• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שיבומי

שיבומי

מאת טרווניאן

הביקורת של arti

תמונה של arti
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
שיבומי

שיבומי

מאת טרווניאן

הביקורת של arti

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של arti
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:1980
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
bookrafelmishmish
לפני 11 שנים

“אם הייתי נכלא לפרק זמן ארוך במיוחד בצינוק או בתא מאסר, מעליב שכזה . הייתי מגיע, כך אני מאמין, דרוך”

7/18
ביקורות על שיבומי
הבאה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 7 שנים

“גם אני קראתי לראשונה את שיבומי בשנות העשרה שלי וסקרן אותי לשוב ולקרוא בו. ארבעים שנה לאחר כתיבתו נר”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•3 דקות קריאה

שלום לכולם.

הספר הנוכחי הוא ספר שהנו לא פחות מאשר יצירת מופת.

בזמן שאני קורא ספרים אני נורא אוהב לדרג ולסווג ציונים. חלקם מעולים , חלקם קצת פחות.

אך גם בין הציונים המעולים שאני נותן לספריי יש ספרות שמתעלה על המצויין הרגיל.

ספר זה אכן נכנס בעיניי לקטגוריה הנוכחית.

טרוויאן הנו סופר אדיר , ועושים לו עוול שלא מתרגמים לעברית את כל ספריו.

ספר זה בשונה מספרות מתח רגילה , משלב בתוכה אמירות גאופוליטיות מדוייקות מאד על הבדלי התרבות המהותיים בין המזרח למערב.

חיים פשוטים ובריאים , אל מול התרבות המערבית שהנה סרח וסאוב.

תרבות של ענווה וכבוד ומוסר , אל מול התרבות הקפיטליסטית החזירית ,בה התרבות היא עשיית ממון בכל דרך אפשרית.

יש בספר שילוב פנומנלי של תורת הזן והבודהיזם , והכרה בטבע ובצומח תוך כבוד אדיר אליו.

הגיבור הנו ניקולאי הל , ילד מיוחד במינו , הנולד לאם רוסיה , ולאב גרמני ( שילוב של ניגודים המתנגש בתקופה האפלה ההיא).

ילד אשר למד ונחשף מגיל ינקות לתרבות מפוארת ורבת שפות , ומנגד משלים את כל החסר לו בתרבות רחוב מלאה באלימות וברוטליות קשה.

ילד שנחשף לכל התובנות ולומד להיות ילד חכם המשלב בתוכו את כל האלמנטים הדרושים לו להשרדות ופקחות בלתי רגילה.

הוא גדל בשנחאי בסין אך נאסף תחת צילו של גנרל יפני שמתחיל ללמדו את גינוני התרבות היפנית , ולאחר פרק זמן מה נשלח ליפן

ללימוד של ה " שיבומי " , שזהו מצב בו אדם מגיע להפנמה מלאה , ושליטה מוחלטת בשלמות אישית.

הוא נראה ילדון , אך המראה אינו מלמד על כך שהילד , נער , ולימים אדם בוגר בכסות מראה צעיר ונערי , הוא שלמות של חוכמה ,

שליטה עצמית בלתי מתפשרת , ובנוסף היותו לוחם מיומן מאין כמוהו היכול להרוג ולחסל כל אדם עם כל חפץ אפשרי.

מעבר לזה הוא הגיע לרמה גופנית ונפשית מינית מאד ששמה את כל בני האנוש הרגילים הרחק מאחור.

בספר ישנם תיאורים יוצאי דופן על התקדמותו בשליטה בהנאה המינית , והקריאה על כך היא חוויה בפני עצמה.

הספר דן באופן גס בקלחת הבלתי נתפסת בין מדינות בנושא הכלכלי , וכלכלת הנפט , תוך שימת דגש עד כמה מדינות המערב תלויות

בחסדיהן של מדינות ערב בנפט , ועד כמה הן מוכנות ללכת רחוק בהמשך עבור אותו כתם שחור ושמנוני.

ישנה בספר חלוקה ברורה של ממשלות , ומעבר לכך גם תאגידי על שכוחם הוא של ממשלות ואף מעבר לכך.

הספר דן בתאגיד שכזה בו יש לו כוח בלתי נדלה ובו אינטרסים נורא מנוגדים ובזכות ההגנה על הצד הערבי ( בגלל הנפט כמובן).

כמובן שישראל , וא"שף , לא חפים בכל הקלחת הזאת , ומעורבים ככלי משחק קטנים בכוחות גדולים מהם בהרבה.

בספר הנוכחי ישנם המון המון קטעים מצחיקים נורא , ולא פעם ישבתי לי במרפסת וצחקתי מלוא הגרון , טרוויאן... אתה שובב לא

קטן בכלל. איזה קללות , איזה מילים....

הספר מלווה בפילוסופיית חיים מדהימה , והוא כתוב באופן כזה מתוחכם עם מצבים כל כך נכונים שאי אפשר שלא להתאהב בספר.

תקופה ארוכה מאד לא ייחלתי שלא ארצה שספר שאני קורא ייגמר.

איזה כיף לדעת שקניתי ספר מופת , ואותו אני בפרוש לא אמכור.....

מי שעדיין לא קרא אני ממליץ לא בחום אלא ברתיחה של ממש...

ספר חובה חובה חובה ויפה שעה אחת קודם.

לספר הזה אין שום מגבלת גיל. הכל תקף מאד, זהו ספר ניצחי עם בשורה אמיתית.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ש
שרון מוזס
תמונה של asheriko
asheriko
תמונה של רץ
רץ
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של תומר
תומר
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של גלית
גלית
9קוראים|גיל ממוצע66|56%נשים

על המבקר

תמונה של arti

arti

ותיק
חבר מזה 12 שנים
61 ביקורות•344 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של arti
arti
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות61
לייקים שקיבל344
דירוג ממוצע4.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות24ספרות מתורגמת18מדע בדיוני ופנטזיה10

דיון על הביקורת

8 תגובות
arti
arti•לפני 11 שנים
זשלב יקירי. זה ספר שיצטרף לרשימה שלך. אני מבטיח לך.
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 11 שנים
באמת נשמע מעניין. אצלי הספרים שעולים על המצויין הרגיל הם 'הארי פוטר', 'התפשן בשדה השיפון' ו'הילד הזה הוא אני'- פשוט ספרי חובה.
arti
arti•לפני 11 שנים
נו מה הפלא מחשבות, איך ניתן לעמוד בעומסים הללו? זו המון ספרות לקריאה, הרי מעבר לספרים יש עבודה, משפחות, ילדים. צריך לדעת לתמרן בין הכל.
מורי
מורי•לפני 11 שנים

החלטתי להפסיק לקנות. קצב הקריאה שלי ממש ירד בזמן האחרון.

arti
arti•לפני 11 שנים
חחחח יפה, אצלי קצת פחות, בסביבות ה 100
מורי
מורי•לפני 11 שנים

לצערי, או שמא לשמחתי, מחכים לי עכשיו רק 150 ומשהו ספרים בבית. יש עדיפויות, למשל

קודם ספרים צרפתיים.
arti
arti•לפני 11 שנים
מחשבות. אם כך צריך לקרוא אותו מהר מהר שוב
מורי
מורי•לפני 11 שנים

קראתי לפני מיליון שנה, לא זוכר מילה, אבל זוכר שהיה משובח. הוא אצלי ואקרא שוב.

8 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של arti

טירת הזכוכית - מהדורה מחודשת

טירת הזכוכית - מהדורה מחודשת

ג'אנט וולס

6 שנים ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

מה מיוחד ושונה כל כך בספר זה אל מול ספרים אחרים שהפך אותו למבוקש ומצליח כל כך?

נלך מעט לאחור.

אני מתבונן בספר הזה בעברי בכל כניסה שלי לסטימצקי/צומת ספרים ומחפש תמיד ספרים בתחומי העיניין שלי , תר לרוב אחר ספרי

מתח ובילוש , ההוא של גאנט וולס תמיד מונח לו שם בין ספרים אחרים ,שוכב לו בדומייה נוגה ומציץ אליי.

אם רק היה יכול לקרוץ או לחייך היה עושה זאת בחדווה מרובה.

פעם אחר פעם אני לבסוף ניגש , קורא את התקציר האחורי מתלבט לי ומחזיר אותו חזרה למדף.

חוזר על המנטרה הבלתי נגמרת שהספר הזה לא בשבילי וזאת בגלל התוכן המכאיב בתקציר עצמו.

אבל משהו , משהו , משהו שם בפנים מאחורי הצלעות , המשאבה הזו שם רוטטת לה...

ואני מנהל דילמה מרובה האם לרכוש או לא.

המשאבה היקרה ששם מנצחת לה בסוף בהסכמה עם אותם תאים האפורים למעלה. ואני מחליט לרכוש את הספר הארור הזה בסוף.

כמובן שלא ארור לרע , אלא ידוע לי שיהיה בספר מסע מכאיב למדיי לי כקורא.

הספר הועבר לו כלאחר כבוד לערימה גדולה למדיי של ספרים בכדי להמתין לתורו בבוא היום.

אני בכל אופן עושה סדר עצמי מה לקרוא קודם , אודה ולא אבוש , ספרים מיוחדים שאני הכי אוהב אני משאיר תמיד לאחר כך , אל

אותם אוצרות הנשמרים לזמן מיוחד בו הם נשלפים , ספרים קלילים אני מכניס לרשימה קרובה לקריאה , וספרים שאיני בטוח בוודאות

שאני רוצה לקרוא בטווח הקרוב אני מאפסן לי למצבי ביניים.

טירת הזכוכית נכנס בדיוק לאותו תווך. שלושה חודשים הוא המתין עד שהוא נשלף מהמחסן.

תודו שיש משהו מאד קסום כשאתם/ן מתחילים לקרוא ספר חדש , הדפים המבריקים , ריח הדיו מהדפים , הקיפול הזה הראשוני שאתם

עושים בדפים הראשונים , אך יחד עם זה הלב פרפר בגלל שידעתי איך יעבור עליי המסע בספר זה.

בחיי הבית אני יכול לכתוב באופן שלם למדיי שאני אב מסור , אכפתי ברמות על , דואג , חששן , ומגונן על ילדיי.

אופיי כאדם ואופיי כאב לילדים נגזר כיחידה אחת , אני אוהב ילדים בכל רמח אבריי , והחיבור שלי לילדים מאז שהייתי ילד ועד

גיל הבגרות היה ממגנט. ילדים תמיד התחברו אליי מהרגע הראשון , והסבלנות האינסופית הוסיפה נופך מיוחד מאד לתקשורת.

אני מטבעי מגונן מדיי , וזו הסיבה שהיו לי חששות גדולים מקריאתו של ספר זה.

סתם לשם ידיעה , כשהבת שלי חולה או כשבני היה חולה , נפשית הייתי חולה יותר מהם. כשאני רואה מישהו מהם סובל , נפשי נקרעת

לגזרים , אני בחרדה ובאי שקט ולא מוצא לעצמי מנוח.

ורק למי שאינו מכיר אותי כאן , אני אח במקצועי שראה בחייו המקצועיים הכל , ראיתי כל פצע אפשרי , כל מכאוב וייסור ,

חוויתי גסיסות

של מטופלים , הייתי שותף להחייאות , ולמוות כמעט בכל צעד ושעל במחלקה בה עבדתי עד לא מזמן , ראיתי כל ייסור כאב שרק ניתן

לדמיין , בכיתי והייתי שותף עם משפחות בטרגדיות הכי נוראיות , וידעתי לתפקד כאיש מקצוע כמו רובוט על אוטומט.

אבל דווקא כאן כשהקטנה הייתה חולה אני לא יכול לתפקד , מסתובב כזומבי סביב אשתי וזעקתי אילמת.


גאנט סחפה אותי מיידית , מהרגע הראשון הרגשתי שאני מיטלטל בתוך רכבת שדים הדוהרת ללא מעצור.

הסופרת יורקת עלייך את כתיבתה כמו את המציאות הקשה כפי שחוותה ומרסקת אותך בדרכה.

צריך אומץ ותעצומות נפש בכדי לכתוב ספר מטלטל על המשפחה האישית שלך , ועוד יותר בכדי לשתף את שאר העולם בכל מוזרויות הטבע

של הורייך. במחשבה שנייה ההתמודדויות שלה בחייה היו כל כל קשים לרוב וכל כך שונים מילדים אחרים שנראה לי שקל לה מידי לשתף

את כולנו באותה חווית חיים הכה שונה והזויה של משפחתה.

ובכן איך אנחנו רואים בחיינו סטייה או אנומליה?

אנחנו כתרבות משחר ההסטוריה דואגים תמיד לראות בדברים שונים שמשהו שונה.

החברה אין לה סלחנות לשונה ולמוזר , אפס סלחנות.

רוב רובינו רואים בכך פסול תוך ביצוע תיוג מעמיק לרעה.

ההורים של הסופרת הם זוג מטורלל עד הייסוד , החי חיים הזויים עד גבול הטירוף.

הילדים נחשפים לחיים שונים , משונים , חיים ילדות אומללה , גאנט תוסיף שבמקרים רבים אין הם ראו את חייהם כאומללים כלל ,

והיא מזכירה השכם והערב עד כמה היא נהנתה גם ברבות מהחוויות שהיו גם מכוננות בחייה ושל אחיה .

לא מין הנמנע בשאופי המטורלל של ההורים , היה גם דפוס מבריק וגאוני , אופי הלימוד אותו רקס העביר לילדים , החינוך לבגרות

שונה באופיו מאחרים. האור היחיד שאני רואה בספר הוא שהילדים היו עצמאיים לחלוטין ושרדו באופן שילדים אחרים לא היו

צולחים. ההורים לא היה בהם ולו מוסר כליות על האופי אותו חיו והעבירו אץ ילדיהם גם גיהנום עלי אדמות.

בעיניי הם הורים פסולים , אשר בוודאות גרמו לצלקות נפש עמוקות מאין כמוהם לילדים.

בעיניי רבים מגאוני הדורות היו שרוטים גמורים בחייהם האישיים , וברמה כזו או אחרת ההורים של גאנט דומים לאותם בריות שמצד

אחד הם מבריקים באופן מובהק עם חשיבה חלקים שגובלת בגאונות , אך מצד שני חולניים בנפשם עד טירוף , והניגוד הזה מזעזע אותי.

לקח לי זמן לקרוא אותו , הייתי חייב לעשות הפסקות רבות בכדי לעכל את מה שאני קורא , והעיכול היה קשה למדיי.

לאחר קריאתו הוא צרב בעורי ככוויה ועורר מחשבות רבות למדיי.

ואכן לאחר שסיימתי אותו אני יכול לכתוב בריש גלי , שהוא ספר מדהים ולא בכדי הוא היה ספר מוצלח כל כך החודר כה חזק לתודעה.

מומלץ ביותר !!!!!!!!

לפני 10 שנים•arti
המשחקים של ג'ראלד

המשחקים של ג'ראלד

סטיפן (סטיבן) קינג

סטיבן קינג , מה לא סופר עלייך סופר יקר.

אני מניח שניתחו את כתיבתך בכל פאזה אפשרית , אין מקום בעולם שלא דש בכתיבתך המצויינת , הפרועה , השונה והמבריקה שלך.

מדברים ומבקרים , כאילו שפיצחו אותך כפי שפיצחו את שאלת האטום.

לא בכדי אתה נחשב בעיניי , וגם אצל אחרים כמלך הבלתי מעורער של ספרות האימה , בעיניי אתה לא רק מלך של ספרות האימה אלא גם

מלך ענק של כתיבה פסיכולוגית , אדם גאון שבכתיבתו יודע לחדור לנבכי הנפש באופן כה מעמיק שרק אתה ואולי בודדים נוספים יכול.

בוא נשאל מספר שאלות מרכזיות סטיבן?!

האם אתה פוחד ממפלצות?

האם הפחידו אותך כשהיית ילד קטן?

האם לקחת מתישהו בעברך תרופות נוגדות דיכאון או חרדה?

האם קראת בעבר ספרות על סוטים למינהם?

האם אתה גאון?

האם אתה חולה נפש?

נו בטח שאינך יכול לענות לי על שאלותיי , אך נניח והיית יכול , על סמך ספרייך המבריקים אשמח לתת את הגישה שלי לתשובות על

כך.

אני מניח שאתה אכן פוחד ממפלצות סטיבי , הספרים שקראתי עד היום מוכיחים שכנראה שכן , הדרך בה אתה מסביר באופן כה מבריק

ומתוחכם על גיבורייך העומדים בבעתה כה קשה מליצנים בעלי שיניים חדות , מפינות אפילות בו יוצאים יצורים זדוניים שונים עם

טופרים , ועם פה מצחין ורקוב מוכיחים לי שאתה בהחלט התנסת בפחדים כאלו על בשרך. טוב כנראה לא רק אתה אלא רבים מאיתנו כולל

עבדך הנאמן.

האם הפחידו אותך בהיותך ילד קטן? אני רק יכול להסיק שייתכן שאכן כן. לא יודע להגדיר אם הורים או אחים אבל סביר להניח

שהפחידו אותך ועוד איך שהרי הדרך בה אתה מבטא באופן כה מושלם פחדים , יכול להוכיח שהתנסית בפחדים כאלו בילדות.

האם התנסית בתרופות הרגעה או דיכאון? קשה לי לענות על כך. מה שכן אני יכול להסיק שספרות עניפה על כך קראת ועוד איך.

הידיעות שאתה מעביר בספריך כה משכנעות ופוגעות באופן כה דייקני מוכיח שאתה עשית ועושה שיעורי בית גם על תרופות שכאלה.

האם אתה גאון? חד משמעית אני יכול לכתוב שכן!! אתה מלך ללא עוררין בתחום הכתיבה שלך , אחרים יכולים רק ללמוד ממך , ולנסות

להיות חקיינים , אופי ההתבטאות שלך הוא ללא משים , אתה נוגע בנימי פחד , של האנושות , אתה יודע לפרוט על מיתרי הבעתה , אתה

יודע לרתק בספרייך מאות מילוני אנשים ולגרום להם לסחוב את הספרים לשרותים עם צמאון פה , להיות מצונף בלילה עם שמיכות על

הראש ולא לעזוב את קריאת ספר כזה או אחר עד לרמה שאתה כל כך נשאב לקריאה עצמה עד שאתה יכול להצמיד כוס מים ללחי שמאל או

ימין ולחשוב שהלחי זה בעצם פה ששותה. גם אם קיימים ספרים פחות מוצלחים עדיין אתה נשאר משגע ספרות מרתק מאין כמוהו.

באשר להאם אתה משוגע? אני מעדיף לא לענות על שאלה זו.

הספר הנוכחי הוא ספר בן 24 אוטוטו , ספר ישן אבל איזה ספר!!!

זוג נשוי , גארלד העורך דין , לפרקים מבריק ולפרקים פסיכופט שנשוי לג"סי.

לאחר שנים של נישואין כשהכל הופך לשגרתי ומונוטוני , הוא שמן , מעשן בשרשרת , ושתיין , היא אשה מופנמת ומדוכאת.

והם בהדרגה מתנסים במין אחר שיצית מחדש את מה שכבר נכבה לו בשגרת החיים הרגילה.

להם יש בית נופש מבודד אי שם ולשם הם מגיעים ומתנסים במין כזה או אחר המלווה בקשירות באזיקים.

גם היא קצה כבר לראות את האיבר הקטן שלו מרטיב אותה פעם אחר פעם.

בפעם האחרונה הוא קצת עובר את הגבול , ולכשזה קורה הוא מקבל זוג בעיטות- אחת לבטן , אחת לאשכים.

התגובה הנה תגובת שרשרת , נאד קטן , נחירה ופרצוף אדום והבחור מקבל התקף לב , והגברת? אזוקה למיטה ללא יכולת להשתחרר

ואף אחד אינו יודע שהם שם......

עבורו הסיוט נגמר , עבורה הוא רק מתחיל......

ואיזה סיוט זה , רק סטיבי שלנו יכול לענות אותה בספר כפי שהוא מענה בספר זה. והוא מענה!!!

הוא מגדיר את הסיוט באופן חולני ממש.

סטיבן יודע ברבים מספריו להיות חולני עד גועל , עד כדי הקאה , וגם אחרי שהקאת , אתה מריח את ריח ההקאה והקרביים מתהפכות

להן שוב

ספר חובה למי שאינו קרא עד כה , ואני נשאר אחרי ספר נוסף ללא מילים , או בעצם עם הרבה מילים והרבה הרבה מחשבות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
צרות ומזל רע

צרות ומזל רע

לי צ'יילד

אני מתאהב בספרים של לי ציילד , מה הקסם המדהים שלו בסיפוריו שגורמים לו פעם אחר פעם להיות רבי מכר שכאלו?

היום במסע החיפושים גיליתי לי להפתעתי הרבה שיצאו 2 ספרים נוספים בסדרה ושניהם במהדורה דיגיטלית.

שמות הספרים הם חום גבוה , ואישי.

לי ציילד , מי מדגדג אותך בקצב כה מהיר??

איזהו השד שנכנס בך לעבוד בקצב מסחרר שכזה? אגב זה בסדר גמור לי , כל פיסת מידע נוסף על ריצ"ר כמוהו כברכה וסיפוק עבורי.

אני סיימתי את הספר הנוכחי ואני חושב שעד כה זה הספר המוצלח ביותר והמהנה שקראתי עד כה בסדרה , הספר מהווה נדבך חשוב נוסף

על חייו ופועלו מתקופה הצבאית שלו , וכל מידע שכזה עורם לו פרטים עלומים על אדם שמנדב בקמצנות מרובה פרטים על חייו

האישיים.

הפאזל עליו קורם לו עור וגידים , ואני חייב לציין שזו דרך נפלאה לראות דמות שמתפתחת כל העת ככל שממשיכים לקרוא ולהתעמק

בריצר.

ספר זה פותח לנו הקוראים קבוצה גדולה מיחידה מיוחדת לה היה שותף ריצר ואף ניהל אותה מימים עברו.

הקבוצה הייתה סלע איתן שלא ניתן לשבירה וכל חבר שהיה שותף בה הוסיף מימד מיוחד בו היה לו משהו מיוחד ושונה תוך הצטיינות

מוגדרת , וזה הגדיר חברות ומקצועיות בלתי רגילה שיחד כיחידה הצליחה לפתור פשעים חמורים מכל סוג.

כשהתפרקה היחידה , כל אחד מהם מצא לו פינה מקצועית אחרת באזרחות וברור גם שהקשרים שהיו יציבים כפלדה התרופפו להן עם השנים

אך קוד שהיה שמור רק להם למקרה חירום יכול היה להקפיץ את היחידה כולה מכל מקום אם היה צורך בכך.

והקוד הופעל......

עד מהרה חברים מאותה יחידה מוצאים עצמם מותקפים ומתים במוות אלים במיוחד...

גם ריצר מזהה באיחור את הקוד , וכשריצר זועם אתם יודעים בדיוק מה קורה....

חברים נוספים נרצחים וריצר מבין שהכפפות מהידיים הוסרו והוא ינקום במוות כואב , אלים , וודאי !!

ריצר מבין מקרוב כאב לב אמיתי , הוא מבין שהוא חשוף כשהמוות מכה ללא רחמים בחבריו הקרובים ביותר.

אנחנו מתוודעים לכל פרט שהיה קיים ביחידה המיוחדת הזו , מבינים שיש חיים שנבנו לאחר שחרורם מהצבא ושמעבר לכל הכסות

הקשוחה שיש לכל פרט ופרט מסתתרים אנשים רגלים , עם כאב , פחדים , ותקוות לחיים שלווים תוך ייסוד תא משפחתי.

ריצר כמו ריצר ממשיך לדבוק בחייו הנוודיים.

מה עושה אותו אהוב כל כך? הפשטות שלו ? חיי הצדק שלו שכמעט ואינם קיימים בעולם כיום? הכוח הבלתי מרוסן שלו?

כנראה שהכל גם יחד , הסיפור מסופר באופן כל פשוט וקל , אך גם כה מורכב באישיותו של ריצר , שכל המכלול הזה עושה את ספריו

של לי לנוסחא מנצחת כל כך!!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
בדרך הקשה

בדרך הקשה

לי צ'יילד

ואני שועט לי קדימה במלוא הקיטור......
זהו התסביך של מי שקורא את ספרי לי ציילד.
סיימתי את העשירי שלו , בדרך קלה ולא קשה.
לאחר אחד עשר ספרים שלו יש לי היבטים על ריצר.
רבים שדיברתי עימם אמרו לי שהכל חוזר על עצמו בסיפורי ריצ"ר , טענו שאין שום חדש או מרענן ככל שמתקדמים לקרוא את ספריו.
כל מי שאמר זאת העלה טענה כזו או אחרת , אז אכן אתם/ן צודקים באופן חלקי בלבד.
אני חייב לציין שעד כה התאכזבתי בסך הכל משני ספרים בלבד בתחלית הדרך.
במרוצת הקריאה לי בכל מקרה ואני מדבר רק בשם עצמי! ככל שהתמדתי בקריאה, הספרים בכל מקרה הפכו להיות למעט רציניים יותר , כל ספר המשך פותח רבדים נוספים ואף מעמיק את הסביבה האנושית בה עבד כשהיה בצבא , השמות הופכים להיות לא רק שמות אלא דמויות החוזרות לעברו ולהוויתו של ריצר.
ניכר שריצר הופך להיות בוגר יותר , ריצר מזדקן , אומנם נפשו אינה כלואה למבנה או לסביבה , והוא לנצח עד כה ממשיך להיות אותו נווד בודד החי לו את החופש והשלווה , אך יחד עם זאת באופן פסיכולוגי כשהוא פוגש נשים וגברים שהושרשו בתפקיד במקום מסויים והמשיכו להתקדם במעלה התפקידים והן שיפרו עצמם כלכלית , ניכר שריצר לעיתים מעמיק את החשיבה בעיניין ועושה השוואות בינו לבין האחרים גם אם הדבר נשאר בגדר מחשבה בלב. וזה אכן ניואנס.
הוא ממשיך להיות חד מחשבה , וחזק במידה בלתי רגילה , אך לכל מי שקורא ומתעמק מילה במילה , מגלה ריפיון מזערי בתגובותיו.
רבים למדיי היו חולמים להיות כמוהו , מעטים בלבד יכולים באמת ליישם חיים מסוג שכזה.
אני לא אכנס לפרטי הספר , התקציר אומנם לא מספק הבנה להלכי הספר , אך בספר הנוכחי ריצר שלנו צריך באמת לעבור דרך קשה למדיי עד שהוא אמור לעשות את הדברים שהוא יודע כל כך טוב. כיום אני בהחלט יכול לציין שההמלצה שלי בחום היא מתאימה במיוחד לכל אלה שקראו את כל הספרים הקודמים. אומנם ניתן לקרוא כל ספר בנפרד , אך בשביל להבין באמת את הדמות צריך באמת לקרוא את כל ספריו עד כה.
ואני?? אני כבר שועט במלוא הכוח בקריאת ספרו הבא , צרות ומזל רע והספר לא מאכזב כלל , צפיחית בדבש!!! :)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
טיפות שלג

טיפות שלג

א.ד. מילר

שלום לכולם/ן. ספר זה נלקח עימי לחופשה ממנה חזרתי לפני יומיים.

חשבתי לעצמי שהיות שהספר בן 234 דפים יהיה ספר מהנה למדיי , קליל , וקצר שיספק את זמני הפנוי בבריכה , או בחדר במלון בשעות

המאוחרות יותר בו הכל נרגע לו , הילדים נכנסים למיטה , ואז , אז זה הזמן שלי לספר.

פחדתי להתאכזב , חשבתי שהנה זהו ספר נוסף על חיי רוסיה , שוב רצח , שוב חקירה.

אני חייב לציין שספרי פרוזה שאני קראתי בתקופה האחרונה היו לרוב טובים מאד , מה גם שהז"אנר הזה מספק נקודת מבט מעניינת

למדיי של גיבור המספר לו סיפור מסויים.

דבר נוסף הוא שיש הרבה סופרים שכותבים ספר ביכורים וחלקם הם גרועים ולא מוצלחים , כך שהחשש היה שספר זה יהיה גרוע.

והנה להפתעתי גיליתי ספר מצויין המספר סיפור מזוויע על רוסיה אחרת , רוסיה קרה ואכזרית.

כפי שכתבתי בעבר עליתי ארצה בגיל כ 5 שנים , הזמן היה שלטון קומוניסטי , גם כילד פעוט יש לי עד היום רסיסים רבים של

זכרונות.

חלק מהזכרונות מוחשיים ביותר על הגן בו הייתי , חברים משם , אזור המחייה שלנו , החג האדום במאי הזכור לי מאד , ואת הקור

הבלתי נתפס ואת הלובן האינסופי של השלג , המרתף שהיה צמוד לבית , את כל הבשר המשומר והחמוצים שהוריי עשו לפני החורף ,

והרבה נקניקים יבשים , דגים מלוחים , וביצי דג סלמון. אומנם גרנו בכפר אך החיים תחת השלטון הקומוניסטי היה לפי מה שהסבירו

לי הוריי דווקא לא רעים כלל ועיקר , כולם היו כביכול שווים והכל היה מולאם למען המדינה. נכון אומנם שלא כל דבר ניתן היה

להשיג ,אך הייתה מין אידיליה של חיים שהמדינה תהיה תמיד למענך למרות שהפרט כלל לא נחשב. זו הייתה התחושה מכל מקום למשפחה

ולסביבה בה גדלתי.

הספר מרתק , אך העציב אותי , הסיבה היא שלמרות הכביכול דמוקרטיה , רוסיה לעולם לא הפכה לדמוקרטית באמת , וקשה לי להאמין

שהיא תהפוך לכשכזאת בתקופת הזמן העתידית.

האכזריות הבלתי נתפסת במדינה האדירה הזאת לא מובנת בעיניי , פרט לא שווה שם דבר , וההבדלים התהומיים בין מישהו שיש לו

לבין הרוב המוחלט שאין לו הוא מצמרר. חיי אדם הם כיריקה , כל אחד חיי שם לעצמו ולשם משפחתו. אין שום רחמים כלפיי האחר.

נהפוך הוא מי שמזוהה כחלש פשוט הופך לניצוד , ופשוט נעלם לו.

השחיתות היא מזעזעת ממש בכל הרבדים באוכלוסייה , הממשל הוא קליפת שום ריקה מתוכן כלפיי האזרח הקטן.

הפשע חוגג בכל מדרג פשיעה אפשרי והספר נותן תמונה מצמררת למציאות האמיתית במדינה ובפרט במוסקבה , בה ההבדלים בין דלות

מוחלטת לעושר בלתי יתואר הוא מטורף.

הספר דן בעורך דין המתאהב ברוסייה ושמה מאשה , הוא מכניס את עצמו לסחרחרת בלתי נגמרת וזאת למרות שבתוך תוכו הוא מודע

לסיכונים ולאהבה בלתי אפשרית. הוא מגלה ששום דבר במציאות הזו אינו אמיתי באמת , ולמרות כל סימני האזהרה בקשר עם מאשה ,

הוא מעדיף לקבל סטירות לחי מצלצלות שלא מעירות אותו מהחלום בו הוא נמצא , אך כשהוא מתעורר הוא מגלה עד כמה סטירות אלו

כואבות כאב ממשי. ספר נפלא שריתק אותי אליו. מי שאינו קרא מומלץ בחום ניכר!!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
האיש שהתנדף כעשן

האיש שהתנדף כעשן

פר ואלו

שלום לכולם חברים יקרים.
סיימתי את הספר לפני יומיים , האמת? יתכן והסופר הוא אבי הג"אנר , של פקדים כאלה ואחרים הסקנדינביים.
לכתוב שהספר הנו ספר מתח יהיה עוול גדול , הוא ממש , אבל ממש לא!!!
במעבר הדפים עוד קיוויתי שמשהו בספר יחל להתבשל , ונקבל לנו איזה מרק רותח , של מכות , חניקות וירי באוויר הערפילי והגשום.
ואולי יצוצו לנו גופות מתעלת ביוב מדכאת ומחליאה , או שמא תצוץ איזו זרוע כרותה שהתעללו בה עד בלי די.
ואני יושב ומקווה ומקווה , ומאמצעו גם אני הרמתי ידיים והפסקתי להאמין שחוץ מאיזו מכה קלילה אי שם משהו יתפתח לו בעלילה.
ואז בתומי חשבתי שאולי יהיה איזשהו מתח מיני בין מרטין לאי איזושהי חתיכה בארץ כזו או אחרת.
גיליתי שהסקנדינביים כנראה אוהבים לשתות יותר מאשר להפעיל איברים כאלו או אחרים. קרים כקרח והדבר היחיד שמחממם הוא המשקה האלכוהולי.
מה למדתי מהספר?
שהם חיים במקום אפלולי ומדכא בחורף , הם מצונפים בבתי קפה , בבתים , ובפאבים ושותים להנאתם בכדי לחמם את גופם הרופס.
למדתי מהספר שהשמות שלהם שוברים לי את השיניים , מקומות המגורים , הרחובות , ושמותיהם קשים לי בטירוף , ולעולם לא אוכל לזכור אותם מספר דקות לאחר מכן.
למדתי שבכל רגע שמזג האוויר מתחמם לו , כולם רצים להם החוצה בהפסקות ומשילים את בגדיהם בכדי לצרוב את גופם הלבנבן.
למדתי שהעם הצ"כי , אוכל מאכלים עם שמות מופרעים לא פחות , והם שיאני השתייה של בירה באשר הם.
למדתי מהספר שנורא משתלם היה אז לרכוש סמים מטורקיה ולהפיצו ברחובות.
ויותר מהכל למדתי שהספר משעמם נורא , אינו מותח בעליל , ושוורדון , ופיטר גיימס , מניחים את הסופר הסקנדינבי בכיס הקטן עם הספרים שיצאו לאור.

לפני 10 שנים•arti
הזימון

הזימון

ג'ון גרישם

שלום לכולם , זהו ספרי הראשון של גרישם , מעניין... בתקופה הנוכחית אני פותח התחלות חדשות עם סופרים מדהימים שאומנם נחשפתי אליהם בשנים האחרונות , ורק עכשיו מצאתי לנכון לשבת ולקרוא אותם.
אישית אני חייב לציין שספרים בנושא משפט , אליהם אני פחות מתחבר , ישנו סופר נוסף בשם גון לסקואה שאומנם הוציא לאור ספרים לא מעטים אך הלב לא בדיוק התחבר לסוג ולסגנון.
עטיפת הספר מעלה בי הסוציאציות רבות , יש משהו שזורק אותי בעטיפה לאיזורים הנחשלים יותר של ארצות הברית , האיזורים הכפריים , אותם עמודי חשמל , אותה תחנת דלק אי שם , שבקושי נכנס אליה רכב לתדלוק , את הטנדרים הישנים של פעם , את הזקנים ההם היושבים בתחנה נידחת ולוגמים בירה קרה , עם הסיגריה הדולקת לה בפה , מוזיקת קאנטרי , או בלוז נשמעת ברקע , והתמרורים המטים ליפול והמתנדנדים להם חורקים ברוח , ומסביב אבק ניסע לו לכל מקום.
אני חייב לציין שהספר נותן תובנה מעמיקה למדיי , ביחסים בתוך משפחה , דבר שכל כך מוכר לכולנו.
כמעט בכל משפחה יש סודות , כמעט בכל משפחה יש את הילדים המוצלחים יותר , ולעומתם האלה שמוצלחים הרבה פחות.
הילדים הטובים אל מול הילדים שהם הכבשה השחורה במשפחה.
כזהו הסיפור פה , על שופט מוערך מאד שכל חייו הן עבודה , אב כוחני מאד , שהקריב את ילדיו על מזבח עבודתו , היה נוקשה , לא הרעיף אהבה , דבר הבא לידי ביטוי במועקה רבה בה גדלו שני ילדיו , האחד ריי , שהוא הילד המוצלח , עורך דין , שבשנייה הראשונה בה יכל לברוח מהאזור ולהסתלק לו מאותו צל קר וניכר של אביו , ופורסט הכבשה השחורה של המשפחה , ילד עתיר בעיות , לימים נער וגבר המתמכר לסמים וכל חייו הנו כאוס גדול.
כמובן שיחסי האחים לא קיים , מכיוון שהפערים בינהם לא נתנים לגישור , אך הם עדיין נשארים אחים למרות הכל.
ריי , מקבל זימון מאביו הגוסס כמו גם פורסט מכיוון שהשופט יודע שזמנו מוקצב עקב מחלת סרטן שהתפשטה לה.
ריי , מגלה את גופת אביו , ובמקרה גם 3 מיליון מזומנים , כאן העלילה מסתחררת לה בקצב , כשגם ריי האדם הנקי , והישר מגלה שכסף שכזה הוא מתכון לבצע ותאווה שמשתלטת עליו , הספר מותח ומביא את ריי הרוצה את הכסף לעצמו ונכנס בלא כורחו לסחרחרת , המביאה עליו אסון הממשמש ובא עד כדי סיכון ממשי לחייו , פורסט שנחשב בעיניי ריי כלוזר , מתגלה בספר כאדם חכם הרבה מעבר למה שריי חשב , הספר מביא את שני האחים לרכבת שדים הדוהרת לה ללא מעצורים. אישית למי שלא קרא , המלצה חמה חמה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

לינווד ברקלי

הספר הנוכחי הוא הראשון שלי מספרי ברקלי.

יש לי כמעט את כל ספריו , אך פניתי לקרוא את זה ראשון. אכן למראית עין הכריכה לא משדרת ולו דבר אחד על מה שעתיד להתפתח בספר

אך לי אישית הכריכה העלתה אסוציאציות של שעת דמדומים בפאר שעשועים , עת תחילת שעת החשיכה , שעבור ילדים רבים היא שעת פרישה

לנסיעה לבית והתכווננות לקראת מנוחה מתלאות היום.

גם התקציר היה מבטיח למדיי.

קריאת הביקורת על הסופר הזה הבטיחה שהמתח הנבנה בספריו הוא טוב ועיקבי , ואנוכי כמו רבים לפניי דאג שרוב ספריו יהיו עימי

מחכים אט אט לקריאתם.

אני לא בלש , לא הייתי כזה מעולם , ואני גם לא מתיימר להיות , מי שמכיר אותי כאן יודע מה תפקידי בחיי , ואני עושה את אשר

אני יודע נאמנה. ברוב ספרי המתח אותם אני קורא , כמו גם ספרות בילוש , מעולם לא הצלחתי לגלות הרבה לפני סופו , מי הרוצח ,

או מי הדמות שבלש כזה א אחר מצליח לתפוס בחקירה כזו או אחרת. תמיד הצלחתי לגלות זאת רק בדפים האחרונים , ולעיתים חרף

כל ניסיון להבין מי או מה מושך בחוטים עולה חרס בידיי.

להפתעתי הרבה מאד , באמצע הספר כבר ידעתי איך הוא יסתיים. האם זה הפך אותי פתאום לבלש מתחיל??

ואז לאחר סיעור מוחות עצמי הבנתי שכתיבתו של הסופר הייתה קלה , ברורה , ולא מורכבת כלל ועיקר , וזו הייתה עבורי הפתעה,

או גם אכזבה , למה? מכיוון שסופר שהנו מוערך בעיניי , יודע לבנות קו עלילה שמוליך אותך פעם אחר פעם שולל , ובכל פעם שאתה

כבר חושב שהגעת לך לאמת , היא מתפוצצת לך בפנים וגורמת לך להבין שהלכת בקו מוטעה לחלוטין.

פה זה לא קרה ולמרות שהספר מותח במידה סבירה , הספר נשאר בגדר טוב , אך לא טוב מאד או מצויין.

וזה בעיניי מידה של אכזבה. אל תבינו ותסיקו שהספר גרוע. הוא ממש לא , אך קראתי רבים טובים ממנו בכמה דרגות.

ועדיין היו לא מעט נקודות עם עיניין רב , לפרקים רק בעלי עיניין סביר.

עצם העובדה שידעתי מאמצעו את הלך הרוח די הוציאה לי את האוויר בקו המתח הכללי.

אני רק מקווה מאד ששאר ספריו יהיו קצת יותר עוקצניים וישאירו לי טעם טוב יודע בחיקי.

מה שכן מעלה כאן המון שאלות הוא מה אנחנו באמת יודעים על היקרים שלנו.

שהריי אם יש למישהו סוד להסתרה , הוא יידע להסתירו בטוב או ברע.

למי מאיתנו אין סודות שאיננו רוצים לגלות/ לחשוף? חומר למחשבה.....

דוויד הנו עיתונאי מצליח בעיתון קטן אי שם , חי לו את חייו על מי מנוחות , נשוי כ 6 שנים לג"ין.

הכל היה שגרתי ורגיל , עד יום ליציאתם לבילוי משפחתי בפארק שעשועים , אשתו נעלמת בלי להשאיר סימן ,

ותוך רגע חייו משתנים לבלי היכר , אשתו שנעלמה.... והוא החשוד העיקרי , והלולאה הולכת ונכרכת לה על צווארו.

דייויד מתחיל במירוץ כנגד הזמן , בחיפושיו אחר אשתו , ובחיפושיו אחר האמת.

אבל האמת קשה קשה וכואבת....

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
סדקים

סדקים

גלית אלדר

קסם פשוט קסם של ספר!!!

האם ישנו כאן מישהו אשר לא חווה ידיעה כזו על מכר? או מישהו שעבר מה שמתרחש כאן על ידי מישהו בעבודה? או בחייו האישייים?

כולנו , אני לפחות חושב כך בני הזוג הנשואים חווים במהלך חיינו משברים כאלה או אחרים עם בני הזוג.

משקר מי שיכתוב לי שלא. אני לא מאמין שיש אידיליה מושלמת בחיי הנישואים. בחיינו אני משווה את הזוגיות לגל בים , לעיתים

הכל איכשהו עובר ומשייט לו על מי מנוחות , בימים אחרים ישנם אדוות חלושות , אך מפעם לפעם החיים יכולים להיות סוערים כגל

בחורף , מסוכן , לעיתים הרסני , קר וסוחף , יש עליות ומורדות בחיים כמו אותם גלים.

והאם יש מי שיאמר לי שחיי זוגיות הם דבש?

אצל כולנו , מתפתחים להם חיי שגרה , אצל מי אחרי מספר חודשי נישואין , אצל אחרים לאחר מספר שנים , אך אותה התרגשות הקיימת

בתחילת קשר זוגי , אותו המצב הגורם לאותם פרפורים , רטט לב , אופוריה , הולכת אט אט ונעלמת לה בחיי השגרה המתפתחים ,

והחותם על כך נאטם בעת שמופיעים ילדים בחיינו , שאז מתחילה תקופה בה אנו נותנים את עצמינו לאותו גידול ורבים מהמקרים גם

שוכחים שהיו פעם הנאות וריגושים שנשכחו להן אי שם. ואם אנו משלבים בזאת גם עבודה קשה , עבודה המחייבת השרדות למחייה , בה

אנו עבדים לפרנסה , ומגיעים מותשים לאחר יום עבודה ארוך כקצר , ועובדים בנוסף גם משמרות , והרי לנו המתכון הבטוח לשגרה

ושחיקה קשה שרבים , רבים למדיי מאיתנו חווים ביום יום.

בוודאי שההשלכה על כך באה גם לזוגיות שלנו , הפוגעת בה אנושות.

גם אנחנו הגברים אשמים בכך באופן גס , כי בחלוף הזמן רבים מאיתנו מתחילים לקבל את הנשים שלנו כמובן מאליו.

רבים מאיתנו מזניחים את מה שלא הזנחנו בעבר בקשר ובתקשורת , לצערי רבים מאיתנו גם מזניחים את עצמינו , מגדלים כרס ,

הופכים לבטטות כורסא ושוכחים שיש גם חיים אחרים שעם מעט מאמץ יכולים להיות פרוסים כתרופת פלא לזוגיות באשר היא.

ומכאן הדרך המובילה לכמיהה לימים אחרים , ולבגידה קצרה היא נורא.

זוהר סלע היא אשת קריירה שיש לה הכל , ויחד עם זה הכמיהה לפרי האסור מחלחל בה לאחר נישואיה.

וככה היא מתמרנת לה בין אסף מאהבה אותו פרי אסור , לבין הבית ובעלה אופיר ובאמת לא חסר לה כלום בחייה ואת זה לעולם איני

אוכל להבין באמת , 6 שנים היא מנהלת לה חיים כפולים עד שהיא נתפסת בדרך לא דרך , ומכאן הסיפור מטלטל!!

ספר מדהים ומעורר מחשבה. מומלץ בכל פה!!!

לפני 10 שנים•arti

ביקורות נוספות על "שיבומי"

שיבומי

שיבומי

טרווניאן

****





קשה לקטלג את הספר הזה, שנכתב, נדמה לי, כשעוד היו כותבים ספרים בקלאסה, ולפני שהכתיבה "של פעם" נטחנה עד דק במלתעותיה של התעשייה הספרותית שהכתיבה צורות מושטחות יותר, "מכירות" יותר, ובמובנים רבים, קולנועיות יותר. לכאורה "שיבומי" הוא ספר מתח, או פעולה, קצת ריגול בקטנה, אבל אין בו שום דבר שטוח או מוזל או חסכני, שיאפשר אדפטציה נוחה לתסריט קולנועי, בדומה לספרי המתח או הפעולה של עשרים השנה האחרונות. אולי נכתבו על זה מחקרים, לא ממש חיפשתי - אבל קיים שוני מהותי ומובהק בין הספרים (והסרטים) שהתפרסמו במחצית השניה של המאה הקודמת בז'אנר המתח והפעולה, לבין הספרים והסרטים שנעשו מאז שנות התשעים. אם תרצו, עשינו מעבר מאנלוגי לדיגיטלי. לכאורה, הכול טוב. הצליל נקי יותר, יש פחות הפרעות ופחות קשקושים, אבל מצד שני, משהו "חם" יותר, כמו בתקליט הוויניל או בפילם, אבד, וגם היום עושים מאמץ מיוחד ולעתים יקר כדי "ללכלך", להחזיר את האופי שנדמה שהיה אז ולהטמיע אותו ביצירות העכשוויות.

את הספר הזה קראתי כשהייתי טינאייג'ר והייתי סקרן מאוד להיווכח מה השתנה בנקודת ההשקפה שלי על העולם. אז, בימים ההם, חשבתי שהוא מדהים.

החלק הראשון של הספר הזה מרשים מאוד, גם מבחינת הכתיבה וגם מצד התפתחות העלילה. אז נכון שאין את הקצב והברק שיש בספרים כמו "פרוייקט X" או אצל יו נסבו או מהשתרצו, אבל יש כתיבה מהוקצעת, חכמה, פואטית, פילוסופית, מלאה הומור עוקצני מינימליסטי מחד וכובד ראש תהומי ורציני מאידך.

ניקולאי הל הוא מתנקש שכיר עם עקרונות. או שהחוזים שהוא לוקח על עצמו הם יקרים להחריד, או שהוא מבצע אותם חינם אין כסף, תלוי בזהות המזמין וביעד. הוא בן לאם רוסיה ממוצא מיוחס ואב גרמני, וגדל בשנגחאי כבן טיפוחיו של גנרל יפני עטור מדליות ואמן "גו", משחק המחשבה היפני העילאי, וממנו גם למד את שאיפתו האמיתית, העליונה, של האדם: להגיע למצב של "שיבומי", דממה מלאת משמעות, טוהר, פשטות, שלמות, הפנמה... נו, הערכים היפניים האלה שמוחנו, בני המערב הנחות, אינו מסוגל לתפוש. הוא דובר שבע או שמונה שפות, ביניהן באסקית שלמד מספרים ישנים כשהיה בכלא, הוא גם מומחה שאין שני לו באמנות הלחימה-בידיים-ריקות "הרוג/עירום", וברצותו הוא מביא כל אישה שהוא פוגש בה לשיאי אביונה ממושכים. ענף הספורט שאימץ לעצמו: מערן - כלומר, בניגוד למטפסי הרים, הוא חוקר מערות. בקיצור, הבנתם את התמונה - מין רוצח-על ג'יימסבונדי כזה, שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו איך הוא היה נראה או מתנהג אילו מצא את עצמו על המסך הגדול בימינו.

אבל לא. המסך הגדול אינו סובל ניואנסים כמו "שיבומי" או משחקי "גו" של שלושה ימים. וכך גם הספר הזה נפרש באופן קצת פחות שגרתי. אולי עשרה אחוז ממנו מתארים טיפוסי מערות לא מעניינים באופן מיוחד, ויש בו משהו מנותק, אוטיסטי, איטי מדי במקומות שהאצבע מרפרפת על הכפתור של ה-forward, וחטוף במקומות שיש להאריך בהם, ולתת לקורא עוד קתרזיס נוסף, מתגמל יותר. זאת בעיקר בחלקו השני של הספר, שבו החורים בעלילה על המופרכות המובנית בהם, מתחו את שאריות הסבלנות שלי כמו לבנה בשקית קרועה של רמי לוי, אבל בכל זאת המשכתי לקרוא בשקיקה.

חנה שטרן, אחייניתו של אסא שטרן הישראלי, קולגה לשעבר של הל, וניצולה אחרונה מתא מחתרתי כושל ("חמישיית מינכן") ששם לעצמו למטרה להתנקש בכל מי שלקח חלק ברצח הספורטאים באולימפיאדה, מגיעה אל אחוזתו בהרי הפירנאים כדי לבקש שיעזור לה לנקום את מותם של שאר חברי התא מידי מחבלי אש"ף וארגון תמנוני עולמי בשם "חברת האם". הל מסרב, לא לפני שהוא מביא גם את העלמה שטרן לשיאי אביונה, אך משזו נרצחת באכזריות זמן קצר אחר כך, מבין מתנקש העל שאינו יכול יותר לשבת בחיבוק ידיים, והוא יוצא לקרב של חייו ידה ידה. נכון, זה מטופש, אבל מטופש חינני, ובסך הכול די נהניתי.

טרווניאן, אגב, הוא שם העט האניגמטי של מי שעשרות שנים איש לא הצליח להתחקות אחר זהותו האמיתית, והתברר להיות, כמה מוזר, דווקא סופר אמריקאי בינוני למדי. את "חיסול בפסגה", ספרו הראשון, המחיז לסרט לא אחר מאשר קלינט איסטווד, כבר בשנת 1975.

והנה, הערת שוליים מאמצע הספר אשר טומנת בחובה במספר שורות קצרות את רוב מה שאפשר להבין עליו:
"במהלכו של ספר זה, ישתמש ניקולאי הל בטאקטיקות של 'הרוג/עירום', אך אלה אף פעם לא יתוארו בפרוטרוט. בספר קודם תיאר הסופר טיפוס מסוכן על הר. במהלך הפיכתו של הספר לסרט תפל, נהרג מטפס הרים צעיר. בספר מאוחר יותר, תיאר הסופר בפרוטרוט שיטה לגניבת ציורים, אף מהמוזיאונים השמורים ביותר. מיד לאחר שהופיעה הגירסה האיטלקית של הספר, נגנבו במילאנו שלושה ציורים בשיטה שתוארה, ושניים מהם הושחתו ללא תקנה. אחריות ציבורית מונעת כעת מהסופר תיאור מדוייק של טקטיקות ואירועים, אשר אף כי מספר קטן של קוראים עשוי למצוא בו עניין רב, הוא עלול לתרום לנזק שיגרם לאלה שאינם בסוד הענינים (ומידם). לפי אותו כלל, ישאיר הסופר מספר טכניקות-מין מתקדמות לוטות בערפל חלקי, כאשר הן עלולות להיות מסוכנות, וודאי מכאיבות לטירון."

באסה.


****

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
שיבומי

שיבומי

טרווניאן

הכל התחיל לפני 4 חודשים.
כתבתי את הביקורת שלי על הספר "ראיתי איש" ואחת התגובות הקפיצה לי את המחשבות.
"שונא שמתנגדים לי".
אז יצאתי למסע חיפוש בדפי סימניה ובעיקר חיפשתי ספרים שלא הופיעו לי ברשימות שלי.
ספרים מיוחדים. 5 כוכבים פלוס.
ומבין כל הספרים שעלו לי בחיפוש קידמתי עדיפות קריאה לשניים :
22/11/63
שיבומי.

את 22/11/63 סיימתי לקרוא בדיוק שעתיים אחרי ששונרא פירסמה את הביקורת שלה עליו.
לא מיותר לציין שמאוד אהבתי את הספר והוא חול"ב הו"ד (קרדיט למחשבות שטבע את המושג).

ושיבומי, הו שיבומי.
אני יכול לכתוב וללהג הרבה על הספר הזה אבל מצאתי את עצמי פשוט חורז :

בעולם קודר וכל כך מייאש
יש אדם אחד שאת הרשע ייבאס.
הוא חי בהרים באחוזה כה רחוקה
שרק מעטים יוכלו למצוא אותה.

הוא כל כך חד ובהיר תפיסה,
שכבר מרחוק הוא יקרא את מחשבתך.
הוא יודע להרוג באינספור שיטות,
אבל תהיה בסכנה רק אם אתה רע מאוד.

אם את אישה חבל לך על הזמן,
לא תרצי לצאת מהאחוזה בעד שום סכום שבעולם.
הוא פועל בכל מקום, אין לו שום גבולות,
באוויר, ביבשה ובעיקר במנהרות.

וגם אם חלפו 40 שנה מאז שהתפרסם בעולם,
הוא נראה עדיין בן 25 והוא בכושר מצויין.
אז אם מישהו מוצא אותו שיודיע לו בבקשה,
שאם הוא רוצה, לא חסרה לו כאן עבודה.

ותודה למחשבות שבזכותו נחשפתי לספר הזה וגם ל 22/11/63.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•שמוליק
שיבומי

שיבומי

טרווניאן

יש לי הרבה מה לומר על הספר הזה וצריך להיות קצת סבלניים. אלה הממהרים לשורה התחתונה אומר רק שזה ספר המוגדר כספר מתח והוא ספר מתגמל מאוד.
עכשיו למה שיש לי לומר. צורנית, הספר מרהיב. זמורה ביתן בהחלט השקיעו בצורה החיצונית של הספר מהצילום, דרך הכריכה הקשה המהממת. עד שמתחילים לקרוא. כשמתחילים לקרוא נופלים על טעויות הגהה קשות ומרגיזות. מה שכן, התרגום של מיקי בר מאנגלית משובח ביותר וגם התעתיק של השמות מצרפתית מוקפד לעילא. זה לגמרי לא דבר של מה בכך.
רואים שזמורה ביתן קצת הזדרזו עם הלהיט הזה, שיצא ב-1979 וכבר הופיע כאן על מדפינו ב-1980. להיט שקראתי כבר לפני שלושה עשורים ויותר והוא מהמעטים שחזרתי אליהם. זו היתה חזרה מתגמלת. שניים שחזרתי אליהם הוכיחו שהדברים אינם תמיד כמו שהיו בהתחלה: הציפור הצבועה התגלה כבתחילה – ספר קשה ומזעזע. השני, תמונתו של דוריאן גריי, התגלה כאוסף של פטפוטים, להג משמים ובלתי נגמר.
הספר שלפנינו, שיבומי, עוסק במושג זר לעולם המערבי המעשי. שיבומי הוא מצב אנושי, בו אדם מסוגל להגיע לשליטה עצמית, כמו גם שליטה בלתי אמצעית באחרים. איך זה מתקשר לגיבור סיפורנו, ניקולאי הל?
הזמן הוא שנות העשרים של המאה העשרים, המקום הוא סין, שם גרה הרוזנת אלכסנדרה איבנובה ולה בן משל אחד הל, גרמני השוהה בסין, איש צבא. עם לידת הבן נעלם לו הגרמני וכך גדל לו ניקולאי הקטן עם אמו, ילד עם מראה רוסי, ירוק עיניים, בהירות ומכאיבות. בגיל עשר ומשהו מגיע הקולונל היפני הכובש קישיקאווה סן לגור בבית הרוזנת, הבית הראוי למושל החדש. מהר הפכו יחסיהם כך שהיפני הוא איש הקבע בבית, הרוזנת הזמנית ויחד עם הילד קיימו לכאורה מראית עין פנימית של משפחה. פנימית בבית בלבד. עם מותה של האם ניקולאי ממשיך לגור כבן חסות של הקולונל וכשזה מועבר למנצ'וריה, ניקולאי, המתברר כילד מחונן ושחקן גו מזהיר, מועבר ליפן, לגדול בכפר בו מלמד מאסטר גו ילדים נוספים. ניקולאי יגור בביתו של זה, המתברר כחברו של הקולונל.
עם נפילת יפן במלחמת העולם השניה, הקולונל, עכשיו גנרל, נלכד ע"י הרוסים, המבקשים לעשות לו משפט ראווה. איכשהו ניקולאי בן ה-21 שומע על כך כשהוא כבר עובד עבור האמריקאים הכובשים ביפן כמתורגמן. הוא גם מצליח להגיע לגנרל מיטיבו ומתכנן לאפשר לו להתאבד בלי נשק כלשהו. הדבר עולה בידו וכך הוא נלכד ובאין לו שום אזרחות שתגן עליו הוא מבלה 3 שנים בצינוק כשאחד דאימונד מהצבא האמריקאי דואג לרסק את פרצופו.
הספר נע בין שני חלקים: חברת האם בוושינגטון ושאר העולם, בעיקר יפן ומאוחר יותר ארץ הבסקים. חברת האם היא חברה בה חברות מדינת אופ"ק, יצרניות אנרגיה, להן אינטרסים משותפים מעבר לגבולות מדיניים. לחברת האם כל הידע שיש לסי. אי. איי. ולאנ. אס. איי. ואפילו לשרותי הביון הבריטיים. עכשיו דן אחד דאימונד, בליטוש שונה מאותו דאימונד שדובר בו קודם, עם פקודיו על טעויות מניעת מעשה טרור לו היו שותפים ברומא רק באותו יום עצמו.
בין לבין מגיע חנה שטרן, אחייניתו של אסא שטרן, זה שביקש לנקום את מעשה הטרור הספורטאים הישראלים במינכן ב-1972, אל טירתו של הל. היא מבקשת ממנו לסייע לה במניעת מעשה טרור נוסף של ספטמבר השחור. הל חייב חוב של הצלת חייו לאסא שטרן, אבל הוא כבר פרש מקריירה של מחסל טרוריסטים, חיסול שהוא בדרך כלל ללא כל נשק נראה לעין ומוכר.
רוצים לדעת איך זה נגמר? אתם יודעים שהדרך לא פחות חשובה מהתוצאה, לרוב אף מענגת יותר וכאן גדולתו של הספר וכמובן המספר.
טרווניאן רקח לנו ספר מקובל בז'אנר עם גיבור-על, כזה בעל מראה שונה, יכולות נדירות וחיים שהם הטופ שבטופ, דובדבן על קצפת זה כבר לא מספיק ולא מדובר על פחות ממיטב היינות, עידון המזון היפני ועוד. ספרים כאלה לא מוצאים היום וברובם עד כולם חסר אותו עניין חמקמק, אבל ניתן לגמרי לזיהוי כשפוגשים אותו – קלאסה.
ניקולאי הל שיפץ לו טירה יקרה ונדירה בארץ הבסקים, חדר שלם מוקדש לאמצעי הרג שלגמרי לא נראים כך. גן יפני מקיף את טירתו, רכב לא מורשה להגיע לחצר ולטירה בכלל ובטח לא לחנות שם. אם נוסיף לזה את חמש או שש השפות בהן הוא שולט, חוסר היכולת לצלם אותו והיכולת שלו לחוש קרבה של בני אדם דרך האאורה שלהם, הרי דרישות הז'אנר מתמלאות.
ועכשיו לכתיבה: הכתיבה היא מהסוג נטול הקללה המכונה תקין פוליטית. כל מה שצריך להיאמר נאמר ובחופשיות, טרווניאן מביע דעתו על האמריקאים ורואה בהם סוחרים ותו לא, מצר על אובדן עדינותם ותומתם של היפנים, לא חוסך שבטו מהבריטים, הצרפתים והאיטלקים, חושב בהחלט על זכותה של ישראל לחיות בביטחון ומעל הכל, יורד על הערבים קשה ומכאיב, במיוחד על האשמים בכל הצרות – הפלסטינאים.
אם נדמה לכם שהספר רצוף אקשן מהיר ותוסס, תתבדו. ספר טוב נכתב על הבדלים, בעיקר הרצון של האמריקאים להגיע לתוצאות מלוות ירי מדויק ורצחני, לעומת השיבומי של ניקולאי הל, המלווה בפילוסופיות מזרחיות של עידון, שליטה עצמית ויופי עדין ומטופח. הספר, אם כן, עתיר הו"ד (הופך דפים).
קלאסה, כבר אמרתי?

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מורי
שיבומי

שיבומי

טרווניאן

ספר המתח "שיבומי" (הוצאת זמורה ביתן, 1980) מאת טרווניאן (שם העט של הסופר רודני ויליאם ויתיקר) הוא ספר יוצא דופן. אף שגם בין דפיו מצוי סיפור מתח אודות רוצח שכיר במהלך שנות המלחמה הקרה ובכלל זה העימות הישראלי-ערבי, מאבק הלאומיות של הבאסקים בספרד, והתחרות על השליטה במשאבי העולם. אף שגם בספר זה נדרש הגיבור, ניקולאי אלכסנדרוביץ´ הל, להתמודד עם פרשיית ריגול, טרור ושחיתות מורכבת, הרי שייחודו הוא בכך שהל הוא גיבור שונה מאוד מן המקובל בז'אנר.

גיבור "שיבומי", ניקולאי הל, הוא בנם של אם ממוצא רוסי, "רוסיה לבנה" משנחאי, ואב ממוצא גרמני. במהלך מלחמת העולם השנייה אומץ הל על-ידי גנרל קישיקאווה היפני ששלח אותו להתגורר ביפן בביתו של חברו, אוטקה-סן, אמן ה"גו", המשחק היפני העתיק המקביל לשחמט. שם הפך הל, הדובר שבע שפות, שחקן מוכשר ב"גו". על רקע המלחמה הקרה והמלחמה בטרור הפך הל לחוקר מערות (מערן) מיומן ולמאהב חושני. אולם באת עיקר מרצו הקדיש בהפיכת לרב-אמן "ביעוד שבחר לעצמו: מחסל מקצועי של טרוריסטים בינלאומיים" (עמוד 163).

אבל הל הוא רוצח מסוג אחר. הוא מחסל טרוריסטים ופוליטיקאים ברחבי העולם, גם משום שהוא מאמין בכך, וגם משום שזה משתלם. בעקבות הכשרתו באמנות ה'הרוג/ עירום' העריכו שירותי הביון המערביים "שעבור ניקולאי הל מכיל כל חדר מערבי כמאתיים כלי-נשק קטלניים" (עמוד 177). הוא מסוגל לרצוח באמצעות, מפתחות, מסרקים, כרטיסי אשראי וכוסות פלסטיק לשתייה. כך למשל, הוא מסכל חטיפת מטוס כשהוא חמוש רק בתג פלסטי הנעוץ בדש חולצתו. "הבחור השרירי לא הצליח להתאפק. הוא זינק מושבו והסיט את הוילון. על הרצפה, סרוחים כבובות מתות, היו ארבעת עמיתיו. הוא לא הספיק לחוש את קצה התג; הוא מת ממות עצבי לפני שגופו פגע ברצפה" (עמוד 321).

הל, המתגורר עם אהובתו בטירה מן המאה ה-17 בספרד, "מבצר מוחשי ורגשי כנגד המאה העשרים" (עמוד 230), פרש מן המקצוע שנתיים קודם לאירועי הספר. אולם כאשר מתדפקת על דלתו חנה שטרן, בחורה צעירה מישראל הנמלטת לאחר שעמיתיה חוסלו בנמל תעופה באיטליה, הוא מבין שנקלע למשחק קטלני מכל אשר חווה בחייו. הל חש מחויב לסייע לחנה שכן הוא חב את חייו לדודה, אסא שטרן. איש המוסד לשעבר. לדברי הל "ברגע מסוים בקהיר, לפני שש-עשרה שנים, הוא סיכן את ביטחונו וקרוב לודאי את חייו, כדי לעזור לי. ומה שעקרוני יותר, הוא סיכן גם את הצלחת המבצע שהתמסר לו" (עמוד 240).

בגב הספר נכתב כי "שיבומי היא תכונה פנימית של אדם המסוגל להגיע להפנמה מלאה, לשלמות ולשליטה מוחלטת בעצמו ובסובבים אותו, ללא שימוש בכוח וללא אלימות, אלא רק באמצעות השלווה, השלמות והפשטות הטהורה." הל חותר להגיע לדרגה זו של שלווה פנימית, אולם נראה כי האיום על חייו מצד "חברת האם" ארגון רב עוצמה השולט במסחר הנפט העולמי, עשוי לשלול את השלווה ואת הביטחון מהל ומן הסובבים אותו.

טרווניאן יודע לספר סיפור מתח מהודק, נעים לקריאה שאוחז את הקורא ואינו מרפה. מומלץ!!!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•פרל
שיבומי

שיבומי

טרווניאן

אם הייתי נכלא לפרק זמן ארוך במיוחד בצינוק או בתא
מאסר, מעליב שכזה . הייתי מגיע, כך אני מאמין,
דרוך,מוכן וסקרן.
כי קראתי את הספר ״שיבומי״, של טרוויניאן.
זה ספר שמלמד אותך ,כבדרך אגב,
שהדבר החשוב באמת זאת לא השגת המטרה. אלא, הדרך החולפת, והאופן שבו אתה פוסע, לאורכה.

לפני 11 שנים•bookrafelmishmish
שיבומי

שיבומי

טרווניאן

גם אני קראתי לראשונה את שיבומי בשנות העשרה שלי וסקרן אותי לשוב ולקרוא בו.
ארבעים שנה לאחר כתיבתו נראה שהספר מהווה סוג של ''אב קדמון'' לכל ספרי המתח והרנ"א הרִיבּוֹזוֹמִי שלו מופיע בלא מעט תסריטים הוליוודיים על מחסלים מקצועיים שפרשו ונאלצו לחזור לחגיגה כדי לסגור חשבון עם ''ההם'' ולעזור לעלמה במצוקה.
כתוב נחמד ומשעשע, פשוט כייף של ספר.

"With a f*****g pencil..."

לפני 7 שנים•
★★★★★
•
שיבומי

שיבומי

טרווניאן

ספר מצויין המביא את סיפורו של ניקולאי הל, אדם מיוחד שמצעירותו היה שונה ומיוחד.
בהתבגרותו למד מגנרל יפני ונחשף לתרבות היפנית ושם לעצמו מטרה להגיע לשיבומי - הפנמה מלאה, שלמות, שליטה מוחלטת בעצמו באמצעות שלווה.
הוא מפתח קריירה באיש מסוכן ורוצח המחסל טרוריסטים מכל צד ומין, חייו אלו הביאו אותו לעימות עם גופים וממשלות חזקות ושיא העימות מתרחש בספר שלפנינו.
ספר עם אמירה גיאופוליטית חזקה ודעה ברורה על תרבות ומוסר ממשלות וגופי שלטון בעולם בכלל וגם במדינות דמוקרטיות מערביות

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אבי
שיבומי

שיבומי

טרווניאן

גלובליזציה, שלווה, אמריקאים, מערות, סקס (מרומז באופן בוטה), באסקים כפריים, קפיטליזם, יפן, טרוריזם, גו, נפט, אמנויות לחימה, רוחניות, ריגול, חיים, מוות, ישראל, אש"ף, ולה-קגו אחד, בלתי נשכח.
אם רוב הנושאים ברשימה הזאת מעניינים אותך כדאי לך לנסות את הספר הזה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לנדן פארק-ליין
שיבומי

שיבומי

טרווניאן

מצד אחד זה ספר מאד שונה, ייחודי, לא כל כך מוכר, הזוי ורק בגלל כל אלו הוא שווה קריאה. מצד שני הוא מציג דמות "מושלמת", יצור עילאי וחסר מעצורים ששולט בכל מה שקורה סביבו בצורה מוגזמת מה שפוגם קצת באמינות שלו וביכולת להזדהות עם הדמות. לפעמים הסופר נכנס "לסרט" או טראנס כל כך עמוק בתיאורים וביצירת אוירה (תיאור מערה כולל מפה ומסלולים...) שזה לפעמים עושה חשק לדלג על כמה דפים... אבל שורה תחתונה - זה מן ספר מתח, מודעות, מעורר מחשבה, משעשע לפרקים, סקסי ולמרות הכל, שווה קריאה ומומלץ !!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ליאת