סופסוף ספר שראוי לביקורת, אחרי עשרות ספרים שנזרקו באמצע, מחסום קריאה כולל מורל ירוד מהמצב, הוא הגיע בשביל לכבות את המחשבות, רגיעה טוטלית.
ברחתי ליום, ההתחלה אטית, כובשת, מסקרנת ובמהרה נשאבתי קסומה.

הוא מציל חבורת אנשים לאחר שהעולם מתפורר, אכפת לו מכולם אבל ממנה בפרט.
בתור חייל לשעבר הוא יודע מה לעשות בכדי לשרוד, הוא הגיוני, מנהיג וכל כך הוגן.
היא מקסימה, פחדנית וגיבורה, האהבה שם מאופקת בהתחלה וגיליתי שאני מחפשת אותה בדפים,
וכשהיא הגיעה זה היה אדיר, הוא לא עשיר ודפוק כמו רוב הגיבורים האחרונים, הוא לגמרי אמיתי!


יש לנו חלומות, מה לקחת איתנו לאי בודד, כולנו מפנטזים על החופש והבטלה, עד היא מגיעה בכמויות גדולות מידי. ובסיפור הספציפי הזה, הבטלה מסוכנת, נופים שבורים, עייפות ופחד.
ואז יש בעיית הישרדות בכל מובן, אין מי שיפנק אותך, יאכיל אותך, אתה לבד!
הספר הזה כובש, אמין. מצאתי את עצמי מצטרפת למסע ובורחת.
ובורחת פעם שלישית...רביעית...

ואולי בעלי שיחיה צודק ואני באמת חיה בסרט...

הספר הזה החליא אותי. כן, זאת מילה חזקה. אבל מה לעשות, גם הרגשות שהוא עורר בי היו חזקים.
שלא תבינו לא נכון, זה ספר מאוד ראוי. הוא ראוי להיגרס על ידיה של אחותי הקטנה (שכבר לא בגיל של לקרוע ספרים אבל לא משנה כרגע) לחתיכות זעירות שאותן צריך לשרוף כדי שלא תהיה שום עדות או משהו לקיומו ושאנשים תמימים וטובים לא יפלו בפח ויקראו אותו בטעות חלילה וחס רחמנה ליצלן.

"היי בואיי תראי מה הבאתי לך! ספר לקרוע!"
"כן. לקרוע."
"כל הכבוד. אני גאה בך *: "
"לאא אמא מה את עושה?? היא באמצע שירות חשוב לאנושות!!"

הממ.
בואו נעשה את זה מסודר:

דמויות - מינוס 2,935,678 מתוך 10, אוקיי?

כי:

אווה.
אז אף אחד פחות או יותר לא קורא לה אווה. הדמויות רואות לנכון להמציא לה כינויים מפה ועד אוסטרליה - אמרלד (בגלל העיניים המדהימות למות שלה כמובן, שכל מי שנתקל בה חייב לומר משהו עליהן גם אם זה חסר טקט בצורה בוטה), נסיכה (בגלל ש..? עזבו הלכתי להקיא), ילדה (היא בת 20 בערך אוקיי? זה נכון שאם לא תדעו את פיסת המידע הזאת תוכלו בקלות לחשוב שהיא בת 3 אבל בכל זאת, "ילדה" זה כינוי משפיל כשהוא לא מתייחס לילדות לדעתי האישית. גם בשירים מזרחיים זה מעצבן אותי כל העניין הזה. אם זה בצחוק אז סבבה, אבל זה לא) , יפייפיה (כן, זה כינוי. זה לא שאומרים לה "את יפייפיה" כציון עובדה, זה "יפייפיה בואי רגע" "יפייפיה לכי לשם". ממש שם חדש שמנציח את מה שבאמת חשוב -__- ), חתלתולה (אני מרגישה קיא חדש עולה לי בגרון), ומדגסקר (אלא מה?). טוב. אם שכחתי כינוי כלשהו (מה שהגיוני בהחלט) אני ממש מתנצלת. זה לא יקרה שוב. בעיקר בגלל שאין לי שום כוונה להמשיך את הסדרה הזאת.
אז מי זאת אווה? בחורה תלותית, מפונקת, תמימה, נכנעת ואחת שמקבלת פקודות והוראות בלי התנגדות. אם היא כבר מתנגדת זאת תהיה התנגדות ילדותית ומעוררת רחמים.
לא רק הדמות של אווה בפני עצמה מעצבנת אותי. מעצבנים אותי גם היחסים בינה לבין כולם. היחסים בינה לבין אית'ן,שהם ההגדרה המילונית ליחסים לא בריאים בעליל, היחסים בינה לבין כ ל גבר אחר שם כי כמובן שכל גבר שהיא נתקלת בו מתאהב בה נואשות ומדמיין אותה כשהוא שוכב עם אחרות (אהמ אנטולי) או לחילופין סתם מנסה לאנוס אותה (אהמ אלכס). אפילו היחסים בינה לבין לילי, שהיא על תקן הילדה החמודה, מעצבנים אותי. כל כך מתוקים, דביקים ולא אמינים בשיט.

אית'ן.
אז מה יש לנו כאן. חייל שלא השתחרר נפשית מהצבא ככל הנראה, אז הוא נוהג לפקד על אזרחים בזמנו הפנוי.כולל על אהובתו הנערצת אווה. אית'ן הוא אטום. אם אווה היא רגשנית ומתוקה עד בחילה אז אית'ן אדיש. לפחות עד שזה מגיע לאווה או במיוחד לאווה+גברים אחרים שמאיימים ברוב חוצפתם על הנקבה ששייכת לו, כי אז הוא נהיה קנאי, מגונן מדי, עצבני ואלים. הוא גם חושב משום מה שיש לו את הזכות להגיד לאווה מה ללבוש, מה לשתות ומה לעשן ( או יותר נכון, מה לא ללבוש, לא לשתות ולא לעשן).

לילי.
אז כמו שכבר אמרתי, לילי היא על תקן הילדה החמודה. הם אשכרה לוקחים אותה כמו בובה ניידת נוטפת שמחה ואושר וכשנתקלים במישהו עצוב אז "לילי לכי תחבקי את מריה". כאילו מה?? ילדות בנות שש לא מתנהגות ככה ומטפלות במסירות בבחורה שהן לא מכירות! או בכללי מתחברות לאנשים מבוגרים בפחות ממאית שניה! אחותי בת שש לעזאזל. (ו הנה היא מופיעה בביקורת הזאת שוב..).

גברים אחרים שהם לא אית'ן.
להם יש תפקיד נורא משמעותי. להתאהב באווה ולעצבן את אית'ן. יאיי. אני באמת חושבת שאם הייתי גבר הייתי נפגעת מאיך שהם מוצגים פה, כיצורים שההורמונים נטו מניעים אותם.

נשים אחרות שהן לא אווה.
להן יש תפקיד משמעותי אפילו יותר! לקנא באווה ולהתאהב באית'ן. יאיי כפול.

השמטתי בגסות את ג'ונתן ונטלי, שהם זוג מקסים (מרכאות כפולות) כי באמת שלא מקדישים להם יותר מדי עמודים. הם פשוט לא אווה ואית'ן, אתם מבינים.

כתיבה - אותו דירוג. לא, יודעים מה? אפילו פחות. מינוס 23,567,877,655,454 מתוך 10 בשבילכם. כי בחיי, יכולת כתיבה זה הדבר הכי בסיסי שסופר צריך שיהיה לו אם הוא רוצה, ובכן, לכתוב! אז אין לך רעיונות טובים לעלילה, סבבה. אז הדמויות שלך גרועות, אחלה. לפחות תדע ל כ ת ו ב. אני אפילו לא מדברת על כתיבה מעניינת, מושכת, מגניבה. רק כתיבה תקנית למען השם! דנה יקרה, את פשוט מוכיחה שוב שישראלים לא יודעים לכתוב. למההה?
אז כן. הכתיבה פה נ ו ר א י ת במלוא מובן המילה. היא עוברת באמצע משפטים בין גופים באלגנטיות מה שמקשה על ההבנה ומבלבל מאוד. פשוט אי אפשר לכתוב ככה ספר!

עלילה - אני אהיה מפרגנת פלוס פלוס ואתן 1 מתוך 10.
אז היא אמנם לא מקורית (חלקים מהעולם מושמדים, חבורת ניצולים יוצאת למסע אל המקומות שלא הושמדו וזבל כזה שנתקלתי בו כבר כ"כ הרבה פעמים) , משעממת ונמרחת אבל היא לא גרועה בצורה ממש ממש מזעזעת כמו הדמויות והכתיבה. הא, ואני מדברת על העלילה המרכזית בלבד כן? כי בתחום הרומנטי אנחנו חוזרים למינוסים.

שם - 1 מתוך 10 גם.
"התשוקה לשרוד?" ברצינות? למה זה לא הדליק לי נורה אדומה.

כריכה - 5 מתוך 10.
אין כ"כ מה להוסיף. אם הדבר הכי טוב בספר זה הכריכה שלו זה אומר הרבה.

בקיצור, ספר גרוע. מאוד. מאוד. מאוד. מאוד. לא מאחלת לאויבים שלי שהוא יתגלגל לידיהם. אני מתחרטת שקראתי אותו ואני רוצה את הזמן שלי בחזרה!!! יכלתי לעשות בו דברים הרבה יותר מועילים כמו לישון או משהו.

היום זה היום ה27 למבצע צוק איתן,
ב24 הימים הראשונים לא הצלחתי לקרוא שום ספר
וכל ספר שהתחלתי הופסק בהתחלה/אמצע...
עד שהתחלתי את התשוקה לשרוד.
עם הספר המושלם הזה הצלחתי 3 ימים להתנתק מהחדשות.

אווה ניצלה מצונאמי הרסני ביחד עם אית׳ן ההורס, לילי ילדה בת 6
מיוחדת במינה וג׳ונתן נער מקסים ורגיש.
ביחד עם יוצאים למסע ארוך, מייגע, מפחיד, מלחיץ ועם המון תשוקה
בין אווה לאית׳ן.
בדרך הצטרפו עוד ועוד ניצולים שהפכו את הקבוצה הזאת למשפחה
אחת גדולה ומיוחדת.
התאהבתי בדמויות!
ממש הרגשתי את הקינאה של אית׳ן, הרגשתי את אהבתו אליה,
הרגשתי את התשוקה שלו... ממש חייתי איתם 3 ימים.
המסע היה מרתק ונקרא בנשימה אחת.

יש לי כ"כ הרבה מה לומר על הספר הזה ואני ממש לא יודעת מאיפה להתחיל!!
ספר מדהים מדהים מדהים שהצליח לקחת אותי לכל מקום במסע המופלא של אווה, אית'ן, לילי, ג'ונתן וכל החבורה..
לא הצלחתי לעצור לרגע ואכלתי כל מילה בתיאבון רב!
אית'ן.. הו אית'ן... חלום של גבר שיש רק בספרים לצערי...
דנה לוי אלגרוד המהממת - את אלופה! את מודל לחיקוי! את הכל!!!
הצלחת לגרום לי להרגיש כ"כ הרבה במהלך הקריאה ולרגעים השארת אותי ללא נשימה..
מחכה על קוצים כבר להמשך... מבחינתי אפשר לקרוא לספר הבא "התשוקה לאית'ן" ;-)

אחד הספרים היפים והלוהטים
שקראתי השנה
יש בו הכל מתח אימה פנטזיה
וכמובן רומנטיקה
מגיע לו יותר מ5 כוכבים
מגיע לו 1000 ;-)
מ ו מ ל ץ !!!!

תסלח לי מלכי , הקוראת האהובה עליי באתר, ותסלח לי כל מי שהתלהבה מהספר הזה, אבל כל כך התאכזבתי (ועוד לחשוב שהזמנתי אותו ישירות מהסופרת ...) . כתיבה רם אורנית חסרת מעוף, אווה, הדמות הנשית הראשית מעצבנת, תלותית ובלתי נסבלת, אית'ן , הגבר גבר שאמור להיות זה שכולנו ניפול לרגליו, לא משכנע בכלל . דמות משנה אנטולי, בתפקיד "הדוד" הסוטה, עשה לי סיוטים בלילות, ושאר דמויות משנה לא מעניינות.
מה בסך הכל ביקשתי ?? קצת אסקפיזם לקראת החגים ?
מאכזב מאכזב מאכזב.

אחד הספרים היפים שקראתי השנה!!!
או ליתר דיוק היפה ביותר, אפשר להכתיר אותו לספר השנה!!!!
חייבת לנסות לתאר מה הספר הזה והסופרת המקסימה הזאת הצליחה להעביר לי בספר הזה.
ספר ראשון שקראתי בלי מריחות מיותרות זורם מהפנט ממכר לאורך כל הספר בלי יכולת לעצור.
ספר שקראת אותו כל כך בריכוז בלי יכולת לזוז ולאורך כל הספר הצלחתי לשמוע את פעימות הלב שלי.
הרגשתי לאורך כל הספר את כל ההשלכות של הצונמי הרגשתי שעשיתי יחד איתם את כל המסע,
מתחילת הספר ועד סופו.
ספר שגרם לי לוותר על שעות שינה עד השעה 4:30 לפנות בוקר בלי ולהרגיש את העייפות
רק את הרצון לגלות מה קורה איתם??? לאן הם ממשיכים משם??? אלו עוד מכשולים מחכים להם בדרך?
ספר שהלכתי לישון איתו והתעוררתי איתו וגרם לי לכזאת הנאה וחווית קריאה שלא האמנתי שאפשר לחוות.
בקיצורררררררר אין הרבה מה להוסיף חוץ מספר שמחייב קריאה!!!!!
ספר שכל אדם שקרוב אליי חוייב לקרוא אותו!!!!
והמחמאות מטורפות פשוט סיפוקקקקקק ענק;))))
והידיעה שיש לו המשך ושהוא חלק מטרילוגיה שימחה אותי במיוחד!!!
ממתינה בקוצר רוח להמשךךךךךך
ומאחלת הצלחה לסופרת דנה לוי אלגרוד על כתיבת ספר כזה מוצלח שאפוווווו
ולגלות שהסופרת משלנו תוצרת כחול לבן גאווה פשוט גאווה!!!!

מדרגת אותו 5 כוכבים +++++

איזה ספר מקסים! נשאבתי לעולם אחר למשך כמה ימים ולא יכולתי להניח מהיד. ספר כייפי, קריא וזורם.
הגיבורה, אווה, היתה עם חברים בחופשה חלומית באי טנריף עד שצונאמי החריב את כל האי וגן העדן שלה הופך לגהנום. היא היתה אחת הניצולות ויחד עם עוד כמה ניצולים – אית'ן המדהים, חייל מארינס, לילי המתוקה בת 6 וג'ונתן, נער צעיר, הם מחכים לחילוץ.
הם מקבלים הודעה כי האסון פגע בכל העולם ועליהם להתחיל במסע לכיוון לונדון, המקום היחיד שבו נפתחה מיפקדה לעזרה לניצולים.
במהלך המסע המפרך הם פוגשים עוד ניצולים שמצטרפים אליהם וביחד הם עוברים תלאות, תיגרות עם שורדים אחרים וגם מלא רגעים מרגשים.
בין אית'ן לאווה נוצר קשר אהבה רומנטי חושני שמוסיף המון לסיפור. קשר שעובר עליות ומורדות וקשה למימוש במהלך המסע המטלטל.
הסיפור הזכיר לי קצת את פרש הברונזה. סיפור מרגש על הישרדות, תשוקה, אהבה, עזרה, נאמנות וחברות.
הספר הוא חלק מטרילוגיה ואני כבר מצפה לחלק השני שיוצא ב- 9.9 – "התשוקה לחיות".

התשוקה לשרוד - הספר הראשון של סדרת התשוקות,

העלילה של הסיפור ממש מרתקת. צונמי ורעידות אדמה הרסניות הכו כמעט בכל כדור הארץ.
קבוצה קטנה של ניצולים מנסים לשרוד ויוצאים ביחד למסע מרתק, בדרך הם פוגשים עוד ניצולים ועוברים הרבה חוויות.

אף פעם לא חשבתי איך יראה סוף העולם...
איך ממשיכים לחיות אחרי שאתה מאבד הכל ואתה מוצא את עצמך ממש לבד? בלי בית, בלי משפחה, בלי חברים...בלי כלום ושום דבר.
הם נאלצים להתחיל הכל מאפס, ועושים הכל כדי לשרוד.
פתאום מתחילים להעריך את הדברים הקטנים, את הברור מאליו...ולהנות מהדברים שנראים לנו בנאלים ביום יום.

ספר סוחף ועוצר נשימה על אהבה והישרדות, סיימתי לקרוא אותו תוך יומיים.
כל כך נשאבתי לסיפור, פשוט לא הצלחתי להוריד את הספר מהיד.
ממליצה מ-מ-ש!