הנה דוגמה לספר שאני קורא רק מפני שהוא נחשב קלאסיקה, ומתאכזב קשות.
הספר גרוע מבחינה רגשית. אצלי, לפחות, הוא לא הצליח לעורר שום הזדהות עם הגיבורה האגוצנטרית או בני משפחתה.
תמצאו בספר הרבה תפיסות חינוכיות של הדור הישן. ניתנת האמת להיאמר: לכל אורך הספר שאלתי את עצמי מתי יופיע המשפט "ילדים צריכים להיראות ולא להישמע". על קצה המזלג: בקטע אחד נוזפת המורה בגיבורה על שכתבה סיפורים אותנטיים, השאובים מן החיים בשכונה (שכרות, עוני, רעב...) - שכן אמת היא יופי, ולכן תיאורים כאלה הם שקר מוחלט. קטעים רבים אחרים על מהות האישה ועל הסבל הנצחי שנועד לה עלי אדמות מהווים כשני שליש מהספר.
נקודה אחרונה: הספר נגוע באנטישמיות נוסח אמריקני. הילדה ניגשת לחנות לקנות "מלפפון חמוץ יהודוני", כל היהודים בספר התברכו בנטייה לירוק ולומר במרירות "גויים" מדי חמש דקות, ילדי השכונה אוסרים על ילד יהודי לעבור בשביל בדרכו לבית הספר. לי זה צרם, אבל מה לעשות? טפו טפו, גויים.


![המלט [תרגום: שלונסקי]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/12024.jpg)







