הטיגריס הלבןארווינד אדיגה3אחרי שכולם אמרו כן ולא וכן ולא, וראשוני אמר לא, החלטתי לבדוק בעצמי. ובמילה אחת אני מסכמת כבר בהתחלה – לא! ראשית איך מתחילים לקרוא ספר כאשר מחמאה מעליבה כל כך מתנוססת על כריכתו? "אדיגה הוא סופר של ממש". זה כמו להגיד על שף מדופלם שהוא שף של ממש אחרי שהכין מנה מסוימת. כאילו הוא לא באמת סופר, סתם כתב סיפור ויצא לו במקרה מוצלח. אבל מילא. דפדפתי את הכריכה והגעתי לעמוד הראשון. ושם כבר לא יכולתי לשתוק: מה פניה אישית לראש ממשלה?? ספר שלם בתור מכתב שאמור (או לא אמור) להגיע לשולחנו של ראש ממשלת סין? ובכלל פניה בגוף שני בספר מורידה מערך היצירה בעיניי – זה טריק זול ולא מחמיא לאף כותב. אני חייבת להודות שאת החצי הראשון קראתי עם איזשהו רוגז על כל הדברים האלה, אבל גם את זה עברתי. ואז כשהתאוששתי הבנתי שזה ספר על הביזיון הגדול של התת-יבשת הנקראת הודו, שהגיבור שלו מעורר בחילה וסלידה ולא לרגע אחד רגש של הזדהות. ושהחיוך המרוח על פניו של הסופר (על הכריכה האחורית) לא מרמז על אף אחד מהביזיונות שקורים בספר. יש יגידו שזה ספר שמשקף יפה את המציאות של הודו ומגלה את הפן האמיתי שלה. נכון, זה רק גורם לי להתרחק מהמדינה הזאת יותר ממה שרציתי להתרחק ממנה קודם. פשוט עושה הרגשה של מדינה מטונפת לא רק חיצונית אלא גם בקרביים שלה. לסיכום, ספר שגורם הרבה רוגז על הודו, על הדמויות בספר, על הסופר ועל ועדת פרס בוקר שמציבה את הספר הזה לצד חיי פיי...
התפוררותנאטסואו קירינו0התפוררות הוא ספר על יופי. יופי חיצוני נדיר ומיוחד שגובל במפלצתיות. יופי כה עז עד שהוא זורע הרס בכל הסובב אותו. יופי שהורס את חייו של האדם מרגע היוולדו. יופי שמזעזע חיים של האנשים הסובבים אותו מרגע ההתבוננות בו. יופי שמשתלט על מחשבותיהם, רצונותיהם ומעשיהם של אנשים. יופי שגוזר גורלות, שגורם לאנשים לעשות מעשים לא מוסריים. שמוביל אדם לחיות חיים מעוותים עד לסוף המר. הוא גם ספר על אמת, על אנשים שלא מפחדים לספר את אמת על עצמם. יתרה מכך, לחשוב אותה ולהודות בה בינם לבין עצמם. לא יצירת מופת ולא כתוב מרתק או סוחף מידי, אבל יש משהו באמת הבוטה ובבוטות האמיתית.
חמסין וציפורים משוגעות [2011]גבריאלה אביגור-רותם0מבלבל בצורת הכתיבה שלו אבל זה בדיוק מה שעושה אותו לספר טוב
אתה אוהב אותיאבנר ברנהיימר0ספר קליל ומצחיק בטרוף. צחקתי בכל רם במקומות ציבוריים. לא לאנשים שלא מתחברים להומואים. אסופה של סיפורים קצרים (באורך טור בעיתון, אולי זה אפילו מה שזה). לא יצירת מופת של כל הזמנים, אבל בהחלט ספר להעביר איתו את הזמן בכיף.
ההיסטוריוניתאליזבת קוסטובה0ספר טוב. קצת מרוח לטעמי - את השליש האחרון היה אפשר לקצר או אפילו להשמיט. מלא במידע היסטורי, למראת שקצת לא קל לעקוב אחר התקופות ומי שלא בקיא בהיסטוריה של ימי הביניים יכול למצוא את עצמו עם יותר סימני שאלה מאשר תשובות. הספר גם מפחיד לפעמים - לא העזתי לקרוא אותו לבד בלילה, אבל אני פחדנית גדולה אז זה לא נחשב...
היורשתרם אורן2ספר מעולה. מותח מן ההתחלה ועד הסוף המפתיע. אכן לרם אורן יש כישרון שייחודי לו בלבד. תמיד מעניין אותי אם יש אנשים אמיתיים שהשמות שלהם הם כמו השמות בספר. כי אלו שמות ישראליים די נפוצים. בכל מקרה, הספר "היורשת" הוא טוב מאד. מעניין וקריא בהחלט. אפשר להגיד שהתאהבתי ברם אורן. וכבר מתכנן לקרוא את הבאים שלו. מומלץ בחום. נדב.
היורשתרם אורן4רם אורן, מה אני אגיד עליך?.... אתה ממש סופר ללא ספק... יש לך כישרון. מאז כשהיתי בתיכון אני זוכרת את עצמי כשהיתי בספריה וחיפשתי לי ספר כדי לקרוא, ועל המדף היה ספר כזה זוהר, ידעתי שזה ירתק אותי. הספרנית אמרה לי לקרוא אותו ממש מהר כי האחרים רוצים את הספר גם לקרוא. ומאז שאני זוכרת את עצמי.. לא יכלתי להניח את הספר, הספר בהחלט מרתק, מענין, ואינו צפוי. כשסימתי לקרוא, השארת אותי עם פה פעור. חח.. רם... תמשיך לפרסם עוד ספרים... מחכה לעוד ספרים חדשים...ואני ממליצה לאחרים שיקראו את הספר הזה. "היורשת"...
היורשתרם אורן3הערכה זהירה שלי אומרת שלגבי ספריו של רם אורן, ציבור הקוראים נחלק קטגורית לשניים: "לא אוהבים" - המתרחקים מספריו כמו מאש, או "אוהבים" - שלא יחמיצו קריאת כל ספר שקיים בשוק, ומכאן גם שביקורתם, בד"כ, תהיה חיובית... ובתווך ישנם כל שאר הפליטים, "ללא דעה נחרצת" - וביניהם גם עבדכם הנאמן. מדי פעם, אני חוצה את הקווים ומתחבר לאחת הקבוצות, בהתאם לסבלי, או להבדיל - להנאתי מהספר. הספר, שנושאו העיקרי הוא כסף, מספר על אהבה - שעל פניה נראית כ"תלויה בדבר", ומגיעה לסיומה בתפנית שונה מאלו שלהן הורגלנו בספרי רומן/מתח/רצח. הנושא הוא די בנאלי - שהרי רצח בשם האהבה ו/או הכסף נמצאים, מן הסתם, במקום הראשון בטבלת הפשע הכבד. אולם, רם אורן מציג בפנינו את החיים במשפחה של מיליארדר שאינו מוכן שבתו תתחתן עם אדם "שלא שייך למעמד שלהם", וכעונש, נחשו מה... הוא מנשל אותה מהירושה. הדמויות פשוטות ו"מוכרות" לכולנו, האירועים נראים כלקוחים מחיי היום-יום שסביבנו, ולא נתקלתי בחריגות שמולן עמדתי ותהיתי: "מאיפה, לעזאזל, הוא הגריל אותן?" קטע משעשע מובא (בעמ' 227) ע"י חוקר מקרה הרצח, בעת שעמד בין מאות משתתפי ההלוויה, ובו הוא בוחן את כל משתתפי הפרשה, החשודים בעיניו/ בדמיונו, מעמידן בפני הקוראים ומשתף אותנו - מנקודת מבטו של סופר ספרי מתח, כיצד היה צריך לסיים את הסיפור... ספר יפה, קריא ומלמד משהו על החיים. נהניתי.
היורשתרם אורן2ספר נפלא, כתוב היטב (כיאה וכראוי לסגנונו של רם אורן). את מרבית הספרים שקראתי בשנים האחרונות השאלתי מהספריה בגן יבנה, חלק מהספריה של החנות בה אני עובד (צומת ספרים סניף גבעת ברנר) וחלק פשוט קניתי.
היורשתרם אורן2בעיני הספר מצא חן מאוד, ספור שיכול להתרחש לכל אדם,ולדעתי רם אורן סופר שיודע לספר הכל במתח וברגוש שאין כמותו. השאלתי מספרית המדיטק בחולון
היורשתרם אורן1כשהייתי קטנה הייתי מעריצה של רם אורן. הספר הראשון שקראתי היה "הלב", אח"כ "פיתוי", "משחק מכור".. וכו'. הפכתי למעריצה. עם השנים, ומספר לספר הבנתי את הקטע. אם בספר הראשון הרגשתי שזה הספר המותח ביותר, והראשון שהצליח להפתיע אותי - עכשיו כבר ידעתי את הסוף מההתחלה ממש. אותה תבנית, אותה שיטת הפתעה.. קיוויתי הפעם שאולי זה יהיה אחרת, אבל ככל שהתקדמתי עם הסיפור זיהיתי את הניסיונות לטשטש את גורם ההפתעה, כביכול, שיגיע בסוף וידעתי שאין מנוס... האמת - התאכזבתי.
היורשתרם אורן1וואו איזה כישרון יש לרם אורן! כשסיימתי אני הייתי בהלם!! רם אורן וואווו. זה מתח אותי בשמשך כל הסיפור וזה עשה לי.... וואווו... נותרתי עם פה פעור. פשוט אין לי מילים.
היורשתרם אורן0סביר ביותר, לא הייתי קונה אותו, קיבלתי מחברה את הספר כדי שיהיה לי חומר לקריאה במהלך טיסה של 14 שעות. שוב - סביר ביותר.
היורשתרם אורן0עושה רושם של ספר טיפוסי, עלילה מוכרת- אבל איכשהו רם אורן הצליח להפוך גם את העלילה המוכרת הזאת למעניינת ומפתיעה. ספר חביב וכייפי.