי (דניאל).
קריאה מהנה :)

ספר יפיפיה,סיום מצוין לטרילוגיה,חוץ מנקודה אחת ספוילר, הסיפור נגמר בנקודת שיא, שדיי לא יודע מי זאת יוני,ויוני מחליטה לוותר על דיי ולתת לו לחיות את חיו בלעדיה, תפנית מעולה וחדה בעלילה, ואז מגעי הסוף דבר. למה? למה? היא הייתה יכולה לגמור בשיא, לגרום לי לדמעות, וכמובן לעצבים על שגמרה באמצע את הספר, אבל מצד שני ,הייתי נשארת עם טעם לעוד. סוף ספוילר
חוץ מזה הספר מאוד יפה, מותח , מרגש ועוד.

מסוג הספרים שבא לך שיהיו עוד אלף ספרי המשך כמוהו,

נגמר מהר מידי..