הספר הזה החליא אותי. כן, זאת מילה חזקה. אבל מה לעשות, גם הרגשות שהוא עורר בי היו חזקים.
שלא תבינו לא נכון, זה ספר מאוד ראוי. הוא ראוי להיגרס על ידיה של אחותי הקטנה (שכבר לא בגיל של לקרוע ספרים אבל לא משנה כרגע) לחתיכות זעירות שאותן צריך לשרוף כדי שלא תהיה שום עדות או משהו לקיומו ושאנשים תמימים וטובים לא יפלו בפח ויקראו אותו בטעות חלילה וחס רחמנה ליצלן.
"היי בואיי תראי מה הבאתי לך! ספר לקרוע!"
"כן. לקרוע."
"כל הכבוד. אני גאה בך *: "
"לאא אמא מה את עושה?? היא באמצע שירות חשוב לאנושות!!"
הממ.
בואו נעשה את זה מסודר:
דמויות - מינוס 2,935,678 מתוך 10, אוקיי?
כי:
אווה.
אז אף אחד פחות או יותר לא קורא לה אווה. הדמויות רואות לנכון להמציא לה כינויים מפה ועד אוסטרליה - אמרלד (בגלל העיניים המדהימות למות שלה כמובן, שכל מי שנתקל בה חייב לומר משהו עליהן גם אם זה חסר טקט בצורה בוטה), נסיכה (בגלל ש..? עזבו הלכתי להקיא), ילדה (היא בת 20 בערך אוקיי? זה נכון שאם לא תדעו את פיסת המידע הזאת תוכלו בקלות לחשוב שהיא בת 3 אבל בכל זאת, "ילדה" זה כינוי משפיל כשהוא לא מתייחס לילדות לדעתי האישית. גם בשירים מזרחיים זה מעצבן אותי כל העניין הזה. אם זה בצחוק אז סבבה, אבל זה לא) , יפייפיה (כן, זה כינוי. זה לא שאומרים לה "את יפייפיה" כציון עובדה, זה "יפייפיה בואי רגע" "יפייפיה לכי לשם". ממש שם חדש שמנציח את מה שבאמת חשוב -__- ), חתלתולה (אני מרגישה קיא חדש עולה לי בגרון), ומדגסקר (אלא מה?). טוב. אם שכחתי כינוי כלשהו (מה שהגיוני בהחלט) אני ממש מתנצלת. זה לא יקרה שוב. בעיקר בגלל שאין לי שום כוונה להמשיך את הסדרה הזאת.
אז מי זאת אווה? בחורה תלותית, מפונקת, תמימה, נכנעת ואחת שמקבלת פקודות והוראות בלי התנגדות. אם היא כבר מתנגדת זאת תהיה התנגדות ילדותית ומעוררת רחמים.
לא רק הדמות של אווה בפני עצמה מעצבנת אותי. מעצבנים אותי גם היחסים בינה לבין כולם. היחסים בינה לבין אית'ן,שהם ההגדרה המילונית ליחסים לא בריאים בעליל, היחסים בינה לבין כ ל גבר אחר שם כי כמובן שכל גבר שהיא נתקלת בו מתאהב בה נואשות ומדמיין אותה כשהוא שוכב עם אחרות (אהמ אנטולי) או לחילופין סתם מנסה לאנוס אותה (אהמ אלכס). אפילו היחסים בינה לבין לילי, שהיא על תקן הילדה החמודה, מעצבנים אותי. כל כך מתוקים, דביקים ולא אמינים בשיט.
אית'ן.
אז מה יש לנו כאן. חייל שלא השתחרר נפשית מהצבא ככל הנראה, אז הוא נוהג לפקד על אזרחים בזמנו הפנוי.כולל על אהובתו הנערצת אווה. אית'ן הוא אטום. אם אווה היא רגשנית ומתוקה עד בחילה אז אית'ן אדיש. לפחות עד שזה מגיע לאווה או במיוחד לאווה+גברים אחרים שמאיימים ברוב חוצפתם על הנקבה ששייכת לו, כי אז הוא נהיה קנאי, מגונן מדי, עצבני ואלים. הוא גם חושב משום מה שיש לו את הזכות להגיד לאווה מה ללבוש, מה לשתות ומה לעשן ( או יותר נכון, מה לא ללבוש, לא לשתות ולא לעשן).
לילי.
אז כמו שכבר אמרתי, לילי היא על תקן הילדה החמודה. הם אשכרה לוקחים אותה כמו בובה ניידת נוטפת שמחה ואושר וכשנתקלים במישהו עצוב אז "לילי לכי תחבקי את מריה". כאילו מה?? ילדות בנות שש לא מתנהגות ככה ומטפלות במסירות בבחורה שהן לא מכירות! או בכללי מתחברות לאנשים מבוגרים בפחות ממאית שניה! אחותי בת שש לעזאזל. (ו הנה היא מופיעה בביקורת הזאת שוב..).
גברים אחרים שהם לא אית'ן.
להם יש תפקיד נורא משמעותי. להתאהב באווה ולעצבן את אית'ן. יאיי. אני באמת חושבת שאם הייתי גבר הייתי נפגעת מאיך שהם מוצגים פה, כיצורים שההורמונים נטו מניעים אותם.
נשים אחרות שהן לא אווה.
להן יש תפקיד משמעותי אפילו יותר! לקנא באווה ולהתאהב באית'ן. יאיי כפול.
השמטתי בגסות את ג'ונתן ונטלי, שהם זוג מקסים (מרכאות כפולות) כי באמת שלא מקדישים להם יותר מדי עמודים. הם פשוט לא אווה ואית'ן, אתם מבינים.
כתיבה - אותו דירוג. לא, יודעים מה? אפילו פחות. מינוס 23,567,877,655,454 מתוך 10 בשבילכם. כי בחיי, יכולת כתיבה זה הדבר הכי בסיסי שסופר צריך שיהיה לו אם הוא רוצה, ובכן, לכתוב! אז אין לך רעיונות טובים לעלילה, סבבה. אז הדמויות שלך גרועות, אחלה. לפחות תדע ל כ ת ו ב. אני אפילו לא מדברת על כתיבה מעניינת, מושכת, מגניבה. רק כתיבה תקנית למען השם! דנה יקרה, את פשוט מוכיחה שוב שישראלים לא יודעים לכתוב. למההה?
אז כן. הכתיבה פה נ ו ר א י ת במלוא מובן המילה. היא עוברת באמצע משפטים בין גופים באלגנטיות מה שמקשה על ההבנה ומבלבל מאוד. פשוט אי אפשר לכתוב ככה ספר!
עלילה - אני אהיה מפרגנת פלוס פלוס ואתן 1 מתוך 10.
אז היא אמנם לא מקורית (חלקים מהעולם מושמדים, חבורת ניצולים יוצאת למסע אל המקומות שלא הושמדו וזבל כזה שנתקלתי בו כבר כ"כ הרבה פעמים) , משעממת ונמרחת אבל היא לא גרועה בצורה ממש ממש מזעזעת כמו הדמויות והכתיבה. הא, ואני מדברת על העלילה המרכזית בלבד כן? כי בתחום הרומנטי אנחנו חוזרים למינוסים.
שם - 1 מתוך 10 גם.
"התשוקה לשרוד?" ברצינות? למה זה לא הדליק לי נורה אדומה.
כריכה - 5 מתוך 10.
אין כ"כ מה להוסיף. אם הדבר הכי טוב בספר זה הכריכה שלו זה אומר הרבה.
בקיצור, ספר גרוע. מאוד. מאוד. מאוד. מאוד. לא מאחלת לאויבים שלי שהוא יתגלגל לידיהם. אני מתחרטת שקראתי אותו ואני רוצה את הזמן שלי בחזרה!!! יכלתי לעשות בו דברים הרבה יותר מועילים כמו לישון או משהו.
