919 עמודים הם בהחלט פרוייקט לקורא מבוגר, על אחת כמה וכמה אם זה מוגדר כספר נוער. מצד שני, נוער צריך לעבוד, לפרנס, לכבס?
אלכסנדר דימא (אתם צועקים דיומא, אבל צריך לומר דימא) כתב את הספר בחלקים, 18 ליתר דיוק. הקלסיקה הזו הושלמה ב-1844 ועוסקת בעיקר בסיפור של נקמה.
הרוזן ממונטה כריסטו הוא למעשה אדם בשם אדמונד דנטס, שבצעירותו, כשהיה בן 19 בלבד, הוביל בבטחה את הספינה "פרעה" לנמל מרסי, עבור מעבידו מורל, כשקפטן הספינה חלה ומת. דנטס היה ימאי פופולארי ואילו היו הדברים מתפתחים אחרת, הוא היה הופך לקפטן קבוע.
מיד עם הגיעו למרסי התחיל לתכנן את נישואיו לארוסתו מרצדס, אבל הלשנה בה לקחו חלק פרננד, שרצה את מרצדס עבורו, דנגלר, כלכלן הספינה, שרצה להיות הקפטן וקדרוס החייט, שלא ממש מנע את ההלשנה, גרמו לכך שדנטס נלקח להעיד אצל דה וילפור, התובע הראשי במרסי. בסופו של דבר מצא עצמו דנטס במצודת איף הנודעת לשמצה, שם בילה 14 שנים בצינוק, כשכן לתא לאב פריה, שחפר ופגש את דנטס, גילה לו את המצאות האוצר האגדי שלו באי מונטה כריסטו הנטוש. דנטס מוצא את האוצר האגדי לאחר שברח מהמצודה כגופתו של האב פריה, ויוצא למסע נקמה ארוך ורב הוד.
רוב רובה של הנקמה נעשה בפריז, בחברה הגבוהה, כשהרוזן מתמרן אנשים כך שיאבדו את כספם העצום, יאבדו שפיותם ואף חייהם. כאדם שבבסיסו טוב הוא, לא מעט טוב הוא עושה תוך כדי נקמה. 919 עמודים עוברים ביעף ולא חשנו כי באו אל קירבנו. התחושה בהחלט אינה של ספר נוער, אם כי בנעורי קראתי את הגרסה המותקנת לנוער.
מומלץ בחום.
כרגיל, אי אפשר בלי מילת גנאי לכתר הנוגעת להוצאה הספציפית הזו. הגהה לא היתה מזיקה וגם לא התעתיק מצרפתית. לא שזה נורא כל כך הפעם ונסלח בהחלט.

האם יש חיים אחרי "הרוזן ממונטה כריסטו"?
מצד אחד, תחושת הודיה על סיפור מרתק הנוגע במהלך הקריאה בכל קשת הרגשות. מצד שני, תחושה של תקופה שחלפה ולא תחזור.
סיפור מורכב ומרתק, דמויות מעניינות, אווירה צרפתית נושנה, נקמות מתוקות. מה עוד אפשר לבקש?
נכון, יש הרבה צירופי מקרים בספר שמרחיקים אותו מהמציאות, הרבה תמרונים שמשרתים את העלילה, התפתחויות שסביר שלא היו קורות בעולם האמיתי (ואולי זה מה שהופך את הספר לספר נוער לכאורה), אבל יש ספרים שנועדו להכניס אותך לעולם אחר, להוציא אותך מהמציאות בעזרת סיפור מלהיב ומרתק, וזה - בין הסיפורים המרתקים, המהנים והקסומים ביותר שיצא לי לקרוא. קראתי את הספר אחרי כל הטרילוגיה של שלושת המוסקטרים (שהיתה מדהימה בפני עצמה) ונראה שאין גבול לכשרונו של דימא.
ולמרות שהסיפור רחוק מלהיות סיפור ריאליסטי, אלכסנדר דימא האב מכניס בתוכו פניני חכמה שהיו נכונות וישארו נכונות גם בעולמנו שמחוץ לסיפור:
"אתה מפחיד אותי!" אמר דנטס. "האם העולם מלא חיות רעות?"
"כן, אבל החיות ההולכות על שתיים מסוכנות מהאחרות."

בקיצור, מדהים!

אז ככה, לפני עידן ועידנים ראיתי את הפקת הקולנוע המשובחת שעשו לספר המשובח הזה אבל רק.השבוע נפל לידי הספר הענק (תרתי משמע)!
בלעתי אותח על תשע מאות עמודיו בעמה שעות בלבד. הספר מרתק, האנושיות שבו כל כך מרגשת,השאיפה לאהבה,לחיים וכן...גם לנקמה, כל אלה בתוספת ציפוי טעים וקריספי של תיאורי מקומות חיים ושוקקים שעושים לך חשק לקפוץ הכי מהר לספינה הקרובה שתשוט לכיוון פריז או לפחות רומא ולחוש בעמצך את היופי, השלווה,העונג שבשוטטות גרידא ברחובות!!
הסיפור מתובל בהומור, בכאב,בהנאה צרופה.
מיוחד,מומלץ :) !
נ.ב לי באופן אישי,בעקבות ראית הסרט לפני הספר היה קל יותר לעקוב אחרי עשרות הדמויות שמתוארות בספר,אבל בהחלט ייתכן שזו רק אני....
תעדכנו איך היה לכם.
נ.ב.נ.ב הציורים בספר לפעמים גורעים מיופי התמונות שהספר מתאר. זו דעתי.