וואו!
זה היה ספר מדהים!
עדיין מפריע לי הקטע של המספרים ושאין להם שמות משל עצמם, כאילו אני עדיין לא מבינה את זה: איך שהם נולדו בלוריאן, עוד לפני המלחמה ולפני שהם נמלטו לכדור הארץ וכל זה, לא היו להם שמות!? זה לא הגיוני.
גם הקטע שמרינה שונאת את הדת די הפריע לי באופן אישי, כי אני נוצרייה, אבל מצד שני קל להזדהות איתה, גם אני שונאת שמכריחים אותי להשתתף בטקסים שהם לא קשורים לדת שלי ומרינה הייתה חייבת להשתתף במיסה של יום ראשון ובתפילה והדבר הזה עם השם הספרדי המפחיד, אז אפשר להבין את הרגשות שלה.
אבל.. אני פשוט שונאת שמכניסים את הדתות לתוך הספרים, כאילו דת זה משהו אישי ומיוחד לכל בן אדם. כשמכניסים דת לתוך ספר, כל הקוראים רואים את זה ואלה שלא חושבים אותו דבר כמו הדמות בספר בקשר לדת יכולים להגיב על זה בדרך קצת שונה. זה יכול לפגוע.

אבל זה כזה בקטנה.. אני יודעת שבהתחלה כתבתי וואו על הספר ואז כתבתי פסקה שלמה על מה שהפריע לי.. אבל אלה היו דברים קטנים.
סה''כ זה היה ספר פשוט מושלם (טוב, כמעט מושלם) שגמרתי תוך זמן ממש קצר. הוא היה מותח ומרתק והיה בו מלא אקשן לאורך כל הסיפור. מה שעוד אהבתי, זה שהדמויות היו 'אנושיות',זה מוזר להגיד 'אנושיות' על דמויות של חייזרים אבל בכל זאת! יש דמויות בספרים אחרים שלא נפגעות משום דבר, ולא מפחדות ולא כלום, והדמויות שבספר הזה לא כאלה. הן אמיצות אבל הן מפחדות לפעמים. הן חזקות אבל הן יכולות לפספס פגיעה, הן יכולות להפגע. יש להן ''פגמים'' קטנים כאלה, שעושות אותן אנושיות. זה מוסיף לערך של הדמות ועוזר יותר להבין את הדמות ולהתחבר איתה.

זה היה ספר מדהים. מ-ו-מ-ל-ץ !!

אגב, מי שרוצה הנה חלק מהספר השלישי 'עלייתו של תשע''-
http://he.scribd.com/doc/98410653/%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%AA%D7%A9%D7%A2

הם האחרונים שנותרו, מתוך תשעה נותרו חמישה, וה'מוגדוריאנים' עושים הכל כדי לתפוס אותם.

קודם כל אני חייבת להגיד שלעומת הספר הקודם הספר הזה מאוד השתפר מבחינה עלילתית - מ א ו ד -.
אבל הכתיבה הנהדרת של פיטקוס לור נשארה כמו שהיא כמו בספר הקודם, הוא כותב בצורה מותחת ומעניינת שלא משנה מה קשה מאוד להניח את הספר, גם כשמסיימים אותו.

אבל אני חייבת להודות שהיו כמה דברים שלא אהבתי בספר הזה.
~אזהרת ספוילרים לא משמעותיים במיוחד~

היה קטע אחד שלא אהבתי, כשש נישקה את ג'ון [ליד סאם, שדרך אגב היא נשקה את סאם קודם] ג'ון אמר לה שסאם אוהב אותה והיא אמרה שהיא יודעת ושהיא גם אוהבת אותו, אז הוא שאל אותה אם ככה למה היא מנשקת אותו והיא ענתה לו: ''אני אוהבת אותך וגם את זה, כמו שאתה אוהבת את שרה וגם אותי - תתמודד עם זה''.

לפי דעתי זה מיותר, זה לא הגיוני, זו צביעות ולא לג'ון ולא לסאם לא איכפת מזה - מה שהופך את העיניין לעוד יותר מוזר ולא הגיוני.

~אזהרת ספוילר משמעותי במיוחד~

אבל אני גם חייבת להודות שאלה, הילדה הקטנה מבית היתומים- זה היה ברור שהיא אחת מהם, טוב... בערך- אבל למרות שזה היה דיי ברור ומובן מאליו אני חושבת שפיטקוס באמת היה צריך לעשות את זה ככה, למרות שזו לא הייתה ההפתעה הכי גדולה כמו שזה היה אמור להיות.

אה, ועוד קטע שלא בדיוק אהבתי.
פיטקוס לור- מכניס את עצמו לסיפור, פשוטו כמשמעו - אבל מכניס את עצמו כגיבור, זקן השבט הכי חכם- היחיד שנותר בחיים ומחכה לנקמה וללחימה במוגדוריאנים.
רמיזה אחת לזה, שהתחילה את הרעיון וממש לא אהבתי את איך שהוא כתב את זה ואת איך שהוא מכניס את עצמו לסיפור כדמות שכולם תולים בה תקווה, כחכם וגאון.
- אני שמה לב שסטיתי מהנושא וחוזרת אליו -

בכל מקרה, הנה אחת הרמיזות הראשונות לכך [מלבד התקציר שמלא ברמז עבה מאוד] -

מרינה, מספר שבע, אוהבת לצייר - והיא מציירת במערה חשוכה [מאחר ויש לה המורשת לראות בחושך] ציורים מדהימים, של נופים או אנשים. בכל מקרה בשלב מסוים היא מביטה אל אחד הציורים- ציור נוף שהיא זוכרת מהכוכב הקודם שלה לפני שהמוגדוריאנים תקפו אותו.
את כל הפסלים של זקני השבט (ועכשיו ציטוט) '' ובמרכזם כמו מגדלור של תקווה פסלו של פיטקוס לור''.
הצלחתם להבין בערך למה אני מתכוונת?

אבל חוץ מכמה קטעים בודדים שלא הורסים את המתח וההנאה ששואבים מהספר, זה ספר מאוד מעניין שאני ממליצה לכם לקרוא.

אהבתי את כוחה של מספר שש יותר מאני מספר ארבע!
אני נורא אוהבת את הסגנון כתיבה של פיטקוס.
וברגע כשאני מתחילה לקרוא את הספרים שלו אני לא ייכולה לעצור,כך גם קרה לי בכוחה של מספר שש , סיימתי לקרוא אותו תוך פחות משעתיים .
הוא היה מעניין וסוחף, ואני רק מחכה לקרוא את עלייתו של מספר תשע ולגלות מה יעלה בגורלם...

ספר אדיר אדיר אדיר אדיר!!!!
ממש נהנתי לקרא אותו! אחד מיספרי הפנטזיה היותר טובים שיש בזמן האחרון (:

מאד אהבתי את העלילה -אקשן, מתח, אימה, ואפילו רומנטיקה- שמתפתחת יפה מאד!
גם הכתיבה של הספר מאד יפה, ממש נהנתי לקרא.
מוסיף הרבה עיניין לספר הקטע עם המורשות. הידע שלכל אחד יש כח שונה מוסיף הרבה עיניין בספר (:
שווה קריאה! ממולץ בחווום!

ו-ו-א-ו !!
ללא ספק אחד מעשרת הספרים הטובים ביותר שקראתי (ביניהם ההוביט, הארי פוטר)
אקשן בלתי פוסק, עלילה עמוקה וסוחפת
גמרתי אותו ב8 שעות קריאה (וזה נחשב מאוד מהר בשבילי)
אחד הטובים (:

ספר מעולה מושלם מהמהם אין חייבת ~אזהרת ספויילרים~ קודם כל אני חייבת להגיד שממש הפתיעה אותי שלא רואים תספר מהנקודת מבט של שש אלא מנקודת המבט של ג'ון\ארבע ושל מרינה\שבע וכחה זה גם בשאר הספרים אף פעם לא כותבים תספר מהנקודת מהבט של זה שהספר נקרא על שמו חוץ מי באני מספר ארבע ספר ממש מפתיעה מרגש וסוחף אהבתי את זה שש מנשקת את סם ואז את ג'ון זה כאילו וואט דפאק תחליטי את מי את אוהבת ואיך היא לוקחת את המילים של ג'ון נגדו ''כמו שאתה אוהב אותי ואת שרה אני אוהבת אותך ואת סם'' יש בספר כל כך ארבה מתח וקרבות אם המוגדיראנים והממשלה (מי שלא יודע בסוף אני מספר ארבע מאשימים בכל הריסתו של בית הספר של ג'ון את ג'ון והנרי למרות שתכלס המגדוריאנים אשמים ברוב הבלאגן) מגלים מה קרה לאבא של סם שש מספרת איך המוגדיאנים תפסו אותה ותספאן שלה ואיך גם הרגו אותה (תספאן שלה כמובן)וכמובן המוות של אדרנלינה (הספאן של מספר 7\מרינה) המוות של הקטור (ח הידיד שלמספר 7) ועוד ארבה דברים מעניינים שווה לקרוא

וואו זה ספר ממש יפה!!! אני ראיתי את הראשון בסרט ולא קראתי ואז ראיתי את זה בחנות קניתי וזה ממש יפה ומרתק מחכה להמשך ומי שיודע איך קוראים לספר המשך בבקשה שיגיד לי תודה :)

מדהים. מדהים. מדהים.
דמויות טובות, עלילה מעולה, קונספט מעולה (בעיקר לאוהבי מדע בדיוני ומתח).
הכתיבה טובה מאוד, מתאימה לגיל המיועד (אלא אם כן את/ה מבוגר).

לסיכום, ממליץ לכולם (מבוגרים וילדים כאחד) לקרוא את הספר הזה.

הספר הזה פשוט מעולה.
הוא הרבה יותר טוב מהראשון, שומר על מתח תמידי, ממכר ולא עוזב אותי, אפילו בחלומות. מדהים.