די, לא מצליח לסיים. כזה שעמום צריך היה להתאמץ לכתוב.

כמה טריקים צריך סופר מתח כדי למשוך אותך הקורא?
א. תיאור הגופה, כמה שיותר מזוויע, מה טוב.
ב. בלשים עם בעיות אישיות, נפלא.
ג. עיתונאים רחרחניים, לעיתים מעורבים . איזה יופי.
ד. סביבה אקזוטית. קיץ קיצוני, פארק ידוע, או אולי סביבת שלג קיצונית.
ה. תהליך הגילוי.
בהתחלה יש נטיה להשאיר את החקירה על אש קטנה, אחר כך מתברר כי עיתונאי, איש שילטון, פסיכולוג או שאר מיני אנשים מענינים מעורבים /מתענינים בזה מסיבות כאלו ואחרות.
ו. האצת התהליך לקראת הסיום, בוא נגיד " איש שחור מתנפל על הבלשית החמודה" , לא איש פשוט, שחור מהמם.
נא לקחת את כל החומרים לערבב היטב.
אבל, כידוע זה לא מספיק כי כבר השתמשו בטריקים הללו ולכן הספר הוא כדברי חזון העצמות היבשות " ורוח אין בו".
לכן בוא נעשה ....גופה מדברת לעצמה כי לא יכולים לשמוע אותה.
מה אתם אומרים. נכתוב את הגיגיה בפונט אחר, כדי שלא נחשוב כי אולי זה עיתונאי מדבר, והרי לנו תוסף פיקנטרי לספר.
איני מבין מדוע הוא מהגג סתם. מדוע לא יגיד ברגע הראשון שהוא רואה את הבלשים " היי, חברה אתם טועים , זה שרצח אותי הוא יהושוע הפרוע". לדעתי הוא אפילו יכול לכתוב את השם על השלג תוך כדי הנעת הגופה ברוח החזקה והקרה של שוודיה. ממילא לא יאמינו לו, אבל התעלול יהיה לפחות אותנטי.
איכס.
אני מודיע כי מעתה, אהיה מאוד סלקטיבי בבחירת ספרי מתח.
אבל,אבוי, כמו עיקרון אי הוודאות של היזנברג, עד שלא אקרא את הספר, לא אדע אם הוא ספר טוב אם לא.

ספר מדכדך, מוזר, קשה לקריאה מבחינת התוכן והניסוח, מסורבל ומייגע. קראתי יותר ממחצית ממנו, עד שנשברתי ועזבתי אותו.
קראתי אותו בשבוע האחרון, כשבחוץ היה מזג אוויר חורפי וקפוא, והיה לי קשה עוד יותר להתחבר אליו כי גם הספר מתאר מזג אויר קר מהרגיל, אפילו למדינה קרה כמו שבדיה.
יש בספר משפטים שכתובים באופן מאוד פיוטי, עם מטאפורות ודימויים רבים, דבר שלא אופייני כלל לספרי מתח. למרות זאת, רוב המשפטים בספר מנוסחים באופן מאוד גרוע. כנראה שהתרגום פשוט רע.
המתח בסיפור נבנה בעצלתיים, עד שהוא כבר מתמוסס לחלוטין. יש דמויות רבות, שקשה לזכור את שמותיהן הקשים להגיה, ומי נגד מי. יש בספר קטעים מוזרים ותמוהים, שבהם הגופה של הקורבן מספרת על עצמה בגוף ראשון.
בקיצור- ספר לא מומלץ כלל.

קשה להגיד על ספר כזה שהוא מהנה. מצד שני ספר מעולה וקשה להפסיק לקרוא. עבודה משטרתית דקדקנית, לא מוותרת ומנסה לאתר כל פרט ולהפוך כל אבן אפשרית בדרך לחשיפת הרצח המזוויע. כל זאת משולב בתופעות פולחניות מהמיתולוגיה הסקנדינבית וכמובן כמו כל ספרי המתח הסקנדינביים הגיבורה הראשית (הפעם אישה לשם שינוי) עם בעיות אישיות של גירושים, בת מתבגרת. עוד לזכות הספר הזה - רק ממש לקראת הסוף מתברר לך מי הרוצח. מי שאוהד את הז'אנר הזה של ספרי המתח/בלש/משטרה הסקנדינביים - כמוני, בהחלט יכול "להינות" מהעלילה, המתח, מהעבודה המשטרתית והאווירה הכל כך קרה וקפואה המלווה את הספר הזה.

ספר איום ונורא. הגעתי עד 30 (וגם זה בקושי רב) וויתרתי.
הכתיבה מחרידה. לפעמים נדמה כאילו הסופר חזר לדברים שכתב והוסיף להם בליל משפטים שפתאום עלו בראשו.
הכתיבה נדמתה יותר כהקראת "שירה" בציבור- הכותב עלה לבמה והחל לזרוק משפטים סתומים מדי פעם.
לדוגמא:
"סקה יושב לידה על מושב הנהג של הוולבו, ומבטו נעוץ בכביש הבהוהק.
העיניים.
אנחנו סומכים עליהן. לתשעים אחוז מהרשמים שיוצרים את תמונת העולם שלנו אחראיות העיניים."
באיזשהו שלב פשוט נמאס מהכתיבה התמוהה הזו. התיאורים הקודרים של הכפור (שלא נגמרים. הסופר מתמקד בקור כאילו שוודיה היא אנטרטיקה הקטנה), העלילה שלא מתקדמת לשום מקום (30 עמודים לוקח לדמות הראשית לצאת מביתה בגלל כל התיאורים ושבירת הכתיבה למען בליל מילים חסר תוכן אמיתי. נראה שהסופר ניסה לנפח את הספר בשטויות. הצליח לו) והכתיבה המזעזעת גרמו לי להניח את הספר.
מכיוון שהייתי אצל חמותי, וזה היה הספר היחיד ברשותי באותו הזמן, דפדפתי הלאה בכדי לבדוק האם גיבוב השטויות ממשיך- ואכן, כל הספר מלא בקיא של מילים חסרות קשר לעלילה.
בהחלט בזבוז משווע של נייר.

ספר מדכדך. כשאתה קורא את הספר יש לך תחושה שבשבדיה השמש לא זורחת לעולם. הכל כל כך אפל וקודר. הכתיבה לפעמים טרחנית ואפשר גם היה לוותר על כמה עשרות עמודים.
בקיצור, לא חייבים.

בשנות השמונים ביוני הייתי בשבדיה וחגגתי עם השבדים את חג ה-מידסאמר שלהם , הם שוזרים פרחים על סטנד ענק והולכים לשדות לרקוד. עכשיו למדתי שיש גם אמצע החורף בשבוע החורפי שנחת עלינו עם הסופה והגשמים קראתי על החורף הקר שיותר בשבדיה , בפברואר בחודש הולדתי , הקור החודר עצמות הוזכר עשרות פעמים בין השורות, שגם השבדים עצמם סובלים ממנו.
מרין פורס, שוטרת חד הורית למתבגרת נחושה למצוא את האשמים במותו של המסכן השכונתי , זה שהתעללו בו כל חייו, גם מותו נגרם מהתעללות נוראה , תלוי על עץ ערום.
לאט לאט מרין והצוות המשטרתי מגלים עוד ועוד על על חייו של האומלל משפחתו וחייו המעוותים בתוך כל הקור הזה , ישנה שוטרת נחושה שמתמודד עם קשיים ובית ומחוץ , מתמודדת ומצליחה.
ולמי שבא הקור השבדי עם השמות הקשים לעיכול , קדימה, נחמד לא יותר.

מותחן מעולה, גיבורה אמינה, כתיבה שוודית, מעט קרה ועובדתית אבל מרתקת ומסקרנת.

משונה מעט ומותח וגם מעניין ומסקרן. נחמד