ספר חזק בנושא העל אדם שסיקרן אותי זה זמן
אני לא מאמין אבל ש,,,"נאה דורש נאה מקיים " חל גם על הספר הזה

ספר שירים כל כך יפה כל כך מושלם
הוא גם נדיר להשגה
אם התחלתי לקרוא ספריו של פנחס זצל זה הספר היה הטריגר שהביא אותי להתעניין בגמד המוכשר הזה שאין שני לו יותר בין סופרי ישראל

ספר שלא דומה לשום ספר שקראתי מעולם ואני קורא כבר מגיל 5 הרי ,בליל של מצבים, אינספור ביטויים שלא קיימים במילון
בדיון ומציאות שמתערבבים ביחד ללא קשר ללא פשר
ענייני זן, אהבה שינאה אמנות, סקס. רשע, טוב לב, ושיתוף הקורא והוצאתו מן המצב הפסיבי של המעיין למצב אקטיבי של הצורך להגיב ולהיות מעורב בעלילה
אולי שייך לומר גם על הספר הזה
ספר לכל אחד ולאף אחד

ספר מוזר של אדם עוד יותר מוזר,,,,
כאשר מאס באישתו,
פשוט קם בלילה יצא את הביע
ולא שב אליו
עד היום מן הסתם

ספר המשך ל"חיים כמשל" כתוב בצורה של קטעים קטעים ספורים סיפורים
בשלהי חייו כשעבר פנחס לירושלים עוד הספקתי לשאול אותו לגבי קטעים מסויימים בספר אך הוא ענה לי אודותיהם באי רצון מופגן
כי זה לא היה נעים לו על סיפו של המוות לחזור על אותם דברים שכתב על בני אדם אומללים
כמו נניח על הספרן מבית אריאלה שפנחס שדה לועג לו על שאינו מכיר אותו ואינו מזהה אותו
בנימין שבילי אמר לי בשיחת טלפון שפנחס היה "אגו מנייק"
טוב שיהיה
הספר עצמו חביב ונחמד לקריאה

ספר יחסית ישן ,,,שלצערי הרב גיליתי את מהותו הפנימית האיכותית רק בשנים האחרונות
הספר הזה והספר 100 שנים של בדידות אלה ספרים שעיתים אני שב אליהם כמוצא שלל רב כצמא למים המהלך במידבר השממה הספרותי החדשה שנכתבת אך אין לה מסר 1 עיקרי מהותי על החיים ,רק ערבים ערבים ערבים ועוד ערבים ולא נמאס לכל חלולי המוח האלה להצדיע ולעמוד דום לזמן הצהוב ועוד מלל חלול של בעל הנוצות שאינך יודע מי הוא אין בא אן הולך

הספר הזה לימד אותי כנות מהי
מי הוא אורגינאל מי הוא המזוייף
כואב לי רק ש,,,
מיספר רוצחים לא קטן ומתועב עשו המעשה האלים שלהם בתום קריאת הספר

ספר מכמיר לב על אדם ילד בעצם ,שכנראה נראה מוזר או שונה בגלל נכות, גמני נכה ולכן הספר מדבר אלי
בדרך כלל אני לא קורא ספרים "מתיילדים" כאלה
אך משהו פנימי אמר לי שהספר הזה הוא טוב
ועד עתה לא נכזבתי ממנו
אני רק יודע ש,,,,,מי שייקרא בספר
ייצא ממנו טוב יותר
אדם טוב יותר ממה שנכנס אליו
לכן קינאה

אני כ,,,דור 2 לניצולי שואה חושב שהספר הזה מטלטל ברמות שאין לתאר ,ככה לפחות אנכי הרגשתי בעת שקראתיו
לוא היה חי הייתי מטלפן אליו ומחזק ידיו כמה חבל שהתאבד והשאיר לנו עולם עצוב יותר ממילא
אבל עם כל זה, עם כל האיכות האותנטיות של המקרים האמתיים אני חש שפרימו לוי זל רשם כותרת לספר שהיא מיתית כמעט
אלמותית לגמרי
יראה אדם את עצמו יום יום
ולפני השינה ישאל את עצמו לרגע את השאלה המכרעת:
"הזהו אדם?"
אם יש איתו תשובה חיובית מה טוב ,
ינעמו לו חלומותיו
אם לא
לפחות ביום המחרת ינסה לתקן
כי אף פעם לא מאוחר לתקן כל עוד הנר בוער

אני מתייחס רק לשמו של הספר שהוא אקטואלי בעבורי מאוד מאוד,
דודו זל לא מענין לי בכלום
וכאילו שאני רשמתי את כותרת שם הספר בימים אלה
למה גונבים לי את ההשראה המילולית