יאן-פיליפ סנדקר הצליח בספריו הקודמים: "אומנות ההקשבה לפעימות הלב" ו-"מתרי הלב", להפעים ולנגן לי על מיתרי הלב. כעת בספרו החדש "לחישת הצלילים" הוא הצליח להצליל אותי לתוך התרבות של סין הקומוניסטית המשלבת בתוכה סוציאליזם עם גרגירים של קפיטליז'ם...
כקוראת מעריצה של יאן-פיליפ סנדקר, ציפיתי שספרו השלישי יהיה לא אחר מאשר ספר המשך לשני ספריו הראשונים, קל וחומר שספרו השני לא רק ביקש "המשך" "דרש המשך". אזי, אתם כבר קולטים שהספר הזה שונה מהקודמים, הוא אינו ספר המשך ובכלל בז'אנר "קצת אחר".
לדעתי, בעולם הקולנוע לא כל שחקן דרמה שיודע ללחוץ לנו על כפתור שקית הדמעות, ישכיל ללחוץ על הכפתור הנכון לשחרור האנדורפינים שלנו, וגם באותה עת יגרום לנו לחייך ובד בבד יצליח לכווץ את סולם האדרנלין בגופנו.
לדוגמא, השחקן הקומי רוברטו בניני האיטלקי, הינו שחקן של סרטי קומדיה. רוברטו בניני התפרסם בזכות הסרט "החיים היפים" וגרף שלושה פרסי אוסקר. רוברטו בניני הצליח להצחיק את צופיו למרות נושאו הקשה של הסרט. לי אישית יהיה קשה לראות את רוברטו בניני משחק בסרט דרמה. השחקן הזה עוד בטרם הוא פותח את הפה חזותו, מימדיו, ארשת פניו ושפת גופו משדרים חוסר רצינות ומעלים חיוך.
לאחר ההקדמה הזו, אזי תשאלו בוודאי איך דעתי מתיישבת עם עולם "המילה הכתובה" והספר הנוכחי?
אני מודה שנטלתי לידיי את הספר "לחישת הצלילים" חלחלה אצלי אכזבה קלה מלבד פרק הפרולוג. ככל שהתקדמתי עם גיבורנו "פול לייבוביץ" הבנתי, שהתזה שלי לגבי עולם הקולנוע ועולם "המילה הכתובה" צריכה להשתנות ואינה עולה בקנה אחד עם עולם הקולנוע... ועל זה ידועה לכם הקלישאה: "רק חמור לא משנה את דעתו"...
אז מה יש לנו כאן? הסיפור נכתב בגוף ראשון על ידי פול לייבוביץ. פול נולד בגרמניה לאם גרמניה ואב יהודי אמריקאי (אהרון לייבוביץ). ב-1975 הגיע לוויטנהם ומשם להונג-קונג דרך בנקוק ומאז כבר 30 שנה הוא מתגורר בהונג-קונג.
לפול ומרדית לייבוביץ בן – ג'סטין. ג'סטין נולד מעט "מעל משקלם של הפגים". כילד ג'סטין היה שקט, מופנם ומסוגר. הגורל רצה וימיו "בעולם החיים" היו קצרים. הילד נפטר ממחלת הסרטן ויחד עם מותו, התשוקה לזוגיות פסחה על משפחת לייבוביץ.
פול ומרדית לייבוביץ נפרדו וכל אחד מהצדדים פנה לדרכו. מרדית פנתה לעבר הקרירה הבנקאית שלה ואילו פול, לקח את האובדן עמו ופרש לחיי בדידות באי לאמה. (לפול לא הייתה משפחה. הוא היה בן יחיד לאימא שהתאבדה ואביו נפטר אחרי אימו לפני מספר שנים).
פול סירב לקבל את האובדן ותיעד את ג'סטין על ידי הקצאת חדר ומיטה בבית שהתגורר באי לאמה, בנוסף הוא המשיך להנציח את האובדן על ידי כתיבת מכתבים לבנו. כל משימותיו של פולו סבבו סביב "מניעת דעיכת הזיכרונות".
ציטוט עמוד 22: "כדי למנוע את דעיכת הזיכרונות, רצה פול להתגונן בכל דרך אפשרית בפני כל דבר חדש. לשכוח, פירושו היה לבגוד. שכחה היא קרובת המשפחה של המוות."
בתוך "בועת הבדידות" שלו הצליח פול לשזור לחיו שני אנשים: דיוויד צ'יאנג בלש במחלקת הרצח במשטרה וקריסטינה.

דיווד צייאנג היה בלש. הוא לא התעסק עם דמי חסות או שוחד כמו חבריו. היה נשוי למאי ואב לז'אנג בן ה-15.

את קריסטינה פול הכיר במסגרת ביקוריו בעיר והוא נפגש עימה מעת לעת. היא גרושה + בן ג'וש בגיל 19. אישה נאה המנהלת משרד נסיעות. את לימודי התיירות למדה באמצעות האינטרנט לאחר שהתגרשה מבעלה, עקב בגידתו בה עם מאהבת סינית.

לקריסיטנה היה קשה עם פול ולא היה לה קל להפשיט ממנו את השריון שבו הוא התעטף, יחד עם זאת היא לא ויתרה... ציטוט עמוד 228: "אבל האם היא רוצה באמת להיות בלי פול? לא. היא אוהבת אותו, וכלל לא יעזור לה אם תעזוב אותו רק כי אינה מסוגלת לשאת את החשש לגורלו. לא לאהוב, בגלל פחד מהכאב שכל אהבה נושאת בחבה, פירושו לא לחיות בגלל פחד מפני המוות. האהבה והכאב הולכים יחד יד ביד. רק ילדים מאמינים שאין לירח צד הפונה מכדור הארץ".
דווקא, מי שהצליחה כן לנקב את "שמיכת ההגנה" שפול התעטף בה, הייתה אליזבת אואן- אישה אמריקאית שנתקלת בפול ומספרת לו שבנה- מייקל אואן נעדר. אליזבת מבקשת מפול לסייע לה באיתור בנה. רגישותו לאובדן מונעת ממנו להישאר אדיש לבקשתה, ובעקבות כך והוא מתחיל מסע חקירה עד כדי סיכון חיו.
קרסטינה התנגדה למהלך של פול עקב חששותיה מפני אנשי השלטון בסין, למרות התנגדותה של קריסטינה פול מצליח יחד עם חברו דיוויד צ'יאנג, לחקור את הפרשה ולאתר את הגורם והמניעים להיעדרותו של מייקל אואן...
כדי לדעת מה קרה למייקל ומה קורה בסין כאשר אזרח זר ועוד אמריקאי נעדר - תצטרכו לקרוא בעצמכם.
האנטישמיות לא פוסחת עלינו גם בספר הזה ציטוט עמוד 59: "כבר ידעתי שגם בעולם החדש אשאר זר. מוצאי היה כתם לא במינכן בלבד, אלא גם בניו-יורק של שנות השישים, כתם שלא יכולתי להימלט ממנו, לא משנה כמה ניסיתי: כאן הייתי הגרמני, הנאצי, היטלר הקטן. לא עניין את אף אחד מהנערים האחרים ברחוב או בחצר בית הספר ששמי לייבוביץ, שאבי היה יהודי ושהוא נלחם נגד הגרמנים הרעים. המבטא שלי הסגיר אותו ברגע שפתחתי את פי..."
תוך כדי החקירה אנחנו מתוודעים לדרכי התמודדות שונים עם אובדן ובמיוחד של אנשים קרובים, העבר ותיבת הסודות של כל אחד מהדמויות, נטישה, בריחה מהמציאות, אנטישמיות, התרבות הסינית, הקומינז'ם, הקפטיליז'ם, ההיסטוריה, המהפכה התרבותית, השלטון המושחת בסין ומאידך, השאיפה לקדמה והקרבה למערב.
הסיפור הזה הוא זן של פרוזה עם קורטוב של מתח ושונה מסגנון ספריו הקודמים. למרות שהפתרון לתעלומה נמצא כבר בחלק הראשון, הספר הצליח להשאיר אותי מרותקת. אז תירגעו, לא צריך לכסוס ציפורניים ואפשר לנשום בין לבין.

בתום הקריאה נותרתי מהורהרת ואחד ההרהורים עסק ב: "האם שקרים יודעים לפלס את דרכם כנחשים הזוחלים על גחונם ולצאת מחוץ למקום מסתורם תמיד"? "האם כדאי לדעת את האמת ואפשר יהיה תמיד לשאת אותה למרות מחירה?"

הסופר יאן-פיליפ סנדקר יודע למזוג לתוכנו את "המילה הכתובה", כמו יין צלול וטוב שנמזג לכוס קריסטל בוהקת.

פול שלנו בחר להיפרד מבנו בדרכו שלו, ואם היה ניתן לסיים סקירה בשיר מתנגן, מן הסתם הייתי בוחרת בשיר הידוע של פרנק סינאטרה "MY WAY".

ציטוט בעמוד 406: "קונפוציוס אומר שאמון שאבד אינו שב בחזרה. את גם מאמינה בזה?" אתם מאמינים בזה?

קריסטינה טענה שאפילו פילוסופים סינים טועים לפעמים.... הנה עוד משפט שצריך להרהר בו ומחזיר אותי להקדמה של הסקירה הנוכחית.

לדעתי יופי של ספר, ממליצה בחום ואכן כן מובטחת לכם חווית קריאה נעימה. קבלו טיפ: אל תשוו את הספר הנוכחי לספריו הקודמים.
ת-ש-ת-ח-ר-ר-ו... 
אני מקווה לקרוא את ההמשך לספריו הקודמים של יאן-פיליפ סנדקר ואולי גם המשך לספור הנוכחי.
יאן-פיליפ סנדקר עשה זאת שוב, עובדה עוד ספר שלו הצליח לרתק אותי!
ת י ה נ ו!
לי יניני

בדרך כלל, אין ספרי המתח הסוגה(ג'אנר) המועדפת עלי. לקחתי את הספר לקריאה בעיקר בגלל הסופר.
יש לו סגנון כתיבה מתבונן.
סיבה שניה היא , כאדם שגם בימים אלו איני מסתכל בחדשות של מירקע הטימטום,אלא בוחר אתרי חדשות לקרוא ולהביט בהם, עדיין, הלחישת וצללים של המערכה מגיעים אלי.
קראתי את הספר ונהנתי, בשל יכולתו, להסיח את הדעת לזמן מה, ולהביא את סין העכשווית,שהיא עדיין בעלת עקבות של העבר הקומוניסטי המושחת, שבו בעלי כח, יכולים להעלים, נתונים, מהלכים כלכליים ו.. אנשים לא רצויים להם.
הצללים של התקופה הקודמת ובמיוחד תקופת החינוך מחדש של הבורגנים והקונטרה רבולוציונרים נותנת אותותיה גם בהווה.
אותה סיטואציה ,מגעילה, מחליאה אוזן ומחשבה מערבית, משפיעה בדרכים הפוכות על שני משתתפים בה.
תחילה, רציתי לשמור מסקנות אלו לעצמי, כי פרוט נוסף יגרע מהנאת הקריאה בו.
כשטיילתי עם כלב הלברדור של בתי , שבעיניו הדברים החשובים הם: אהבה ותשומת לב, בצד נישנושים שתושבי רעננה מספקים לו ביודעין ובאקראי, אמרתי לעצמי כי לו אין שובל של זכרונות ( אני חושב שיש כלבים הנושאים זאת), כמה כיף לו.
אנחנו, נושאים את עברנו איתנו. חלק כמשא ומטען יתר, וחלק כמשואה להמשך הדרך, וזאת בלי קשר אם המשא חיובי במהותו או שלילי.
כאלו הן חלק מהדמויות בספר ועל זאת ראוי לקוראו.

פול לייבוביץ' הינו גרמני-אמריקאי שבשנים האחרונות מתגורר בהונג קונג תחת שליטתה של סין. עד לפני 3 שנים פול היה נשוי עם ילד בן 8 ששמו ג'סטין, עסק בייעוץ לחברות גדולות מבחינה פיננסית וגר במרכז העניינים בהונג קונג. היום הכל שונה. היום פול גרוש, מתבודד לו באי שנקרא 'לאמה' , אובססיבי לגבי ניקיון, לא אוהב חברת אנשים עד כדי כך שהוא בכל כוחו מנסה לדחות את האישה המחזרת אחריו והכי חשוב - ללא ילד. ג'סטין,בנו, נפטר ממחלה נוראית שקטעה את חייו כשהוא בן 8 והותיר אחריו את הוריו שהבינו שמלבדו אין מה שיחזיק אותם יחד. מאז הגירושין, פול עבר להתבודד באי, כאשר הוא דואג לקחת עימו לשם את המגפיים הצהובות של בנו וכן את המשקוף של הדלת עליו סימנו את גדילתו של ג'סטין - זאת כי פול לא מצליח להיפטר מהתחושה שאולי בנו עוד יחזור.

חוץ מההבטחות של עצמו לבנו המת על התבודדותו מהחברה הוא גם הבטיח כי כל שנה יעלה לפיק ההר שאליו הם נהגו לעלות וכך קורה גם השנה. אומנם פול הוא כבר בשנות ה60 לחייו, אך במאמץ אדיר הוא מצליח לעלות את ההר וכאשר הוא נכנס לבית הקפה שבהר להתרעננות הוא פוגש שם את אליזבת אואן, אמריקאית זרה וככל שהוא אינו רוצה לדבר עם אף אדם ובמיוחד לא עם תיירים כך אליזבת עוד יותר נמשכת אליו לשיחה. מתברר כי אליזבת אינה תיירת, אליזבת מחפשת אחר בנה מייקל שנעדר כבר זמן מה בשנז'ן שבסין והיא נשענת על פול, הזר המקומי, לעזרתו.

פול, ללא רצונו החופשי וכשהוא נשאב לתוך המערבולת הזו מתחיל בעזרתו בחיפוש אחר בנה, מה שמתגלה אחר כך כפרשיית רצח אכזרית המלאה בהסתעפויות ובכלל גורמים שונים. תוך כדי כך אנו מתוודעים ונכנסים לתוך התמודדות לא פשוטה אל מול רשויות מושחתות, אנשים שכסף מעוור אותם, חברות גדולות בעלות אינטרסים וכך בעצם מגלים את הרבדים הפחות יפים של סין. הרבדים של סין מושחתת, סין המחפשת אחר כסף רב, סין בעלת שורשים קומוניסטיים מעוותים וסין שאם אתה הולך כנגד בעלי ההון ומחפש את האמת אתה מסכן את חייך וחיי הסובבים אותך.

אני חייבת להתוודות, לא יצא לי לקרוא את ספריו הקודמים של סנדקר ולכן אני שופטת את הספר הזה רק לפיו, דבר שאני חושבת שהוא לטובה. 'לחישת הצללים' אמור להיות ספר דרמה מותח, אותי הוא לא הצליח לתפוס בקטע הזה. אמנם אין כאן שום ספק, הספר כתוב בצורה נהדרת, תיאורים נהדרים, וכרטיס כניסה למחשבות האדם העירומות והקשות בהתמודדות עם אבל על בן וסגפנות קשה בעקבות כך. כמו כן, דמותו של פול הינה דמות מאד מעניינת, דמות לא קלה לעיכול והבנה בשל אורח החיים שסיגל לעצמו, אך זו דמות שגורמת לך לחשוב מחוץ למסגרת ובסופו של דבר להתחבר אליה ולהרגיש אמפתיה כלפיה. חוץ מכך, אני אוהבת ספרים שפותחים אותי לעולם חדש שטרם הכרתי, שגורמים לי ללכת ולקרוא על נושאים חדשים - הספר הזה הוא כזה. לפני כן הכרתי את סין ואת אורח החיים שבה באופן שטחי ביותר, כאן אנו מגלים עולם חדש, עולם קשה לחיות בו אם אתה הולך לפי ערכייך ומצפונך, עולם שבו אם אתה לא אדם בעל הון או שליטה יהיה לך קשה לחיות חיים שלווים. אין ספק שזו אחת הנקודות הטובות של הספר.

הספר הזה קצת צפוי, קצת נמשך ונמרח אם לסכם את הדברים. אבל הוא ספר בסדר, אפשר לקרוא אותו ולהנות אפילו בקטעים מסויימים שלו. זהו לא ספר שאקח איתי לאורך זמן, אבל זה כן ספר, שכפי שכבר אמרתי, פתח אותי להכיר תרבות אחרת ועוד יותר לרצות לבקר בסין. תקראו בזמן פנוי בלבד.

לחישת הצללים, יאן-פיליפ סנדקר
סנדקר ביקר הרבה בבורמה והוא מאוד אוהב אותה, מה שלא מפריע לו מלמתוח ביקורת על המתרחש שם, בעיקר בבורמה של היום וגם בסין. סין מרתקת אותו, זו ארץ אכזרית וקשוחה, יש לו הרבה חיבה לאנשים שם, הם עברו הרבה ואין מי שיקשיב להם ויספר את הסיפור שלהם. זו ארץ שצללי העבר מאוד נוכחים שם ארץ של רוחות לוחשות, לכן קרא לספרו החדש “לחישת הצללים”.

גם הוא בא מארץ עם צללים, גרמניה. ההבדל הוא שבגרמניה העבר מדובר ובסין לא, זה עדיין טאבו, עוד לא מדברים על מה שקרה בתקופת מהפכת התרבות. בגרמניה הוא מרגיש שנעשה ניסיון אמתי להתמודדות עם צללי העבר בסין זה עדיין לא קורה.

העבר בסין מתפורר ומשתנה, הערים בסין משתנות כל הזמן, חלקים שלמים נהרסים ונבנים מחדש, העבר לא משתמר,בספר הוא מתייחס לכך כ “ניסיון נואש להימלט מההיסטוריה” רק שבהמשך נבין שאי אפשר באמת להימלט ממנה. אך יותר מכל “לחישת הצללים” הוא ספר על אבדן, האם אפשר לחזור לחיים לאחר אבדן של ילד? שאלה שמאוד מתאימה להישאל בכל מקום ולצערנו במיוחד בישראל.

בתחילת הספר, בפרולוג, אנו פוגשים בפול גיבור הספר שגם הוא כמו סנדקר גרמני במקור שחי שנים רבות בהונג קונג. ובבנו ג’סטין, שהוא ילד עדין וחולני, שילדותו ומחלתו נפרשים בעמודים הראשונים של הספר ובמקביל לכך נפרשת התפוררות נישואיי ההורים פול ומרדית. זוהי בחירה מעניינת, בשלב מאוד מוקדם לספר את הסיפור הטרגי, שובר הלב כשאנו עוד לא קרובים לדמויות. הפרולוג מסתיים במבט של הרופא ד”ר לי על פול הבוכה ליד מיטת בנו המת והמחשבות העולות בו על האנשים שאבדו ילד ולא מצאו דרך לחזור לחיים.

בפרק הראשון אנחנו פוגשים בפול לאחר שנים מספר, כשהוא גר בבית קטן על אי שקט מול הונג קונג התוססת והרעשנית. הוא נפרד מאשתו, מתקיים מחסכונות וממעט במגע עם אנשים, הוא רוצה לשמור ולשמר את זיכרונותיו מג’סטין. ביום השנה השלישי למותו של ג’סטין הוא נוסע להונג קונג כדי לטפס על פסגת הר עליה נהגו לטפס יחד במעין טקס זיכרון פרטי. פול המתבודד פוגש במפתיע באישה אמריקאית שבנה היחיד מייקל נעלם בסין, וזוהי נקודת המפנה של העלילה. בעל כורחו הוא נחלץ לעזור לה ויוצר קשר עם חברו היחיד דייוויד צ’אנג, בלש משטרה סיני, שחי גם הוא עם צללים משלו.

מכאן נפרשת העלילה, שכדי להבין אותה באמת ואת הצללים המלווים את גיבורי הספר לפחות את הסיניים שבהם, יש לחזור לתקופת מהפכת התרבות בסין ולפשעים האיומים שבוצעו בה. אנו פוגשים גם באהובתו של פול, קריסטינה, סינית שנמלטה להונג קונג, שאינה מסוגלת לשוב לארץ שהצללים לוחשים בה. “בסופו של דבר ניצבה ליד הגבול לארץ הולדתה ולבה פועם בטירוף מרוב פחד… לאחר מאבק פנימי ממושך פנתה לאחור, כי צללי העבר היו ארוכים מדי. כי הלחישה לא פסקה”.

פול שנמשך להגיע למזרח ובעיקר לסין עקב חלום ילדות מתפכח מכך במהירות. גם בני הזוג אוון, ריצ’ארד ובעיקר אליזבט אשתו ששכלו את בנם מתפכחים מהאשליות שלהם. סנדקר לא חוסך הפעם ביקורת מהסינים עצמם כמובן על המעבר משלטון של טרור לשלטון של שוחד. מהאמריקאים על רדיפת הבצע החזירית שלהם בלי הבנה אמתית של המחיר שהם משלמים עליה ומנפץ את האשליה שהם ושותפיהם העסקיים הסינים באמת מבינים אחד את הצד השני. ובעיקר מתאר יפה את המתח בין המזרח ולמערב שמתבטא בדמותו של הגיבור השלישי בספר ויקטור טאנג, שעברו מתקופת מהפכת התרבות רודף אותו גם היום כאיש עסקים סיני עשיר.

בסיום הספר נראה שפול מוצא דרך להשלים עם עברו ולהפוך אותו לחלק מחייו. נקווה שאם אנשים יכולים להתמודד ולהשלים עם עברם אולי גם מדינות יכולות

את הספר לחישת הצללים קניתי בעקבות הספר אומנות ההקשבה לפעימות הלב, שאותו קראתי ואהבתי מאד...!!!

הספר הנידון התחיל בצורה מאד יפה ומרתקת, אך בהמשך, עבר לפסים שונים לגמרי , לתעלומה שלא נפתרה , ולכיוון חקירה שונה לגמרי מ-מה שהסופר נתן להבין בתחילתו...

פול ומרדית.. עברו טראומת שכול עם בנם יחידם, שנפטר בגיל מוקדם ממחלה..

פול אינו יכול לשאת את השכול , ולכן הוא נוטש את מרדית..{ דבר שקורה לצערינו לא מעט במציאות } ורוצה לחיות חיים עריקים לגמרי.
הוא נתקל בזוג שבנם נעדר ולא נודע מה גורלו..

פול נרתם איכשהוא לחקירת המקרה {כנגד רצונו} יחד עם חברו הטוב דייוויד

וכל נושא הספר ותוכנו עוברים לחקירת ההיעדרות של הבן של אותו זוג..

היתה סחבת בספר, ונראה היה כך לתחושתי כאילו הסופר מנסה למלא דפים.

בכל מקרה לקח לי המון זמן לסיים את הספר.

יש ברשותי את הספר מיתרי הלב של אותו סופר, אני רק מקווה שהוא מוצלח יותר מהספר המדובר...!!!!!

הסתפקתי ב-3 כוכבים לספר לחישת הצללים.

כבדות, יבשושיות ואפרוריות. זו התחושה הכללית שנתן לי הספר הזה בזמן שקראתי אותו.

לא התחברתי אליו, באף שלב. לא רציתי לחזור אליו אחרי הפסקה ולא חשבתי עליו כשלא קראתי אותו. לא הזדהיתי עם הדמות הראשית, פול לייבוביץ', ולמעשה לא הזדהיתי עם אף דמות.

לא השתכנעתי – לא מהעלילה, לא מהדמויות, לא מהסיטואציות. זהו לא ספר רע, הוא כתוב די טוב. אבל חוץ מעוד קצת מידע על הארץ הזו, סין, לא נשאר בי שום דבר מהספר הזה.

לא רק שהוא לא כבש אותי, הוא אפילו לא דיגדג. אולי זה הסגנון של הסופר, אולי זו העלילה... לא היה בו שום דבר... סקסי. בעיני הוא היה די אנמי וחסר טעם. לא אמליץ עליו לאחרים.

יצאתי פולניה מקטרת? נו שויין. לא אהבתי, זה מה יש.

אהבתי את הספר יותר מהספרים הקודמים של המחבר.
קריא ונחמד. זורם.
ולמרות כל זאת...למחרת שכחתי שקראתיו, ספר שלא מותיר אחריו דבר מלבד
ההנאה בזמן קריאתו.

גם את ספרו זה של יאן-פיליפ סנדקר קראתי בלהיטות ורצף. למרות שהספר איננו המשך לשני ספריו הקודמים (ואולי טוב שכך) מבחינת המסופר, הרי לא ניתן לטעות בכותב. אותה רגישות דקיקה וחדה המשלבת מזרח ומערב. ידע כל כך מורחב אודות המזרח הרחוק (הפעם זו סין/הונג קונג ולא מינאמר) שכל כך מפתה בקסמיו וכל כך בוטה בהווייתו.
ואם מישהו תוהה, ברור שהכל קשור, שזור ומהודק למיתרי הלב, פעימותיו, פעמיו ו"קולו הפנימי".
יפהפה, פיכחי ומתוחכם. מאאאוד ממליץ.

ספר נחמד , ציפתי ליותר אולי בגלל ספריו הקודמים שלא הצלחתי לעצור בהם , בספר מסופר על אמקראי שחי בסין שאיבד את בנו הקטן בסרטן , ועובר לגור באי מבודד ,חברו הסיני דוייוד מאז הילדות חוקר במשטרה המושחתת סוחף אותו לעזרה , ושניהם מנסים למצוא את הרוצח ,הספר פחות טוב מקודמיו , פחות סוחף , פחות מענג , אבל ספר בסדר .