אחרי הקריאה בספר השיר של מאיר אריאל כבר לא יישמע לי אותו דבר. אהבתי את האותנטיות של המסע בזמן, בעיקר לזמן של המינגווי, שנות השלושים עד מלחמת העולם השנייה, אבל גם, ברקע, לכוחותינו בסואץ. התרגום של אמיר בסגנון מיושן ומאוד נכון לאווירת הספר. אוירה של איים וטבע וחופש ורום וכישוף. ואהבה. וגם מלחמה ומוות. תיאורי טבע שרק המינגווי יכול להיות חתום עליהם. חוויה קריאה שצריך לחזור עליה שוב, אולי הפעם בתרגום החדש, מכיוון שכמו שאמרו לפני, הקריאה לא קלה. ובכל זאת לא יכולתי להניח את הספר מהיד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
