• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הנשר נחת

הנשר נחת

מאת ג'ק היגינס

הביקורת של אגב

תמונה של אגב
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
הנשר נחת

הנשר נחת

מאת ג'ק היגינס

הביקורת של אגב

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של אגב
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:1976
סדרה:ליאם דוולין #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
פרל
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•1 דקות קריאה

בפתיח מסופר שהספר מבוסס על מקרה אמיתי. בכל אופן ספר מתח-ריגול בסגנון האנגלי הישן והטוב. קומנדו נאצי מתכנן לחטוף את צ'רצ'יל המתכנן חופשה קצרה באנגליה הכפרית. להעביר כמה שעות/ימי קריאה בכיף.

http://www.booksefer.co.il/catalog.php?id=9982

בדיוק בשעה אחת אחר חצות הלילה, ב-6 בנובמבר 1943 קיבל היינריך הימלר, מפקד ה'ס.ס' שדר פשוט: 'הנשר נחת'. פירושו של אותו שדר היה-כי יחידת קטנה של צנחנים גרמנים הגיע בשלום לבריטניה ועמדה לחטוף את ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל, לגרור אותו עמה מבית אחוזה שם התכוון לבלות סוף שבוע שאנן ליד חוף הים. כל אירועי המבצע-מבוססים על ידע מעמיק ואחרי מחקרים רבים של הסופר על מלחמת העולם השנייה עד לפרטים הקטנים ביותר כמו למשל טיסת הדאקוטה מהולנד מתחת למסך הרדאר הבריטי וכלה בילדה בת חמש המחליקה למימי התעלה הכפרית ומעפילה בכך את שלב השיא בעלילה הגורלית. מרתק כמו כל ספר אחר של הסופר המוכשר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של פרל
פרל
תמונה של tuvia
tuvia
2קוראים|גיל ממוצע55|0%נשים

על המבקר

תמונה של אגב

אגב

ותיק
חבר מזה 18 שנים
350 ביקורות•6 נבחרות•731 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של אגב
אגב
ותיק
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות350
ביקורות נבחרות6
לייקים שקיבל731
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת97ספרות מקורית44מדע בדיוני ופנטזיה14

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אגב

מסע דילוגים

מסע דילוגים

חיים באר

מאוד מהנה. פרקים קצרצרים כתובים בעין קצת מחייכת וסרקסטית.
נברני ספרים וספריות, אספני פרטי דפוס וחובבי מורשת יהודית מפולפלת,
יפיקו אפילו הנאה כפולה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אגב
כוכב הנפילים

כוכב הנפילים

זכריה סיטשין

ספר שאם צריך לתת לו הגדרה במילה אחת - מטריד !! מוצא האדם המודרני - מאין ?
המחבר מתבסס על לוחות שומריים כתובים ומנתח אותם ברמה קצת יותר גבוהה מ"אמנות המזרח הקדום",
משווה אפוסים כתובים ללוחות מצויירים ("אמנות") ומגיע למסקנות שאינן מפריכות לא את
ההנחה המדעית וגם לא את סיפור הבריאה התנכ"י (פרשות בראשית-נח).
ההיסטוריה השומרית מוסתרת ב- main stream ,נלמדת בשטחיות במערכת הלימודים ונדחית הצידה בעולם הארכיאולוגי הקלאסי.
השאלה , למה ? וזאת, כאשר אנו עובדים עדיין על בסיס מתימטיקה וחוקים שנוצרו אז בשחר ההיסטוריה.
סיטשין עוסק בבריאת ההומו-סאפיינס שמהווה עד היום תעלומה עבור חוקרים מכל שטחי המדע.
משהו דרמטי אירע לפני 450,000 שנה שהביא להופעת אדם שונה מכל קודמיו דמויי הקופים שהסתובבו כציידים-לקטים בערבות אפריקה.
כאמור, המסקנות מטרידות ותואמות גם את הסיפור התנכ"י על מחיית האנושות בפרשת נח (עדויות כתובות ומצוירות על יצירת יצורים היברידיים "ותשחת הארץ..").
התנ"ך מקצר, מסתיר ועובר לסיפור על אנושות חדשה המבוססת על קוד מוסרי "אברהמי".האנושות שנמחתה הייתה "קינית" מדעית !! ברמה שרק עכשיו אולי מתחילים להבין, אבל כשלה בהבנת היעוד שלה - ונמחתה !! (אגב קיים ספר מחקרי של ה- cia בשם the story of Adam and Eve שגם הוא באופן מוזר בחלקו מצונזר או שהיה מצונזר.
אולי הסיבה להסתרה היא החשש מהידע וההבנה (שכבר הוכחו בשומר) לאן יכול האדם להגיע."ותחסרהו מעט מאלהים".
ספר קצת "כבד" בעומס הפרטים המיתולוגיים בתקופת מלחמות האלים שקדמו לבריאה. צריך לקרוא פרק אחד כל פעם.
הפיצוי הוא בסתימת חור גדול בהבנה ובידע. סיטשין מחבר את כל החוטים לא ע"י תיאוריה אלא עם עובדות.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אגב
הגירוש מן הארמון

הגירוש מן הארמון

רם אורן

סותם הרבה חורים בעושר העובדות ההיסטוריות.
לא סיפור רקע שלומדים עליו הרבה ודוקא מאוד חשוב להבנת המאורעות שקרו אח"כ עם עליית נאצר לבמה.
מאידך, מוגזם ואפילו "כחלחל" בפירוט הרכילותי העסיסי.
מן "מישמאש" של מחקר היסטורי עובדתי מפורט וכתיבה פשוטה ועממית מאוד.
הספר מושך לקריאה מהירה ולא מעייף. יאללה, בסדר.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אגב
בצל השמש

בצל השמש

רישארד קפושצ'ינסקי

הספר הטוב ביותר שקראתי על אפריקה מאז "טרזן וחיות הג'ונגל".
המחבר שהחליט לוותר על תנאי מעמדו המיוחסים כעיתונאי לבן, מתחבר לקרקע ומביט לאפריקה ולאפריקנים על גוניהם השונים
בגובה העיניים, האבק והמלריה. בשכר זה הוא זוכה בראיה בלתי אמצעית לתוך נשמת היבשת השחורה ותושביה.
הספר נכתב בשנות הששים של המאה הקודמת כשעדיין העצמאות מתוך השלטון הקולוניאלי המדכא היתה בחיתוליה.
רק לסבר את האוזן - כעשרת אלפים שבטים שהיו רגילים להתמודד בינם ולבין עצמם מאות שנים, גם במלחמות קשות,
היו צריכים להגיע ליציבות שלטונית ואזרחית במסגרת של כארבעים מדינות. בד"כ זה לא עבר בצורה הכי מוצלחת שכן
השבטיות נשארה גם אחרי היווצרות המדינות ואירועי הפיכה תכופים ומדממים לא חסרו.
פרקי הספר לא ארוכים, לא מעייפים, מגוונים גיאוגרפית ומעניינים מאוד באבחנות ונתוחים עיתונאיים כמו גם הרפתקאות אישיות,
והכתיבה צבעונית, אנושית וקולחת.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אגב
חברים סמויים מעין

חברים סמויים מעין

אברם קנטור

כמו הנסיך הקטן נודדת המו"ל הגרמניה לכאורה בין הפלנטות של קיבוץ כלשהו
מיוצאי גרמניה ומנסה לפענח את סודם של בעלי הממלכה (והמלאכה) האישית שלהם.
וכמו אותו נסיך, יוצאת מכל פגישה עם תחושה של השתאות מהולה במבוכה.
ספר מאוד חביב וקריא, גם אם מצייר מציאות קצת מתקתקה ואוטופית לחיי השיתוף הקיבוציים.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אגב
האיש שרצה להיות מלך

האיש שרצה להיות מלך

רודיארד קיפלינג

תרגום מעצבן ולא קולח שקיבל את הדירוג "לא משהו".
לא מצליח להתקדם עם הגירסא העברית הזו.
אפילו תרגום גוגל אולי יהיה טוב יותר.
קראתי את הסיפור הזה לפחות פעמיים באנגלית והתרגום הנוכחי לא עושה כבוד לקיפלינג.
אמתין למשהו טוב יותר.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אגב
חופן של ערפל

חופן של ערפל

סמי מיכאל

נקרא באיטיות, קצת כבד, לא זורם, עמוס בהגיגים פנימיים זרים לאוזן המקומית,
אבל בתמונה הכללית די מעניין למי שמתחבר לאוירה של התקופה.
כרגיל אצל מיכאל, כתיבה בגובה העיניים על תרבות רחוב מורדת, מחוספסת וגסה.
מעניין מבחינה אתנית והיסטורית ומשקף את הרוח הסוערת שסחפה את האיזור העיראקי
טרום הקמת המדינה. רצוי קצת לקרוא היסטוריה של עיראק עד שנות החמישים כדי להכנס
טוב יותר לסיפור.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אגב
להתראות עכו

להתראות עכו

עלא חליחל

אינטרפרטציה עסיסית, עמוסה בתיאורים פלסטיים אכזריים אודות
תקופת מצור נפוליאון בונאפרטה על העיר עכו.(שנת 1799).
במסגרת התקופה ההיא המסופרת לכל מי שביקר בעכו וסייר באתריה,
קמה העיר המבוצרת על שליטיה, אזרחיה ואויביה לתחייה, באופן עז המערב דמיון ומציאות, אבל גם מעשיר.
הספר לא מיועד ללבבות רכים, אבל הקריאה מושכת, שוטפת, נוטפת דם ,מזעזעת ומחליאה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אגב
שלוש עשרה מקטרות

שלוש עשרה מקטרות

איליה ארנבורג

13 סיפורים קצרים וחביבים ובמוקד כל אחד מקטרת שונה ומשונה שנמצאת עכשיו באוספו של המחבר.
הוא מייחס לכל מקטרת את תהפוכות הגורל בחיי בעליה המגוונים, גלריה של טיפוסים :
מהפכן רוסי, מליונר בלגי, רב חובל דני, פועל צרפתי, חוואי הולנדי ועוד ..
כל הסיפורים הסאטיריים בעיקרם מאופיינים בהסתבכויות עם נשים ובנימה פאטליסטית לא אופטימית.
יצירה קטנה, מאוד נחמדה ומהנה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אגב

ביקורות נוספות על "הנשר נחת"

הנשר נחת

הנשר נחת

ג'ק היגינס

בכיתי. לא געיתי אבל לחלוחית היתה. אני אמנם יודעת להיות בכיינית, פחות בספרים, אבל לא בגלל בריטים בכיתי אלא בגלל כמה צנחנים מהלופטוואפה של 1943, להם החזקתי אצבעות ורציתי שלא יקרה להם כלום.

אני מקווה שעבור רוב האנשים הידיעה שצ'רצ'יל לא נחטף על-ידי צנחנים גרמנים לא נחשבת לספויילר. לגבי המיעוט, אני רק חצי מתנצלת, בעיקר מפני  שהיגינס מניח את זה  מראש, את זה שאנחנו יודעים שהמבצע שהוא מתאר, יחידת עילית גרמנית שנשלחת לחופי אנגליה כדי לחטוף את צ'רצ'יל, חי או מת,  פשוט לא יצליח ובכל זאת הוא כותב ספר מותח מאד, עלילה שמעוגנת יפה בתוך הסיפור ההיסטורי.

הצנחנים של היגינס הם לא אלאור עזריה והחברים שלו. זו קבוצה של גיבורים. אנשים ישרים, אמיצים, אכפתיים, לא רק ביחס לחברים שלהם אלא ביחס לאנשים בכלל, אלה שישחררו את הרועה או ישכבו על מי שהציבור רוצה לבצע בו לינץ'. הם הלוחמים מהשירים של חיים גורי ושל דן אלמגור. 

ובטח שהיו גם גרמנים כאלה. ונראה שזה מה שהיגינס רוצה להגיד לקהל שאליו הוא כתב, לבריטים. שהיו גם גרמנים כאלה, שלא כולם היו הדמון הגרמני, כשם שהיו גם בריטים דמונים במלחמת הבורים או במלחמה מול אירלנד. לכן אולי שניים מהגיבורים של הסיפור הזה שמסייעים לגרמנים הם טרוריסט/לוחם חופש אירי וגברת אחת שנראית כמו הסטריאוטיפ של הזקנה הבריטית ושאיבדה את כל היקרים לה במלחמת הבורים בדרום אפריקה. וקל להבין למה הם שונאים את הבריטים אחרי שהם פגשו אותם במלחמה.

זו עוד דרך לכתוב ספרות אנטי מלחמתית, כזאת שטוענת שהרוע והאכזריות הם חלק אינהרנטי של המלחמה, ולא שאין אנשים אכזריים ורעים, יש כאלה בכל מקום, רק שהמלחמה מאפשרת להם לבוא לידי ביטוי באופן לא פרופורציונאלי ולהניע גם את האנשים הטובים למעשים שהתכלית שלהם היא בעיקר רוע ואכזריות.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•סוריקטה
הנשר נחת

הנשר נחת

ג'ק היגינס

ב־12 בספטמבר 1943 נחתו כשמונים לוחמי כוחות מיוחדים של הוואפן אס.אס בפיקוד סרן אוטו סקורצני (שלימים שיתף פעולה עם המוסד), סמוך למלון באתר קמפו אימפרטורה, אתר סקי שעל ההר גראן־סאסו שברכס הרי האפנינים. הכוח, שנתמך גם בכוח מדוויזיית הצנחנים ה־2, חילץ מכלאו את את הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני, שהודח זמן קצר קודם לכן בידי הצבא האיטלקי. 

הפשיטה הזו הציתה את דמיונו של סופר מותחני הריגול הבריטי ג'ק היגינס (שם העט של הארי פטרסון) וסיפקה השראה לספרו "הנשר נחת" (הוצאת זמורה ביתן, 1976), שהפך לאחד המותחנים הידועים בז'אנר.

בדומה למותחנים בולטים אחרים על מלחמת העולם השנייה ובהם "תותחי נברון" שכתב אליסטיר מקלין ו"חוד המחט" שכתב קן פולט, בנה היגינס את העלילה כך שהיא מבוססת על אירועים אמיתיים ולצדם דמויות ואירועים בדיוניים.

עלילת הספר נפתחה בשנת 1943. כאמור, "סקורצני הנחית על פיסגת גראן־סאסו דאון עם חמישים צנחנים, הסתער על מלון־הספורט וחילץ משם את מוסוליני. במטוס "שטוֹרק" זעיר הועבר הדיקטאטור האיטלקי לשדה־תעופה סמוך לרומא, המשיך ב"דורנייר," דו־מנועי עד ל'מצודת־הזאב' – מיפקדתו של היטלר לחזית המזרחית" (עמוד 25).

היטלר, ששמח על הצלחת המבצע, הציע כי הביון הגרמני ישלח כוח מובחר לפשיטה בעומק בריטניה שמטרתה לחטוף את ראש ממשלת אנגליה, וינסטון צ'רצ'יל. תחילה נראה הרעיון כהזוי, אך מידע מודיעיני שלפיו עתיד צ'רצ'יל לנפוש בעוד מספר שבועות באחוזה מבודדת, הסמוכה לעיירה קטנה, בלב ליבה של אנגליה הכפרית, הפך את הרעיון לכמעט בר ביצוע.

כוח שיצנח בבריטניה מחופש לכוח מבעלות הברית, מצבא פולין החופשית למשל, עשוי להצליח לחטוף את צ'רצ'יל ולהימלט לגרמניה בדרך הים. אך מבצע שכזה ידרוש עוד מודיעין, מהשטח, ויחידת קומנדו מיומנת ובעיקר מפקד נדיר באיכותו ובקור רוחו.

המשימה הוטלה על יחידת עילית בפיקוד סגן־אלוף קורט שטיינר מחיל הצנחנים הגרמני. "שטיינר ניחן באותה תכונה מופלאה, זהה לצנחנים בכל צבאות העולם. אותו ביטחון קליל־יהיר, אותה אווירה של איש הסומך־רק־על־עצמו שמקורו בעיסוק מסוכן" (עמוד 106). מאז שהחלה המלחמה היה שטיינר בכל מקום שבו ירו ולחמו.

לאחר שהחלים מפציעה שספג בקרב על כרתים, "במעמד של רב־סרן־בפועל הוביל שטיינר יחידת־מחץ של שלוש מאות מתנדבים; הם הוצנחו, בלילה, במגמה ליצור מגע עם שתי דיביזיות מנותקות ולהוות להן ראש־חוד בחילוצן מהכיתור, במסגרת הקרב על לנינגראד. מהרפתקאה זו יצא המאיור הצעיר עם קליע ברגלו הימנית, פגיעה שהעניקה לו צליעה קלה, כמעט בלתי מורגשת, וכן גם את עיטור צלב־האבירים ושם של מומחה לפעולות נועזות וחריגות" (עמוד 55). בהמשך לחם בסטאלינגרד.

בעת ששמו עלה כמועמד לפקד על המבצע ריצו שטיינר ואנשיו, או מי שנותר מהם, את עונשם כחיילי יחידת עונשין, לאחר ששטיינר וחייליו מנע מהגסטפו לרצוח נערה יהודייה בשיאו של מרד גטו ורשה. נכונותם להתנדב למשימה הבלתי־אפשרית ולנסות לחטוף את צ'רצ'יל, או לכל הפחות להתנקש בחייו, נבעה אך ורק מן העובדה שביצוע המשימות ביחידת העונשין הבטיח מוות ודאי, ואילו המבצע באנגליה כלל גם סיכוי קלוש של הצלחה. 

זו טכניקה ידועה, שהיגינס הוא מראשוני המשתמשים בה, שבה הוצגו לקוראים, לצד נאצים מרושעים בתכלית כמו היטלר והימלר, גם גרמנים טובים, ישרים, אמיצים והגונים, שנקלעו לתופת המלחמה שלא באשמתם, ומשתדלים לעשות בה כמיטב יכולתם מבלי לאבד צלם אנוש. לרוב תוארו אלו כחיילים מעולים וגם כמי שאחד מהוריהם הינו בריטי או אמריקני.

אמנם זו יצירה בדיונית, ואמנם היו גם היו גרמנים שהיו חסידי אומות עולם (אוסקר שינדלר, למשל), אבל הניסיון להציג "גרמנים טובים" הוא במקרה הטוב לא מדויק, ובמקרה הרע מזלזל באינטיליגנציה של הקורא.

הנחת העבודה שגרמני ששירת ביחידה מובחרת בוורמאכט, הוא אנטי־נאצי שאינו רוצה בניצחון מולדתו אינה סבירה. מבחינת שכאלה מותם של היהודים הוא כורח בל יגונה, גם אם הם מתנגדים לו, במאבק על ההגמוניה העולמית של הרייך. מעטים מן הגרמנים, בוודאי בשירות פעיל בצבא, חשבו שהמדיניות הלוחמנית של היטלר תוביל לאסון בטרם הפלישה לרוסיה, ומעטים עוד יותר סבלו מייסורי מצפון בשל הזוועות שביצעו כוחות האס.אס ושאר יחידות החיסול וההשמדה של הנאצים, בטרם חלחלה ההבנה שסופו של המשטר בתבוסה מכרעת. 

כאמור, לכוח נדרש מודיעין עדכני מהשטח, והמודיעין הגרמני (אבווהר) הטיל את המשימה על אחד מאנשי המבצעים הטובים ביותר שלו, ליאם דאוולין, מתנקש במחתרת האירית לשעבר. במלחמת האזרחים בספרד, בשנת 1936, שירת דאוולין "בבריגאדה על שם לינקולן־וואשינגטון" (עמוד 90) ונפצע. הוא נפל בשבי המודיעין הגרמני ומאז נאלץ לפעול בשירותם.

דאוולין, הוא הדמות המשעשעת בספר. כשנדרש להעריך את סיכויי ההצלחה של המבצע, השיב כי הרעיון נראה לו "מחוצף מספיק" (עמוד 96), אך לא יביא לשינוי של ממש במלחמה. הבריטים, אמר, פשוט יחליפו את צ'רצ'יל בסגנו, קלמנט אטליי, וימשיכו להילחם עד להכרעת גרמניה. אז מדוע הסכים לצאת? "מפני שהתרגיל קיים. מאהבת הבידור" (עמוד 110).

אך כוחו של היגינס אינו רק ביצירת דמויות שקל לאהוד מהצד הלא נכון של המתרס. סמוך לעיירה התאמן כוח פשיטה 21. היו אלו, כפי שנתברר לדאוולין, חיילים "אמריקאים. 'ריינג'רס' – מעין־קומאנדו" (עמוד 204), ונוכחותם העמידה בסיכון את קיום המבצע. 

סגן מפקד הכוח, הוא מיייג'ור הארי קיין הציני והשנון, אשר ניהל רומן עם פאמלה, אחותו של הכומר המקומי. "הסרט שעל כתפו אמר 'ריינג'רס' ופאמלה זכרה שקראה במקום כלשהו שחיל זה היה המקביל ל'קומאנדו' בצבא הבריטי" (עמוד 221). דמותו של קיין, מפקד הריינג'רס, היא משקל נגד לקסמן של שטיינר ודאוולין.

הספר קרב לרגעיו המותחים ביותר כאשר בשעה אחת אחר חצות־הלילה, ב־6 בנובמבר 1943, קיבל היינריך הימלר, ראש האס.אס, שדר קצרצר: "הנשר נחת" (עמוד 256). פירושן שלמילות הצופן היה כי הכוח הקטן בפיקוד שטיינר צנח בשלום בבריטניה ונערך לחטוף את ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל מבית אחוזה שבו התכוון לבלות סוף שבוע שאנן ליד חוף הים.

שיאו של הספר הגיע כשטיינר ואנשיו ביקשו לבצע את משימתם. אז התברר למייג'ור קיין שהדבר היחיד שעמד בין הצנחנים הגרמנים לצ'רצ'יל הוא אנשיו שלו. אנשי הביטחון הבריטים לעומת זאת היו הוטרדו יותר מחוסר הסדר והמשמעת שזיהו בקרב לוחמיו מאשר מפני האיום על חיי ראש ממשלתם. כן כן, השיב להם קיין בבדיחות מה, "כולנו המומים ואכולי־תיסכולים מאז הקרב על בונקר־היל, כשהצבא הבריטי הובס על ידינו" (עמוד 313).

ההתנגשות שתיאר היגינס בין הצנחנים הגרמנים שהתבצרו בבתי העיירה הכפרית האנגלית לבין הריינג'רס מותחת וכלל לא ברור מי מהצדדים ינצח. לרוב היו אלה הצנחנים, ותיקי קרב סטלינגראד, שעשו שמות בריינג'רס. אך האחרונים ומפקדם לא התכוונו לוותר. "קיין ניצב מאחור, ידו על הדק־המקלע – 'בראונינג'־כבד ששימש נשק נגד־מטוסי – וניקב את קורות־האלון העבות בצרורות רצופים. הקליעים הגדולים, קוטר־50, ריסקו את העץ לשבבים. אי־משם עלו זעקות כאב אבל הוא המשיך לירות" (עמוד 323), עד ששני הצנחנים הגרמנים שבהם לחם נהרגו.

היגינס הוא כותב בחסד שביצע מחקר מעמיק בטרם ניגש למלאכת הכתיבה. התוצאה היא מותחן בדיוני שנשען על יסודות היסטוריים מוצקים, ובו יפגוש הקורא כמה וכמה דמויות בלתי נשכחות ובהן ליאם דוולין שובה הלב חובב הויסקי האירי ("בושמילס" כמובן), סגן־אלוף שטיינר האמיץ וכמובן רב־סרן הארי קיין, מפקד כוח הריינג'רס האמריקני שנדרש לסכל בכל מחיר את המזימה.

אף שסביר שהקורא יודע שצ'רציל לא נחטף ואיש לא התנקש בחייו במהלך המלחמה, הוא פשוט אינו יכול להניח מידיו את הספר, עד לסוף המפתיע.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פרל
הנשר נחת

הנשר נחת

ג'ק היגינס

לג'ק היגינס יש כמה מגרעות כסופר, אחת מהם היא השחזור של אותה סצינה בכמה ספרים (הגיבור שולף אקדח שנמצא במגפיו ומחסל את שלושת השומרים שלו).

למרבה המזל- ב"הנשר נחת" המצויין עדיין לא הופיעו המגרעות הללו, הקריאה של הספר קולחת ומרתקת.

רק נקודה אחת מעציבה אותי- יש לספר המשך שמעולם לא תורגם... The eagle has flown

לפני 13 שנים•
★★★★★
•eyalg1972
הנשר נחת

הנשר נחת

ג'ק היגינס

ב־12 בספטמבר 1943 נחתו כשמונים לוחמי כוחות מיוחדים של הוואפן אס.אס בפיקוד סרן אוטו סקורצני (שלימים שיתף פעולה עם המוסד), סמוך למלון באתר קמפו אימפרטורה, אתר סקי שעל ההר גראן־סאסו שברכס הרי האפנינים. הכוח, שנתמך גם בכוח מדוויזיית הצנחנים ה־2, חילץ מכלאו את את הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני, שהודח זמן קצר קודם לכן בידי הצבא האיטלקי. 

הפשיטה הזו הציתה את דמיונו של סופר מותחני הריגול הבריטי ג'ק היגינס (שם העט של הארי פטרסון) וסיפקה השראה לספרו "הנשר נחת" (הוצאת זמורה ביתן, 1976), שהפך לאחד המותחנים הידועים בז'אנר.

בדומה למותחנים בולטים אחרים על מלחמת העולם השנייה ובהם "תותחי נברון" שכתב אליסטיר מקלין ו"חוד המחט" שכתב קן פולט, בנה היגינס את העלילה כך שהיא מבוססת על אירועים אמיתיים ולצדם דמויות ואירועים בדיוניים.

עלילת הספר נפתחה בשנת 1943. כאמור, "סקורצני הנחית על פיסגת גראן־סאסו דאון עם חמישים צנחנים, הסתער על מלון־הספורט וחילץ משם את מוסוליני. במטוס "שטוֹרק" זעיר הועבר הדיקטאטור האיטלקי לשדה־תעופה סמוך לרומא, המשיך ב"דורנייר," דו־מנועי עד ל'מצודת־הזאב' – מיפקדתו של היטלר לחזית המזרחית" (עמוד 25).

היטלר, ששמח על הצלחת המבצע, הציע כי הביון הגרמני ישלח כוח מובחר לפשיטה בעומק בריטניה שמטרתה לחטוף את ראש ממשלת אנגליה, וינסטון צ'רצ'יל. תחילה נראה הרעיון כהזוי, אך מידע מודיעיני שלפיו עתיד צ'רצ'יל לנפוש בעוד מספר שבועות באחוזה מבודדת, הסמוכה לעיירה קטנה, בלב ליבה של אנגליה הכפרית, הפך את הרעיון לכמעט בר ביצוע.

כוח שיצנח בבריטניה מחופש לכוח מבעלות הברית, מצבא פולין החופשית למשל, עשוי להצליח לחטוף את צ'רצ'יל ולהימלט לגרמניה בדרך הים. אך מבצע שכזה ידרוש עוד מודיעין, מהשטח, ויחידת קומנדו מיומנת ובעיקר מפקד נדיר באיכותו ובקור רוחו.

המשימה הוטלה על יחידת עילית בפיקוד סגן־אלוף קורט שטיינר מחיל הצנחנים הגרמני. "שטיינר ניחן באותה תכונה מופלאה, זהה לצנחנים בכל צבאות העולם. אותו ביטחון קליל־יהיר, אותה אווירה של איש הסומך־רק־על־עצמו שמקורו בעיסוק מסוכן" (עמוד 106). מאז שהחלה המלחמה היה שטיינר בכל מקום שבו ירו ולחמו.

לאחר שהחלים מפציעה שספג בקרב על כרתים, "במעמד של רב־סרן־בפועל הוביל שטיינר יחידת־מחץ של שלוש מאות מתנדבים; הם הוצנחו, בלילה, במגמה ליצור מגע עם שתי דיביזיות מנותקות ולהוות להן ראש־חוד בחילוצן מהכיתור, במסגרת הקרב על לנינגראד. מהרפתקאה זו יצא המאיור הצעיר עם קליע ברגלו הימנית, פגיעה שהעניקה לו צליעה קלה, כמעט בלתי מורגשת, וכן גם את עיטור צלב־האבירים ושם של מומחה לפעולות נועזות וחריגות" (עמוד 55). בהמשך לחם בסטאלינגרד.

בעת ששמו עלה כמועמד לפקד על המבצע ריצו שטיינר ואנשיו, או מי שנותר מהם, את עונשם כחיילי יחידת עונשין, לאחר ששטיינר וחייליו מנע מהגסטפו לרצוח נערה יהודייה בשיאו של מרד גטו ורשה. נכונותם להתנדב למשימה הבלתי־אפשרית ולנסות לחטוף את צ'רצ'יל, או לכל הפחות להתנקש בחייו, נבעה אך ורק מן העובדה שביצוע המשימות ביחידת העונשין הבטיח מוות ודאי, ואילו המבצע באנגליה כלל גם סיכוי קלוש של הצלחה. 

זו טכניקה ידועה, שהיגינס הוא מראשוני המשתמשים בה, שבה הוצגו לקוראים, לצד נאצים מרושעים בתכלית כמו היטלר והימלר, גם גרמנים טובים, ישרים, אמיצים והגונים, שנקלעו לתופת המלחמה שלא באשמתם, ומשתדלים לעשות בה כמיטב יכולתם מבלי לאבד צלם אנוש. לרוב תוארו אלו כחיילים מעולים וגם כמי שאחד מהוריהם הינו בריטי או אמריקני.

אמנם זו יצירה בדיונית, ואמנם היו גם היו גרמנים שהיו חסידי אומות עולם (אוסקר שינדלר, למשל), אבל הניסיון להציג "גרמנים טובים" הוא במקרה הטוב לא מדויק, ובמקרה הרע מזלזל באינטיליגנציה של הקורא.

הנחת העבודה שגרמני ששירת ביחידה מובחרת בוורמאכט, הוא אנטי־נאצי שאינו רוצה בניצחון מולדתו אינה סבירה. מבחינת שכאלה מותם של היהודים הוא כורח בל יגונה, גם אם הם מתנגדים לו, במאבק על ההגמוניה העולמית של הרייך. מעטים מן הגרמנים, בוודאי בשירות פעיל בצבא, חשבו שהמדיניות הלוחמנית של היטלר תוביל לאסון בטרם הפלישה לרוסיה, ומעטים עוד יותר סבלו מייסורי מצפון בשל הזוועות שביצעו כוחות האס.אס ושאר יחידות החיסול וההשמדה של הנאצים, בטרם חלחלה ההבנה שסופו של המשטר בתבוסה מכרעת. 

כאמור, לכוח נדרש מודיעין עדכני מהשטח, והמודיעין הגרמני (אבווהר) הטיל את המשימה על אחד מאנשי המבצעים הטובים ביותר שלו, ליאם דאוולין, מתנקש במחתרת האירית לשעבר. במלחמת האזרחים בספרד, בשנת 1936, שירת דאוולין "בבריגאדה על שם לינקולן־וואשינגטון" (עמוד 90) ונפצע. הוא נפל בשבי המודיעין הגרמני ומאז נאלץ לפעול בשירותם.

דאוולין, הוא הדמות המשעשעת בספר. כשנדרש להעריך את סיכויי ההצלחה של המבצע, השיב כי הרעיון נראה לו "מחוצף מספיק" (עמוד 96), אך לא יביא לשינוי של ממש במלחמה. הבריטים, אמר, פשוט יחליפו את צ'רצ'יל בסגנו, קלמנט אטליי, וימשיכו להילחם עד להכרעת גרמניה. אז מדוע הסכים לצאת? "מפני שהתרגיל קיים. מאהבת הבידור" (עמוד 110).

אך כוחו של היגינס אינו רק ביצירת דמויות שקל לאהוד מהצד הלא נכון של המתרס. סמוך לעיירה התאמן כוח פשיטה 21. היו אלו, כפי שנתברר לדאוולין, חיילים "אמריקאים. 'ריינג'רס' – מעין־קומאנדו" (עמוד 204), ונוכחותם העמידה בסיכון את קיום המבצע. 

סגן מפקד הכוח, הוא מיייג'ור הארי קיין הציני והשנון, אשר ניהל רומן עם פאמלה, אחותו של הכומר המקומי. "הסרט שעל כתפו אמר 'ריינג'רס' ופאמלה זכרה שקראה במקום כלשהו שחיל זה היה המקביל ל'קומאנדו' בצבא הבריטי" (עמוד 221). דמותו של קיין, מפקד הריינג'רס, היא משקל נגד לקסמן של שטיינר ודאוולין.

הספר קרב לרגעיו המותחים ביותר כאשר בשעה אחת אחר חצות־הלילה, ב־6 בנובמבר 1943, קיבל היינריך הימלר, ראש האס.אס, שדר קצרצר: "הנשר נחת" (עמוד 256). פירושן שלמילות הצופן היה כי הכוח הקטן בפיקוד שטיינר צנח בשלום בבריטניה ונערך לחטוף את ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל מבית אחוזה שבו התכוון לבלות סוף שבוע שאנן ליד חוף הים.

שיאו של הספר הגיע כשטיינר ואנשיו ביקשו לבצע את משימתם. אז התברר למייג'ור קיין שהדבר היחיד שעמד בין הצנחנים הגרמנים לצ'רצ'יל הוא אנשיו שלו. אנשי הביטחון הבריטים לעומת זאת היו הוטרדו יותר מחוסר הסדר והמשמעת שזיהו בקרב לוחמיו מאשר מפני האיום על חיי ראש ממשלתם. כן כן, השיב להם קיין בבדיחות מה, "כולנו המומים ואכולי־תיסכולים מאז הקרב על בונקר־היל, כשהצבא הבריטי הובס על ידינו" (עמוד 313).

ההתנגשות שתיאר היגינס בין הצנחנים הגרמנים שהתבצרו בבתי העיירה הכפרית האנגלית לבין הריינג'רס מותחת וכלל לא ברור מי מהצדדים ינצח. לרוב היו אלה הצנחנים, ותיקי קרב סטלינגראד, שעשו שמות בריינג'רס. אך האחרונים ומפקדם לא התכוונו לוותר. "קיין ניצב מאחור, ידו על הדק־המקלע – 'בראונינג'־כבד ששימש נשק נגד־מטוסי – וניקב את קורות־האלון העבות בצרורות רצופים. הקליעים הגדולים, קוטר־50, ריסקו את העץ לשבבים. אי־משם עלו זעקות כאב אבל הוא המשיך לירות" (עמוד 323), עד ששני הצנחנים הגרמנים שבהם לחם נהרגו.

היגינס הוא כותב בחסד שביצע מחקר מעמיק בטרם ניגש למלאכת הכתיבה. התוצאה היא מותחן בדיוני שנשען על יסודות היסטוריים מוצקים, ובו יפגוש הקורא כמה וכמה דמויות בלתי נשכחות ובהן ליאם דוולין שובה הלב חובב הויסקי האירי ("בושמילס" כמובן), סגן־אלוף שטיינר האמיץ וכמובן רב־סרן הארי קיין, מפקד כוח הריינג'רס האמריקני שנדרש לסכל בכל מחיר את המזימה.

אף שסביר שהקורא יודע שצ'רציל לא נחטף ואיש לא התנקש בחייו במהלך המלחמה, הוא פשוט אינו יכול להניח מידיו את הספר, עד לסוף המפתיע.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פרל
הנשר נחת

הנשר נחת

ג'ק היגינס

נהנתי מכל רגע

לפני 16 שנים•
★★★★★
•dsh
הנשר נחת

הנשר נחת

ג'ק היגינס

שווה לקרוא, ספר מרתק.

לפני 19 שנים•
★★★★★
•שילה
דירוג
5.0
לפני 9 שנים

“ב־12 בספטמבר 1943 נחתו כשמונים לוחמי כוחות מיוחדים של הוואפן אס.אס בפיקוד סרן אוטו סקורצני (שלימים ש”

5/7
ביקורות על הנשר נחת
הבאה
dsh
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 16 שנים

“נהנתי מכל רגע”