עלילה יפיפייה ומתחשבת בפרטים, אך הרגשתי שהסופר חושב שאם הוא ייתן שימת לב מרובה לפרטים קטנים זה יצור תחושה שאישה באמת מספרת את הסיפור.
אך הספר היה שטחי ומשעמם בלי תיאור של הדברים החשובים להבנת העלילה , בשונה מניקולס ספארקס לדוגמה, שמתאר את הרגשות ואת החוויות החשובות ביותר לקורא כדי להבין "מי נגד מי" ואת הלך הרוח. רעיון העלילה היה באמת יפה עם פוטנציאל גדול כי הסופר כן שם את האצבע על נקודות חשובות אבל זה הרגיש כאילו ראיתי את העלילה מבעד לזכוכית מלוכלכת ומטושטשת , נשארתי מבולבלת גם בסוף.
לכו תראו את הסרט גרסה הרבה יותר עקבית ונגישה.

שלום לכולם, זה אומנם לא ביקורת אך אם יש מישהו שקנה את הספר ומעוניין למכור יד שניה, אני ממש ישמח שיפנה אלי, תודה!

(מכיל ספוילרים עדינים)
ישנו מחקר שנעשה על ידי פסיכולוגים, בו שמו כלב בכלוב חצוי לשניים, בכל פעם חישמלו את רצפת הכלוב , והכלב מיד ברח מהזרם אל החצי השני וגם שם הוא חושמל ולכן הוא קפץ שוב ושוב עד שהבין שלא משנה לאן ילך אין לו לאן לברוח והוא תמיד יתחשמל ואז החוקרים באו ומצאו אותו פשוט שוכב בכלוב ,חי אך חסר תנועה ,אדיש לחשמל. נשים בצד את חוסר המוסריות וזוועת שבניסוי ,הוא פשוט עלה לי שוב ושוב כשקראתי הספר הזה. אני חייבת לציין שמעולם לא התחברתי לספרים ישראלים ,גם בגלל סוג הכתיבה וגם בגלל שאני קוראת ספר כדי לברוח למקום לא מוכר ונקי מאסוציאציות וספר ישראלי מביא לי שוב ושוב גירויים ומחזיר אותי למקום שממנו אני רוצה לברוח.
הספר הזה קרע לי את הלב, הוא אהבת חיי, ענת היא ילדה פגועה,נשמה מעונה, לחיים שלה אין יציבות , לסבל שלה אין סוף תמיד שחשבתי שממקום מסוים מצב שלה לא יוכל להדרדר יותר זה קרה.היא נולדה לעולם מלוכלך וחשוך כלכך שאין חלון בו אפשר להציץ לחיים יפים יותר של אחרים, זה עמוק עמוק בביוב ממקום שממנו לא קמים.
היא הולכת לעבוד במקום שיש בו כאב אך לא את האפלה של חייה והיא מגלה חיים אחרים,אך הםרחוקים ממנה שנות אור והיא כלכך רוצה להיות בהם.
התיאורים בספר היו קשים מנשוא, הרגשתי בחילה מעוצמת הכאב , זה החזיר אותי למקומות חשוכים בחיי בהם הבטחתי שלעולם לא אבקר.הרגשתי את עוצמת העייפות מהחיים , את חוסר המנוחה שלכל מקום מקום שתלך החשיכה שנטעו בך מפלצות, תבוא איתך, תיסע להוואי והים כבר לא יהיה כלכך כחול, תיסע לפריז והעיר לא תהיה כלכך מוארת , כל מקום שתיגע בו תזהם אותו בזוועות והאפלה בך עד שהקסם ייעלם ממנו, בסוף אתה מפסיק לזוז.לענת יש מזל היא זוכה למקום בחיים שלא היה לה סיכוי לקבל מהם מקום, היא זוכה להכלה מלאה למרות שבולם אמיתי אף אדם לא יסכן את ילדו בשביל שום דבר גם אהבה, בעולם אמיתי היו מעריכים אותה, עוזרים לה, אך לא קושרים גורל בגורלה המר כי הוא רע מדי. וזה מה שעדיין טיפה הרס לי אולי זה קשור בי,בצורה בה אני רואה את העולם, אך אני לא רואה דבר כזה קורה בעולם אמיתי הסיפור היה נראה כך.
ענת הייתה עוזרת אומץ ללכת ללימודים באוניברסיטה למרות הדיכאון והחרדות שבטוח נוצרו לה בעקבות עברה הכואב,
היא הייתה משקרת ומתקבלת לעבודה אך מגלה שהנפש שלה עייפה מדי להתחייבות,שהגוף שלה עייף מהעולם והיא רק להיעלם
,ובטוח לא לקום לילדה כל בוקר ,היא רק רוצה שיכילו אותה כי הנפש שלה עייפה מלהכיל אחרים.
בעולם אמיתי יכל להיות שהיה לה רתיעה קשה מהמין הזכרי בעקבות ההתעללות המינית שעברה, וזה היה מונע ממנה זוגיות,
בעולם אמיתי אחרי כל מה שהיא עברה אני בספק שהיה לה כח בכלל לקום בבוקר שלא לדבר על לחלום ולנסות לעזור לעצמה...
כשאני קוראת את הספר הזה אני נחלקת ל2 .
החלק הראשון שלי חי ובועט מהרגש שיש בספר והוא רוצה כלכך לקבל גם סוף טוב כזה , הוא רוצה כלכך להאמין שזה קיים, הוא רוצה כלכך לקוות שאולי יום אחד אחד זה יקרה גם לו.
החלק השני בי , מרחם עלי ולא רוצה למכור לי אשליות ,נמאס לו כבר לראות אותי מתאכזבת ונשברת לחתיכות כל פעם מחדש, ולכן הוא מנה בתגובה הזו את כל הסיבות למה הספר הזה לא הגיוני....
אני כלכך רוצה שהחלק הראשון ינצח, כי הספר הזה מאיר עניים , מחיה מחדש, מרגש עד טירוף , אני לא אשכח אותו לעולם.
ממליצה לקרוא לכל מי שמרגיש שהוא עמוק מתחת ואין מצב לסגור פערים, למי שחושב שהדלת החוצה נעולה ורחוקה , הספר הזה יעיר את האופטימיות בכם.

אני בדרך כלל לא קוראת ספרי מתח, לא יודעת הם דיכאוניים וחשוכים מדי. הספר הזה היה מושלם1 לא דילגתי על מילה!(ואני מדלגת סדרתית). התיאורים הרגשיים בספר ממש גרמו לי להתחבר לדמות ולמה שהיא עברה,והיו קטעים שפשוט רעדתי מפחד ואני צועקת: תברחי! ואז אני קולטת שאני מדברת לעצמי.... הכי פחות אהבתי זה את הסוף, הוא לא גמור. ישנן הרבה פינות לא סגורות ואני פשוט חשבתי שיש ספר המשך,אז מסתבר שלא...ספוילרים: היה קצת בלאגן, מה שאר הבנות שנחטפו?! מצאו אותם?! בסוף שרה נזכרת שהיא שיתפה אייתו פעולה בעינוי הבנות האחרות והיא שכחה כי היא כנראה הדחיקה אתזה.לא הבנתי למה לא הרחיבו על זה זה די עיקרי. לא הרחיבו על גניפר ומה שהיא עברה שהוביל אותה למצב מסוים של אותה פסיכוזה...יש המון קטעם מעניינים אבל סוג של מבזק חדשות בסוף, אין הסברים או דרך.לדעתי העלילה נהדרת! היה יותר מקצועי אם היו פורסים אותה בסדרת ספרים ומסבירים בשלבים מה בר עליהם במפורט במשך ה5 שנים הללו, או היו עושים הסבר פסיכולוגי לדמות של ג'ק כדי שנבין אותה טוב יותר, או מרחיבים על גניפר....לא תם ונשלם אבל מדהים!

אז ככה, הכתיבה נהדרת, והתיאורים מרגשים כלכך ממש הרגשתי את השלווה והמשפחתיות במושב. דבר אחד הפריע לי עד כדי כך שהוא גרם לספר לקבל 2 כוכבים. הספר היה , אל תתעצבנו, שטחי נתחיל בזה שהדמות של גאיה מייצגת את כל הדברים שאני שונאת ,היא הבחורה האחרונה עלי אדמות שהייתי בוחרת בה להיות חברתי וקל וחומר כדמות להתחבר אליה. היא בת 26 אך ילדותית ובעיקר נסחפת. קשה לי "כבשים אחרי העדר" אני אוהבת אנשים שמכתיבים את הכללים לעצמם .הם לא רצים 7 פעמים מסביב למושב כי הם אכלו עוגה אתמול וחס וחלילה שתהיה להם בטן קטנה,הם לא הולכים לפי הדעה החברתית ההרסנית שאישה צריכה להיות סמל של יופי ואלגנטיות,בנוסף היא מייצגת את תרבות "תל אביב" שאני כלכך שונאת! איפה העומק? איפה החמימות? מה קרה לרצון לגלות את עצמך ואת העקרונות שלך ולא ללכת לפי המודרניזציה והכללים של אחרים?!. אם הייתי יכלה לדבר אל גאיה הייתי אומרת לה: גאיה תתבגרי! תתחילי לאכול ותחשבי פחות על המראה החיצוני שלך זה לא הכל בחיים! מותר שיהיה בטן ומותר שיהיה שומן רופס בידיים, מותר לא להיות יפה לפעמים,ומותר שיצמח חצ'קון. הבטחון העצמי שלך לא צריך להיות תלוי לא בעבודה שלך , לא בהצלחה שלך, ובעיקר לא בשרירי הבטן שלך! אני מניחה שזה כלכך חורה לי כי אני צעירה ואני מחפשת בכל מה שאני קוראת ורואה סוג של מודל ודרך חיים. וממש התאכזבתי כי אני בת 18 מבולבלת ומבולגנת אבל הרבה יותר בוגרת מגאיה.
עצבן אותי שהיא לא אוהבת ילדים אבל משום מה מכל הילדים "המריירים והמעצבנים" בעולם היא התחברה דווקא לבת של סער, צירוף מקרים מוזר,לא?
לעומת זאת סער מייצג הרבה תכונות שאני בהחלט מעריכה,בגרות, יכלת הכלה, עומק , שנינות,ובעיקר אהבתי את מה שהוא ענה לא על היותה טבעונית כי לדעתי גאיה בחרה להיות טבעונית כי זה גורם לה להרגיש רחמנית ועמוקה, אבל היא לא מבינה שרחמנות ועומק מגיעים מבפנים.
המערכת יחסים ביניהם רדודה.כל מה שאני אוהבת בזוגות טובים זה שהם "סובלים את השריטות" אחד של השני בדרך מכילה ואוהבת וביחד הם מרפאים אחד את השני , הם עוברים מסע שהופך אותם לאנשים טובים יותר ומאושרים יותר.
בקיצור הספר היה קצת שטחי , חסר שנינות , ועומק אבל סביל.

חושך, אפור,לבד. לחלק הצירוף של המילים האלו ישמעו ליריים, אפילו דרמתיים,לחלק זה ישמע עצוב וקר ולא יותר מזה, ולחלק זה ישמע כמו הקול של הגיהינום שנמצא להם תמיד בפינה קטנה בנשמה, ומדי פעם כשהם חלשים הוא משתלט עליהם לגמרי. כך התיאורים בספר הזה ישמעו לכל אחד אחרת, ופה הביקורת הזו תהפוך קצת ליומן. בדומה לאלה אמא שלי לא הייתה יציבה בנפשה. ואני גדלתי להיות ילדה קטנה ודיכאונית וחרדתית מכתה א'.בגיל 16 הייתה לאמא שלי התפרצות נפשית שאינני יודעת מהי עדיין, ובעקבותיה באה ההתמוטטות שלי. אני לא יפרט יותר מדי, אבל למי שלא חווה דיכאון קליני זה נראה מהצד כך: אני שוכבת מהבוקר עד הערב בחושך ובוהה בקיר(במצבים טובים) ומתנדנדת הלוך חזור בטירוף ב5 לפנות בוקר עם פרק יד שרוט (במקרים הרעים).לי לא היה את מייקה , כן היה לי את אחותי שבלעדיה לא הייתי קיימת, אבל הסופרת שכחה לציין בספר את הפרט הכי חשוב, במקרים כאלה לאנשים אין כח להכיל אחד את השני והם נוטים להתרחק כי הם עסוקים בכאב הפרטי שלהם. אין להם את הכח לשאת את הדיכאון והבעיות של האחר כי המיכל שלהם ריק ואזלה הסוללה. המערכת יחסים של אלה ומיקה היא כאילו "בחיים אחרים" היא החלום אבל היא בדרך כלל לא קוראת כי גם למיקה התרוקן המיכל...הספר היה אמיתי ומדויק , התיאורים היו בדיוק התיאורים שלי אם הייתי צריכה לספר על עצמי. העומק שיש בו הוא לא פשוט, יש שם דגש חזק על הרגש ועל הנפש ועל הבחירות שלנו בחיים וזה דגש שלא מובן מאליו.היה משפט שקראתי כשאמא שלי נמנמה לידי :"אני פשוט שונא את המשפחה שלה.הם לקחו ילדה יפהפייה ומלאת חיים,שיכלה לעשות דברים מדהימים בחיים ופשוט שברו אותה".כשקראתי את זה בהיתי באמא שלי והדמעות פשוט נשרו לי מהעניים. ילדים רבים כמוני וכמו אלה ומייקה נולדו בריאים ושמחים ובעיקר יכלים. והחיים הפכו אותנו לשבר כלי שלא מוצא את עצמו ופתאום הוא לא יכל, לא יכל ללמוד,לא יכל להאמין בעצמו , לא יכל לרדת במשקל, ולא יכל לנהל מערכת יחסים, לא יכל להישאר במחויבות כי זה מפחיד ומבטל אותך. עד היום אחרי שנתיים של טיפול אני עדיין שואלת , למה?
בקיצור הספר הזה אמיתי ומרגש ומדגיש את הדבר שהכי חשוב לי בחיים ,וזה אהבה.הסוף טוב ומרגש ולי אישית זה לא שינה דבר כי התיאורים הכניסו אותי למקום חשוך שעוד לא למדתי להשתלט עליו לגמרי. ואני לגמרי ממליצה על הספר כי הוא פוקח את העניים לעולם האינסופי הזה שקוראים לו הנפש , והוא מלמד אותנו להכיר את עצמנו ובעיקר להבין למה. מה שכן הפריע לי זה שלמות החיצונית בספר זה הרגיש כמו נקודת חולשה באופי של הסופרת , כאילו היא בעצמה מתמודדת עם הדימוי הפנימי של הגוף לשלה ולכן כלכך היה חשוב להדגיש את היופי והשלמות של הדמויות.בנוסף הסצנות המיניות היו טיפה מבוססות על המראה החיצוני וקצת שטחיות,אבל חוץ מזה ספר מקסים ואני מחכה בקוצר רוח להמשך, ופשוט מקווה לסוף טוב כי באיזשהו מקום אני רק רוצה לדעת שהוא קיים.

שלמות. העומק מסתתר בין השורות, בהערות הציניות ובתאורים. התרגשתי עד דמעות וקיוותי לרגע שאולי הפי אנדינג באמת קיים ומחכה לי בפינה מסוימת בחיים שלי.

היה לי קשה לקרוא כי הדמות הראשית כלכך שטחית. וכל פעם טועה מחדש. יש שלב בחיים שבו צריך להתבגר.

חח קורע...לא בגלל שהספר הזה מצחיק. בגלל התמימות של הסופרת (ספוילרים)כן ברור שכוכב קולנוע הוא אדם פשוט והוא מבלה במקומות פשוטים וזולים.
ברור ששם הוא יתאהב בבחורה ישראלית וברור ששחקן מהוליווד הוא אדם נאמן למחויבות והוא בחר להתחתן איתה וברור קקאאטט!! שחקנים מהוליווד בדרך כלל מגיעים למעמד כזה תודות לאופי שמתאים ולא מהסוג שמתחתן ולא בוגד....אל תבינו אותי לא נכון ,אני מאמינה באהבה ממבט ראשון אבל זה קצת מוגזם.ובא נודה בזה לא מוכר לי סיפור של בחורה ישראלית שהתחתנה עם בראד פיט...אז זה ספר שמרגיש שכתבה אותו ילדה בת 13 בעיצומה של פנטזיה רצינית.