מביך לומר, אבל את הספר הזה לקחתי בפזיזות של רגע שבטעות יסודה.
לפני כמה זמן ראיתי בצומת ספרים את הכריכה של "צילה של הרוח" של סאפון. לא קראתי, אבל התקבל אצלי הרושם שסאפון הוא סופר מבוגרים רציני (לעולם לא אעשה זאת שוב, לעולם לא אעשה זאת שוב, לעולם לא...) לכן כשראיתי בספרייה את הספר הזה, לקחתי אותו בלי לחשוב אפילו.
זאת היתה טעות.
ספר צפוי, מתחיל כמו "החמישיה הסודית" (בבית יתומים! סופר שמתחיל עלילה בבית יתומים יצטרך לעבוד קשה כדי לרכוש את אהדתי) ונגמר כמו - שכחתי את השם - נו, הספרים האלה שמתארים איך "אחרי עשרים שנה" כל אחד מהגיבורים תקוע בקצה אחר של העולם: אחד בתחנת מחקר באנטארקטיקה, אחד בחללית, אחד בג'ונגל אפריקני. אני תמיד תוהה מתי יגיע הזמן שבו ישראל תהיה כל כך מגניבה / מוזרה / מסוכנת עד שתיכנס לרשימת המקומות שבהם נמצאים אנשים עשרים שנה אחרי טראומה מזעזעת.
אגב, סאפון, אתה באמת חושב שאנחנו כל כך טיפשים? ## ספוילר ## לווהג' - ג'ווהל. נו באמת. כבר בפעם הראשונה שנתקלתי בשם ההודי המעצבן של האב המסתורי עלה על דעתי הרעיון הפשוט הזה. חוץ מזה, הקטע של מת - חי שקם לתחייה באמצעות גוף אחר מיצה את עצמו לחלוטין עוד בהארי פוטר.
ולמתרגמים היקרים: ניתנת האמת להיאמר - לא כל זבל בספרות העולמית חייב להיתרגם מיד. אנחנו מייצרים מספיק ספרים דפוקים כחול לבן.






![המלט [תרגום: שלונסקי]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/12024.jpg)







