• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
המייצגים

המייצגים

מאת ג'ון גרישם

הביקורת של רפול

תמונה של רפול
דירוגדירוג
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אבי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

יש ספרים שכשאתה מסיים לקרוא אותם מתפשט חיוך מטופש על פניך מסיבה פשוטה- נהנית מאוד לקרוא אותם.
ולא תמיד אפשר להצביע על הסיבות המדוייקות לכך.

אבל בכל זאת אנסה. על היום קראתי רק 2 ספרים של גרישם. ספר זה ו"התא". שניהם מעולים.
העלילה בנויה היטב, לא כבדה מדי, מעניינת ושונה קצת מהז'אנרים שאני מתמקד בהם (מתח).

הסיבה היחידה בגללה הורדתי כוכב אחד (כי הספר לא מושלם למרות כל השבחים)- העלילה די נמרחה יחסית לספר שיש לו כמעט 400 עמודים. ניתן היה לספר בדיוק את אותו הסיפור גם עם 50 עמודים פחות. אז אם כבר ישנה כמות כזאת של עמודים- מן הראוי שהעלילה תהיה קצת יותר ארוכה ולא תימרח בחלקים מסויימים בספר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ש
שלום
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של טופי
טופי
3קוראים|גיל ממוצע64|67%נשים

על המבקר

תמונה של רפול

רפול

ותיק
חבר מזה 12 שנים
74 ביקורות•177 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של רפול
רפול
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות74
לייקים שקיבל177
דירוג ממוצע3.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות35ספרות מתורגמת18ספרות מקורית5

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של רפול

אישי

אישי

לי צ'יילד

קצת מייגע. במיוחד חלקו השני של הספר.
עושה רושם שצ'יילד מתקשה להמציא את עצמו מחדש והעלילות שלו כבר נעשו דומות.

מקווה שהחדש שלו יותר טוב.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רפול
שער השטן

שער השטן

קלייב קאסלר

נשברתי בעמוד 160.
אם היה לי זמן פנוי בתקופה זאת יתכן והייתי ממשיך לקרוא אותו בכוח ובסוף נהנה ממנו.

לקלייב קאסלר אין את זה. הסיפור שהוא רוצה לספר מעניין ומרתק, אבל כשהוא מעלה אותו על הכתב זה הופך להיות לא מעניין וטיפה רדוד.
גם הספר הקודם שלו שקראתי היה דומה (זהב כחול) אבל אותו עוד הצלחתי איך שהוא לסיים.

לפני 9 שנים•רפול
ללכת בדרכך

ללכת בדרכך

ג'וג'ו מויס

אחד מאותם הספרים שהחלטתי לקרוא בגלל המלצות ב"סימניה".

אבל הפעם- אני חייב להגיד שממש אהבתי את הספר.
אין סיכוי בחיים שהייתי מחליט על דעת עצמי לקנות / לקרוא ספר של ג'וג'ו מויס- בד"כ זה לא ז'אנר שאני מתחבר אליו.

צורת הכתיבה פשוט מהנה. יש לה את זה לגברת מויס. נראה שעל כל נושא שהיא תחליט לכתוב- יהיה כיף לקרוא את סיפוריה בגלל אופן הכתיבה.
זורם, לא מתאמץ, לא מאולץ. הייתי שולח אותה להרצות בפני סופרים אחרים מהבחינה הזאת.

מההתחלה החשש היחיד שלי היה שהעלילה תהפוך לקצת דביקה- וזה אכן קורה, אבל ממש מעט לקראת סוף הספר.

אני ממליץ.

נ.ב. מפליא אותי שאני צריך לרשום את זה, אבל ספר זה כמו אוכל או מוזיקה. אחד אוהב- השני לא אוהב.
אי אפשר להגיד על ספר שהוא "לא טוב". אפשר להגיד שהוא "לא טוב לדעתי". אין מישהו שמחליט מה נקרא ספר טוב ומה לא.
ואני רושם את זה כי אני קורא ביקורות של אנשים באתר ולאחרונה יש תגובות שממש מעליבות וזה לא צריך להיות ככה אם אנחנו רוצים לשמור על תרבות שבה כל אחד יכול לרשום את דעתו על כל ספר.
(אז מחשבות, תמנע ממני את הביקורת שלך).
תודה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רפול
הנעדרים

הנעדרים

הרלן קובן

אין ספק שהרלן קובן בנסיגה, והוא הרבה מעבר לשיא שלו.
הוא לא מצליח (לפחות מבחינתי) לשחזר את ההצלחה שהתלוותה לימיו הגדולים כאשר ספריו היו מעולים והיו נחשבים לממתק ספרותי (גם הראשונים בסדרת מיירון בוליטר).

אני אוהד מושבע שלו. יש לי את כל ספריו שתורגמו לעברית אי פעם (בסביבות 30 ספרים), בעיקר כי תמיד האמנתי (ועודני מאמין) שיום יבוא ואקרא אותם שוב.

לגבי הספר הזה,
זהו ספר טוב ללא ספק. עלילה כיפית וזורמת. אבל זהו ממש לא ספר מתח (!) טוב. זה יותר מזכיר דרמה. או שילוב של.
יתכן ולשם צריך לפנות קובן בשלב הזה של הקריירה שלו (מחוזות הדרמה). לא כולם יכולים לכתוב ספרי מתח ברמה גבוהה לאורך שנים כמו טום קלנסי או ג'ון גרישם.

עברו הימים בהם אם הופיעו בספר המושגים "FBI" או "רצח"- הם הפכו אוטומטית לספרי מתח.

הסוף של הספר מאוד מאוד איכזב אותי. מרגיש מאוד מאולץ. ורק על זה הורדתי כוכב.

יש אצלי גם את "אדם זר" שטרם קראתי, אבל זה לא יהיה הספר הבא שלי . 2 קובן ברצף זה יותר מדי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רפול
מה עשה הנוער

מה עשה הנוער

מוטי דה פיצ'וטו

התחלתי לקרוא את הספר ביום שבו נפתחה אליפות אירופה בכדורגל (להלן- היורו) ואני מסיים אותו יום לפני משחק הגמר.

כן, לקח קצת זמן, בכל זאת, תקופת מבחנים.

הספר, שמורכב מסיפורים קצרים שקשורים בצורה כזאת או אחרת לכדורגל, לא הופיע באתר לפני שהתחלתי לקרוא אותו (התווסף לאחר שהעברתי בקשה) מכיוון שלא זכה ליחסי ציבור גדולים ולא עלה לדפוס תחת אחת מהוצאות הספרים הגדולות.

וזאת למרות שכתבו בו אנשים מאוד מוכשרים כדוגמת איתי אנגל, רון קופמן, יוסי שריד, יותם זימרי, עוזי דן, גדי וילצ'רסקי ועוד.

הסיפורים ברובם מעניינים ומרתקים.
את חלקם יבינו רק חובבי כדורגל אמיתיים.

החסרון היחיד לדעתי זה אורכו של הספר- 560 עמודים של סיפורים קצרים זה אומר הרבה מאוד סיפורים קצרים.

היה אפשר להוריד את הסיפורים הפחות עניינים ולצמצם את הספר ב 80-100 עמודים.

מומלץ ביותר לקריאה לחובבי כדורגל.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רפול
הרץ במבוך

הרץ במבוך

ג'יימס דשנר

זה ספר שני ברצף כבר שאני לא מצליח לסיים. אז או שהבעיה היא שכבר אין לי כ"כ סבלנות לקרוא (מקווה מאוד שלא) או שבחירת הספרים שלי טעונה שיפור.

בכל מקרה את הרץ במבוך הפסקתי בעמוד 100. אני יכול להבין למה אנשים התמכרו לספר / סדרה. יש פה משהו מסקרן ומעניין, אבל טיפה ילדותי (במובן הטוב של המילה), ולא לכולם זה מתאים.

אני גם לא ממש מתחבר למדע בדיוני. מעדיף סיפורים אמיתיים ועלילה שיותר מחוברת למציאות.

כדי להיות הוגן לא דירגתי בכוכבים.

תהנו

לפני 10 שנים•רפול
המוח

המוח

יצחק דרורי

נשברתי בעמוד 250.

הספר לא היה ממש משעמם, אבל גם לא הצדיק את המשך הקריאה בו מבחינתי.

על הכריכה מבטיחים "גילויים חדשים על עולם הפשע ואיך הוא עובד". בפועל, לפחות עד עמוד 250- לא מצאתי תיעוד לזה.
יצחק דרורי מספר על קורות חייו (המעניינים) שכוללים פריצה לדירות, מעבר ממוסד עברייני כזה לאחר,שודים מסוגים שונים וכו'.
אולי בעמודים שלא קראתי (150) היו גילויים על עולם הפשע, אבל קשה לי להאמין.

הכתיבה בספר מאוד אותנטית, מן הסתם כי מי שכתב אותה הוא גיבור הפעולה והעלילה לא דמיונית אלא קרתה במציאות (על פניו לפחות) וזה מאוד מורגש. העלילה לא מרגישה מאולצת כמו בספרים דומים.

חובבי הז'אנר יכולים לקרוא.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רפול
הסחטן

הסחטן

ג'ון גרישם

200 העמודים הראשונים היו מעולים (כמו שקורה בד"כ אצל גרישם) והיו חלק ראשון מבטיח מאוד בדרך לספר מעניין וסוחף.

בערך 150 עמודים לסוף הסיפור משתנה לחלוטין - גם מבחינת העלילה וגם מבחינת העניין.
מבחינת העלילה בסופו של דבר ניתן להבין את ההקשר כמובן. אבל זה קצת מאוחר מדי כי אז הספר נגמר (360 עמודים- די קצר).

בגדול אני ממליץ לקרוא, אבל החלק השני של הספר די איכזב אותי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רפול
לבד בתיאטרון המוות

לבד בתיאטרון המוות

טרי הייז

אני מסיים את הספר הזה עם הלשון בחוץ. 700 עמודים כתב טרי הייז, אבל לצערי ממש לא מוצדקים.
העלילה נמרחה יותר מדי. הרבה פעמים הוא נכנס לפרטים וסיפר סיפורי משנה שלא קשורים לעלילה ושלא תרמו.

עם התמקדות בחלק החשוב והשמטה של המיותר- הספר הזה היה מונה 450-500 עמודים וזה היה גורם לו להיות מושלם.
יש ספרים של 700 עמודים שהסופר מצדיק בהם כל עמוד ועמוד (כמו למשל סדרת מילניום של סטיג לרסון)- לדעתי זה לא אחד מהם.
אחרי עמוד 500 אמנם מתחיל החלק היותר מעניין בסיפור, אבל זה מאוחר מדי.

אני יכול לקבל בהבנה חלק מזה, כי זהו ספרו הראשון של הייז (ולמרות שבגב הספר רשום שהספר הוא ראשון מתוך סדרה- לא מצאתי עדות לספרים נוספים של הייז- גם לא כאלה שלא תורגמו).

באופן אישי הפריע לי לעיתים גם התרגום של שמעון בוזגלו. אפשר היה למצוא מילים אחרות בעברית במקום המילים "לזמבר", "שושואיסטים" ועוד כמה.
לא ברור גם איך לעזעזאל הגיעו משמו של הספר באנגלית - I Am Pilgrim, לשמו בעברית- "לבד בתיארטון המוות".

נקודות האור הם עלילה בוגרת ושונה, בחלק מהספר בהחלט היה מתח (בעיקר בסופו).
זה לא ספר רע, ממש לא- אבל קראתי יותר טובים.

התלבטתי בין 3 ל-4 כוכבים, בסופו של דבר 4.

כבר כמה שנים שאני קורא ספרים ברצף, אני חושב שאקח הפסקה כעת.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רפול

ביקורות נוספות על "המייצגים"

המייצגים

המייצגים

ג'ון גרישם

התרבות האמריקאית נתפסת כתרבות תובעת וגם כתרבות המתגוננת בפני תביעות. כתוצאה מכך חברה אינה יכולה לפעול בלי צוות משפטי ענק, הכולל עורכי דין, תחקירנים ובלשים. התרבות הזו הופכת כל אזרח שנפגע איכשהו - גם בעקבות רשלנות שלו - כמועמד לזכות בסכום "שיסדר לו את החיים". אי אפשר לדעת מה פה הביצה ומה התרנגולת - האם עורכי הדין שהתרבו ליבו את הרצון "שמישהו ישלם" או שהצורך בתובעים הגדיל את מספר עורכי הדין שמצאו כר נרחב לפעולתם. כך או כך "תרבות התביעות" הזו מולידה תופעות רבות - לעתים אבסורדיות - וגם דרמות משפטיות, שנהפכו מצרך מבוקש.
אחת הסיבות, אני חושבת, לחיבתנו לסוג הזה של ספרים הוא שאנחנו אוהבים להאמין בסיפורי סינדרלה. אנחנו אוהבים לקרוא ספרים ולצפות בסרטים בהם עורך הדין שהוא הצד החלש מתייצב מול יריבו החזק ממנו וברגע האחרון הופך את המגמה, זוכה במשפט ומוציא את הצדק לאור. אנחנו רוצים להאמין ש"סוף הצדק לנצח" ולהאמין שהפרש הבודד יצליח לנקות את העיירה ממושחתיה וכגמול יזכה בצדק וגם בנערה.

מעשה בעורך דין צעיר ומוכשר שחמש שנים הוא בורג קטן במשרד עורכי דין ענק ומהודר. ברגע של (אי) שפיות הוא נמלט ממקום עבודתו המשמים, המבטיח לו תגמולים כספיים גבוהים וכבוד, תמורת חייו. באופן מקרי הוא מגיע למשרד עורכי דין שהוא ההפך הגמור ממקום עבודתו הקודם: המשרד הזה מתנהל על גבול החוקיות, שני השותפים בו "רודפים אחרי אמבולנסים" לפרנסתם, לקוחותיהם הם העלובים שבעלובים, התופסים את עורכי דינם כיריבים, מנסים להתחמק משכר טירחה, לרמות את עורכי דינם ולריב איתם. הוא מתחיל לעבוד באותו משרד, ומתחיל ללמוד את עובדות החיים.

גרישם הוא סופר מוכשר ביותר. הוא יודע לספר סיפור, להביע בסיפור גם את עמדותיו החברתיות הליברליות, לנמק היטב את גישתו. הוא בונה היטב את דמויותיו ומצליח לייצר מתח גם בלי לשפוך דם.
אני מחבבת את גרישם גם כי קל לפענח את הלך הרוח שלו בעת שכתב את הספר. את "עת להרוג", למשל, נראה לי שהוא כתב בזעם. את "התא" חשבתי שהוא כתב בייאוש. "בית צבוע" נכתב כזיכרון אפל. הספר הזה נכתב, כך נראה לי, כהתבדחות. גרישם מתבדח פה על עולם עורכי הדין - מין יקום מקביל לחיי בני האדם הרגילים - מתבדח על תרבות התביעות הנהוגה בחברה האמריקאית. הוא מתבדח על הרגלי הגירושים וגם על הרגלי הזלילה של האמריקאים. הוא אינו מתבדח על החלכאים האמיתיים בתרבות הזו - על המהגרים הבלתי חוקיים המנוצלים בגלל מצבם, על חברות העולם השלישי המספקות שפע "שפני ניסיון" אנושיים לניסויי תרופות.
נהניתי מאד מקריאתו. אלה המחבבים את גרישם ייהנו ממנו גם הם, במיוחד אם אינם עורכי דין...


*

לפני 11 שנים•
★★★★★
•yaelhar
המייצגים

המייצגים

ג'ון גרישם

דיוויד עוזב משרד עורכי דין עמוס בעבודה ומצטרף למשרד עורכי דין כושל ובייחד מניעים תביעה יצוגית כנגד חברת תרופות.
המשרד צריך להתמודד מול חברת ענק וזה לא פשוט בעיקר כי שותפיו של דיוויד לא משתפים פעולה.
למעט שני פרקים מעולים ,הספר הוא די בינוני.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•תברח
המייצגים

המייצגים

ג'ון גרישם

הולך סחור סחור. נמרחתי והתאכזבתי. לא אופייני לסופר.

לפני 6 חודשים•פיצי
המייצגים

המייצגים

ג'ון גרישם

ג'ון גרישם מתמחה בכתיבת ספרים על עורכי דין קטנים המייצגים את החלש מול פירמות גדולות המייצגות את העשירים הדורסניים (מעין דוד מול גוליית מודרני). בחלקו הראשון של הספר הוא גורם לנו להזדהות עם החלשים ואז "אנחנו" דופקים את הרעים.

אבל ב "מייצגים" העורכי דין מהמשרד הקטן לא בדיוק מייצגים את הטובים, והעורכי דין של העשירים לא בדיוק "רעים"...

דיוויד עבד בחברה גדולה של עורכי דין לא היה לו יום ולא לילה את אשתו הוא ראה בדר"כ בארוחת ערב מול הטלוויזיה כשהוא לא נרדם. יום אחד הוא החליט שנמאס לו הוא עזב בתחילת יום העבודה והלך להשתכר. למזלו אשתו תמכה בהחלטתו לעבור למשרד חדש המתמחה ברדיפה אחרי אמבולנסים. ואז הגיע "התיק" יש צפייה להכנסה אסטרונומית. אבל יש בעיה קלה צריך לייצג את התובע בבית משפט ואף אחד במשרד החדש לא יודע איך עושים את זה נכון.

מהספרים היותר טובים של גרישם , מומלץ בחום.

לפני 14 שנים•הנסיך הקטן
המייצגים

המייצגים

ג'ון גרישם

גון גרישם ידע הרבה עליות ומורדות בשנים האחרונות, בעיקר מורדות אחרי תקופת הזהב שלו עם הפירמה, תיק שקנאי והלקוח. נטשתי אותו אחרי משחק המושבעים המחפיר ולא הייתי חוזר לולא עיתון הארץ החליט להעניק למנויו הניסיונים את הספר הזה. והפתעה: גרישם במיטבו. העלילה מרתקת, אם כי מזכירה במעט את הסיפור של ארין ברקוביץ', הספר לכשעמנו נקרא במהירות והתמהיל המשפטי מזוגג היטב עם הדמויות הצבעוניות שבמשרד עורכי הדין הקטן.
אז ככה:
כיף לדעת שאחרי תקופת שפל גרישם חזר לעצמו בספר טוב
הדמויות מצוינות והקונפליקטים ביניהם מעניינים
אין רגע אחד משעמם במשרד עורכי הדין מה שאומר שגם הספר זורם היטב
נהניתי

לפני 12 שנים•
★★★★★
•קורא בסופש
המייצגים

המייצגים

ג'ון גרישם

ספר נחמד קליל ושוטף.
ג'ון גרישם במותחן משפטי נוסף, והפעם סיפורה של פירמת עורכי דין קטנה, שני עורכי דין ותיקים מהשוליים, שכל נסיונם עד כה הוא בתביעות פיצויי תאונה קטנות ותיקי גירושין ועתה הם נקלעים, באופן מוזר, לתביעת ענק מול חברת תרופות עתירת מליארדים.
בסיפור קולח, המתובל בהומור, מתאר גרישם את המציאות של תביעות ייצוגיות ותביעות צרכנות נגד תאגידי ענק, את הניסיון לקחת חלק מהעוגה תוך תקווה שעסקת טיעון משתלמת, תשלם בזמן קצר יחסית, הון עתק, אפילו מבלי להגיע להתדיין בבית המשפט.
כל הסיפור עטוף במספר עורכי דין, טיפוסים מעניינים כל אחד בפני עצמו, ונקרא ממש "בשלוק".
ספר מהנה וטוב.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אבי
המייצגים

המייצגים

ג'ון גרישם

לא מהמוצלחים ביותר של גרישם. כרגיל הוא כותב מצוין ובשפה קולחת, אבל העלילה שדופה וגם הדמויות לא עבות במיוחד. הקריאה נותנת תחושה שהספר נכתב כלאחר יד ולא בהשקעה גדולה. אולי גרישם הגיע לשלב עייפות החומר? ספר בסדר. לא יותר מזה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•הספרן
המייצגים

המייצגים

ג'ון גרישם

עוד רומן מבית היוצר של אלוף הרומנים המשפטיים האמריקאיים. צפוי וכבר 30 עמודים לפני הסוף ידעתי בלי בעייה לצפות את סופו של הסיפור. שנה את שמות הגיבורים ותמיד תקבל עלילה דומה - אבל...הבחור יודע לכתוב והוא כל כך קריא ושוטף שגם אם העלילה דומה ואפילו צפוייה אני תמיד נשבה וממשיך לקרוא ואפילו מצפה לספר הבא. מומלץ לחובבי הז'אנר.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רוני
המייצגים

המייצגים

ג'ון גרישם

ספר נחמד וקליל יחסית. הוא מתחיל בצורה מעניינת וקולחת אודות דיוויד זינק שנקלע לבר אחרי שהוא ברח מהחברה הענקית בה עבד. הוא מגיע למשרד של 'פינלי את פיג' ומשם מתפתחת העלילה. המשרד שאליו הגיע דיוויד נכנס לתביעה מול חברת התרופות ואריק, ואז העלילה ממשיכה בכיוון התביעה. אמנם היה כיף לקרוא את ג'ון גרישם, אבל במהלך הספר ולקראת הסוף הוא היה כמו כל ספר אחר של גרישם. מה שקורה בבית המשפט וכל העלילה שמלווה עורכי דין וכיוצא בזה. הספר הוא רגיל, שגרתי, לא מיוחד ולא משהו שונה שאפשר להגיד "זה אחד הספרים הטובים שקראתי", הוא די רגיל, ולא שונה מספריו האחרים. אבל, כמובן, אם בא קצת לנקות את הראש ולקרוא מתח עלילתי, קצת בידורי, אפשר בהחלט להשקיע בספר זה. ספר נחמד. לא יותר מזה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נדב11381
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
המייצגים

המייצגים

מאת ג'ון גרישם

הביקורת של רפול

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של רפול
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“ספר נחמד קליל ושוטף. ג'ון גרישם במותחן משפטי נוסף, והפעם סיפורה של פירמת עורכי דין קטנה, שני עורכי”

6/11
ביקורות על המייצגים
הבאה
פיצי
לפני 6 חודשים

“הולך סחור סחור. נמרחתי והתאכזבתי. לא אופייני לסופר.”